מונדיאל 2014, סיכום ביניים בערבון מוגבל

הרבה זמן שהטלוויזיה ואני לא בעניין, שהרי היא מגורשת לי. המונדיאל, לכן, הוא קצת בעייתי, כי כבר איני רגיל לבהייה של שעות במסך המרצד. די דומה למצבו של מי שנגמל מעישון ופתאום חוזר לסיגריות. המוח מתחיל לרצד בקצב שכבר אינו מורגל לו והתחושה לא נעימה במיוחד. לכן אני לא מסוגל לראות הרבה משחקים. על שניים ביום אין מה לדבר. גם לא אחד בכל יום. בהתחלה חשבתי שאצליח לראות רק שניים בשבוע. בינתיים גברה הסקרנות והגעתי לשלושה לשבוע בממוצע. אולי בשלב האחרון אצליח לראות יותר. מדובר פה בגילוי נאות שבא להסביר שאת הממצאים שלהלן אני מבסס על מדגם די מצומצם של משחקים שראיתי, ולכן יש להתייחס להערכותי בערבון מוגבל.

הפרשנות בהולנד נגד מכסיקו

אברהם גרנט הוא הפרשן הטוב ביותר שיצא לי לשמוע מזה שנים, מאז הימים שבהם פירשן אייל ברקוביץ. בהבנת המשחק הם די דומים וגם במהירות התפיסה של המתרחש במגרש. אבל ברקוביץ היה הרבה יותר משעשע.
גרנט בסדר גמור. לכן התפלאתי מאוד שבסיכום המחצית הראשונה בין הולנד ומכסיקו הוא מיהר כל כך להסכים עם השדרן מאיר איינשטיין שהמחצית היתה שייכת למכסיקו. גם באולפן שררה הסכמה באשר לעליונות המכסיקאית, שלדעתי לא היתה ולא נבראה. מדובר בטעות אופטית, ובנטיה קבועה של פרשנים לייחס את מה שהם רואים לנגד עיניהם ברגע נתון למה שקרה, וחיש קל גם לתחזית בדבר מה שיקרה. לפעמים זה מצליח, אבל בדרך כלל אין טעות גדול מזו.
אם אין שערים, אני סופר מצבים מסוכנים ליד השער ומסירות לגול. לדעתי היה להולנדים יתרון בשני התחומים האלה עד לשער שכבשה מכסיקו, ובטח אחר כך.

ג'וקר רובן ושני מכסיקאים

נכון רק שבשלב מסויים של המחצית הראשונה, ובפתח המחצית השניה (עד לשער שכבשו) ניצלו המכסיקאים סירבול זמני של ההגנה ההולנדית.

שתי מערכות סטטיסטיות סותרות

תבוסת הטיקי טקה. שיטת הטיקי-טקה נשענת קודם כל על הנחות סטטיסטיות: סטטיסטית, הסיכוי של קבוצה שמחזיקה בכדור לחטוף גול הוא נמוך ביותר (אפשרי גול עצמי ואפשרית חטיפת כדור מהמתמסרים ומתפרצת שמביאה לשער), בדיוק כפי שססטיסטית הסיכוי להכניס גול כשהכדור אצלך, הוא גבוה ביותר, כמעט 100% (להוציא גולים עצמיים של היריב).

אלא שהאמיתות הסטטיסטיות האלה העומדות לזכותה של הטיקי-טקה מתנגשות באמיתות סטטיסטיות אחרות, שלפיהן, ככל שהניסיון להבקיע את השער נערך מאזור סמוך יותר לשער, כך גדולים יותר סיכויי ההצלחה. ברור שרבים סיכוייה של בעיטה חדה ומדוייקת מ-5 מטרים להפוך לגול, מסיכוייה של בעיטה דומה מ-10, 15 או 20 מטרים: פחות שחקני יריב בין הבועט לשער, ופחות זמן לשוער להתכונן ולזנק למקום הנכון, והכי חשוב: ככל שהבועט קרוב יותר לשער, המטרה גדולה יותר ורבים יותר סיכויי הפגיעה במטרה.
המסקנה מכך היא, שכדי להבקיע שער, ראוי לקבוצה התוקפת להגיע למצב שבו נוצרים מצבי הבקעה רבים ככל האפשר, באזורים הקרובים ביותר לשער היריב.

*****

כדורגל הוא בין השאר סוג של משחק מלחמה. במלחמה, לצורך הניצחון, חשוב מאוד לכוח התוקף להשיג יתרון מספרי בשטח הקריטי. השטח הקריטי לצורך ענייננו הוא האזור בקרבת השער – מה יותר קרוב יותר טוב – שאליו נשלחת המסירה לגול, אם מהאגף, אם מאחור, ואם מתוך הרחבה עצמה, או לחילופין האזור שאליו מגיע השחקן התוקף אחרי שעבר שחקני יריב. הסיכוי שמסירה לגול תגיע לשחקן תוקף גדלים ככל שמשתפר היחס בין מספרם של שחקני ההתקפה וההגנה בתוך רחבת ה-5 או רחבת ה-16. אפשר לדמות גם למשחק שחמט: ככל שגדול יותר מספר הכלים המאיימים של התוקף בקרבת ההגנה סביב המלך (השער), גדל הסיכוי לאיום (שח) או הבקעה (מט).

(הערת אגב בקשר לכדורגל הישראלי. בעייתו העיקרית היא הכושר הגופני הנחות של השחקנים הישראליים. הכושר הנחות הזה גורם לכך שהם אינם משחקים על פני כל המגרש, אלא בין רחבות ה-16. במשחקים רבים מאוד בישראל, לכן, רחבת ה-16 ורחבת ה-5 מתבררות כאזורי ספר מרוחקים מבחינת הקבוצה התוקפת. מכיוון שבליגות המקומיות משחקות קבוצות מקומיות עם כושר גופני דומה, הבעייה פחות בולטת. אבל במשחקים בין קבוצות ישראליות ובין קבוצות אירופאיות, או בין הנבחרת ובין נבחרות אחרות, החיסרון הזה בולט מאוד).

ההתנגשות בין מערכת ההנחות הסטטיסטיות שביסודה של שיטת הטיקי-טקה ובין המערכת הסטטיסטית שביסודה של שיטת היתרון המספרי סמוך לשער ברורה: שיטת הטיקי-טקה מתקשה לפצח הגנות מאומנות, ולהגיע ליתרון מספרי בתוך הרחבה. חלק גדול מהטיקי טקה מתנהל לרוחב המגרש, בשעה שהשגת יתרון מספרים באזורים קריטיים בקרבת השער מחייבת מסירות עומק. השיטה קורסת גם מול שחקני התקפה זריזים וערמומיים שפועלים כסוג של "סיירת" באזורי הקישור האחורי של מבצעי הטיקי-טקה, או גם האמצעיים והקדמיים. חטיפות כדורים והתקפות מתפרצות של מספר מצוצמם של שחקני התקפה גורמות למצב של יתרון מספרי של התוקפים באזורים הקרובים לשער, ואת התוצאות ראינו בקריסה של ברצלונה אשתקד ושל ביירן מינכן בגביע האלופות, ונבחרת ספרד במונדיאל.
הבעייתיות של הטיקי-טקה בלטה מאוד באותם משחקים שבהם נעדר ליאו מסי ממשחקי ברצלונה. שיטה-מה-שיטה, טיקי-מה-טקה, בלי ההברקות של מסי כלום לא נכנס לשער היריב.

ג'וקרים, סקוררים ועושי משחק

אבל לא הכל סטטיסטיקה. מי שמנצחים משחקים לא פחות מהשיטות ומהסטטיסטיקות, הם השחקנים שאני קורא להם "גו'קרים". ג'וקר הוא שחקן שמקצר תהליכים. שחקן שיכול לקחת כדור במרחק של 30, 40 ואף 50 מטרים משער היריב, ותוך מהלך אחד שהוא מבצע בדרך כלל בעצמו (או בעזרת שחקן אחד נוסף מקבוצתו בשיטת הדאבל פס), הוא מגיע למצב של בעיטה נוחה לשער, או למצב של מסירה לגול לשחקן אחר המצוי במצב נוח יותר ממנו או קרוב יותר ממנו לשער היריב.

לואיס פיגו הפורטוגלי היה שחקן כזה. טיירי הנרי הצרפתי היה שחקן כזה. זינאדין זידאן היה שחקן כזה. וכמובן היו פלה ומארדונה והיה קנטונה והיה מישל פלאטיני. ברצלונה מצויידת עכשיו בשני ג'וקרים כאלה – מסי וניימאר. גם ריאל מדריד מצויידת עכשיו בשני ג'וקרים: רונלדו ובייל. גם לביירן מינכן יש ג'וקר, שבמונדיאל הנוכחי הוא עולה בינתיים על כל האחרים: רובן. רובן הוא הקלף הזוכה של נבחרת הולנד, כשם שניימאר הוא הקלף הזוכה של ברזיל, ומסי – של ארגנטינה. רונלדו הפורטוגלי כבר בבית. נפרדנו גם מבטוצ'לי האיטלקי שהוא בינתיים סוג של תת-ג'וקר, וגם רוני האנגלי היה קרוב למעמד הזה מדי פעם.
לרבים מהג'וקרים יש תכונות חשובות נוספות על הזריזות והעורמה (מסי, ניימאר ורובן) ועל המהירות והכוח (רונלדו, בייל, רוני) שהם מפגינים לצורך הקטע השלהם: יש להם בעיטה מדוייקת ביותר, ולעתים חזקה ומדוייקת. לכן רוב הג'וקרים מבצעים חלק גדול מבעיטות העונשין ומבעיטות הקרן של קבוצותיהם.
שני סוגים נוספים של שחקנים שמכריעים משחקים הם עושי המשחק – והסקוררים.
עושי המשחק הם שחקנים מסוג צ'אבי ואינייסטה הספרדים שכבר נפרדנו מהם. אייל ברקוביץ היה שחקן גדול מהסוג הזה. בקהאם היה טוב בזה. להולנדים יש את סניידר. האיטלקים הביאו את פירלו, והאנגלים את ג'רארד ואת למפרד. היתרון הגדול של הגרמנים הוא בכך שבהרכב שלהם מצויים כמעט תמיד שניים או שלושה שחקנים באלה, שמה שנדרש מהם הוא בעיקר מסירות ארוכות טווח שלפעמים נקראות "ראיית משחק". שווינשטייגר, אוזיל ולאם הם שחקנים כאלה, ובמשחק האחרון של גרמניה שיחקו שלושתם. חשיבותם הגדולה בהספקה שוטפת של מסירות לגול הנשלחות לאזורים הקרובים לשער. גם לרבים מהשחקנים האלה יש בעיטה מדוייקת ולעתים גם חזקה, והם מרבים לבצע בעיטות עונשין.
הסקוררים – החלוצים, השחקנים הקדמיים שתפקידם העיקרי לדחוק את הכדור לשער, באים לעתים מתחום הג'וקרים, אך לא רק. ואן פרסי ההולנדי הוא סקורר אדיר. כזהו גם סוארש המורחק מאורוגוואי. כזהו בנזמה הצרפתי. כזהו תומס מולר הגרמני, שהוא בוודאי השחקן האינטליגנטי ביותר במונדיאל. למה אני סבור כך? לפי התפוקה. ואני לא מדבר רק על המונדיאל. מולר הוא השחקן היעיל ביותר שראיתי בשנים האחרונות. מספר הגולים והמסירות לגול שלו יחסית לזמן שהוא בילה על המגרש בביירן מינכן הוא מדהים. בשנה האחרונה היו לי ספיקות רבים באשר לגדולתו של מאמן ביירן גוואדיולה, רק משום שהוא הניח למולר לבלות זמן רב מדי על הספסל.

ספקולציות

אז מה יהיה? הניחוש שלי הוא שברזיל והולנד יעלו לחצי הגמר. בבתים האחרים, הניחוש שלי הוא שגרמניה וארגנטינה יגיעו לשלבים המתקדמים. הכי סביר שבחצי הגמר ייפגשו, אם כך, ברזיל, הולנד, גרמניה וארגנטינה. כל זה על סמך ספירת עושי משחק, ג'וקרים וסקוררים, שבשעת המבחן יגיעו למצבים טובים באזורים הקרובים לשער היריב, או שידייקו בבעיטות מרחוק.
אבל נא להביא בחשבון שהניחוש הזה לוקה בחסר: לא ראיתי את קולומביה ואת קוסטה ריקה ואיני יודע למה הן מסוגלות. ואילו משחק של הצרפתים מול הגרמנים הוא כמעט תמיד משחק פתוח, שתוצאותיו מי ישורן. אז בהחלט יכול להיות שבחצי הגמר נמצא את צרפת במקום גרמניה, ואת קולומביה או קוסטה ריקה במקום ברזיל או הולנד. הכי בטוחה בין ארבע הגדולות, כך נראה לי, היא ארגנטינה, שבינתיים לא נראית טובה במיוחד – אבל יתכן שיריבותיה בדרך למעלה יקלו עליה את המלאכה. לא נראה לי שבשוויץ, בלגיה או ארה"ב יימצא מי שיוכל לעצור את הג'וקר ליאו מסי.
ובאשר למה שיקרה בחצי הגמר עצמו, אם תתממש התחזית הבסיסית שלי, אני לא מוכן לנחש. מאלה שראיתי, הולנד נראית לי כאפשרות הסבירה ביותר לעליה לגמר, וזה דווקא בגלל המשחק שבו ניצחה את צ'ילה, והציגה הגנה מעולה, שבדרך כלל אינה מאפיינת את ההולנדים. ואן פרסי לא שותף באותו משחק בגלל צהובים. למאמן ואן חאל הספיק תיקו. לכן הוא שיחק חזק על הגנה, וככל שאני זוכר ההגנה שלו לא הניחה לצ'יליאנים אפילו הזדמנות טובה אחת לכיבוש. הניצחון ההולנדי בא בפוקס, או יותר נכון – בזכות הג'וקר רובן. אבל לצ'יליאנים לא היה ניימאר, לא היה להם מסי ולא מולר, ואפילו לא בנזמה. ולכן מה שהספיק מולם לא יספיק בהכרח כדי לזכות במונדיאל.

ככה שיש יותר ספיקות מוודאויות, הכדור הוא עגול ומה עוד חדש.
ולא שכחתי את המאמנים. להם אנסה להקדיש רשומה נפרדת.