Skip to content

ההפגנה נגד המזהמים: להעביר את המלחמה לשטח האוייב

יוני 23, 2014

לפני כמה ימים פרצה שריפה בחצר המפעל של כרמל כימיקלים במושבה עתלית. השתחררו חומרים מסוכנים. תושבי עתלית ועוד כמה יישובים בסביבה "התבקשו" להישאר בבתיהם ולסגור חלונות.

כרמל "כימיקלים" וגם "חומרים מסוכנים" הן מילים מכובסות. מדובר ברעלים. האוויר של עתלית והסביבה הורעל. מי שנושם אוויר מורעל, גופו מורעל. מי שגופו מורעל, סביר שייחלה. אם לא מיד, אז עוד מעט. ואם הוא יספוג די רעל, הוא ימות מזה.
עוד שריפה, ועוד דליפה, והן קורות ללא הרף, גגלו ותגלו, והוא ימות מזה.

ככה שזה מה שהם עושים, המרעילים: הם הורגים אותנו.

רק אתמול נשרף מפעל פלסטיק באזור התעשיה של קיסריה. שוב השתחררו "חומרים מסוכנים". שוב תושבים בסביבה התבקשו להישאר בבתיהם בחלונות סגורים, כדי להתגונן איכשהו מהאוויר המורעל שסידרו להם.
יש לקוות שראש הממשלה ורעייתו היקרה לא היו בביתם בשעת מעשה. שחס ושלום לא יקרה להם כלום. כי בלעדיהם אנה אנו באים.

20140623_005857

ובינתיים במפרץ חיפה, העניינים נמשכים כסדרם. שריפה שאינה נגמרת במזבלה שליד הקיבוץ יגור משחררת רעלים מסוכנים לבריאות לתושבי הסביבה, נשר, רכסים, כפר חסידים, קרית טבעון וכמה מושבים וקיבוצים. שריפה של חומרים מסוכנים המשחררים רעלים יש גם בחצר בז"ן (בתי זיקוק לנפט) ובמפעלים הפטרוכימיים. האוויר מורעל בסיטונות. הסובלים: תושבי הקריות במפרץ. קרית אתא, כפר אתא, קרית חיים, קרית ים, קרית מוצקין, כל תושבי השכונות המזרחיות של חיפה. עשרות אלפים. יותר.

בעיתונות הממוסדת בקושי מדווחים. פה ושם ידיעה קצרה ברדיו, אייטם מספר 6 במהדורת חדשות נידחת. בטלוויזיה? כלום. בעיתונות הכתובה? בקושי.

למה מה קרה?

המפעלים של הטייקונים מרעילים עשרות אלפי אזרחים. הכל חוקי. הממשלה מאשרת, המשטרה לא זזה מילימטר. המערכת המשפטית שותקת. העיתונות משתיקה. אין מילה אחרת. משתיקה, מעלימה, מטייחת. אנשי המדע הדגולים, הפרופסורים מהטכניון שיודעים בדיוק מה קורה, הרופאים שמקבלים את החולים המשתעלים והנחנקים בחדרי המיון לא אומרים מילה.

למה מה קרה?
מה חדש?
כולה, מרעילים את הפיונים. כמה עשרות אלפים. אולי יותר.
מה עוד חדש?
כשיהיה משהו חדש תעירו אותנו.

פה ושם אני קורא בפוסטים נזעמים ברשת שיש לנו פה עניין עם "השיטה", עם "המימסד", עם "העיריה", עם "הממשלה", עם "הקפיטליזם" או "הגלובליזציה".

מצד אחד עשרות ומאות אלפי פיונים ופרולים, אנשים שיש להם פנים ושבולעים אוויר רעיל.

ובצד השני משהו עלום וחסר פנים וגוף כמו "שיטה". כמו "מימסד",כמו "קפיטליזם".

חרטא ברטא.

לא "שיטה" ולא "מימסד" ולא "עיריה" ולא "ממשלה" ולא בטיח.
לא רק בצד המורעל יש פנים, יש אנשים בשר ודם, שאוכלים (זבל יקר), שותים (מים מופלרים) נושמים (אוויר רעיל), וכתוצאה מכך דומעים, מקיאים, נחנקים.
גם בצד השני יש אנשים.
המרעילים.

יש שם עשירון עליון, אנשים עם שמות, בתים, מכוניות יקרות, חשבון בנק, משפחה, משרתים, יאכטה, לפעמים מטוס פרטי, והם מרוויחים מה שאנחנו מפסידים. הם מזהמים לנו את האוויר, הים, הנחלים והיבשה, את האוכל והשתיה, גו(נ)בים הרבה יותר מדי כסף על הסחורה המקולקלת שהם מוכרים לנו, מוגנים על ידי החברים שלהם, השותפים שלהם, אוכלי השוחד ומקבלי שכרם – הפוליטיקאים, העורכדינים והמשטרה, העיתונאים, הפרופסורים והרבנים.
בצד המרעיל יש טייקונים עם שם וכתובת. מנכ"לים וסמנכ"לים עם שם וכתובת. ראשי רשויות שמקבלים תרומות למערכת הבחירות, עם שם וכתובת. פרקליטים ושוטרים עם שם וכתובת. עיתונים שמשתיקים שלבעלים שלהם יש שם וכתובת.
הם גרים במקומות מוגנים יחסית מהחולירע שהם מאכילים אותנו ומהזבל שהם נותנים לנו לנשום.
הם שמאל והם ימין (בדיוק חצי-חצי). הם דוסים והם חילוניים, והם צוחקים כל הדרך אל הבנק כשעינינו דומעות בגלל האוויר כשאנחנו עוברים כל יום דרך המיזבלות המעשנות שהם אירגנו לנו.

כדי שנעזוב אותם בשקט ושיוכלו להמשיך בבוננזה, הם מפברקים לנו כל מיני סכסוכים מדומים, בין יהודים וערבים, בין חילוניים לדתיים, בין אשכנזים למזרחיים, בין שמאל לימין וכן הלאה.

הם שמחים כשהם שומעים שיש לנו עניין עם "הקפיטליזם" או עם "המימסד". חצי מהם ("השמאל") אומרים שהם שותפים איתנו במלחמה נגד "הקפיטליזם". חצי מהם ("הימין") טוענים שהם שותפים איתנו במלחמה נגד "המימסד" שזה מבחינתם "האליטות הישנות".

*****

יש רק דרך אחת לנצח אותם: להתאחד, לשים בצד את כל המחלוקות הטיפשיות שהם זורעים בינינו, ולהעביר את המלחמה אל שטח האוייב.

זה בסדר שאת ההפגנה הראשונה עושים בלב המפרץ.
במקום הפשע.
וכל הכבוד למארגנים.
טוב שיראו אותה מה שיותר אנשים, בשעת הלחץ של התנועה, כשהפרולים המסכנים חוזרים לבתים שלהם, מוכי החום והאוויר המזוהם בסלאמס של המפרץ, דחוסים באוטובוסים וזוחלים בפקקים בפחנועים המצ'וקמקים שלהם.

20140623_093934

אבל שום ניצחון לא יושג בדרך הזאת.
מדובר במלחמה.
לנצח במלחמה אפשר כשמעבירים אותה לשטח האוייב.

כדי לנצח במלחמה צריך לייצא לפחות חלק קטן מהרעש ומהזיהום, מהצפיפות ומהכיעור לכל אותו צד מוגן יחסית ונקי יחסית ושקט מאוד של הכרמל , עם הגינות היפות והרחובות המצוחצחים, איפה שהם גרים ומתפננים בשקט ובשלווה.
צריך למצוא את המקומות שבהם הם מסתופפים בכיף – וזאת לא בעייה.
צריך לתת להם לטעום קצת, מדי פעם, ממה שהם מטעימים אותנו בכל השנה 24/7.
צריך לעשות את זה חכם, חוקי, עם רישיון. בדיוק כמו שהם מרעילים אותנו חכם, חוקי ועם רישיון. במקרה שלהם – רישיון להקים מפעל, רישיון לשרוף, רישיון לפלוט מזהמים, להרעיל.
במקרה שלנו – רישיון להפגין, רישיון למחות.
רישיון להעביר את המלחמה לשטח האוייב.

ואם הם לא יתנו רישיון להפגנה חוקית מול הארמונות שלהם, האדמה תפצה את פיה וההמון יבלע אותם חיים.

נא לזכור. כמו שהמורעלים הם אנשים, גם המרעילים הם אנשים.
המלחמה היא לא נגד "המימסד" או "השיטה". המלחמה היא במרעילים.

המלחמה נגד המרעילים היא לא פחות ממלחמה על החיים.

המרעילים הם אנשים. "מימסד" ו"שיטה", "עיריה" ו"ממשלה", "פרקליטות" ו"תקשורת" הם שמות כיסוי.
הטעיות.
כמו שמלחמת השמאל נגד הימין היא הטעייה.

מדובר באנשים, כולם מהעשירון העליון, והם עושים את זה בשביל כסף.

צריך לגרום לכך שזה לא ישתלם להם עוד.
צריך שהם יתביישו לצאת לרחוב.
צריך להציק להם.
הכל חוקי.
הכל עם רישיון.
בלי אלימות.
בשיטות שלהם, אבל בשטח שלהם.
שטח האוייב.

עד שזה לא יקרה, מדובר במשחק בקקי. במקרה הטוב הם יקראו בעיתון בעמוד 7 למטה על ההפגנה ויצחקו, והכל יימשך כרגיל. הזיהום, הבוננזה, מחלות הריאה, הסרטן, הרעש, העשן והחשבונות התופחים בבנק.

הפרולים שעוברים כרגיל, פעמיים ביום באוטובוסים הדחוסים ובפחנועים המצ'וקמקים, על גדות הנחל המזוהם, דרך האוויר הרעיל.

הם יפסיקו לצחוק ויתחילו להזיז את התחת רק כשהם ירגישו על בשרם מה שהם עושים לנו.
כשהסכין תהיה גם על צווארם.
אין דרך אחרת.

מודעות פרסומת
4 תגובות
  1. תרבות אכילה permalink

    Well Said. שותף במרחב הוירטואלי הצנוע שלי.

    אהבתי

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    על מה הטרוניה? יש דרג ויש מה שמתחרז עם דרג… איכות סביבה? חיים בכבוד? הצחקת את הכלב של מאיר שטרית…

    אהבתי

  3. תודה לך, תרבות אכילה

    אהבתי

  4. פרסם את זה מחדש ב-מאפיהו.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: