Skip to content

מותחן/ צבע הכסף, ולטר טאביס

יוני 22, 2014

צבע הכסף/ מאת ולטר טאביס/ מאנגלית: יעל נמרודי/ הוצאת אור-עם 1987/ 179 עמודים

הסרט "צבע הכסף" היה אחד משוברי הקופות של האייטיז. הסרט של מרטין סקורסיזה היה סרט המשך של הראשון בסדרה מ-1961, שנקרא פה "אדי פלסון" על שם גיבורו ובויים על ידי רוברט רוזן, וגם הוא היה שובר קופות. זה לא מעט בזכות השחקן הראשי פול ניומן. הסרט השני, של סקורסיזה, שבו הופיע ניומן המקשיש הקפיץ כוכב הוליבודי חדש – טום קרוז. שניהם עדיין שווים צפייה. בטח על רקע הסיפורים הקלושים המאפיינים את הסרטים שמצליחה הוליבוד להפיק בעשורים האחרונים.
אז לגמרי במקרה, ביריד של ספרים משומשים בשבוע הספר, נפל לידי "צבע הכסף", הספר של טאביס שהוא הבסיס לסרט.
39-6660
בסיס אולי, אבל למי שעדיין זוכר את הסרט לא תהיה שום תחושת דז'ה-ווי, כי עלילת הסרט רחוקה מאוד ממה שמתרחש בספר ששימש לו בסיס. נכון שזה לא מותחן קלאסי, לא ריגול, לא משטרה ולא פשע, אבל טאביס יודע את העבודה, רוקם עלילה כמו שצריך, בונה דמויות כמו שצריך, כותב דיאלוגים מענגים, ופותח צוהר רחב וידעני לעולם המרתק של השולחנות הירוקים, האהילים הנמוכים, עשן הסיגריות באולמות ההומים, המוטות הארוכים והדקים (לפלסון יש מוט מקצועי הקרוי "בלבושקה"), קולות הנקישה החדים והכדורים המתגלגלים על הלבד ומידרדרים לגומות – עולם הביליארד.
אדי פלסון ("הזריז") הוא אמן ביליארד לשעבר, בן 50, שנישואיו התפרקו, שאיבד כתוצאה מכך את אולם הביליארד שניהל, שגם החברה החדשה שלו מייגעת אותו, והחיים זורקים אותו למקום שבו עליו לחפש את הדולר הבא, זה שיביא לו אוכל, קצת בורבון-ויסקי וקורת גג. באין לו דבר אחר שהוא יודע לעשות, הוא מחליט לחזור לעולם משחקי הביליארד שאותו נטש (כשחקן פעיל) לפני עשרות שנים.
הקמבק, מתברר לפלסון, לא בא בקלות. הוא מחדש קשר עם אחד ממתחריו לפני עשרות שנים, "השמן ממינסוטה" (המשחק תפקיד חשוב בסרט הראשון), כדי לצאת למסע התמודדויות קנוי מראש בחוף המזרחי וקצת במערב התיכון, המתבסס על העבר הזוהר של השניים. "השמן", שפרש גם הוא מהמשחק באולמות מעלי העשן, עוסק בפיטום-עצמי בפלורידה החמימה, ובצילום עופות ביצה יפיפיים. אך דווקא בהתמודדויות מול הפנסיונר הזה מתברר לפלסון עד כמה החליד. עד כמה הוא רחוק מהיכולות שלו בעבר, וממה שיודעים לעשות הכוכבים החדשים של השולחן הירוק, וכמה יצטרך להתאמץ כדי לגרד עוד דולר ועוד דולר בהימורים סביב השולחן הירוק.
ואז, כמו בסרטים ובספרים ולפעמים אפילו בחיים, מכיר פלסון את ארבלה היפה, גרושה בת 40 בעלת מבטא אנגלי מקסים, תלתלים מכסיפים וחיי חברה תוססים בעולם זר לחלוטין לשחקן פלסון – האוניברסיטה. ואז הסיפור מתחיל לרוץ לכיוונים נוספים.
עד כאן הבסיס. כדי לדעת יותר תצטרכו להשיג את הספר, אולי במדפים המרוחקים והגבוהים בספריות, אולי בחנויות לספרים משומשים. הספר שהשגתי אני שמור כמתנה לחבר שנטע שולחן ביליארד מקצועי לגמרי באמצע הסאלון שלו. מגיע לו.
ואם לגמור בבדיחה קטנה על חשבון התרגום העברי, וחידה בעקבותיה. מה זה, לדעתכם קינקינאטי? ובכן לא. לא מדובר בנאטי (קיצור של נטלי) הקינקית. מדובר בשמה של עיר ידועה מאוד המופיע בשם של סרט מהסיקסטיז שהקפיץ את סטיב מקווין, גם הוא עוסק במשחקי הימורים, וגם שם מופיע מתחרה המכונה "השמן". והנה עוד רמז: קיקרו.

מודעות פרסומת

From → מותחנים

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: