Skip to content

עצמאות בערבון מוגבל מאוד

מאי 5, 2014

קצת יותר משבועיים חלפו מאז עסקתי כאן לאחרונה במושגים חביבים כמו חירות, חופש ודרור. זה היה אפרופו חג המצות, שבו חוגג עמנו את שחרורו משיעבוד הפרעה המצרי לפני שלושת אלפים וארבע מאות שנים בערך. והנה הזדמנות לעסוק בעוד מושג מאותה משפחה – עצמאות.
קל לראות עד כמה גדולה קירבת המשפחה בין המושגים.
בדיון בחירות הזכרתי כי היפוכו של העבד במושגים המקובלים הוא האדון. והנה, אחת ההגדרות המקובלות של העצמאי, הוא "אדון לגורלו". מי שאינו תלוי באחרים בקבלת החלטותיו, והן מתקבלות על פי האינטרסים שלו עצמו כריבון.

בהקשר של יום העצמאות, משמש המושג הזה כדי להגדיר לאו דווקא תכונה או שאיפה של עם (למרות האמור בהמנון "להיות עם חופשי בארצנו"), אלא תכונה או שאיפה של מדינה: ישות פוליטית, שבה מתפקדות מערכות שלטוניות, שהעצמאות אמורה להיות תכונתן. והעצמאות של המדינה היא תמיד ביחס לישויות מדיניות אחרות.

והנה השאלה הניצבת בפנינו כשאנו חוגגים את יום העצמאות הזה, כמו גם רבים מקודמיו:
האמנם המערכת הפוליטית-השלטונית בישראל ההיא "אדונית לגורלה"?

עד כמה יש לנו סיבה למסיבה?

האם החלטותיה של הממשלה שלנו מתקבלות על פי האינטרסים של העם הבוחר במפלגה או באדם המקבלים את ההחלטות – או שמא נקבעות החלטות אלה במידה רבה על פי אינטרסים זרים – ואם כן, מהם אינטרסים זרים אלה?

*****

אני כמעט בטוח שכל קורא סביר חושב מיד, בהקשר לשאלה הזאת, על יחסי ישראל-ארצות הברית. אלא שלא זו כוונתי בפוסט הזה, או יותר נכון, לא בדיוק, כפי שנראה.

איל הימורים שלדון אדלסון: סוסים באורווה

איל הימורים שלדון אדלסון: סוסים באורווה

אויבים רבים של מדינת ישראל, מחוץ למדינה וגם בתוכה בתוכה, אהבו ואוהבים גם היום לתאר את יחסי ישראל וארצות הברית כיחסי משרת ואדונו. מדינת ישראל, על פי התיזה הזאת, אינה יותר ממשרתת או אף עבד נרצע של "האימפריאליזם האמריקאי", או "שלוחה קולוניאליסטית" של המערב, וכן הלאה תוארי גנאי תעמולתיים.

על פניו ברור, שלא מדובר בטיעונים ענייניים.

ראשית, בעולם בן ימינו, מדינות קטנות או בינוניות, ובטח מדינות מסוגה של ישראל, המאויימות על ידי שכניהן, עושות בתבונה רבה כאשר הן מחזקות את בטחונן במערכת של בריתות והסכמים ויחסים מיוחדים עם מעצמה חזקה. כך עושות גם מדינות גדולות ואדירות כמו המעצמות של מערב אירופה שבמידה רבה נשענות על העוצמה הצבאית והמדינית האמריקאית (באותם מקרים שבהם יושב בבית הלבן נשיא המוכן לסמוך על העוצמה הזאת). וכך עושות גם מדינות עתירות אוכלוסין כמו טיוואן או יפאן, או מדינות עשירות מאוד כמו ערב הסעודית או נסיכויות המפרץ וכן הלאה.

שנית, הטענה הזאת מגוחכת במיוחד כאשר שמים לב לזהותם שאל אלה המשמיעים אותה: אלה שהביוגרפיה וההיסטוריה הפוליטית והאידיאולוגית שלהם מתבוססות ביחסי תלות והתבטלות מובהקים מימים ימימה. שרידים עגומים אלה של הקומאינטרן הקומוניסטי מתוצרת הדיקטטורה של הפרולטריון בברית המועצות, וגם מי שעד היום מוצאים את עצמם שוב ושוב מתפקדים בתור מין פאנטום של אותו קומאינטרן, כשהם מוצאים את עצמם באותה חזית פוליטית עם הצאר החדש במוסקבה ועם הקיסר החדש בבייג'ין (שאיפה הם ואיפה המרקסיזם-לניניזם הישן והטוב ששימש כתירוץ לביטול העצמי של השמאל המזוייף), ועל הדרך הם תומכים בבני חסותם של הצאר והקיסר – רב הטבחים מדמשק, או התליינים הסידרתיים מטהראן.
שלא לדבר על אלה מהם, שבעודם מדברים על "הקולוניאליזם הישראלי", מתברר שהם עצמם ניזונים בשפע וברצון מן הקולוניאליזם האירופי כמו מן האימפריאליזם האמריקאי.

ספסר מט"חים ג'ורג' סורוס: חרחור מלחמות

ספסר מט"חים ג'ורג' סורוס: חרחור מלחמות

ושלישית, בעלי הטיעון הזה מוצאים את עצמם ניצבים שוב ושוב, מזה עשרות שנים, בפני שוקת שבורה. שנה אחרי שנה הם מסבירים לנו שהפעם, הנה הפעם, יפעיל, או כבר מפעיל, המימשל האמריקאי את מלוא כובד משקלו כדי לאלץ את המשרת הישראלי הקטן שלו לעשות כרצונו (למשל בהקשר של הסכסוך היהודי-פלשתיני)- ופעם אחרי פעם הם נופלים על האף, ואחר כך נאלצים לחפש תירוצים מההפטרה כדי להסביר את ההתמוטטות המבישה והחוזרת על עצמה של הערכותיהם הפוליטיות.

אז פעם הם באים עם הסיפור המפתיע על הזנב הישראלי המכשכש בכלב האמריקאי, ואחר כך זהו הלובי היהודי עתיר הכוח בארה"ב המכופף את המימשל שם לצרכיו, ולאחר מכן אלה הזיגזגים המבישים של הבית הלבן.
(בזמנו, כשעוד היה לי יותר כוח לשטויות שלהם, הבאתי תיעוד של התפניות המדהימות בהערכותיו של אחד הקולניים בבעלי הגישה הזאת כלפי הנשיא האמריקאי ברק אובמה. מי שרוצה להתבדר קצת שנא יקיש כאן).

*****

ובכן, לא היחסים המדיניים בין ממשלות ישראל ובין המימשלים האמריקאים, הם הבעייתיים בכל מה שכרוך בעצמאותה של המדינה.
הבעיה היא במקום אחר.

הבעיה היא שראש הממשלה הישראלי הנוכחי, למשל, בנימין נתניהו, הוא עוד פוליטיקאי, במקרה הזה ישראלי, באורווה של מיליארדר ההימורים שלדון אדלסון, זה שניסה להריץ לנשיאות האמריקאית את הריפובליקאי ניוט גרינגריץ', ואחריו את המועמד הריפובליקאי המוביל מיט רומני. זה איל ההימורים שממש לא מזמן ערך אצלו במלון מעין "אודישן" לכל מיני פוליטיקאים ריפובליקאים המבקשים להתמודד בבחירות הבאות לנשיאות ב-2016.

ראש ממשלה בנימין נתניהו: פצצה במדבר

ראש ממשלה בנימין נתניהו: פצצה במדבר

ואותו מיליארדר גם מתחזק פה אצלנו עיתון יומי רב תפוצה, שכל עניינו וכל מטרתו היא לתמוך באותו סוס ישראלי שבאורוותו של מיליארדר ההימורים מלאס וגאס ומקאו.
ורק כדי שנדע עם מי יש לנו עסק, ועד כמה מסוכנת היא התלות של ראש הממשלה הישראלי במיליארדר הספציפי הזה: לפני חודשים אחדים, בכנס פוליטי, הודיע אדלסון כי לדעתו על מדינתו, ארה"ב להטיל פצצה גרעינית באיראן, אמנם "במדבר", כדי להבהיר את רצינות כוונותיה.
צריך להיות אוויל גמור כדי לא להתמלא חלחלה, כאשר חושבים שזהו הספונסר של ראש הממשלה שלנו. מי שיכול להרים אליו טלפון בידיעה ברורה שייענה, בכל שעה של היום או הלילה.

*****

ובעייה חמורה לא פחות היא, שנראה כי אין למה לקוות גם אם תימצא דרך להחליף את נתניהו בראש ממשלה אחר.
וזה בגלל שגם האופוזיציה שלנו שבוייה לחלוטין בעבותות של מיליארדרים אמריקאים. ובאותה הזדמנות היא נסמכת בכבדות על כספים של ממשלות ומפלגות פוליטיות אירופאיות, וגם כל מיני ארגונים קלריקליים נוצריים.

אני עוסק בנושאים האלה בהרחבה בכל ימות השנה ומזה שנים, ולכן לא אפרט וארחיב כאן יותר מן ההכרחי. בבחירות שבהן ניצח בבחירות של 1999 ובפריימריס לקראתן, נשען המועמד של מפלגת העבודה אהוד ברק על כספי "הקרן החדשה לישראל" שהיא תאגיד של מיליארדרים ומיליונרים אמריקאים המבקשים להשפיע, במוצהר, על אופיו של המימשל בישראל ועל אופיה של המדינה, על פי דעות והשקפות שאין להן קשר רב למציאות הישראלית.

ראש אופוזיציה יצחק הרצוג: הקרן החדשה

ראש אופוזיציה יצחק הרצוג: הקרן החדשה

המימון וההשפעה האלה נעשו באמצעות "עמותות" שונות ומשונות, בדרכים אפלות ופסולות, שהשתיקה יפה להן, ואיך יודעים? כי הפרקליט של ברק, עמותותיו ומפלגתו באותם הימים, הוא היום מנהיגה של מפלגת העבודה, יצחק (בוז'י) הרצוג, ששמר בחקירה שנערכה אז על זכות השתיקה – זכות השמורה למי שמסרב להפליל את עצמו על ידי עדות אמת במשטרה.*
ואותו הרצוג גם מגונן עד היום בחירוף נפש על זכותם של מיליארדרים זרים ושל ממשלות זרות להתערב ברגל גסה בענייניה של המדינה על ידי גיוס של סוכנים זרים מן האינטליגנציה של הבורגנות המקומית. זו בעיניו שמירה על הדימוקרטיה.

שמירה על זכותה להתאבד בכיסי הטייקונים ותאגידיהם.

ולא מדובר כמובן רק בהרצוג ובבחירות שהתקיימו לפני 15 שנים. אין זה סוד שכל מפלגות האופוזיציה "השמאלית" (איזו בדיחה) שלנו שורצות סוכנים זרים כאלה. מועמדים לכנסת וגם סתם עסקנים ופונקציונרים של בל"ד, של חד"ש, של מרצ ושל העבודה מקבלים משכורת שמנמנות או שכר טירחת עורכי דין או יחצ"נים ממיליארדרים אמריקאים אימפריאליסטים כמו אלינור לוי-שטראוס-פרידמן (היורשת של תאגיד הג'ינס לוי-שטראוס), ספסר המט"חים המיליארדר ג'ורג' סורוס, ועוד, בנוסף על המדינות הקולוניאליות הזרות והארגונים הקלריקליים מאירופה שהוזכרו כבר.

בקיצור: המערכת הפוליטית הישראלית, שמאל וימין, קואליציה ואופוזיציה, לפותה ונחנקת בכספי זרים.

המיתממים יגידו: אם הם מוכנים לתרום לנו כדי שנוכל לקדם את המטרות שלנו, אז למה שלא ניקח? אבל מי שעיניו בראשו יודע היטב שאדלסון או סורוס או הממשלה ההולנדית או הבריטית או הכנסיה הקתולית של אירלנד או ספרד אינם נדבנים רחבי לב שלא אכפת להם מה קורה עם הכסף שלהם. אכפת להם ועוד איך, והכסף שלהם מושקע היטב, מבחינתם:

בעיקר בליבוי שנאה ובחירחור מלחמה.

כך ששמחת יום העצמאות שלי מהולה בלא מעט עצב. שהרי כלפי המערכת הפוליטית הקנוייה שלנו אני יכול לחוש רק קצת תיעוב וקצת רחמים, קצת בוז והרבה צער.

*****

אבל גם מעט שימחה יש, כן. שמחת עניים. שהרי צריך לשמור על פרופורציות. לי טרם הזדמן לשמוע על מערכות פוליטיות במדינות אחרות, שאינן שבויות או נתונות להשפעה כבדה של אינטרסים זרים, שאינן בובות על חוט של מיליארדים ותאגידים (אלא אם כן השלטון עצמו, הפוליטי, הצבאי או הדתי, שולט במשאבים הכלכליים, כמו במדינות טוטליטריות מסוגה של צפון קוריאה או ב"רפובליקה" האיסלמית של איראן, ושם המצב גרוע לא פחות, ואף יותר).

ובכל מקרה מוטב לנו, כמו לכל עם (כמעט), ששולטים בנו בני עמנו שלנו ** – וכמו כן, שעדיין אני יכול להודיע את דעתי המדוייקת על המערכת הפוליטית הזאת, ולו גם בבלוג נידח ברשת.

___________________________________________________________
* הנה ציטוטים ממכתב ששלח נשיא הקרן הקרן החדשה לישראל דאז, אליעזר יערי, לתורמים הנדיבים ולצוות למחרת נצחונו של ברק בבחירות לכנסת ה-15:
"אמש התרחש דבר גדול בישראל. החברה הישראלית, בתצוגה מדהימה של דמוקרטיה, הצליחה להשיג שתי מטרות: לסלק מהשלטון קואליציה ביזארית שגילמה סטגנציה פוליטית, הידרדרות מוסרית, וקלריקליות דתית וחברתית; ולהעניק לחברה הישראלית הזדמנות שנייה… בעקבות הבחירות, יכול כל אחד מאתנו – חברי מועצת המנהלים, אנשי הצוות, מתנדבים ואלפי התורמים – להרגיש סיפוק עם הערכים שמומשו בתוצאות הבחירות… אי אפשר להסתכל על מה שקרה ולא לראות את טביעות האצבעות הברורות והאמיצות של הקרן החדשה לישראל ושל 'שתיל'… היום הוא יום גדול לישראל, הוכחנו ששינוי חברתי יכול להפיל שלטון פוליטי. משך השנים, הקרן טיפחה ועמדה מאחורי אותו פוטנציאל, שהתפרץ בין לילה כמו הר געש… אנו הקרן החדשה לישראל ויש ביכולתנו להיות כוח חשוב ביצירתה של ישראל חדשה".

אגב, בסיפא של דבריו של יערי, נחשף תרגיל הרמייה של הקרן הזאת, שבישראל שמה תורגם, משום מה, ל"קרן החדשה לישראל". מסתבר שיערי דוגל בכוונה המקורית של המיליארדרים האמריקאים המממנים את הקרן הזאת, כלומר, לייצר "ישראל חדשה" כלשהי, שבעצם היא אמריקה ישנה מאוד. בבל של "כל אזרחיה" גן עדן שאין כמוהו לקפיטליזם החזירי שהם דוגלים בו. וכך הוא טוען בסיפא האמורה: "… ויש ביכולתנו להיות כוח חשוב ביצירתה של ישראל חדשה." יותר ברור מזה לא יכול להיות.

** קבלו את דבריו של איתן בורנשטיין, ממייסדי ארגון "זוכרות", עוד אחד מאלה המתקיימים על כספי מחרחרי המלחמה הזרים, כפי שמצאתי היום ב-NRG:
"כאשר הפליטים (הפלשתינים) יחזרו, היהודים יהפכו למיעוט במדינה… לא תהיה להם אפשרות יותר לקבוע את עתידם בעצמם… ייתכן שיהיו יהודים, רובם ממוצא אירופי, שלא יהיו מסוגלים להסתגל למציאות הלא-ציונית, ויעדיפו להשתמש בדרכון הזר שלהם כדי לעבור למקום אחר…"

כך שדי ברור במה משקיעים האינטרסים הזרים (במקרה הזה של "זוכרות" בעיקר ממשלות אירופאיות) את כספם, ולמה.

מודעות פרסומת
5 תגובות
  1. האנרכיטקט permalink

    נתיחס רק לשתי נקודות:

    א. לבוי השינאה ובעיקר "חרחור המלחמה" של התומכים הזרים בשמאל הישראלי:
    להבדיל מהתומכים הזרים בימין, המסרהבים בביבי לשמור על השטחים אף לספחם ובכך אכן מלבים שינאה, גם מחרחרים מלחמה (ביננו לפלסטינים).
    היכן בדיוק נמצאים לבוי השינאה וחרחור המלחמה (ביננו לפלסטינים), של התומכים הזרים בשמאל הישראלי?
    הערה: אני מקווה שכותב המאמר לא יענה, שמדובר בלבוי שנאה ובחרחור מלחמה בין השמאל לימין בישראל, משום שזו מתקזזת ע"י לבוי השינאה וחרחור המלחמה בין הימין והשמאל בישראל ע"י התומכים הזרים בימין.

    ב.עם כל הכבוד לתמיכה הזרה ומכל כוון. הנה ממשלת ישראל מזרימה סכומי עתק, המגמדים כספי התמיכות הזרות בארגוני השמאל, למימון ההתנחלויות, שהן כידוע כצנינים בעיני השמאל והפלסטינים.
    כלומר: תמיכה רבתי וגורפת (ממשלתית ובכסף מקומי, חלקו אף מכיסי משלמי המיסים השמאלנים), ההולכת ישירות למען מימושה של מטרה פוליטית מובהקת, המאימת (לדעתו של השמאל), על קיומה העתידי והבטוח של מדינת ישראל.
    לא רק זאת, התמיכה הכספית האדירה בהתנחלויות בנוסף להיותה הגורם הראשי בלבוי השינאה וחרחור המלחמה, ביננו לפלסטינים, תורמת גם ובדיעבד, להגברת הפערים בעם הישראלי ובכך מחרחרחת מלחמה פנימית ישראלית והפעם על רקע כלכלי מובהק.
    משמע הדיון בנושא "התמיכה הזרה בשמאל הישראלי", הוא בבחינת "טול קיסם מבין שיניך" המזכיר במקצת יבבותיו של קוזק נגזל וד"ל.

    אהבתי

  2. א. מלבי השנאה הזרים מצד ימין תומכים בלאומנים היהודים המבקשים ל"חזק" את ביבי מימין, כדי שדרישותיו יהיו קיצוניות עד כדי כך, ששום הסכם ושלום לא יתאפשרו. בדיוק על פי השיטה הזאת, מלבי השנאה הזרים משמאל, מממנים את אלה המחזקים את אבו מאזן בעמדותיו הקיצוניות ביותר, כדי שיהיו כה מרחיקות לכת, ששום יהודי שפוי לא יסכים להן. וזה מה שהם אכן עושים, כל העדאללה והרופאים למען ויש דין ושאר הסוכנים הזרים.

    ב. לא נראה לי שקלטת את הנושא שבו עוסק הפוסט, דהיינו, עניין העצמאות. המימון של ההתנחלויות לא שייך לעניין הזה: אתה או אני יכולים לא לאהוב את ההשקעה בהתנחלויות, את מטרותיה וכוונותיה, אך היא מבוצעת על ידי ממשלה ישראלית שנבחרה על ידי אזרחי ישראל בבחירות לכנסת. אין קשר בינה ובין העובדה שכמה מיליארדרים, תאגידים, ממשלות זרות וארגונים כנסייתיים מתחזקים מעמד שלם של אינטליגנציה בורגנית ישראלית, מאה בדולר, במאות מיליוני אירו ודולרים, כדי שיעבדו בשבילם בליבוי שנאה ובחרחור מלחמות.

    אהבתי

  3. האנרכיטקט permalink

    כנראה שלא קלטת דברי.
    אני הראשון שטוען שבטנגו שימור המצב הקים וליבוי יצרי השנאה וחרחור המלחמה כאן באזורינו חבוקים שני אלה, אבו מאזן וביבי כצמד בתכנית "רוקדים עם כוכבים".
    אני גם משוכנע שמי שמתחזקם בנושא זה הינם הטייקונים השייכים לסדר העולמי החדש, משום שמלחמות מסוג זה המתקימות באזורנו רק מחזקות מעמדם, ומאפשרות לשלוחיהם: ביבי ואבו מאזן לשמר את הזוועה הקימת. ובכן, בזאת לא היו ביננו וגם אין עכשיו, חלוקי דיעות.
    אני רק מלין על כך שאינך רואה המשקלים היחסיים נכונה ומעוות התמונה הכוללת בכלל.
    זאת משום שההתנחלויות הן הגורם העיקרי בליבוי השינאה, והמיליארדים המוזרמים אליהן הם הקובעים מצב זה.
    וגם תעמוד עד מחר ותגיד שזה ענין מקומי השייך לדמוקרטיה הישראלית הפנימית, עדין זה הציר המרכזי בליבוי השינאה ואין בלתו, כשם שאין בילתם של פיגועי התופת הזדוניים הפלסטינים בליבוי השינאה וחרחור המלחמה מהצד השני.
    לעומת זאת, יש משהו גזעני בדבריך בבואך לאמר שמדיניות השמאל הישראלי תורמת כביכול לסכסוך, משום שהיא מכניסה רעיונות לקדקודי "הקופיקו הפלסטינים", כאילו שאחרת לא היו חושבים על כך (ראה הסכם אוסלו המוצג ככזה: "אסון אוסלו" שלא נדע, בידי הימין. כלומר חושף לא רק את האפרטהייד הישראלי כי אם את התפיסה הגזענית שמאחוריו). ואתה נופל הישר לפח הזה.
    כלומר, אנני טוען שאבו מאזן לא ממומן ע"י טייקונים להקצין עמדותיו. אלא שאני טוען שאין לשמאל הישראלי הסוציאליסטי, חלק בכך וגם טענותיך המזלזלות כנגד ארגון "רופאים למען אדם" ולא "רופאים למען"…(של נעליך מעל רגליך בבואך לדון בהם!) העושה עבודת קודש בהבאת מזור לעלובי נפש מוכים בתחלואיהם, תולדת הכיבוש הממאיר. או ארגון עדאללה המנסה לקדם אחווה ישראלית פלסטינית, והמוצגים על ידך כשותפים לטנגו המבעת הזה. בגדר הוצאת דיבה פשוטו כמשמעו.
    כי זאת עליך להבין:
    אויבם הגדול ביותר של הטייקונים הינו הסוציאליזם, לא זה שאתה יוצא כנגדו עם מילת המפתח שלך "קומאינטרן", בה הינך משתמש כמסטר קי הפותח כל דלת, בבואך בכל הזדמנות, לתאר כביכול "תחלואי" הסוציאליזם או הקומוניזם, אלא זה שיוסד באינטרנציונל הראשון.
    כלומר, גם אם חטאו הסוציאליסטים שלנו כאן, בחטאיו הקדמוניים של הקומאינטרן ואפילו בחטאיו של האינטרנציונל השני שקדם לו, עדיין אין זה אומר שאינם אויביה הפוטנציאלים של "הטייקונה" (או "הבורגנות" כפי שהיא מוגדרת בשלושת עקרונותיו של הקומוניזם).
    לכן אתה חיב להבין שכל תמיכה בארגונים סוציאליסטים אפילו מזויפים קמעה, דוקא תחליש את שתוף הפעולה בין ביבי לאבו מאזן. משום שהיא בדיעבד מחלישה הטייקונה שנצבת מאחוריהם. ואם ישנם כמה טייקונים התומכים בבוז'י זה בכלל לא משנה, משום שלמרות שבוז'י בתכלס אננו שונה בהרבה מביבי ושניהם קפיטליסטים בזויים ועבדים לממונה של הטייקונה, עדין מפלגת העבודה מדברת בטונים סוציאל דמוקרטיים, שלא לדבר על חד"ש וחברותיה.
    בכל מקרה, אינך יכול לשים ארגוני רל"א, בצלם ועדאללה. כמחרחרי מלחמה ומלבי שינאה. זה כאילו שבריון יהודי יקום ויפסול גם את הרופא שבא לטפל בקורבנו וגם את השוטר שבא לעצרו ויאשימם באנטישמיות. זה לא עובד ככה.
    מה עוד שהפלסטינים כאמור לא צריכים את אנשי השמאל הישראלים הסוציאליסטיים "שיכניסו רעיונות לראשיהם", זהו כאמור גבעול טיעון דמגוגי שאינו מצליח להסתיר את פיל הגזענות שמסתתר מאחוריו.
    קבל קישור למאמר של חבר משותף של שנינו, מימים טובים יותר, בו הוא דן גם בנושא עבודתו הקדושה של ארגון רל"א. תמצא דבריו בסעיף: "מנטליות אייכמנית". קרא אותו (וגם את הסעיפים האחרים, מומלץ גם לצפון בסרטון).

    http://hagada.org.il/2014/05/03/%D7%A1%D7%9E%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%98-%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%A1%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%95%D7%99%D7%95%D7%9D/

    אהבתי

    • א. לא ברור לי מדוע אתה מעלה שוב את עניין ההתנחלויות מחוץ להקשרו. אני שב ומזכיר לך שנושא הפוסט שלי היה קשור ליום העצמאות ובעקבות כך למושג העצמאות ולהשלכותיו על עמדות הצדדים בסכסוך. אני לגמרי מסכים שההתנחלויות מזיקות מאוד לאפשרות של השלום, לא פחות, אך גם לא יותר, מחוסר הנכונות של הלאומנות הפלשתינית להסכים לאפשרות של קיום של ישות מדינית של העם היהודי בארץ הזאת.
      ב. אודה לך מאוד אם תפנה אותי למראה מקום אחד ויחיד, לא רק בפוסט שלעיל אלא בכל הבלוג שלי בכל תקופת הופעתו, שממנו ניתן ללמוד כי לפי דעתי השמאל המזוייף מכניס רעיונות לראשי "הקופיקו הערביים" (הגדרה שלך) ומכך אתה למד על הגזענות כביכול שלי. לימין הלאומני הערבי די בכך שהשמאל היהודי המזוייף יתמוך ברעיונות שלהם (ולא חסרים לימין הלאומני הזה שום רעיונות בכל מה שנוגע לרצונם לסלק אותנו מפה), ואז הם יכולים לומר: אם אפילו היהודים חושבים כמונו…וכך הם מנטרלים בקלות כל קול מתון בחברה הערבית בעזרת השמאל הישראלי המזוייף. וגם אין לשכוח את החשיבות של העמדות של השמאל הישראלי המזוייף בכל מה שכרוך בתעמולת הזוועה של ה-BDS (הקואליציה של האיסלאם הקיצוני, השמאל המזוייף הבינלאומי והניאו-נאצים, שממומן גם על ידי אלה המממנים את העמותות של מחרחרי המלחמה המקומיים) נגד ישראל. שהרי גם כל האנטישמים למיניהם שמחים מאוד להשתמש בקולות של יהודיים שתומכים בעמדותיהם. ולא, גם איני סבור שהשמאל המזוייף הישראלי ממציא איזה שהן עמדות אנטישמיות חדשות. הוא רק משתמש בכל מה שהומצא עוד מימי ההיסטוריונים היוונים והרומיים בתקופתו של יוסף בן מתיתיהו (קרא את "אנטי-אפיון" ותגלה מיד ממי, מאיפה וממתי שואבים ג. לוי וע. הס את רעיונותיהם), ובלא מעט מאמרי מערכת ב"הארץ", למשל, תמצא בדיוק את אותם רעיונות מבריקים שמאפיינים את "הפרוטוקולים של זקני ציון".
      ברור לגמרי, כמובן, שדווקא מכל העמדה של השמאל המזוייף כלפי הערבים נודף ריח עז של גזענות. שילוב של פטרונות מערבית מתנשאת, חוסר התייחסות רצינית לכוונות ולאמירות של "הפרא האציל" המזרח תיכוני ונכונות לסלוח ולהסביר בנימוקים סוציו-פסיכולוגיים עלובים כל משוגה וכל עוול וחטא של "הילידים המפגרים" הערביים.
      ג. אתה ממש מצחיק אותי כשאתה מנסה להסביר לי את השמאל המזוייף הזה כנושא דגלים סוציאליסטים , הומניים וכו', או כמי שנתון בעימות כלשהו עם "הקפיטליסטים". אתה חושב שכולם מטומטמים? איך אתה מסביר את זה שהמייצגים המובהקים ביותר של הקפיטליזם האמריקאי, של מה שאתה קורא "הסדר העולמי החדש" (מה לעזאזל חדש בו?) של הקלריקליזם הנוצרי הפרוטסטנטו-קתולי, של המעצמות האימפריאליסטיות והקולוניאליסטיות לשעבר של אירופה – מממנים בכסף כבד ולאורך זמן את הסוציאליסטים המדומים האלה? מה, כוחות הריאקציה האלה נשלטים על ידי מטורפים? נתונים לתהליך של הרס עצמי? לא יודעים בדיוק נמרץ למה משמש הכסף שלהם? למה להם לפרנס כל מיני עסקנים של בל"ד וחד"ש, מר"צ והעבודה הממלאים את העמותות המקומיות של הסוכנים הזרים שקוראים לעצמם שמאל (וזו הסיבה שאני קורא להם שמאל מזוייף)? איך לא ברור לך שכל הקרן פורד וקרן אברט והקרן החדשה לישראל וכל היתר, משתמשים בקנויי כספם, שכירי הלשון שלהם, כדי לחרחר פה מלחמה? מלחמה בין יהודים וערבים, אך גם בין מזרחיים ואשכנזים, וגם בין חילוניים לדתיים, וגם בין גברים לנשים? כי זו הרי השורה התחתונה של מה שעושים הסוכנים הזרים האלה בעמותות שלהם?

      באשר לסרטון שעליו אתה ממליץ, תרשה לי לצטט כמה מילים שכבר כתבתי עליו בתגובה לאחת מחברות הפייסבוק שלי אחרי שראיתי אותו לראשונה, ואיני רואה שום צורך לראותו שוב או לנסח מחדש את תגובתי:
      "גירסה טיפה מתלהמת וצווחנית לרעיונות העמוקים הרווחים בחלק ידוע של האינטליגנציה הבורגנית, למשל ב'הארץ'. השילוב הרגיל של רצח (רצוי רצח עם) וסקס, זאת אומרת סנאף המוני, כי זה מה שעושה את זה לבורגנים (משמאל ומימין, אגב), ולא מהיום. האמנית המקומית עוקפת בסיבוב עם הסטלאג המיצגי שלה את לייזה מינלי מ"קברט" בזכות ניצות השיער הנחשפות בבתי שחיה המגרים, בכל פעם שהיא מרימה את זרועותיה, והיא מרימה הרבה. חבל שהאמנית לא חשבה על שילוב של סבון במופע שלה בשביל לסגור עניין."
      ובאשר לידידנו המשותף, צר לי מאוד על השתתפותו בסטלאג המבחיל הזה.

      אהבתי

  4. מנתמי בן-ציון permalink

    מאפיהו,

    מהפוסט שלך עולה, שבעצם אין בעולמנו הצר והרחב אלטרואיזם ,בשום צד

    של המפה הפוליטית. כולנו שוחים באותה ביצה, מדמנה. אז מה שנשאר לנו

    זה לבחור לפי הריח . לדעתי אנשי עסקים מצליחים, בעיקר מפני שאינם יודעים

    חשבון . אדלסון ניחן בראיה פוליטית, פחותה משלך ולעצות שלו מתייחסים כמו

    שמתייחסים לעצות של פרה חולבת .אין צורך להתרגש ממנו, עוד לא שמעתי

    על דבר,שהוא השפיע עליו מבחינה פוליטית. ענוה זו מעלה חשובה, אבל לבלוג

    שלך אין השפעה פחותה, מהשפעתו של אדלסון ואולי יותר.רוב הבוחרים אינם

    זוכים לחסדיו וכספו לא מעניין אותם ."כי הכל תלוי בטיב המילוי ". זה מבחינתי

    המובן מאליו .דעות אנרכיסטיות לא מקובלות עלי מראש, כי הן לא משחקות

    במגרש הדמוקרטי. זה בזבוז זמן להתווכח, אם אין לך בסיס משותף כל שהוא.

    אני לא שולל את מי שרוצה להתווכח , ורואה בזה גם עיקרון דמוקרטי (חופש

    הביטוי) אבל כאמור חסר ערך מעשי .זה ויכוח בשתי שפות שונות.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: