Skip to content

מותחן/ לינווד ברקלי, בלתי צפוי

מאי 1, 2014

לינווד ברקלי/ בלתי צפוי/ מאנגלית: דנית בן קיקי/ הוצאת מודן 2014/ 238 עמודים.
20-52953b

אני לא משתגע על מותחנים שגיבוריהם הם מסוג "אחד האדם". כלומר, סתם איזו זבנית או ספרן, מעצבת שיער או פרופסור, הנקלעים לפתע למערבולת מאורעות מסעירה ומדהימה המפיקה מהם כוחות אל ועל אנושיים. גם במותחנים מהסוג הרווח יותר, דהיינו כאלה שמככבים בהם קציני משטרה או סוכנים של אירגוני שו-שו שמקצועם בכך, נתקל הקורא לא פעם בבעיות אמינות קשות הנוגעות לביצועיהם המדהימים של החבר'ה, כולל הברקות לוגיות שגם גאונים מוחלטים זוכים לשכמותן פעם באלף שנים, וכולל גם ביצועים בתחום הגשמי יותר, המתאימים למזיגה אנושית של תעלולני קרקס, רצי מרתון, אלופי איגרוף וצלפים אולימפיים. זאת אומרת, יותר פנטזיה ממותחן.

אז כאשר נוטלים סופרי מותחנים אנשים מן היום-יום האפור ומשליכים אותם בחוסר אחריות משווע לתנאי הקיום הקשים השוררים בזירת המציאות המתוארת במותחנים, הדברים נקראים לרוב כאגדות-עם מסוג סיפורי הגבורה של המיתולוגיה היוונית או עלילות גלגמש. הבת של השכנים מתבררת כאמזונה הרקוליאנית והדוד של האינסטלטור מעבר לפינה – שמשון הגיבור עם כנפי סופרמן.

ואילו בשביל ליהנות ממותחן, צריך, לדעתי, לפחות מינימום של תחושת מציאות.

לכן התייחסתי בחשד כבד אל הספר הזה של ברקלי, שהגיבורה האמריקאית שלו, אחת קישה ציילון, אם חד הורית מסורה, היא באותה הזדמנות גם עוסקת זעירה וחביבה מסוג מוכר וחביב: מומחית לקריאת כף היד, קריאה בקלפים ובטארוט, ובעלת חזיונות מזדמנת, העטה כדייה מורעבת על משפחות עם נעדרים, כאשר טובי החוקרים של המשטרה ניצבים חסרי אונים לנוכח התעלומה.

רק תנו לקישה שלנו למשש איזה בגד שלבשו פעם הבן או הבת או האשה הנעדרים כרגע, ומיד תחזה הידעונית שלנו בתמונות מסתוריות שיסגירו את מקום הימצאם של הנעדרים היקרים. ובתור סיוע אגפי ולוגיסטי מחזיקה קישה במאהב חדש למדי, ועם זאת כבר משומש מדי, בשם קירק, שמוכן להשיב לכל שיחת טלפון פקפקנית של הקליינט המבוקש, ולאשר שגודל כשרונותיה של קישה כגודל יומרותיה.
העלילה מסתבכת כאשר קישה מגיעה אל קליינט חדש שלא ברור לגמרי אם הוא מעוניין אמנם למצוא את אשתו הנעדרת,ולתוך העלילה משתרבב גם פליט מג'וב קודם ומשתלם ביותר שביצעה קישה. על כל החקירה מנצחת השוטרת רונה ודמור, בלשית ממשטרת העיירה הקטנה שבה מתרחשת העלילה.
והנה, כל זה כתוב בהומור וביד אמן, המתח אמנם מצליח להישמר לאורך העלילה בלי להקפיץ את הפיוזים של הקורא הדקדקן ובלי לחרוג ממידת המציאותיות הראוייה למותחן.
קבלו בתור דוגמית תיאור מזדמן של החבר הטפיל של קישה ומעשיו בשעות הפנאי:

קירק ניקולסון ישב על הספה כשרגליו על שולחן הסלון ואכל ארוחת בוקר מאוחרת או אולי ארוחת צהרים מוקדמת. הארוחה, לא משנה איך קוראים לה, כללה בקבוק של בירה באדוויזר ועוגת טווינקי ממולאת בקצפת. הטלוויזיה היתה מכוונת לתכנית "טוטו משפחתי" שבה משפחה, שחבריה היו צאצאים של נישואי קרובים, להערכתו של קירק, ניסתה לנחש איך השיבו מאה אנשים על השאלה, איזה חלק מגופך אתה שוכח לפעמים לרחוץ כשאתה עושה אמבטיה?
קירק צעק: "מאחורי האוזניים!"

מותח, מבדר ושווה קריאה.

מודעות פרסומת

From → מותחנים

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: