דילוג לתוכן

יוזמת השלום של ג'ון קרי (10): למה מנסה הימין הקיצוני לפוצץ את המשך השיחות

מרץ 23, 2014

בינתיים נראה שכלום לא הולך לצאת מיוזמת קרי בפרק הזמן בן תשעת החודשים שהותווה מראש ועומד להסתיים בחודש הבא.

הנושאים והנותנים הישראלים מטילים את האחריות על הצד הפלשתיני:

אבו מאזן לא מקבל את הפיתרון של שתי מדינות לשני עמים. מבחינתו יש בין הים לנהר רק עם אחד – הפלשתיני, ומהצד השני, תחת הכותרת המלאכותית  ישראל, יש אוסף לא ברור של קבוצות אתניות שחלקן מאוחדות סביב דת מפוקפקת שעבר זמנה. וכמו כן, 20% מאוכלוסייתה של  אותה ישות מוזרה הם בכלל פלשתינים (מה אתם רוצים ממני, אומר אבו מאזן כשיש מי שתוהה על האבחנה האנתרופולוגית הזאת – הרי יש יהודים-ישראלים משכילים ביותר שחושבים בדיוק כמוני: השמאל האנטי-ציוני והפוסט-ציוני).

ומן הצד השני טוענים הפלשתינים:

איזו משמעות יש להודעתו של ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו כי הוא מצדד בפתרון של שתי מדינות לשני עמים כאשר מצד אחד ניצבת מדינה אדירה כישראל, מעצמה צבאית וכלכלית, ומהעבר השני מתכננים לנו מדינה קטנטונת, חסרת רציפות טריטוריאלית, מפורזת, שנתניהו אינו מכיר אפילו בזכותה לקיים את בירתה בירושלים? כאשר, בעודו בעודו נושא ונותן לכאורה סביב פתרון שתי המדינות,  נתניהו וממשלתו אינם מפסיקים לרגע את  הבניה המאסיבית בהתנחלויות? כאשר אין שום הכרה בנאכבה הפלשתינית של 1948 ובזכות השיבה של הפליטים?

*****

מה המכנה המשתוף בין התזזית האחרונה של הח"כ מהליכוד משה פייגלין (הצעת חוק ומסע צליינות אל הר הבית), האיום בהתפטרות של סגן שר הביטחון דני דנון (אם ישוחררו האסירים הפלשתינים שהממשלה שהוא חבר בה הסכימה על שחרורם), ותנופת הבנייה בהתנחלויות שמוביל שר השיכון אורי אריאל (עליה של 123% בבנייה ב-2013)?

לכל אלה, ולצעדים רבים אחרים שננקטים בימין הקיצוני יש מטרה עיקרית אחת.

המטרה הזאת זהה לחלוטין למטרות של השמאל הישראלי המזוייף.

מחרחר מלחמה אריאל: בניה בהתנחלויות

מחרחר מלחמה אריאל: בניה בהתנחלויות

הימין הקיצוני והשמאל המזוייף, לכאורה אויבים משני הקצוות המנוגדים ביותר של הקשת הפוליטית, עובדים בשביל אותם אדונים, ועושים אותה עבודה:

חירחור מלחמה בין ישראל והפלשתינים.

המטרה המיידית שלהם כרגע, אלה ואלה, השמאל והימין, היא למנוע את המשכיותו של המשא והמתן. לפוצץ לרסיסים את יוזמת השלום של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי.

העיתונאית עמירה הס מן השמאל הישראלי המזוייף ממליצה לרשות הפלשתינית לעודד ידוי אבנים של פלשתינים על ישראלים, וללמד בבתי הספר צילום כדי לתעד את התגובה האכזרית של צבא הכיבוש ולעשות בכך שימוש בתעשיית הסנאף של התקשורת השמאליברלית. כל זה תוך כדי המהלך שמוביל קרי. היא מחרחרת מלחמה באופן ברור לגמרי. מעל גבי עיתון ישראלי (למחצה), היא מציעה צעד אשר יכול לפוצץ את התהליך ולהטביע שוב את שני העמים בים של דם ואש.

כאשר הח"כ משה פייגלין מזמזם סביב הר הבית בדיוק עכשיו, כשצריכה ליפול ההחלטה אם יימשכו השיחות או יפוצצו, הוא יודע היטב מה הוא עושה. הוא זוכר היטב מה קרה בעיקבות מסע הצליינות של אריאל שרון בסתיו של שנת 2000, מיד אחרי כשלון השיחות בקמפ-דיוויד. אז פרצה האינתיפאדה השניה. השמאל המזוייף אמנם מאשים עד היום את ישראל בפרוץ האינתיפאדה הזאת, אבל דווקא לפלשתינים יש גירסה אחרת: ערפאת פשוט ניצל את ההזדמנות.

זוהי גם תקוותו של פייגלין: שאבו מאזן ינצל את ההזדמנות שפייגלין מזמן לו, ויפוצץ את השיחות.

כאשר מו"ל עיתון "הארץ" עמוס שוקן כותב בעיתונו לאחרונה מאמר שבו הוא מגן על הסרבנות של אבו מאזן להכיר בישראל כמדינת העם היהודי, הוא יודע היטב מה הוא עושה: הוא מחרחר מלחמה. הסרבנות של אבו-מאזן להכיר במציאות מחזירה אותו ואת עמו לעמדה של המופתי חג' אמין אל חוסייני ב-1947. ללאווים של חרטום. לחסימת כל אפשרות להשלמה בין שני העמים החיים פה. איך ייתכן שלום ביניהם, כאשר אחד העמים האלה כלל אינו מכיר בזכותו של העם השני לחיות כאן? כלל אינו מכיר בו כעם?

מחרחר מלחמה דנון: התפטרות

מחרחר מלחמה דנון: התפטרות

ובאותה מידה בדיוק, כאשר סגן השר דני דנון מאיים להתפטר אם  תקיים ממשלת ישראל את התחייבותה לשחרר כמה עשרות אסירים פלשתינים בסוף החודש, הוא יודע מה הוא עושה. אי קיום ההתחייבות הממשלתית הישראלית, פרושה אחד: פיצוץ מיידי של השיחות. הצד הפלשתיני יוכל לומר בצדק, מבחינתו: איזה טעם יש להגיע להסכם, או אפילו להמשיך בשיחות,  עם ממשלת ישראל, המוכחת עכשיו כמי שאינה מכבדת הסכמים?

וכך גם אורי אריאל שר השיכון הבונה  בהתנחלויות ומזרים אליהן תקציבים ממשלתיים אדירים. הכל כדי להבהיר לאבו-מאזן ולפלשתינים שאין טעם בשיחות. בעוד הדיבורים נמשכים – גוזלת ישראל במרץ ובזריזות את אדמתם.

ולא רחוק מהם שר הביטחון משה (בוגי) יעלון הטוען, כאחד הנביאים שאחרי חורבן הבית, שאין שום סיכוי לשלום עם הפלשתינים בדור הזה.

זאת אומרת שגם אין טעם לנסות.

כל אלה ואחרים בימין הקיצוני הישראלי, מטרתם אחת, והיא זהה בדיוק למטרה של השמאל המזוייף: להסית את הצד הפלשתיני להפסיק את השיחות עם ישראל.

ועוד מטרה חשובה המקופלת בתוך המטרה הזאת: למנוע את האפשרות של כל אופוזיציה "שלומניקית" בקרב הפלשתינים או במדינות הערביות (כגון סעודיה) לקו הלוחמני של החמאס והפת"ח נגד ישראל. שהרי אם אבו מאזן יכול להצביע על ישראלים התומכים בעמדותיו, ואף מציעים לו דרכים לוחמניות יותר (כמו הגב' הס) – איך יכול לקום פלשתיני שיקרא לזנוח את עמדותיוהסרבניות  – בלי להחשב כבוגד?

ואם אפשר להציג את ישראל כמי שמבקשת לשדוד את המקומות הקדושים בזכות פייגלין, כמי שאינה מכבדת הסכמים בזכות דנון, וכשודדת שיטתית של אדמות פלשתיניות בזכות אריאל – מי בעם הפלשתיני יעז לפתוח פה מול הפוליטיקה של השנאה שמוביל אבו מאזן?

*****

הטמבלים הרגילים בשמאל הישראלי (ולאו דווקא המזוייף) מצביעים על "ההישג" האדיר של הימין הישראלי על פי המתווה המשוער שאמור להציג ג'ון קרי. דהיינו שרוב אוכלוסיית המתנחלים תיכלל בתחום הריבוני של ישראל (תמורת שטחים חלופיים שיועברו למדינה הפלשתינית).

מחרחר מלחמה פייגלין: הר הבית

מחרחר מלחמה פייגלין: הר הבית

אלה הטוענים כך מעידים  רק על חוסר הבנתם הפוליטית.

הם כלל אינם מבינים את האופי האפוקליפטי של הפוליטיקה של הימין הקיצוני הישראלי. זה שראה בניצחון של ששת הימים אות משמיים, זמן גאולה, ביאת המשיח.

מטרתו העיקרית של מפעל ההתנחלות שיזם "גוש אמונים" ברחבי הגדה והרצועה, לא היתה ליישב יהודים באזורי הארץ שחזרנו אליהם אחרי 2000 שנות.

ההתיישבות הזאת היתה רק האמצעי.

המטרה היתה להבטיח את הריבונות היהודית על כל הארץ שבין הים לנהר.

תפקידה של ההתנחלות היה למנוע את האיום העיקרי מבחינתו של הימין הקיצוני  – כינונה של מדינה פלשתינית בחלק מן הארץ.

ולכן הדיבור על "הישג" של הימין באותו מתווה אמריקאי משוער, של "אצבעות" של התנחלויות ישראליות הנכנסות לתוך שטחה של מדינה פלשתינית, הוא צחוק מהעבודה.

"האצבעות" האלה הן מבחינתו של הימין הזה רק לעג לרש.

מצבת זיכרון אומללה לתכנית מדינית שקרסה.

קרסה עם הנסיגה מפיתחת רפיח וקרסה שוב עם ההתנתקות מרצועת עזה.

כי למרות שהרבנים של הימין הקיצוני הבטיחו ש"היה לא תהיה" ואלוהים בכבודו ובעצמו ימנע את המהלך של אריאל שרון. ולמרות שגם בשמאל היו לא מעט טמבלים שהאמינו ששרון מרמה ואינו מתכוון להתפנות מעזה, או שהאמינו לאיומי הסרק של הימין בדבר "מלחמת אחים" שתמנע את ההתנתקות – היתה גם היתה התנתקות.

ועכשיו עלולה התכנית המדינית של הימין הקיצוני לקרוס סופית, אם יתקבל מתווה קרי, או אם יוחלט על המשך השיחות, ובסופו של דבר יהיה הסכם.

כי זה הפחד הגדול של הימין הקיצוני, הזהה בדיוק לפחד הגדול של השמאל המזוייף: שאיכשהו יקום מנהיג פלשתיני, אבו-מאזן או מישהו אחר – שיפול על השכל ויבין שהסכם ייתכן רק אם מתפשרים, ויסכים להתפשר. אלמלא פחדו כל כך מן האפשרות הזאת, שכל אדם שוחר טוב בעולם מפלל לה – לא היו אלה ואלה מתאמצים כל כך.

שלום ישראלי פלשתיני הוא מבחינת השמאל המזוייף ומבחינת הימין הקיצוני חלום בלהות.

התמוטטות של עולמם הפוליטי.

קץ לחזון של המדינה האחת בין הים לנהר – מדינה ערבית שבה היהודים הם ד'ימים, בני חסות, לפי החזון של השמאל המזוייף, או מדינה יהודית שבה הערבים הם חוטבי עצים ושואבי מים לפי החזון של הימין הקיצוני.

לכן מנסה הימין הקיצוני, בדיוק כמו תאומו השמאל המזוייף, למנוע את המשך השיחות. לפוצץ את האפשרות הזאת עוד בטרם הסתיים המהלך של תשעת החודשים שעליהם הסכימו הצדדים.

וסביר שככל שנתקרב למועד הזה, ולצורך להחליט על המשך השיחות, נהיה עדים להתגברות המאמצים האלה.

שהרי לשמאל המזוייף ולימין המקצועי יש אותן שאיפות ואותן תיקוות: שבעיקבות פיצוץ השיחות ילך אבו מאזן לאו"ם לצעדים לעומתיים כלפי ישראל; שאולי ישתלט החמאס גם על הגדה; שחלום השלום בין יהודים ופלשתינים יגוז סופית.

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: