דילוג לתוכן

יוזמת השלום של קרי (8): פגישת אובמה נתניהו – מה רוצה הנשיא?

מרץ 3, 2014

מה משמעותה של ההרעשה הארטילרית שספג ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נחיתתו בארצות הברית, לקראת פגישתו עם הנשיא ברק  אובמה בעוד זמן קצר? מנה ראשונה קיבלנו עוד ביום שישי ב"הארץ", שהסתמך על שיחה שערכו "יועציו של אובמה בבית הלבן" עם כתב ה"ניו יורק טיימס"  מרק לנדנר. לפי "הארץ", אמורות היו שיחותיו של הנשיא האמריקאי עם נתניהו, ואחר כך עם הנשיא הפלשתיני אבו מאזן, להתמקד ב"שלב השאלה הזהה": כלומר, להעמיד את שני המנהיגים המזרח תיכוניים על קרני הדילמה – אם לא יוזמת השלום של שר החוץ ג'ון קרי – אז מה כן?

הראיון ב"בלומברג" שפורסם בתפר שבין מוצ"ש ויום א', דיבר אובמה בפירוט רב יותר על עמדתו של נתניהו ועל מה שהוא מצפה ממנו. קראתי את הראיון במלואו, ובניגוד לרוח שנשבה בהתייחסות בתקשורת הישראלית (בדרך כלל) לדבריו של אובמה, כפי שפרסמם המראיין, ג'פרי גולדברג, אובמה מגלה התחשבות רבה מאוד כלפי נתניהו. הוא מחמיא לו, מזדהה עם קשייו, מגלה הבנה להתלבטויותיו, ולרגע לא תוקף אותו חזיתית ובתוקפנות.

הנה תרגום של אחד הקטעים האחרונים המתייחסים לשאלת המו"מ מול הפלשתינים (ממש לפני שהשיחה גולשת לבעיית איראן והגרעין). לדעתי זהו הקטע שבו נחשפות בצורה התמציתית והברורה ביותר כוונתיו של הנשיא האמריקאי.

אובמה: הנה מה שאני אומר: המחוייבות של ארה"ב לישראל אינה נתונה לשינויים פוליטיים עונתיים. זוהי מחוייבות איתנה כסלע, שאני מקפיד עליה בגאווה לאורך כהונתי…כך שאין זה מעשי, וגם אין זו שאיפתי, ואף איני מצפה לכך שיחול שינוי בליבת המחויבויות לישראל במהלך שארית כהונתו של המימשל שלי ובתקופת המימשל שיבוא אחרי. אך מה שאני מאמין בו הוא, שאם אין באופק הסכם שלום, ובמקביל מתקיימת מדיניות בניה תוקפנית (אגרסיבית) מתמשכת – וחזינו במדיניות בניה כזאת בהתנחלויות במהלך השנים האחרונות, הרבה יותר ממה שהיה לאורך זמן לפני כן – כי אז מגיעים הפלשתינים למסקנה שהאפשרות של מדינה פלשתינית ריבונית ובעלת רצף שוב אינה בתחום השגתם. במקרה כזה היכולת שלנו  לשלוט בשבר הבינלאומי (במעמדה של ישראל) עומדת להיות מוגבלת.

אז מה רוצה אובמה?

הפרשנויות המקובלות הן שבפגישה עומד אובמה להפעיל לחץ על נתניהו לקבל את מתווה קרי.

לדעתי יש אפשרות שמדובר במשהו אחר: לא בקבלת המתווה, אלא בהארכת השיחות.

המיתווה כלשעצמו אינו ההסכם שעליו אמורים לחתום שני הצדדים. די סביר, שאם יורשה לנתניהו ולאבו מאזן להסתייג ממנו בכמה נקודות, הם יוכלו לקבל אותו. המחירים על סירוב עשויים להיות יקרים מדי.

אך ההסכמה הזאת לא תהיה שווה דבר וחצי דבר, אם לא יהיה המשך לשיחות.

ודבריו של אובמה באשר למדיניות התנחלויות שמנהל נתניהו , מרמזים אולי על מה שעומד כרגע על הפרק, ועל כוונתיו של אובמה בפגישה: כדי שיתאפשר המשך השיחות, אבו-מאזן תובע הקפאה כלשהי. הצורה שבה מנסח אובמה בקטע שלעיל את התביעה הפלשתינית הזאת מעידה על הסכמתו לה. ומה שנדרש היא הסכמה של נתניהו להקפאה זמנית כזאת, למשך המו"מ, או לפחות למיתון משמעותי של הבניה בהתנחלויות, בטח באזורים שאינם עומדים להיכלל ב"אצבעות" העומדות להימצא בריבונות הישראלית.

לנתניהו יהיה קשה מאוד להתנגד לתביעה כזאת. בכל העולם כולו יש שני תריסרים של חברי כנסת ישראלים, ועוד כמה מאות אלפי ישראלים, רובם מתנחלים, התומכים במדיניות ההתנחלויות של ישראל ביו"ש. רוב גדול של הישראלים אינם עומדים שם.  ברור שאין למדיניות ההתנחלויות הישראלית שום תמיכה בשום מקום בעולם, אולי חוץ מבכמה כתות אוונגליסטיות קיצוניות בארה"ב.

מה יכול נתניהו לומר לאובמה מול תביעה כזאת? שהקואליציה שלו תתפורר? שאין לו רוב במפלגתו? שהוא הבטיח לאיזה מטיף אמריקאי שלא יתקפל?

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: