דילוג לתוכן

צ'רלי לנשיאות

פברואר 20, 2014

אני שואל את עצמי איך זה שעד כה טרם נגסתי באחד הפיתיונות  המזמינים את העולה בחכה או ברשת לעסוק בחידון  הטריוויה שהולך עכשיו בדבר זהותו של הנשיא הבא.

שואל את עצמי ומשיב: זה לא מספיק מעניין.

לא יותר מעניין מהשאלה מי הוא או מי יהיה השר-בלי-תיק לענייני הכל מכל כל בממשלתנו, או מי יהיה מנצח  התזמורת-בצורת של עיריית עקרון.

כי מה לי ולנשיא? מתי, בפעם האחרונה, עם כל הכבוד, הביא איזשהו נשיא איזושהי תועלת? לי או לכל אחד  אחר?

מתי, כבוד הנשיא, עשית משהו בשביל מישהו, כמאמר השיר? משהו שלא מתורגם מיד להודעה לעיתונות, לאייטם בקוקוריקולום ויטה, או לסיפור אנושי מחמם לב בנאום הבא, שידגים עד כמה כבוד הנשיא הוא…והוא…והוא…

ושלא תבינו אותי לא נכון: אני לא נגד מוסד הנשיאות. כמו שכל תזמורת בצורת צריכה מנצח, כמו שענייני הכל מכל כל תמיד משוועים לשר בלי תיק, ככה גם מדינה בלי נשיא, זה בערך, נו,  כמו בנאדם בלי עצם זנב.

לא לכל דבר צריכה להיות תועלת.

אבל מי ספציפית, מי אקזקטמו יהיה הנשיא הבא –  מי ימלא את הג'וב חסר התוכן הזה, למה שזה יהיה חשוב לי, עד כדי כך שאשב ואכתוב על זה פוסט?

*****

לכן אני סוקר  בניחותא את כל המועמדים שהציגו או חושבים להציג, וחושב שכולם מתאימים ביותר למשרה הרמה הזאת.

כולם מלובשים היטב, לשונם צחה, כל שערה במקום,  אין להם תיק במשטרה, אין להם חברים בעייתיים, עברם צח ונקי כמו עתידם.

קוקוריקולום-ויטה למופת, עשיה ציונית, אנשים עם חזון, עם מעוף ודרך, מייצגים את ירושלים, את מורשת ישראל סבא או צה"ל, ז'בוטינסקי או רבין, את אחדות העם והערכים הדימוקרטיים שלנו, העצמה נשית וחינוך למצויינות. אנשים שעברם המפואר נשרך מאחוריהם כחבל עמוס  פעמונים מצטלצלים.

אלף אקמולים לא יעזרו להעביר את כאב הראש שאקבל אם אנסה להשיב על השאלה, למה עדיף מועמד זה או מועמדת זו על פני רעהו/ותו.

כולם אי שם למעלה, אלף קילומטרים מעלי, בצריחי העשירון העליון ירום הודו, משקיפים מרחוק עלי ועל שכמותי.

מה להם ולי, מה לנו ולהם.

הם הולכים לעלות לנו מיליונים או עשרות מיליונים לשנה, מי הממעיט ומי המרבה. הם הולכים להיפגש לקוקטיילים עם דיפלומטים חשובים, לנסוע לחו"ל במטוס מספר 1 שיעלה 200 מיליון ש"ח, להעניק את פרסי העובד המצטיין, החייל המצטיין, התלמיד המצטיין, הסופר המצטיין, הפרופסור המצטיין והספורטאי המצטיין, להדליק משואה, לחתוך סרט, להטיל את הרכבת הממשלה, לקבל כתב האמנה, ללטף ילדים, לנחם אבלים, לצוץ כבובה בארץ נהדרת, להזיל דמעה און קמרה בהזדמנות מיוחדת, להתלוצץ עם רופאיהם, לשיר עם אחינועם,  לגעור במי שצריך, לרמוז שככה-וככה, לייצג בכבוד – לעשות את כל הדברים שלא ממש צריך, אבל שיהיה.

*****

ובמעבר חד, ולמרות כל האמור למעלה:

המועמד (שלי) צ'רלי ביטון:  נשיא של העם

המועמד (שלי) צ'רלי ביטון: נשיא של העם

הוי כמה הייתי משלם כדי לראות בבית הנשיא, את צ'רלי ביטון, למשל, עם חולצת הבר-מצווה שלו, שוקל ומחליט לאור תוצאות הבחירות מי יהיה ראש הממשלה הבא שלנו. או פותח את הפה ומביע את דעתו המדוייקת בדבר הנתונים האחרונים על העוני בפתיחת מושב הכנסת, עם פניו אל הח"כים באולם, לשם שינוי.

וכדי שלא תחשבו שאני מזרחן מקצוען,  גם אחד כמו נתן זהבי היה יורד לי טוב בג'וב הזה, שם בבית הנשיא, עם הג'ינס שלו והתלתלים, הלוואי בלי סיגריה, מטייל בנדנוד קל בין השגרירים בטוקסידו ובין הפורצלנים מפלסטיק, קורא לאנגלה בובל'ה  ולאבו-מאזן עיוני בלי להתבלבל.

נדמה לי שהבהרתי את כוונתי.

תפקיד הנשיא יהיה שווה משהו בעיני אם, לשם שינוי (גדול), ישב באותו ארמון מגוחך בירושלים אחד שבא מן העם, שטרם שכח מאיפה בא. שלשם שינוי (גדול מאוד) גם מייצג את העם, ולא רק את אחיו ושכניו מהעשירון העליון. אחד בלי יותר מדי דרגות ותארים, לא אזרח כבוד ולא כבוד מהלך, אחד שלא בא לחנך אותנו, לא לבזבז את כספנו, לא להטביע אותנו בים של קלישאות, לא לשעמם אותנו עד מוות בכל פעם שיש לו פתיחה של שתי אצבעות בפה.

אחד שיבלה בארץ יותר מאשר בחו"ל, הרבה יותר עם המקומיים הזוטרים, מאשר עם האורחים הבכירים מאמריקה או מאירופה.

אחד שלא מסומן כחבר מן המניין של האינטליגנציה או של המשפחה הלוחמת או החולמת, לא איזה אבן פינה של המימסד ולא אייקון של איזה תחום. אחד שלא מסתכל עלינו מלמעלה למטה, אלא בגובה העיניים. אחד שמזה שנים רבות יש לו קבלות על מה שהוא כן ועל מה שהוא לא. שלא השתכנז או שלא התברגן, שעדיין מסוגל לומר מה הוא חושב בלי הפילטר של היח"צן או של כותב הנאומים.

אחד שאולי אפילו לא צריך כותב נאומים, כי הוא בכלל לא מסוגל להגיד מה שמישהו אחר חושב וכותב בשבילו, כאילו שאלה המילים שלו.

הא?

על זה בטח לא חשבתם.

מישהו על כס הנשיא שגם אני,  ואם אני, אז כל אחד ואחת, יכולים לשבת איתו על כוס תה בלי להרגיש יסורי מצפון על זה שאנחנו מעיזים לשבת ולא עומדים דום ומצדיעים לכל החזון הציוני, הזכויות השמורות והתפארת הנעלה,  הארוזים יפה כל כך בתוך החליפה המחוייטת היושבת מולנו,  רגל על רגל ותשומת לב מלומדת לאזרח הקטן, כי מצלמים.

*****

ולא שאין תקדימים. הנה, אפילו הכנסייה הקתולית  העתיקה והנכבדה הצליחה להנפיק לתפקיד האפיפיור שלה איזה אקזמפלר שמזכיר יצור אנושי. שמעתי או קראתי שגם באיזו מדינה מרכז אמריקאית או דרום אמריקאית, או גם שם וגם שם,  הצליחו המקומיים להושיב על כס  ראש הממשלה שלהם בן אדם בשר ודם, לא מומיה  (ואני  לא מדבר על הריאליטי-סטאלינים של השושלת בוונצואלה).

טוב,  אני יודע כמובן שזה סתם חלום. לא הולך לקרות דבר כזה.

שאיזה בנאדם אמיתי,  אחד מהעם, לא מומיה מכובדת, יהיה פה נשיא?

איפה אתם חיים?

From → פוליטיקה

9 תגובות
  1. עידו לם permalink

    קשה להאמין שפעם אלברט איינשטיין בכבודו ובעצמו היה מועמד למשרה וכמה עשרות שנים אחרי זה היה זה קצב באותה משרה רמה, הייתי אומר מאיגרא רמה לבירא עמיקתא אבל גם זה לא מתאר נכונה את עומק הצלילה.

    אהבתי

    • אני חולק עליך מכל וכל. קוצר הראות הפוליטי של איינשטיין והטימטום ההיסטורי שלו גררו אותו לשותפות באחד ממעשי הזוועה המחרידים ביותר בתולדות האנושות. והזוועה מלווה אותנו עד היום גם בלבושה "האזרחי" ואסונותיו המזדמנים. כך שגודל גאונותו המדעית כגודל מפלתו המוסרית. לעומת הפשעים האלה מחווירים כשלג כל מעשיו של קצב. גם איני מבין מה להשוואה הזאת ולהצעתי, שנציג אמיתי של העם היושב פה ימלא את תפקיד הנשיא. לדעתי יהיה זה אות כבוד למדינת ישראל אם יתאפשר אי פעם לאיש מן העם לעמוד בראש המדינה, ולו גם בתפקיד טקסי בעיקרו.

      אהבתי

  2. מנתמי בן-ציון permalink

    מאפיהו.

    בקשר לאיינשטיין ,גם לקידמה יש מחיר אין ספק . פעם אדם

    היה מרוצץ גולגלתו של אחר באבן . היום בשחיטה כשרה .

    צארלי ביטון היא הצעה גאונית בעיני ,מה שבאמת יאחד את

    העם, יוריד מצווארנו את השד העדתי .הוא אדם חכם וצנוע .

    אהבתי

  3. בן ציון,
    חותם על כמעט כל מילה שלך. שבת שלום. על עניין "השד העדתי" יש זמן לדבר גם במוצ"ש.

    אהבתי

    • בן ציון,
      מצטער על האיחור בתשובה. הבטחתי מוצ"ש ויצא רק עכשיו. עקרונית, נראה לי שכבר התחלנו את הדיון הזה אפרופו סידרת התכניות שלן אמנון לוי בערוץ 10. לדעתי לא מדובר פה באיזה "שד עדתי", כשמעצם הביטוי משתמע איזה עניין מיסטי או חסר פשר, דימון זדוני וכן הלאה. מדובר באפלייה מתמשכת לאורך עשרות בשנים כלפי חלק נכבד של העם. לא אכנס כאן שוב לכל הסיבות ההיסטריות, אך בבסיס הדברים קיימת תופעה שחשיבותה רבה במיוחד בגלל שהיא רווחת מאוד באליטות: התנשאות, בוז והדרה, שבמילה אחת ניתן לכלול אותן במילה גזענות.
      מכיוון שבחלקים של האליטות יש מודעות לחומר הנפץ הטמון במצב, הם טורחים שם לקדם מדי פעם או לפחות לא לשים מכשולים על דרכם של מזרחיים משני סוגים, שהמשותף להם, הוא שעברו תהליך הקרוי בלשון הסוציולוגים "קואופטציה", כלומר אימוץ כלפי מעלה.
      סוג אחד הוא המשתכנזים המאמצים על קרבם וקרביהם את הערכים המשותפים לאליטות של הימין והמרכז הפוליטיים, והסוג השני כולל את אלה שלכאורה הם "מסתרפדים", כלומר – דוחים את הגישה של הסוג הראשון – אך בפועל , מכיוון שהם מפורנסים על ידי שורה של קרנות זרות והעמותות הישראליות שהן מתחזקות, הם שכירי לשון של האשכנזים מעבר לים, מסוג הטייקונים של הקרן החדשה לישראל או ספסר המט"ח ג'ורג' סורוס ודומיו, או בכלל כנסיות אירופאיות. עיקר עניינם של אלה אינו לקדם את המזרחיים, אלא להיפך, לתחזק את האפלייה כדי לנצלה לטובת "האג'נדות" של שולחיהם, שאם מקלפים מהן את הקישוטים, נשארים עם ליבוי שנאה, חרחור ריב ומדון בתוך העם.

      היתרון הגדול של צ'רלי ביטון בעיני הוא שאינו נמנה לא על המשתכנזים מימין ולא עם תמונות המראה שלהם משמאל. נכון שהוא היה פעם ח"כ מטעם חד"ש, אך על סמך מה שאני קורא (צ'רלי הוא חבר שלי בפייס) הוא עשה דרך ארוכה מאז, וכבר מזמן אינו שבוי בסיסמאות העבשות של עולם האתמול הזה. נכון שלא עם כל דעותיו אני מסכים, אך מכיוון שבכל העולם כולו מצאתי עד כה רק אחד שאני מסכים עם דעותיו, זה אינו חיסרון בעיני.
      ועוד משהו: אני רוצה להזכיר לך, שלצד צ'רלי ביטון הזכרתי ברשומה שלעיל גם את נתן זהבי, אשכנזי טהור עד כמה שאני יודע. הם שניהם היו מן התומכים של מחאת ההמונים של קיץ 2011, זו שגרפה תמיכה מצד תשעה עשירונים של הישראלים, ולפי כל הסקרים עדיין נשמר בציבור הרוב העצום של תומכי המחאה. זה יכול להיות חידוש מרענן מאוד, אם במשכן הנשיא יישב, לשם שינוי, אדם המייצג את הרוב הגדול של העם, ולא את האליטה הקטנה והמתנשאת המקרקסת אותנו כרצונה.

      אהבתי

  4. מנתמי בן-ציון permalink

    מאפיהו.

    בקשר לדעותיך בעיניין אפלית וקיפוח המזרחיים, התבטאת לא פעם.

    אני לא חושב שזה נעשה מרוע לב מכוון ,אלא מתוך חישוב כלכלי מעשי,

    איך מהר יותר נהפוך להיות מדינה עצמאית כלכלית .אל תשכח מהיכן

    התחלנו ולאן היגענו . אתן לך לכך דוגמה ,כשהגיעו (בערך באותו הזמן),

    שתי העליות מאתיופיה ובריה'מ לשעבר, עלתה השאלה את איזה עליה

    צריך ואפשר מהר יותר לשלב בכלכלת המשק, כדי לקדם אותו ולאפשר

    באמצעותו, לקדם גם את העליה החלשה בהמשך. האם היתה זאת החלטה

    גזענית לדעתך ? אסור לשכוח את המצב בארץ ,כאשר הגיעה, כל העליה

    ועליה.

    אהבתי

  5. מנתמי בן-ציון permalink

    מאפיהו,

    בנוסף – התקרבנות היא הדרך הקלה, להאשים אחרים בכישלונך,

    אתה יוצר על עצמך סטיגמה שלילית. מי שמעריך את עצמו גם אחרים

    יעריכו אותו .החלפת שמות משפחה מזרחיים לישראלים איננה שלילית

    גם שמות משפחה ממזרח אירופה שונו, כולל שם משפחתי שהיה

    מנחמוביץ, זה התאים לגלות .כמה יפה להחליף מוגרבי למערבי, למשל.

    אהבתי

  6. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו.

    מה דעתך בתור נשיא את פרופסור משה ארנס ,צ'ארלי ביטון

    מה לעשות ,לא רלבנטי היום. גם הוא אדם צנוע וחכם .לא מנסה

    להידחף בתור .גם יעלה פחות כסף .אני מקווה שהוא בקו הבריאות

    לא שמעתי ממנו כבר די הרבה זמן .אולי בכוונה שלא יחשדו שהוא

    רוצה .

    אהבתי

  7. בן ציון, עם כל הכבוד לארנס, הוא עוד פוליטיקאי שייצג על הכס הרם, כמו כל המועמדים האחרים עד כה, את המאיון העליון ואת העשירון העליון המשרת אותו. אין לו, לא היה לו ולא יהיה לו שום קשר ממשי עם תשעה עשירונים מהישראלים, שימשיכו להסתכל על הארמון המפואר בירושלים כפי שראוי לו: עוד מדגרה של כיבודים וביזבוזים. צ'רלי חי וקיים, יש לו חשבון פייסבוק והוא מתבטא לפעמים, אני ממליץ לך להיכנס ולראות.

    אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: