Skip to content

יוזמת השלום של ג'ון קרי (5): מה עושה השמאל הישראלי כדי שתימשך המלחמה

פברואר 9, 2014

ראשית יש לברך על כך שלישראל יש שוב שר חוץ, ואני לא מתכוון במשמעות הפורמלית. על הנייר אביגדור ליברמן היה שר חוץ במשך שנים עוד לפני שנאלץ לפרוש אשתקד בגלל משפטו. אבל בפועל הוא השתמש בתפקיד הזה באותה תקופה לכל מיני מטרות שונות ומשונות, שניהול יחסי החוץ של מדינת ישראל לא היה אחד מהם:

חרחור מלחמה עם טורקיה או מצרים, נעיצת בוהנים בעינו של ראש הממשלה הממונה עליו על בימת האו"ם וגם בהזדמנויות אחרות, קלקול היחסים עם ארה"ב והגנה על הדימוקרטיה הפוטינית ברוסיה.

כללית ניתן לומר שמשרד החוץ שימש את ליברמן כמעין בלוג פרטי, רמקול של דעותיו, רעיונותיו והשקפותיו בעניינים אלה ואחרים. זה אפילו על פי התבטאויות שלו עצמו על הדרך שבה הוא רואה את תפקידו.

והנה, מאז חזר לאחרונה לתפקידו השתנתה התמונה לחלוטין, ונראה שמשרד החוץ, בתום שנים ארוכות ומיותרות, חוזר למפה – וזה טוב מאוד. מה גם שלאיש הממלא את התפקיד יש השפעה פוליטית ניכרת בתחום המפלגתי, וראש הממשלה, אם רק יעז לעלות על נתיב מדיני מעשי יוכל למצוא בו בעל ברית חשוב.

הצטערתי מאוד לחזות בירון לונדון וברביב דרוקר מנסים לשכנע את עצמם ואותנו ב"לונדון וקרשנבאום" ששום דבר לא השתנה באמת אצל ליברמן והוא ממשיך את משחקי הזיגזוג הרגילים שלו. לא נראה לי שהם הבינו כי השינוי שחל באיש אינו נוגע רק לעמדות פוליטיות שהיום יכולות להיות כאלה ומחר אחרות, אלא לתפיסת תפקידו ומעמדו.

שר חוץ ליברמן: לראשונה בתפקיד

שר חוץ ליברמן: לראשונה בתפקיד

הביטחון שקיבל  בעקבות תוצאות משפטו, מאפשר לו להיפטר מתפקיד הילד הרע והבועט.  רק עכשיו, כשיש לו שדה ראייה פתוח אל האופק,  הוא יכול להתחיל לשחק ברצינות בשדה הפוליטי והדיפלומטי. לונדון ודרוקר (לקירשנבאום לפחות היה השכל לשתוק) שוב בתפקיד הרגיל של ה-WISHFUL THINKERS ששום תפנית במציאות לא תקלקל להם את הדעות הקדומות.

*****

אין לקנא במצבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, והוא עתיד להיזקק לכל עזרה שיצליח להשיג.

להבדיל מהשמאל ומהימין המטורללים שלנו,  אמור ראש הממשלה לעסוק בחומרי המציאות עצמה.

אלה החומרים  שאין קשרים הדוקים מדי בינם ובין הקשקשת האידיאולוגיסטית של השמאל והימין הקיצוניים, מסוג שמאל מרצ, חד"ש והמפלגות הערביות, ימין הליכוד והבית היהודי, "הארץ" ו"מקור ראשון". שני הצדדים האלה של המערכת הפוליטית – בעיני שני שחקנים-שותפים באותה הצגה סוריאליסטית, הם במידה רבה משרתים של אינטרסים זרים המחרחרים פה מלחמה מזה שנים רבות. אלה ואלה תקועים כמסמרים בלי ראש בעבר. בעוד הם עצמם מטוייחי עיניים הם מנסים לטייח גם עיני כל האחרים. מדקלמי קלישאות שעניינם המרכזי הוא לעשות ככל יכולתם כדי למנוע הסכם:

מה שנקרא שמאל (בעיני שמאל מדומה) עובד בהקשיית עורפו של השותף הפלשתיני למו"מ, אבו מאזן, בעוד שהימין הקיצוני עושה כמיטב יכולתו כדי להקשות על ראש הממשלה הישראלי להתקדם במו"מ ולהחזיר אותו אל שורשיו הלאומניים הקיצוניים.

הטיעונים של השמאל והימין האלה מהווים עלבון לאינטליגנציה.

*****

השמאל מנסה לספק רציונליזציות כוזבות לכל סוג וביטוי של גזענות פלשתינית  ולכל סרבנות של אבו מאזן העשוייה לטרפד את התקדמות המו"מ.

למשל:

אבו מאזן מסרב להכיר בישראל כמדינת העם היהודי?

אז מה?

וכי המצרים והירדנים  הכירו במעמדה זה של מדינת ישראל?

השקריות של הטיעון הזה קופצת מיד לעין. הרי עם המצרים ועם הירדנים לא היה לנו סכסוך על חלקת הארץ הזאת שבין הים לנהר, ששני העמים הניצים פה רואים אותה כארצם.

האם אין זה ברור לגמרי, שלא יתכן סוף לסכסוך על אותה חלקת אדמה, אם אחד הצדדים אינו מכיר, מראש ומלכתחילה, או גם בדיעבד  בזכויותיו הלגיטימיות של הצד השני לקומם באותה ארץ  את מדינתו הלאומית, והזכות הזאת שמורה רק לצד האחר?

*****

כל הזמן מוכר השמאל את הקלישאה: שלום עושים עם האוייב.

אך מה אפשר לעשות עם אוייב שהמילה "שלום" היא מבחינתו מילה גסה, והוא מוכן רק לחתום על הפסקת אש נכלולית (הודנה) שמצווה דתית היא להפר אותה בהזדמנות הראשונה?

ומה תשובת השמאל לכך? מכבסה של מילים. מי בכלל  צריך שלום, כשאפשר להגיע לקץ, לסיום, לסוף, או לגמר הסכסוך לפי שיטת ז'נבה או לפי שיטת המפקד הלאומי (בלי להגיע לשם, כמובן, כי הצד השני לא רוצה).

אבל לא תשמעו מדוברי השמאל מילה וחצי מילה על ההודנה, שהיא העומדת מתחת ומאחורי העמדה של אבו-מאזן.

*****

ויותר מכך: עם המצרים נחתם שלום לפני כ-35 שנים. היחסים בין ישראל ומצרים ידעו משברים ותהפוכות רבות. אך מעולם לא נוצר מצב – גם לא כשעלו לשלטון במצרים האחים המוסלמים – שבו התעורר ספק באשר לדרך שבה יפתרו חילוקי הדעות בין המדינות:

במו"מ, ליד השולחן, ולא בירי של טנקים דוהרים בשדה הקרב.

סוריה, דם ואש ותמרות עשן: רק תנו לשמאל  המדומה די חבל, וגם אצלנו זה ייראה כך

סוריה, דם ואש ותמרות עשן: רק תנו לשמאל המדומה די חבל, וגם אצלנו זה ייראה כך

עשרות שנים כבר מלאו גם להסכם הישראלי-ירדני, וגם בחזית הזאת המצב דומה.

המצרים והירדנים, וגם הישראלים, הוכיחו את רצינותם. מילה היא מילה. חתימה היא חתימה.

לעומת זאת, ראו מה קרה להסכם הישראלי-פלשתיני שנחתם באוסלו לפני עשרים שנה והיה אמור להביא לשלום בין העמים.

מיד עם חתימתו, בעוד הוא מדבר על "שלום של אמיצים", הבהיר המנהיג הפלשתיני דאז יאסר ערפאת במקביל ובערבית, ביוהנסבורג ובשטוקהולם, שמדובר בסוג של "הסכם חודייביה", כלומר – הודנה שמצווה להפירה בהזדמנות הראשונה, הזדמנות שאמנם נקרתה די מהר על דרכו, כשערך אריאל שרון המנוח את מסע הצליינות שלו על הר הבית בסתיו של שנת 2000, וערפאת פתח באינתיפאדה על שם אל-קודס.

מילה לא מילה. היה לנו עסק עם שקרן מועד. מה הפלא שהשקרנים המועדים שלנו מגוננים עליו עד עכשיו? 

כי מה יש לשמאל המדומה לומר על כך?

הוא טוען שהאינתיפאדה על שם אל אקצה פרצה בכלל ביוזמה ישראלית…

העובדות לעולם אינן מבלבלות את השקרן. אין לו עניין בהן. השקר הוא ברירת המחדל שלו.

*****

וכיצד הם מכרו לנו את ערפאת זה? בתור המנהיג הלאומי האחד והיחיד, שלעולם ואף פעם לא נמצא בר שיח נוח ממנו. בדיוק נמרץ מה שהם אומרים היום, בלי להתבלבל, על אבו מאזן. וזה בשעה שעד כה אין אפילו הוכחה קלה שבקלות, שאבו מאזן התנער מתורת השלבים, מהפעלה מושכלת של טרור ולחץ מדיני לסרוגין או במקביל, וכל שאר השטיקים והטריקים בתורת השלבים של ערפאת.

ומה תשובת השמאל כשמזכירים להם זאת?

התשובה הרווחת כשאין תשובה:

שתיקה מוחלטת.

*****

הסתה לרצח במערכת החינוך הרשמית, בטלוויזיה הרשמית ובמימסד הדתי של הרשות הפלשתינית? אי הכרה בקיומה של ישראל, בקיומם של היהודים כעם?

השמאל מזכיר מיד את הרב שפירא ואת ספרו הידוע "תורת המלך", או איזה רב גזען מצפת.

אחת הקרנות מחרחרות המלחמה מגייסת  מיד איזה פרופסור מהשמאל המדומה שעורך מחקר מדעי לגמרי, שעל פיו ההסתה במערכת החינוך הישראלית מקבילה בדיוק לזו הערבית.

מדעי כמו הפרוטוקולים של זקני ציון.

איזה פרופסור אחר לרוקחות מגייס מחברי שאלות מתעשיית השקר של הקרנות, אחד עורך דין ואחד בעלה של מנכ"לית הקרן,  כדי לפברק סקר דעת קהל שיוכיח כי ישראל היא מדינת אפרטהייד.

ואם יש חורים אפילו בסקר המפוברק, בא "הארץ" האנטישמי וסותם את החורים במרק של שקרים.

השקרים של "הארץ" נחשפים?

לא נורא.

תמיד אפשר להימלט אל חיקה החמים של "הטעות בניסוח".

*****

ניתן להמשיך את הרשימה הזאת מכאן ועד הודעה חדשה. אין אפילו טיעון אחד  של השמאל המדומה הישראלי שמחזיק מים. כל תפקידם של השקרים האלה הוא לשכנע את אבו-מאזן להתעקש. לא להכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. לא להפסיק את מסע ההסתה. לא לחדול מדרך הלחצים והטרור. לעודד את משליכי האבנים. להביא למסע של חרמות ונידויים במערב שיעודד גם הוא את אבו מאזן להמשיך ולאחוז בעמדותיו הקיצוניות ביותר ולא להרפות  מהן כי הנה, הנה, מעבר לפינה כבר יש תוצאות.

ולא חשוב להם כלל שסבלו של העם הפלשתיני, זה שכביכול הם דואגים לו (על היהודים מי בכלל מדבר. הם אפרטהיידיסטים על גבול הנאצים, כזכור. מה פתאום לדאוג להם), נמשך והולך.

לא מפריע להם שהפליטים הפלשתינים ממשיכים להינמק  במחנות הפליטים שנה אחרי שנה, עשור אחרי עשור (במקרה הטוב להינמק. בסוריה הם פשוט נטבחים).

מה כל כך נורא בזה  שכל מה שמבטיחה להם הדרך שעליה הם ממליצים בפני אבו מאזן היא עוד דם, עוד אש ותימרות עשן.

המצב בגדה ואפילו בעזה טוב עשרות מונים מהמצב בסוריה או בלוב או במצרים?

רק תנו להם די חבל, והם ידאגו שגם פה יהיה רע ומר, כמו שם.

כי מה שיותר רע, יותר טוב, זוכרים?

******

ומי שחושב שטיעוניו של הימין הישראלי הקיצוני תקפים יותר, ששקריו בוטים פחות, שלו יותר אכפת מגורלם של היהודים (או הערבים) החיים כאן ועכשיו, שהוא ציני פחות,  שהאינטרסים שלו זרים פחות, כדאי שיחשוב שוב.

ועל כך ברשומה הבאה בסידרה.

רשומה חמישית. 

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. מנתמי בן-ציון permalink

    מאפיהו,

    אפרטהייד יכול להימצא רק בחוקי המדינה ובביצועם,

    התנהגות חברתית בהכללה נגד ערבים ,היא תוצאה

    של התנהגותם הם. אי רצון לקבל אותם לעבודה או

    להשכיר להם דירה ,היא הזדהותם עם אחיהם בגדה

    שמקבלים רצח יהודים כ"התנגדות" מקובלת.

    אהבתי

  2. האנרכיטקט permalink

    למנתמי: חוקי המדינה מעידים על הלך הרוח החברתי והלך הרוח החברתי נזון מנורמות ומודלים לחיקוי, המתקיימים מתוך חוקי המדינה וחוזר חלילה.
    אז מי גרם ליצירת חוקי האפרטהייד, היהודים או הפלסטינים?
    על זה הטייקונים, אדוני המקום כאן (משני צידי המתרס) משיבים ואומרים, שזה כמו בויכוח על הביצה והתרנגלת, מי קדם למי?…
    שהתשובה על כך היא כמובן, ששתיהן (הביצה וגם התרנגלת), היו כאן קודם….
    משום שעכשיו הן כבר בבטן.

    אהבתי

  3. מנתמי בן-ציון permalink

    האנרכי(חסר) טקט .

    אין כאן שום קשר לנושא הלולנות שלך .אתה יכול לאכול את שניהם

    ביחד ולעשות גרפס . זה גם לא ויכוח על ערכים הומניים .חומת ההפרדה

    שיצרנו, היא המוצר הכי מוצלח שמגן על ילדים נשים וזקנים יהודים, מפני

    טרוריסטים שפלים שקוראים להם העם הפלשתינאים וזה בקטנה .

    מי שקורא לזה אפרטהייד ,הוא זה שמזדהה עם הלך הרוח של הצד

    השני, שיהודים הם לא בני אדם וצריך לשחוט אותם ,כי זה מה שהאלוהים

    שלהם אומר להם לעשות .בעצם אמירה שלהם "אללא הוא אכבר" הם

    הופכים את עצמם לאלוהים בעצמו, וכך הדחפים הנמוכים שלהם, מקבלים

    ליגליזציה. צריך קודם להחזיר אותם להיות בני אדם ,לפני שמתייחסים

    אליהם באמות מידה אנושיות . להראות להם את הדרך לכך, זה לנהוג

    כמותם מתוך מודעות, שרק דוגמה להתנהגותם תבהיר להם ,מה התוצאות

    להיתנהגות כזו מובילה ושיעשו את החשבון, מה כדאי להם בעצמם.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: