האקלים המשפחתי של הגזענות ב"הארץ"

"לא ארחיב כרגע בנוגע לאקלים המשפחתי שהצמיח את ספיר סבח," כתב אורי משגב ב"הארץ" אפרופו פרשת המורה אדם ורטה.

עוד לא הספקנו להירגע מהיציאה הקודמת, זו של ג. לוי, בדבר דמם הרווי באלכוהול ובאלימות של העולים מרוסיה, באותו עיתון, והנה עוד יציאה נאלחת מהתוצרת של העיתון לאנשים שחושבים בשבילם.

משגב מתייחס במאמר שלו ל"אקלים המשפחתי" של התלמידה ספיר סבח, מרשת "אורט", שהעזה להתלונן על התנהגותו ודבריו של המורה ורטה (תלונה קודמת שלה באותו עניין עצמו הוכחה כמוצדקת והמורה ורטה התנצל על התנהגותו). זה  אחרי שבנוגע ל"אקלים המשפחתי" שהצמיח את המורה ורטה הוא הרחיב גם הרחיב, כולל נבירה בעץ היוחסין המשפחתי המון-המון שנים לאחור.

גם הוא מתאר לעינינו את התמונה הידועה שמציג "הארץ" ללא הרף:

מצד אחד: מלח הארץ, נאורים, משכילים, רחבי דעת, ליברלים, הומניסטים, שוחרי שלום, צה"ל בשבילם צבא כיבוש יודו-נאצי, הפלשתינים מבחינתם צדיקים גמורים – וכמובן אשכנזים.

מצד שני: כל המהגרים האלה, אוסט-יודן וחצי גויים שדמם רווי אלכוהול ואלימות ממזרח אירופה, או מי שצמחו מהאקלים המשפחתי המפוקפק של היהודים המזרחיים.

ואלה  הם בדיוק היפוכם של מלח  הארץ : הם חשוכים, בורים, צרי אופקים, לאומנים חשוכים,  מטומטמים שנדמה להם שצה"ל שומר על חייהם ורוצים להרוג את כל הערבים – אלה המזרחיים והרוסים.

שוב ושוב מקפצץ לו וצץ המרצע הגזעני מתוך השק של "הארץ".

העיתון לאנשים שיש מי שחושב בשבילם.

אני מחכה, כמובן, למאמר הבהרה של משגב, שיסביר כי לא הובן כהלכה, שמקסימום היתה טעות בניסוח, שבמילים "אקלים משפחתי" הוא התכוון לזה שאין למשפחת סבח מזגן בבית ולכן היא כנראה  "צמחה" קצת חמומת מוח (בדומה להסבר הדבילי של ג. לוי על כך שבדם של הרוסים, יהודים ולא יהודים, יכול להיות מקסימום אלכוהול אבל אלימות בשום אופן לא. גם הוא הצהיר על "טעות בניסוח").

איך זה קורה, אתם שואלים, שדווקא בעיתון המכובד הזה צצה הגזענות בכל כיעורה?

אין פשוט מזה. גזענים לא יכולים אחרת. מדובר במהות עמוקה ביותר של אישיותם. זה פשוט צץ וקופץ להם בלי שליטה.

הגזען המצוי רואה את התמונה באופן ברור: החבר'ה הטובים מסוגו, טהורי-היחס, הנאורים, המשכילים וכו', הם בני התרבות המערבית המפותחת (לפי הגדרתו של המשורר והגורו נתן זך), והם כמובן בעד מחפשי  העבודה מאפריקה, או בעד הפלשתינים.

ואילו מהעבר השני נמצאים אלה שבאו מהמערות (לפי הגדרת אותו נתן זך), יהודים ולא יהודים מעורבבים מרוסיה, לפי הגדרתו של לוי,  או מי שהצטמחו באקלים המשפחתי המפוקפק, לפי משגב  – והם כמובן בעד היהודים היושבים פה, וראו זה פלא, מעיזים להעדיף את עניי עירם על פני העניים שבאו מרחוק, וגם סבורים שצבאם מגונן עליהם מפני ניסיונות הרצח של חלק משכנינו החביבים.

ניסיונות שלפעמים גם הצליחו וקדמו להתנחלויות, קדמו לכיבוש, קדמו להקמת המדינה, וקדמו אפילו לעליות הציוניות שהחלו במאה ה-19, זאת אומרת, התרחשו אפילו במקומות מושבם של היהודים במדינות הערביות.

*****

כדי שלא תאשימו אותי במאמריזם תיאורטי עשיתי גם תחקיר קטן. נכנסתי לקטגוריה  "דעות" בעיתון "הארץ" והעתקתי משם את שמות כותבי המאמרים בשלושה הדפים האחרונים של הרשימה:

עוזי ברעם, עוזי בנזימן, ספי רכלבסקי, אורי משגב,  (מאמר חדש שעניינו באושוויץ, תנחשו בעצמכם מה הזווית)  נחמיה שטרסלר, יוסי שריד, אורית שוחט, איתמר רועי, גיא שילה, יאיר אסולין, יעל גרינפטר, יואב בן ארי, יהודית רותם, יעל בלבן, חוי דרייפוס,  אריה אלדד, ג'אד נאמן, אריאן טבאטבאי ואביב מלמוד, יוסי קליין, רווית הכט, אורי אדלמן, אבי שילון, ספי הנדלר, נעמי וגבי שפר, דינה פורת, ארי שביט, גדעון לוי.

ידוע לי ששניים לפחות ברשימה הזאת הם מזרחיים למחצה. ברור שיאיר אסולין הוא מזרחי. אני מוכן להניח שאחד או שניים ואולי שלושה מבעלי השמות העבריים הם ממוצא מזרחי או רוסי  ויש אולי גם איראנית אחת.

אבל רבאק, יש פה  29 שמות. די ברור שמי שמספרים לקוראי "הארץ" איך, מה וכמה לחשוב, באים ברוב גדול מאוד של המקרים מהאקלים המשפחתי הנכון והראוי.

הכנסת, הממשלה, צמרת הצבא והמשטרה ואפילו האקדמיה יכולים ללמוד מ"הארץ" פרק או שניים בהילכות האקלים המשפחתי הנכון.

*****

ואף על פי כן אני לא הולך להשוות את "הארץ" ל"דר שטרימר"  ולא להעלות שום טענות בנוגע ל"טוהר הגזע" או להיגרר לביטויים כמו "יודו-נאצים."

ברור שמדובר בעיתון גזעני, אבל לא כל גזענות היא נאציזם.

ההבדל פשוט מאוד:  לא מצאתי ב"הארץ" שום המלצות לרצח-עם.

אמנם הפרופ' זאב שטרנהל יעץ בשעתו לאחינו הפלשתינים לתעל את הטרור חסר האבחנה שלהם לעבר המתנחלים, והגב' הס מציעה לאחינו אלה לנפץ גולגלות של יהודים באבנים, ופה ושם אנו מוצאים אצל הנאורים הכותבים שם ביטויי הבנה ותמיכה בגיבורי החמאס או החיזבאללה ובשיטותיהם, אבל כל אלה עדיין אינם בגדר רצח עם.

היה נחמד אילו גם בעלי המאמרים של "הארץ" היו זוכרים את ההבחנה הזאת בין גזענות סתם, כמו למשל אצלם בעיתון,   ובין נאציזם, כשהם מהגגים בעיתון לאנשים שחושבים בשבילם.