דילוג לתוכן

שיחות השלום של קרי (1): מה מפחיד את בוגי יעלון ואת אבו מאזן?

ינואר 15, 2014

אז שר הביטחון של ישראל טוען בעצם, התנצלות או לא התנצלות, משיח בא או לא בא, שאין מצב שמאמציו של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי יביאו לפריצת דרך, ושאין סיכוי לחתימת הסכם בין ישראל והפלשתינים.

ואילו יו"ר הרשות הפלשתינית  מסכים איתו  מצידו מרמאללה , שכן זו משמעות אמירתו כי אין סיכוי שהפלשתינים יכירו בישראל כבמדינה יהודית, ואין סיכוי שהפלשתינים יוותרו על זכות השיבה לגבולות הקו הירוק. כך שגם לו ברור שאין מצב לשלום, ושכלום לא יצא ממאמציו של קרי.

ושני אלה, יעלון ואבו-מאזן, אינם היחידים. רבים מאוד-מאוד בשתי האליטות הפוליטיות, שלנו ושל הפלשתינים, טוענים שאין שום סיכוי שיצא משהו מהשיחות המתנהלות עכשיו. אצלנו אומרים שאפשר רק "לנהל" את הסכסוך; והפתרון מצד הפלשתינים הוא "לבנאם" את הסכסוך. הפיתרון הישראלי הוא מבית היוצר של הימין, הישראלי והאמריקאי, שמעולם לא הוכחו פתרונותיו כשווים משהו. ואילו הפלשתינים פועלים על פי עצות השמאל המדומה, הישראלי והבינלאומי, שעד כה הוליכו אותם לנאכבה אחרי נאכבה.

יו"ר אבו מאזן: לא ולא

יו"ר אבו מאזן: לא ולא

זאת אומרת: במקום פתרון של הסכם ושלום שיהיה טוב לשני העמים, הולכות ההנהגות בדרך שרק תרע לשני העמים.

*****

יכול להיות שיעלון ואבו-מאזן רק מוסרים לציבור הרחב את דעתם המדוייקת, מרוב שאיפת האמת הקולחת בעורקיהם כזרם שאין לו מעצור.

תיתכן עוד אפשרות: שהם אומרים מה שהם אומרים כדי להשפיע, כל אחד לטובת הצד שלו, על מהלכו של המו"מ: ככל שתביע עמדה קיצונית יותר, גדלה האפשרות שהמתווך האמריקאי ינסה לרצות אותך  על חשבון הצד השני.

ותיתכן אפשרות שלישית: ששניהם, יעלון ואבו-מאזן, מבועתים מפני האפשרות שמשהו בכל זאת יקרה. שארה"ב, כפי שמתפרסם עכשיו, תפרסם תכנית משלה שהיא מעין הצעת גישור בין הצדדים. האפשרות הזאת מפחידה אותם, כי הם יודעים שהצד הסרבן עלול לספוג הפסדים כבדים. לכן הם מנסים למנוע את הצרה:  אם לאמריקאים יהיה ברור שאין סיכוי לשום-כלום, הם לא יעשו צחוק מעצמם, ולא יגיעו אפילו לאותה הצעת גישור, איש לא יצטרך לסרב, ולא יהיו הפסדים.

כי גם לשלטון הישראלי וגם לשלטון הפלשתיני נוח ששום סוס לא יזוז: השלטון השבע והמושחת של אבו מאזן, ושלטון  החזירון העליון בישראל יימשכו כסדרם, ולמה לנענע את הספינה.

*****

ועכשיו נחזור שבוע לאחור, אל התקרית בכפר קוסרא שבגדה. קבוצה של מתנחלים צעירים הגיעה לכפר הפלשתיני, כאשר הכפפות שעל ידיהם והסלולריים שהושארו בבית מותירים מעט ספיקות באשר למטרותיהם האפלות. הפורעים נלכדו על ידי קבוצת פלשתינים מכפר היעד, נכלאו, ולוכדיהם הצעירים החלו לכלות בהם את חמתם, עד ששישה מבוגרים אחראים תפסו יוזמה, עצרו את השבאב, הזעיקו את המשטרה הפלשתינית ואחר כך את צה"ל, והמתנחלים הלכודים  ניצלו מגורל מר.

שר הביטחון, אותו יעלון מההתנצלות, הגדיר את המתנחלים האלה כטירוריסטים. אבל משום מה ההתייחסות אליהם לאחר מעשה היתה כאל עבריינים מיוחסים של צווארון לבן, מחבריו של יעלון בכנסת. מעצר בית ולא תאי חקירות מסריחים מליזול, כמו שהיה ראוי.

מעשיהם וגבורתם של ששת הפלשתינים שהצילו את המתנחלים מידי בני עמם הנזעמים זכו לשבחים מרובים ולקריאות התפעלות מצד עיתונאים מופתעים.

אז לא שאני מזלזל במעשה הזה, אבל איפה פה ההפתעה?

מה שאכתוב בשורות הבאות ידוע לכל יהודי ולכל ערבי שחי בארץ הזאת בין הים לנהר, בין שלגי החרמון ואלמוגי מפרץ אילת.

מיליוני יהודים וערבים מנהלים בארץ הזאת חיים של שלום מעשה יום ביומו. חיים שבהם מעשה כזה, שעשו השישה מקוסרא, הוא הסביר ולא המפתיע. כך בעשרות אלפי מקומות עבודה שהם עובדים ביחד יהודים וערבים, וגם עובדים פלשתינים מהגדה: בבתי חולים ובבתי אבות, בסניפי דואר ובמשרדי עיריות וממשלה, בחנויות ובמוסכים, בבניין, במפעלים ובמרכולים. בבתי קפה ומסעדות, בשדות ובמטעים, באוניברסיטאות, בעיתונים ובתחנות רדיו, ברחובות הערים ובכבישים. המוני טכנאים ערבים נכנסים לבתים של יהודים מדי יום כדי להתקין קו אינטרנט או לתקן טלוויזיה. המוני טכנאים יהודיים מגיעים לבתי ערבים כדי לתקן רשת חשמלית.

ערבים ויהודים באלפים ורבבות מקיימים ביניהם יחסי ידידות וחברות וגם אהבה ונישואים. מבלים ביחד, יושבים על קפה ועל עראק, מעבירים ג'וינט,  משוחחים, צוחקים, טופחים על שכם, משתכרים ומתהוללים יחד.

בכל יום, בכל שעה ובכל דקה מתקיימים בארץ הזאת, בין הים לנהר מאות אלפי אם לא מיליוני מערכות יחסים ומגעים אנושיים סבירים לגמרי בכל קנה מידה בין יהודים לערבים.

זר כי יבוא ויראה את המחזות האלה לא יבין מימינו ומשמאלו.

ראשית, הוא יתקשה להבחין בין יהודים לערבים. כמעט כולם לובשים אותם ג'ינסים ואותן חולצות טי, אותם מעילים ואותם כובעים שמעולם ואף פעם לא היו ולא יהיו באופנה בניו יורק או בלונדון ופאריס.

בוגי יעלון: ניהול הסכסוך

בוגי יעלון: ניהול הסכסוך

שנית, וחשוב מזה, הזר, הניזון ממה שקרא בעיתונות בארצו, וראה ושמע ברדיו ובטלוויזיה, בטוח שמזה עשרות שנים מתחוללת פה מלחמה יומיומית מחרידה. הוא יבוא מוכן לראות את מחזות האפרטהייד, כמו בדרום אפריקה. האם לא כך קרא במהדורה האנגלית של "הארץ", או ב"אינדפנדנט" או ב"ליברסיון" בארצו? האדונים היהודים המתנשאים ומשרתיהם הערבים המדוכאים? אך מה לערימות התועבה האנטישמית האלה  שבעיתונים ולמה שקורה בפועל?

"לא ייאמן", ימלמל התייר הזר.

אבל  הישראלים והפלשתינים החיים פה, העובדים בגבולות הקו הירוק או גם באזורי התעשייה בגדה,  הרי יודעים את האמת.

*****

טוב, ברור, זו אינה אידיליה מוחלטת. אני לא מתעלם מאפלייה במימדים רחבים כלפי הערבים. אני לא מתעלם ממטענים של שנאה ואיבה בין בני שני העמים, שמדי פעם יוצאים מן הכוח אל הפועל. אני לא מתעלם מהכיבוש. אני לא מתעלם מהעדרו של שלום מדיני.

יש גם המון גזענים. יש הגזענים של בית"ר ירושלים, ויש גם הגזענים של סכנין ושל רמאללה, תוצר של מערכות חינוך והסתה. אני גם לא מתעלם מתקופות של מתח גבוה, כאשר היחסים הטובים השוררים בדרך כלל נטענים במתח קשה, לפעמים בלתי נסבל, בין יהודים וערבים שבמשך כל ימות השנה האחרים מקיימים ביניהם יחסים סבירים ואף טובים.

אבל מה הנורמה?

מה נכון בדרך כלל, ברוב הגדול מאוד של המקרים?

התשובה ידועה היטב.

ולמה זה כך?

הסיבה פשוטה. יהודים וערבים הם עמים-אחים. זה מה שאומרים כתבי הקודש שלהם. זה מה שאומרית ההיסטוריה שלהם. זה מה שאומרים  הגנים שלהם. זה מה שאומרות השפות שלהן ב"כן" וב"נעם" חד משמעיים.

העברית והערבית הן שפות אחיות, ומכיוון שהן דרות ביחד בארץ אחת כבר למעלה ממאה שנים,  הן כבר חדורות לעומק זו בזו. "בסדר" בערבית נפוץ כמו "יאללה" בעברית. "שלום" אומרים גם ערבים כמו שיהודים אומרים "אהלאן".

יהודים וערבים אוכלים פיתות ממולאות בשניצל טובל בחומוס ועליו צ'יפס וסחוג (זוועה) או קטשופ (זוועה בריבוע).

ואפשר להביא עוד המוני דוגמאות לאופן שהחברה היהודית והחברה הערבית חיות לא רק זו לצד זו, אלא גם זו בתוך זו. חדורות הדדית, כמו השפות, כמו האוכל, כמו המנהגים, כמו האנשים.

ובדיוק משום כך, משום שבאופן טבעי ויומיומי אין למיליוני ישראלים, יהודים וערבים, וגם יהודים ולפלשתינים שום בעייה להסתדר ביניהם יפה מאוד בחיי היום-יום – בדיוק משום כך נדרשים מאמצים עצומים כל כך כדי להפריד ביניהם. כדי לסכסך ביניהם. כדי לעורר ריב ומדנים. כדי ללבות שנאה ואיבה.

כדי לחרחר מלחמה. כדי למנוע הסדר.

תשאלו את משה (בוגי) יעלון. תשאלו את אבו מאזן. תשאלו את שלדון  אדלסון, את הכומר הייגי האוונגליסטי, את ספסר המטבעות ג'ורג' סורוס, את בעלי חברת הנפט רויאל דאטש-של,  את בעלי החברה השוויצרית המייצרת תותחים נגד מטוסים.

רשומה ראשונה

8 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו.

    אם כל מה שאמרת על הקשר שבין העמים שלנו נכון, ז"א שאי

    אפשר לתקן דבר שאיננו מקולקל .אז על מה מתאמץ ג'ון קרי,

    אולי הוא קודם רוצה לסכסך בינינו ?. מי בעצם האחראי על

    רצח היהודים בחברון בתרפ'ט (תרפפו) ? אני לא הייתי סומך על

    טוב ליבם, גם ב "תור הזהב" כאשר הם אלה שלטו בנו ואנחנו

    "דמי" בני חסות. אתה לדעתי שוב מערבב בין הפוליטי והאישי

    פרטי. יש כל מיני זמנים בחיי עמים ,אתה יכול להתגעגע לזמן

    שגר זאב עם כבש, זה נחמד .אבל הוכח לא פעם ,שאי אפשר

    לחבר בין זהויות לאומיות שונות ,לאורך זמן .רב תרבותיות זו

    הפריה מצויינת להתפתחות החברה ,כל אחד מביא את שלו

    והסך הכל גדל. זה לא אותו דבר, כשמדובר בזהויות ואינטרסים

    לאומיים שונים ,בסוף זה מתפוצץ . ר' קוסובו ואחרים .

    אהבתי

  2. בן ציון,
    למה לתמוך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים זה "לחבר זהויות לאומיות"? קוסובו דווקא מזכירה לי את "הפתרונות" נוסח הימין, של עם השולט בעם אחר בניגוד לרצונו.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      מאפיהו,

      א, אני תומך במדינה אחת לכל עם . שתי מדינות לשני עמים אומר,

      שבכל מדינה יהיו שני עמים .מה שהערבים לא רוצים, הם רוצים

      שבמדינה שלנו יהיו שני עמים ואצלם רק אחד.

      ב. אין יהודי אחד בעולם, שרוצה לשלוט בעם אחר, אבל אין ערבי

      אחד, שלא רוצה לשלוט על כל העולם .זו מצווה מהקוראן . אז

      אל תדביק לנו, רצונות מדומיינים .

      ג. ה"פלונטר" נוצר כאשר הערבים הפרו את החלטת האו'ם על

      הקמת מדינת ישראל ותוכנית החלוקה .כי הם אלה שרצו לשלוט

      בנו ולא אנחנו בהם. הם אלה שכפו עלינו את המצב הקיים ,וממשיכים

      לא לשנותו ומקווים שבעזרת "חוכמת" המזרח, יתחמנו את העולם

      המערבי, כדי להפוך את היוצרות .

      ד. ניראה לי, שהם "בחוכמתם" ,הצליחו לשכנע גם אותך .

      אהבתי

      • בן ציון,
        א. אז מה. אולי במקום "אצבעות" של התנחלויות ישראליות בתוך שטחה של מדינה פלשתינית, שיהיו שייכות לישראל, אתה מעדיף שההתנחלויות יהיו שייכות למדינה הפלשתינית, כך שיהיה שיוויון בין מצבי שתי המדינות?
        ב. היה נחמד אילו בתגובה למה שאני כותב, היית מגיב על מה שאני כותב. הרי מה שניסיתי לומר הוא, שאני מבחין בין העמים ובין הנהגותיהם. לעמים יש אינטרס מובהק בקיומו של שלום, ולהנהגות לא כל כך. ואילו הטיעונים שלך מבוססים על חוסר הפרדה. אז לא כל הערבים רוצים לשלוט על כל העולם. אלה המטורללים הדתיים שבראש האיסלם ששואפים לכך. ומי שהובילו את שכנינו הערבים להפרת החלטת האו"ם היתה הנהגתם הטיפשית והמרושעת. ולא חסרות גם דוגמאות למעשים של ההנהגות שלנו לדורותיהן, שהיו מנוגדות לאינטרסים של העם, ולא רק בתחום הכלכלי.

        אהבתי

      • מנתמי בן-ציון permalink

        מאפיהו,

        היום בערוץ הכנסת התראיין בין שאר חברי הפאנל אצל אורית

        נשיאל ,יוסי לוי שהיה עד לפני זמן קצר היועץ האיסטרטגי של

        בנימין נתניהו . שאמר בדיוק את מה שכתבתי כאן ,שלא יתכן

        שלפלשתינים על פי "שתי מדינות לשני עמים" תהיה מדינה וחצי

        ולנו חצי מדינה . אם רוצים מדינה לכל עם, יש להפריד את

        כלל האוכלוסיות . קלעתי לדעת גדולים .

        אהבתי

  3. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו,

    מה שקובע הוא מה שאומרים ועושים ולא מה שחושבים. זה שאצלם

    הם לא יכלים לומר מה הם חושבים זבש'ם .ואתה מליץ יושר על

    מסכנים כביכול. כאשר ממשלה עושה דבר מטורלל ואתה לא

    קם נגדה, אתה שותף מלא .בדיוק כמו שאתה משית עלינו ב"לא

    חסרות דוגמאות …." ההבדל שאצלנו בדמוקרטיה, אתה כן

    אומר את דברך וגם אם זה לא מוצא חן בעיניך, אתה מקבל

    את דין המשחק הדמוקרטי ואתה שותף מלא ,לטוב ולרע שבעיניך.

    אתה עושה הפרדה בין האזרחים לממשל, דבר כזה לא קיים

    ולא היה. הרי אצלם נבחרו אסד וסדאם חוסין ב-90% מהקולות.

    לכן אין מה לרחם עליהם, כל אחד אוכל מה שהוא מבשל. הם

    בחרו בחמ'ס שיאכלו מה שהוא מביא להם .אתה פשוט פוחד

    להביט לאמת בעינים ,כי אתה אדם טוב ,רודף שלום, אך לא

    מספיק ריאליסט לטעמי, לחיות בדיסוננס ,זה לא טוב לבריאות

    הלאומית .הדמוקרטיה היא אחדות המעשה ,לכן אנחנו חזקים.

    זה שהם מפגינים כלפי חוץ אחדות כביכול, זה בדיוק מה שמחליש

    אותם. כי בשעת מבחן הם מתפוררים בנקל ,כי האחדות הזאת

    לא אמיתית. לא אמיתית כי הם בעצמם לא מאמינים בה.

    אהבתי

    • בן ציון,
      החמאס ובמידה רבה גם אש"ף, הן שתי כנופיות אלימות הנשלטות על ידי הנהגות שבהן מתחרה האיוולת עם הרישעות. ההנהגות האלה שולטות בעם הפלשתיני בכוח הזרוע, באיומים ובסחיטה באיומים, פרוטקשן, שלמונים וכאילו צדקה וסעד, מערכות הסתה ושטיפת מוח.
      אילו התוצאה של המצב הזה היתה טובה ונוחה לעם בישראל (מה שיתכן רק תיאורטית), אולי היה קל לי יותר, אני מודה, לעבור לסדר היום על חוסר הזהות שבין האינטרסים של העם פלשתיני ושל הנהגתו, לסתום את הפה לנוכח העוול וכו'.
      אבל לא זה המצב. האינטרסים שלי ולדעתי של רוב העם בישראל דומים מאוד לאינטרסים של רוב הפלשתינים. העם, לפי דעתי (וגם לפי מה שמסתמן ברוב הסקרים, למרות תעמולת הזוועה של השלטון שם), היה מקבל בעין יפה הסכם סביר ישראלי-פלשתיני.
      ואילו לצורכי המשך שלטון השחיתות של ההנהגה, טוב לה המשך הסכסוך האלים. מכך סובלים לא רק רוב הפלשתינים, אלא גם רבים מאוד בישראל (הרבה פחות, אם בכלל, סובלת אנשי הצמרת הכלכלית, הפוליטית והאידיאולוגית הממוגנים היטב, מרוויחים היטב, חיים היטב, ועל מידת האיכפתיות של השליטים היקרים שלנו כלפי צרכיו של העם אפשר ללמוד מהפערים הכלכליים, מקום 1-2 בין המדינות המפותחות) וכמעט כל הפלשתינים.
      לכן לא רק נוח אלא גם נכון ומהותי להבדיל בין האינטרסים של העם ושל השלטון פה כמו שם. האינטרס של השלטון בשלום נע בין מעליש, שיהיה, במקרה הטוב, ובין חס וחלילה (כי שלום יכול לקלקל את שלטון השחיתות והפערים) במקרה הרע. האינטרס שלן העמים בשלום הוא מוחלט.

      אהבתי

      • מנחמי בן-ציון. permalink

        מאפיהו,

        מי מכריח אותם לחלק סוכריות, כאשר נרצחים יהודים ? איזה שלום

        סביר, אפשר לעשות עם ההנהגות, שאתה בעצמך נותן להם, את כל

        הסופרלטיבים השליליים ? כבר ראינו את יאסר ערפאת מקבל פרס

        נובל לשלום .רוצח בן רוצח, נערץ על בני עמו .תחמן בן תחמן שהוביל

        את אחד המנהיגים הדגולים שלנו באף .שכחת ? בני אדם הם בעלי

        אינסטינקטים חייתיים .כאשר אתה מראה חולשה (רוצה שלום),הם

        תוקפים .אם לא תבין זאת, לעולם לא תוכל להתמודד עם הבעיה .

        כאשר אתה מכה בהם בחזרה, הם פתאום הקורבנות ואתה הרשע.

        וכבר העולם שוכח מי התחיל . מדיניות התגובה המהירה היום היא

        בדיוק הדרך להראות, מי זה שמתחיל בירי ומי מגיב על כך. למדנו

        משהו תודה לאל. במצב העיניינים הזה מה שיקרה בסוף ,זה שנעיף

        מכאן את האבו מאזן וחבורתו המושחטת, חזרה לטוניס . נחזיר את

        עזה למצרים .וגנרל סיסי ישים מחסום פה, על החמס בדרכים הדמו-

        קרטיות שהם מכירים .אופטימיות ותיקווה נותנות שקט נפשי ,זה

        נחמד, עד המכה הבאה .

        אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: