Skip to content

אורחינו האפריקאים, היבטים הוליסטים(ב): הנבל מאריתריאה והצדיקים מישראל

ינואר 10, 2014

אין זה סוד שרבות מן הבעיות בעולמנו נוצרות מכך שהחומרים הצפים כלפי מעלה אינם תמיד מהמשובחים ביותר.  למשל כנופיות השלטון,  בין שיהיו אלה "שליט" או "רודן" בחלק מהמדינות, שהמשטר בהן זוכה לשמות גנאי, ובין שיהיו אלה "נשיא" או "ראש הממשלה", במדינות הזוכות לשבחים בגין היותן "דמוקרטיה" או "רפובליקה".

שורה תחתונה, במדינות מהסוג הראשון מדובר במיני שיטות אלימות יותר ופחות מתוחכמות, ובמדינות מהסוג השני מדובר במיני שיטות פחות אלימות ויותר מתוחכמות של אותו משטר עצמו:

הדיקטטורה של המאיון העליון, השודד את העם שלרגליו במידת חריצות כזאת או אחרת.

העניין הזה – התנהגותן של כנופיות השלטון, הוא כמובן גם המקור לבעיה שיש לנו כרגע עם אורחינו האפריקאים הבלתי-קרואים.

אתמול פורסמו הנתונים המספריים של הבעייה, ואם אפשר לסמוך על הנתונים האלה מדובר ב-53 אלף אורחים  שהגיעו לכאן מאפריקה.

ויותר מ-80% מהם, כלומר, כ-43 אלף, הגיעו אלינו מאריתריאה.

dscf2778

הגדר והאפריקאים, קיץ 2012

הם אינם יכולים לחזור לארצם  בגלל שהנשיא, ראש הממשלה והרמטכ"ל במדינתם – בכל התארים נושא אדם אחד – אינו רוצה אותם שם.

הוא רוצה אותם מחוץ לארצו. לא אכפת לו איפה, העיקר שישלחו הביתה מט"ח.

עד 1991 היתה אריתריאה חלק מאתיופיה, אבל החזית של מבקשי העצמאות, שנקראה "אריתריאה ערבית" ניצחה במלחמת 30 השנה שלה נגד השלטון האתיופי. "אריתריאה  הערבית" כי האריתריאים רואים עצמם, להבדיל מהאתיופים,  כבני הגזע השמי, כמו הערבים וכמונו היהודים. קצת יותר מחציים נוצרים, והיתר מוסלמים.  ושנתיים אחרי ההכרזת העצמאות, ב-1993, הוכרה אריתריאה כמדינה, ומאז שולט בה אסיאס אפוורקי.

המדינה רחבת ידיים – 117 אלפי קמ"ר, בערך פי 5 ממדינת ישראל, ומספר תושביה נע סביב 6 מיליון, צפיפות של 53 תושבים לקמ"ר (הצפיפות בישראל: 350 תושבים לקמ"ר)  המדינה ענייה. התמ"ג לנפש מגיע ל-708 דולר לנפש לשנה (לעומת 32 אלף דולר לנפש בישראל). בניגוד לתעמולה הרווחת של "ארגוני הסיוע" כאילו רוב האריתריאים עוסקים בחקלאות (כדי שנבין שהם יכולים להחליף בקלות את התאילנדים), רק 12% מהאריתריאים עוסקים בחקלאות בארצם. 26% מועסקים בתעשייה ו-62% בענפי השרותים.

אלא שהשליט, אפוורקי, החליט לייצר ענף הכנסות חדש, ומה שהכי חשוב לו – מט"חי. המט"ח חשוב לו לא רק בגלל החשבונות הפרטיים באיי קאימן או בשוויץ, אלא בגלל הצורך של כל דיקטטור אלים להצטייד בנשק יקר מתוצרת חו"ל.

אין נשק – אין שלטון.

אין שלטון – אין ראש.

וכך החל אפוורקי לגרש את תושבי מדינתו הצעירים, אלה המסוגלים להתארגן על עבודה בניכר ולשלוח כסף הביתה, כך שיוכל לקנות נשק ויישאר עם ראש.

הוא לא מעלה אותם על משאיות ופשוט מסיע אותם אל מעבר לגבול.

אין צורך בכך.

אפוורקי הכריז על חובת גיוס כללית (הוא מסוכסך עם כל שכניו) החלה על כל צעירי ארצו, לכאורה לתקופה של 18 חודשים, ולמעשה – כמה שמתחשק לו. הוא רודף את הצעירים הכשירים לעבודה גם בדרכים אחרות, כמו מאסרים שרירותיים בתנאים קשים, כולל עינויים, ועוד.

ברור שאין עיתונות חופשית במדינה ומאז היווסדה מעולם לא היו בה בחירות.

למעשה מדובר במדינת משטרה, דיקטטורה אכזרית. לא משהו שאינו מוכר לנו מהאזור שלנו.

התוצאות היו כמצופה. מאות אלפי אריתריאים נמלטו משליטם אפוורקי לארצות שכנות, וחלקם הגיעו עד אלינו. מדובר באותם צעירים עובדים. אין זה מקרה שלא מדובר במשפחות שלמות הנמלטות מפני הרודן.  כשכל המשפחה בורחת אין לאפוורקי שום רווח. הוא מרוויח מהכסף המועבר למשפחה שנשארה באריתריאה.

אפוורקי אינו מניח לעובדים המיוצאים שלו  לחזור. אם הם מנסים הם נשלחים מיד למאסר ולעתים "נעלמים". זה הסידור.

ברור שמדובר בגנגסטר בינלאומי ורוצח המונים, מסוגם של אסאד בסוריה או קים בקוריאה הצפונית, שאילו היו האו"ם או אובמה שווים משהו, כבר מזמן היו שולחים יחידת משטרתית מטעם "האומות המאוחדות"(חה-חה-חה) כדי לתפוס אותם באוזן ולהביא אותם למשפט בהאג. אבל לאו"ם ולאובמה יש עניינים חשובים יותר.

וכמובן שזו עוד סיבה להתייחס אל אורחינו האפריקאים בהבנה ובכבוד. לא לפגוע בהם בשום דרך. לנסות לסייע להם ככל האפשר.

אבל בשום פנים ואופן לא לעשות זאת על חשבון אזרחי ישראל, יהודים או ערבים. בשום אופן לא על חשבון תושבי שכונות הדרום, ובשום אופן לא על חשבון כל מעמד השכירים הישראלי, ששכרו המצומק גם כך נמשך עוד יותר כלפי מטה  כתוצאה מהצפת מקומות העבודה שבתחתית סולם השכר בעובדים זרים.

להעדיף אינטרסים של זרים שבאו מרחוק על פני אינטרסים של בני עמך וארצך, זה לא מוסר. זה ההיפך ממוסר. מי שמנסים לשכנע אותנו שההיפך של מוסר הוא מוסר, הם כמובן משרתי אינטרסים זרים. וזה כבר אפילו לא סוד: הרי זרים הם המשלמים להם את שכרם, הון פרטי, הון ציבורי, הון דתי  והון ממשלתי.

ככתוב על ספרי רשם העמותות.

האו"ם אגב, שנציגיו מלאים טענות כרימון נגד התנהגותה של ישראל, מפעיל את קשריו ואת משאביו האדירים כדי לסייע לקליטה של אריתריאים מישראל במדינה שלישית:

10 עד 15 אנשים מדי שנה.

10 עד 15.

זה האומות המאוחדות, חה-חה.

עד כאן הקצה של הבעייה במולדת האריתריאית.

*****

ועכשיו נבחן את הצד שלנו במשוואה.

איך, לעזאזל, נתקענו עם 43 אלפי פועלים מיוצאים בכפיה  מאריתריאה?

היבוא הסיטונאי של אריתריאים לישראל החל עוד בתקופת ראש הממשלה הקודם אהוד אולמרט, והלך וגבר בשנים הראשונות לתקופת הכהונה השניה של בנימין נתניהו.

היום  כבר ברור שהיבוא של העובדים האריתריאים לישראל נבלם כמעט לגמרי לאחר שהושלמה  בניית הגדר בגבול מצרים. אלא שהגדר הזאת במקורה כלל לא נועדה להפריע ליבוא המוברח הזה.

את ההחלטה על בניית הגדר קיבלה ממשלתו של אהוד אולמרט רק בתחילת 2008, לאחר שבסוף 2007 הפילו העזתים את גדר הגבול עם מצרים, והתעוררו חששות מפני בלגנים מול הפלשתינים בגבול הדרומי הארוך.

אך מכיוון ששום דבר דראסטי לא התרחש, לא מיהר אולמרט עם בניית הגדר.

מדובר בהרבה כסף, והחתולים השמנים שליד הקופה לעולם לא יוציאו בקלות ראש כסף ציבורי לטובת הציבור, כשהם יכולים להוציא אותו  בקלות ראש לצורכי עצמם.

לאחר שאולמרט הסתבך עם המעטפות השמנמנות של טלנסקי, הוקדמו הבחירות, נתניהו נבחר, ובסוף מרץ 2009 הוא הקים את ממשלתו. מכיוון שהגבול המצרי היה עדיין שקט למדי, לא מיהר נתניהו עם הקמת הגדר.

אין הבדל בין החתולים השמנים של נתניהו ובין אלה של אולמרט. החתולים אוהבים את הכסף הציבורי ברווח שבינם ובין החולצה.

נתניהו המשיך בשיטת "ההחלטות" של אולמרט, וגם בכך לא מיהר. רק בינואר 2010 "אישר" נתניהו את החלטתו של אולמרט בדבר "הצורך" בהקמת גדר.

"החלטה" – תחילת 2008. "אישור ההחלטה" – תחילת 2010.

המשכיות בירוקרטית תקינה בין ממשלה לממשלה.

ומה אתם יודעים, כעבור עוד שנה, אחת בלבד (!!!), בינואר 2011, כמעט שנתיים אחרי שהתיישב נתניהו לבטח על כסאו, ועשרות אלפי  אפריקאים נוספים הוברחו דרך הגבול לשכונת שפירא  ולשכונת התקווה,  הוצא סוף סוף המכרז על בניית הגדר.

אבל גם אז התנהלו העניינים בעצלתיים. וכך קרה שביוני 2011, שלוש שנים וחצי אחרי שאולמרט "החליט" על הקמת הגדר,  נמצאו בגבול מצרים 20 ק"מ של גדר בנוייה, פחות מ-10% מאורך הגבול עם מצרים – 240 ק"מ.

העניין עלה על סדר היום הציבורי בקיץ 2011 אחרי שתושבי שכונות הדרום של תל אביב החלו להתעורר, כשהבינו שממשלתם היקרה מבשלת להם חיים בגיהינום.

ועדיין ספק אם היה משהו זז, אלמלא התחולל באוגוסט 2011 הפיגוע הגדול ליד אילת. רק אז, שנתיים וחצי אחרי שכונן את ממשלתו, התעורר נתניהו לפעולה באמת.

ולמה זה לא היה דחוף לו קודם?

הרי בכל אותה תקופה עברו על פני הגבול כמעט באין מפריע עשרות אלפי מחפשי עבודה מאפריקה?

פשוט מאוד:

נתניהו, בדיוק כמו אולמרט לפניו,  הוא סנג'ר של מעמד המעסיקים . ולמעמד המעסיקים – כינוי סוציו-אקונומי  של המאיון העליון –  אין טוב מכוח עבודה בלתי מאורגן, חסר זכויות וזול מאוד.

מזמינותו הרבה של כוח אדם כזה מרוויחים, כמובן, לא רק המעסיקים הישירים שלו, אלא כולם: שהרי גריעה של כמה אחוזים בתחתית סולמות השכר, מורידה את שכר העבודה לאורך כל שלבי הסולם.

חוץ מסולמות השכר של הבכירים, שם מתרחש התהליך ההפוך: בדיוק אותו סכום שנגרע מתשעת העשירונים התחתונים, נוסף לעשירון העליון.

הרבה בריכות התמלאו בקיסריה ובסביון מהכסף שחסכו העובדים הזולים מאפריקה לשכניו העשירים של נתניהו. הרבה כספות התמלאו בליכטנשטיין. כמה מפעלים חדשים הוקמו במדינות בעולם שבהם יכולים הטייקונים הישראלים למצוא פועלים זולים אפילו יותר מהאפריקאים שייצא אפוורקי לישראל.

זו כמובן לא היתה הסיבה היחידה לכך שבישראל של נתניהו צבר העשירון  העליון  שלנו כל כך הרבה כסף והגדיל בשנים האלה את הפער בינו ובין כל העשירונים האחרים – אבל אין ספק שליבוא המזורז של העובדים מאפריקה היתה תרומה חשובה למצב.

לכן גם לא ייפלא שבין התורמים לכל מיני ארגוני סיוע לעובדים הזרים מאפריקה תמצאו לא רק את האספסוף  הרגיל של הטייקונים האמריקאים, המדינות האירופאיות וכל מיני ארגונים דתיים נוצריים אנטישמים מכל רחבי העולם – אלא גם בעלי הון מקומיים, שבאותה הזדמנות גם גוזרים קופון על ה"הומניות" שלהם ומקבלים פרס של "יקיר משהו" מאיזה עיתון או מאיזו עיר.

אלא מה – שבגלל ההתנחלות של העובדים האפריקאים בשכונות הדרום של תל אביב, התחילה הקרקע לבעור מתחת לישבנו של נתניהו  גם מבחינה פוליטית: האלקטורט שלו התחיל להתכרסם.

לכך נוספה הפעילות המוגברת של החמאס ואל-קאעידה בסיני, גם בגלל האירועים במצרים, וכך קיבלנו סוף-סוף את הגדר.

*****

במשך שנים היו האינטרסים של ממשלות אולמרט ונתניהו משולבים יפה באינטרסים של "ארגוני הזכויות" לעמותותיהם השונות.

כבר הסברתי ברשומה הקודמת, איך משתלבת "הדאגה" לעובדים הזרים מאפריקה עם האינטרסים של ממשלה ב' של ישראל, "החברה האזרחית", שדרת האיזדרחת.  אותו חלק של האינטליגנציה הישראלית – מארגנים חברתיים, יחצ"נים, עורכדינים, פרופסורים ותקשורתנים,  העובדים פה  למען האינטרסים של ההון הזר לסוגיו, הפרטי והציבורי.

אלה העסוקים פה בחרחור מדנים אינטנסיבי בין יהודים לערבים, בין דתיים לחילוניים, בין מזרחיים לאשכנזים, בין הבדואים והממשלה, ועכשיו גם פרשת העובדים מאפריקה – וניצול כל אלה להבאשת שמה של ישראל בעולם בשרות תעמולת החרם.

אך כשהתגלה ניגוד האינטרסים, כשהממשלה החלה לעבוד סוף סוף למען הציבור, לבנות את הגדר ולחפש פיתרון להצפת שוק העבודה המקומי ולדרדור שכונות הדרום, נעורה שדרת האיזדרחת לפעולה לפי הדפוסים המוכרים והידועים:

ארגון,  ייצור "מנהיגים אותנטיים", הלעטת כתבים זרים, העמדת פנים שהכל "ספונטני" ושאר הטריקים והשטיקים.

דוחה במיוחד הוא מנהגם לתפוס פוזה של עליונות מוסרית.

הסופר הידוע המתכבד בתוארי כבוד מצלצלים מטעם איזו עמותה של טייקונים זרים. זה שלרגל כל נושא  שעל סדר היום, תמיד תהיה לו איזו מילה טובה שתמצא חן בעיני שונאי עמו.

או העיתונאי הגזען בעליל ("הדם הרווי באלימות ובאלכוהול של הרוסים")  והמשורר הגזען בריבוע ("אלה שבאו מהמערות לעומת אלה מהתרבות הנעלה ביותר שיש")  – שעדיין לא תפסו שכולם כבר יודעים מי ומה הם, אך איש כבר לא מתעניין בשאלה כמה בדיוק הם לוקחים על זה.

וממי.

*****

והנה חומר למחשבה.

הממלכה המאוחדת, בריטניה הגדולה, מכירים? איפה שיושבים במקרה גם המון פרופסורים, עיתונאים ופוליטיקאים מן "התרבות הנעלה ביותר שיש", כדברי המשורר? אלה שיש להם כל מיני טענות מוסריות אלינו בכל מיני עניינים?

ובכן, בריטניה הגדולה, שבאופן טבעי היא מודעת ביותר לסבלם של האריתריאים שגלו מארצם, בריטניה הגדולה הזאת עשתה מעשה.

לא רק מדברים הבריטים האלה, הם גם עושים:

בריטניה הגדולה העניקה מעמד של פליטים ל-6,400 אריתריאים  שהצליחו להיכנס לגבולות הממלכה.

זה לפי נתונים של "מרכז הסיוע לעובדים זרים".

6,400, וזהו. ולאיש אין טענות לבריטניה הגדולה. לשום פרופסור מאוקספורד או מתל אביב. לא אנגלי ולא ישראלי. ןבטח לא לאו"ם.

ותראו מה זה מקרה:

מספר התושבים בממלכה המאוחדת  מתקרב ל-64 מיליוני תושבים. זה לפי הוויקיפדיה.

כך שקל לעשות את החשבון:

מפתח של פליט אחד מאריתריאה לכל 10,000 בריטים.

והנה, בישראל יש קרוב ל-8,000,000 תושבים.

איש הרי לא יבוא אלינו בטענות, אם נלך בעקבותיו של המגדלור המוסרי הנעלה הזה – בריטניה הגדולה.

לפי המפתח של בריטניה הגדולה – גדולה בכל המובנים – 1 פליט לכל 10,000 תושבים, ישראל הקטנה אמורה להעניק זכויות פליט ל-800 מאורחיה האריתריאים, אם וכאשר יימצאו הראויים לכך, וכל עוד הנבל העומד שם בראש השלטון ממשיך בתפקידו.

סתם מזון למחשבה. מכיוון שזה למחשבה, זה אפילו לא יקר ב-25% מהמזון הממוצע במדינות ה-OECD.

שלא כמו המזון האחר שלנו. זה שהולך לבטן, אחרי שהחברים של נתניהו עושים עליו מכה.

מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: