רוצחים תמורת מכרזים: דם, שקרים ואדמה קדושה

אז הנה לנו   טקס נוסף בסידרת "דם תמורת אדמה". זאת אומרת שחרור אסירים פלשתינים עם דם על הידיים, תמורת מכרזי בניה של מתנחלים יהודים על אדמה פלשתינית קדושה. כל אלה טקסי-משנה במסגרת הטקס הגדול מהם – תהליך השלום.

כבר היו די טקסים מהסוג הזה, של דם תמורת אדמה, ואין צורך להמתין לפעמים הבאות, שעוד יבואו,  כדי לעמוד על משמעותו.

הטקס הזה הוא צורה של פולחן, שהרי הוא  שאוב מפרקטיקה של דתות עתיקות. כל צד, הישראלים והפלשתינים,  מקריב משהו ומקווה לתמורה.

ראש ממשלה נתניהו: העיקר הקרקע

אלא שיש שקר גדול בעניין. הסיסמה המרכזית של ראש הממשלה שלנו, למשל, היא "דם יהודי לא יהיה הפקר". כביכול כל מדיניותו סובבת על הציר הזה. המאבק של בנימין נתניהו  נגד הגרעין האיראני? "דם יהודי לא יהיה הפקר".  העזתים מפירים את הפסקת האש? "דם יהודי לא יהיה הפקר". גבול ביטחון על הירדן? "דם יהודי לא יהיה הפקר".

אבל מה מתברר לנו משורת הטקסים של דם תמורת אדמה הנערכת למול עינינו?

שדם יהודי הפקר פטרושקה. שראש הממשלה נתניהו משחרר רוצחים על דם על הידיים, שכל אחד מהם מקבל דרגת מיור או קולונל ושכר בהתאם עם שחרורו, ומהווה מופת ודוגמא לרוצחים הטריים מזמן הזה: אם הם נהרגים בשעת מעשה  משפחתם מפוצה ביד רחבה. אם הם נאסרים מחכים להם חיים לא רעים ולימודים אקדמיים בכלא, ועם שחרורם – דרגת קולונל ופנסיה נדיבה.

נשיא אבו מאזן: העיקר הרצח

אז מה קרה ל"דם יהודי לא יהיה הפקר"?  מתברר שזו רק סיסמה. לנתניהו יש משהו חשוב יותר. אדמה. היום אנחנו יודעים שמדובר בעיסקה. שחרור רוצחים תמורת מכרזי בניה בשטחים. זאת אומרת: "ארץ ישראל" מעל לכל. חשובה יותר מעם ישראל ומחיי בנותיו ובניו. וברור שמותר לשקר למענה, כפי שלימנו מורו ורבו של נתניהו, יצחק שמיר. לנתניהו לא אכפת מהחיים שלנו יותר ממה שאכפת לו מתנאי החיים שלנו. אכפת לו מהמאיון העליון. החברים שלו והשכנים שלו. כל היתר שיסתדרו עם משכורת דפוקה, עם יוקר המחייה הדפוק ועם עוני בתחולה רחבה, וגם עם חיים שהם הפקר.  העיקר "הקרקע" (מבוטא HAKARKE).

ואותו דבר ההנהגה הפלשתינית המשתתפת בטקס הדתי המכוער הזה, של דם תמורת אדמה. אם תשאלו מה העמדה הרשמית של הפלשתינים, מיד תשמעו נאומים נלהבים על קדושת האדמה הפלשתינית. על זה שמטרת ההתנגדות/המהפכה הפלשתינית היא לשחרר את האדמות הכבושות מיד הציונים, על "הוואקף" ושאר שטויות דתיות. אבל בשעת המבחן הפלשתינים מעדיפים רוצחים משוחררים. ממשיכים, כמו אש"ף של ימי הטרור המאורגן, לדגול באידבח אל יאהוד מעל ומעבר לכל מטרה אחרת. בדיוק כמו בנאכבה של של 48, כאשר שכחו משום מה מה"צומוד" (עוד אגדה אורבנית/אגררית חסרת כיסוי), עזבו בהמוניהם את האדמה הקדושה כדי לא להפריע לצבאות הערביים האמיצים לחסל את היהודים. רצח יהודים חשוב להם יותר מאדמתם הקדושה.  ונא לא להתרגש מהמחאות הפלשתיניות ומהאיומים בהפסקת השיחות אחרי כל הכרזה של נתניהו על בנייה בשטחים. המחאות והאיומים האלה הן חלק בלתי נפרד מן הטקס. וכך גם  המחאות של משפחות הנרצחים היהודיים. טקסים פולחניים. זה הכל.

לסיכום: נתניהו מתיימר להגן על חיינו, אבל הוא מפקיר אותנו כדי לבנות עוד בית עם גג רעפים באיזה חור בשטחים. אבו מאזן מתיימר לשחרר את האדמה הפלשתינית, אבל הוא מפקיר אותה כי חשוב לו יותר שרצח היהודים יימשך כסדרו. במסגרת הטקס הפולחני  מקריב נתניהו את חיינו כדי לזכות באדמה קדושה. במסגרת הטקס הפולחני מקריב אבו מאזן אדמה קדושה כדי שיימשך רצח היהודים כסדרו. וזה מה שאנחנו, יהודים וערבים, מקבלים משני המנהיגים העשירים, האטומים, המנותקים, המתנשאים, הגזעניים והאכזריים האלה של עמינו השניים, שמקומם בהיסטוריה חשוב להם יותר מהחיים הממשיים של בני עמיהם,  בבחינת מצא מין את מינו:

דם, שקרים ואדמה קדושה.