Skip to content

איך נקבע סדר היום של ישראל על ידי הון זר וסוכניו המקומיים

דצמבר 16, 2013

שימו לב לסדר היום הציבורי של השבועות האחרונים, בניכוי פגעי הטבע, פטירות ולידות:

* מאבק הקרקעות של הבדואים בנגב.

* הגילויים על בזבזנותו של הזוג הקיסרי שבראשות הממשלה.

* ההשתלחות של יובל דיסקין בראש הממשלה נתניהו על רקע המו"מ הישראלי פלשתיני.

* פורום סבן בוושינגטון והאיום האיראני.

* פרשת מסתנני העבודה.

הבדואים וחוק פראוור: ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע בשבוע שעבר על השעיית החוק הנוגע להסדרת הבעלות של הבדואים על קרקעות הנגב. הח"כים הערבים ובראשם אחמד טיבי הבלתי נמנע (שיש לו חיבה ליושבי אוהלים עוד מהימים שבהם כינה את מועמר אל קדאפי "מלך מלכי המלכים של העולם הערבי"), כמה נספחים במערכת הפוליטית הופיעו בתקשורת והתגאו בהישג. אבל כולם יודעים מי ניהל את המאבק הזה: "עורו", "השדרה", "רבנים למען זכויות אדם", "במקום", "הפורום לדו-קיום בנגב", "יש דין", "האגודה לזכויות האזרח", "גישה" ושתי"ל, ובטח שכחתי עוד כמה, שרק לא ייעלבו. 
ח"כ טיבי: מלך מלכי המלכים

ח"כ טיבי: מלך מלכי המלכים

כל אלה ודומיהם ידועים בציבור בתור "עמותות", "ארגוני זכויות", "ארגוני החברה האזרחית" וכן הלאה. אבל הבה נקרא לכלב בשמו: מדובר בכמה אלפי ישראלים ממעמד האינטליגנציה (סטודנטים ואקדמאים עיתונאים ויחצ"נים, עובדים סוציאליים, מארגנים פוליטיים ועורכי דין) המועסקים באופן קבוע על ידי זרים: מיליארדרים מאמריקה, כתות דתיות נוצריות שונות מאירופה ומארה"ב, ממשלות אירופאיות, האיחוד האירופי, קרנות עלומות במקצת, ארגונים מפלגתיים ואידיאולוגיים וכן הלאה.

כל אלה שמו להם למטרה לבחוש כרצונם בפוליטיקה הישראלית. כל הקשקוש הזה שקרוי "ארגוני החברה האזרחית" אינו אלא מעמד פוליטי של אינטליגנציה ישראלית העובדת  בשביל זרים, למען אינטרסים זרים, נקודה.

נתניהו והבזבזת: אחד משכירי הלשון הזרים הבולטים ביותר הוא יו"ר "התנועה לחופש המידע", העיתונאי המוכשר והחשוב רביב דרוקר. במוסף השבת של "מעריב" הופיעה בשבוע שעבר כתבה בת כמה עמודים על "התנועה" של דרוקר, לרגל ההצלחה העונתית הגדולה: המידע על 80 אלף השקלים ששולמו על המים בווילה של הזוג נתניהו בקיסריה, ו-6,000 השקלים ששולמו על הנרות הריחניים.

רק פרט קטן אחד לא הופיע בכתבה הארוכה והמפארת: העובדה ש"התנועה לחופש המידע", היא מיזם של "הקרן החדשה לישראל". "התנועה" הוקמה על ידי הקרן הזאת ומעסיקה כל מיני פעילים פוליטיים, מועמדים לכנסת, עורכי דין ואנשי תקשורת המשתייכים לשמאל הקיצוני.   ברור שחופש המידע נעצר לא רק בשערי "מעריב", אלא  גם בשעריו של ערוץ 10, שם מועסק דרוקר כפרשן בכיר. איש אינו מזכיר שם את היו"רות של דרוקר בתנועה המגלגלת מאות אלפי שקלים בשנה בשירות אינטרסים זרים. "גילוי נאות"? לא בבית ספרנו.

בנקודה זו יש להבהיר נקודה חשובה, בדבר הדרך שבה נולדות "העמותות" של "החברה האזרחית". בניגוד למתואר בכתבה ב"מעריב", זה לא שכמה חבר'ה ישראלים חושבים שהגיע הזמן להקים איזו עמותה או תנועה חדשה, ואחר כך הם יוצאים לחפש לה מקורות מימון. כלל לא.  אלה הם אנשי הקרן שזיהו בעוד מועד, ב-2004, שנה אחרי הצטרפותו לטלוויזיה, כישרון עולה בשם רביב דרוקר, ומצאו את הדרך לגייס אותו לשירותם. קודם באים ההון והיוזמה – ואחר כך מופיעה לפתע התנועה או העמותה בעל השם המצלצל. לא מדובר כאן בעמותות ישראליות שמצאו במקרה מימון זר. מדובר בבעלי הון זרים הקונים ישראלים לצרכיהם.

פרשת הבזבזת של הזוג נתניהו, אגב,  טואטאה אל מתחת לשטיח בשיטה הרגילה: איזכור של התקציב בסך 63 מיליוני שקלים של בית הנשיא בירושלים, סכום שלעומתו מחווירים כל בזבוזי נתניהו כשלג ירושלמי חדש.

דיסקין נגד נתניהו. התקפה קודמת על ראש הממשלה בנימין נתניהו נוהלה על ידי ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין. האכסניה שנבחרה כדי לשמש כמגביר קול לדיסקין היתה כינוס של "יוזמת ז'נבה". היוזמה הזאת היא כמובן יוזמה של משרד החוץ השוויצרי, שהוא זה שמממן את היוזמה הקרויה על שם העיר השוויצרית. עיקרה של היוזמה: להוריד את הצד הישראלי מהרעיון שיתכן שלום בין ישראל והפלשתינים. מדובר רק ב"קץ הסכסוך" ועוד ביטויים מכובסים דוגמתו, שמטרתם להסתיר את העובדה שמבחינת הפלשתינים מדובר רק ב"הודנה" – הסכם נכלולי שמצווה להפירו בשעת הכושר הראשונה. "יוזמת ז'נבה" אמורה לספק לקהל הישראלי עטיפה מזמינה לסחורה מקולקלת, ואין זה פלא שהיא נותנת במה לדיסקין כשהוא מבקש לתקוף את ראש הממשלה, שלא נראה, בינתיים, שהוא קונה בנקל את הסחורה הפלשתינית המקולקלת.

לשעבר דיסקין: הפלשתינים ואיראן

לשעבר דיסקין: הפלשתינים ואיראן

פורום סבן. במקביל עמד על סדר היום בשבועות האחרונים "פורום סבן" בוושינגטון. היזם הוא המיליארדר האמריקאי, הישראלי-לשעבר חיים סבן, שיחסיו עם הנשיא האמריקאי ברק אובמה הוטבו לאחרונה, ולרגל הסולחה הוא הריץ לבירה האמריקאית מבחר מרשים ביותר של פוליטיקאים ועיתונאים בכירים מישראל. ואילו אי אילו בכירים אמריקאים, מהנשיא ומטה, זכו לבמה נאה בפנייתם לקהל הישראלי, שעכשיו מבין הרבה יותר את דעותיהם בעניין האיום האיראני והמו"מ עם הפלשתינים.

המסתננים מאפריקה. ואם לא די באלה, הנה יש התעוררות חדשה בפרשת העובדים הזרים/המסתננים/הפליטים. קחו את ארגוני הקרן החדשה ושות'  שפעלו בפרשת הבדואים בנגב, נכו כמה ארגונים מקומיים מהדרום, הוסיפו במקומם כמה ארגונים הפועלים מטעם הקרן החדשה במרכז הארץ ועוד ארגון או שניים שהוקמו במיוחד לצורך היבוא והתחזוקה השוטפת של המסתננים מאפריקה – וקיבלתם את המעטפת האירגונית והתעמולתית של הפרשה הזאת.

חמש פרשיות שתפסו חלק נכבד מאוד מסדר היום הפוליטי והתקשורתי בשבועות האחרונים: וכולן מתוצרת חוץ.

*****

מה מחפשים אצלנו כל המיליארדרים הנדיבים מחו"ל המממנים את "הקרן החדשה לישראל" ודומותיה, כל הקרנות של הכתות הנוצריות, הממשלות האירופאיות והמפלגות האירופאיות? למה כל כך חשוב להם לשכור לצרכיהם כמה אלפי ישראלים, שייצגו את האינטרסים שלהם?

להלן רשימת אינטרסים מקוצרת.

הקרן החדשה לישראל. זהו הגורם העיקרי, גם בזכות הזרוע הארגונית שלה, שתי"ל, המשמשת כנאמן של קרנות זרות רבות אחרות, ומפקחת על הפעילות של הארגונים הפועלים מטעמן בארץ. "הקרן החדשה לישראל" הוא כמובן שם מטעה וכוזב של הקרן הנקראת במקור "הקרן לישראל חדשה", ומטרתה ברורה ביותר: לייצר בישראל חברה דומה לחברה האמריקאית: "חברה אזרחית" שבה "האזרח" – הנתין של הממשלה, הוא הישות האנושית והמשפטית המכרעת, ומהותו "האזרחית" גוברת על כל השתייכות אחרת, לאומית, דתית, משפחתית או עדתית.  בעיקרון זהו החלום המתוק של העלית הקפיטליסטית האמריקאית: יצירת פועל/עובד אטומי, מנוכר לכל זהות היכולה להפריע לו לעשות את העבודה למען המעסיק, ורצוי שיהיה מסוכסך עם כל מי שאינו הוא: ההיספני נגד האפריקאי, האפריקאי נגד היהודי, היהודי נגד הערבי, הערבי נגד ההיספני וכן הלאה. השורה התחתונה של האידיאולוגיה הזאת בפעילות של ה"קרן החדשה": ניסיון לפורר את הזהות היהודית של מדינת ישראל בכל שיטה ודרך ולהרבות שינאה וריב בין תושביה.

מסיבות מובנות, מקדישה הקרן מאמצים מיוחדים לגיוס משפטנים ועיתונאים. עורכי הדין מגוייסים במקרים רבים באמצעות "התכנית למשפטנים" של הקרן. הם נשלחים ללימודים של שנה באוניברסיטה אמריקאית, כשהלימודים והמחייה על חשבון הקרן, וכן גם מענק קיום של אלפי דולרים בחודש. הנה קצת שמות מתוך עשרות רבות של עורכי דין שזכו במרוצת השנים מהצ'ופר של הקרן, וחלקם ממשיכים ליהנות גם בארץ מקרן השפע של המיליארדרים האמריקאים: יעל ברדה (בעלת הספר "הבירוקרטיה של הכיבוש"), דב חנין (כן, הח"כ איש חד"ש נהנה גם הוא מכספם המזוהם של הקפיטליסטים האמריקאים), גבי לסקי, מיכאל ספרד (זה שהשתתף בשעתו בחיבור השאלות בסקר האפרטייד התמוה שפורסם ב"הארץ"), אביגדור פלדמן, תמר פלדמן, לאה צמל, וכמובן הגיבורה האחרונה של "התנועה לחופש המידע", אלונה וינוגרד.

צ'יפור העיתונאים ורכישתם נעשה באמצעות עמותת "אג'נדה", העורכת כנסים, ימי עיון וסיורים לעיתונאים. אג'נדה היא גם שותף חשוב בכנס אילת לעיתונות, בו משתתפים מדי שנה 1,200 עיתונאים בכל הדרגים, ושם יוזמת אג'נדה כמה מושבים ומשלבת את אנשיה בדיונים ובפאנלים.

שרה ובנימין: בזבזת

שרה ובנימין: בזבזת

המיזמים של אג'נדה בכנס העיתונאים באילת ובמקרים אחרים זוכים למימון מצד "קרן פורד", שהיא טרמפיסטית חשובה של "הקרן החדשה לישראל" ומספקת את הנתח העיקרי של זרמי הכסף שמספקת הקרן החדשה למוטביה הישראלים. בשנת 2011, כשהתעוררה סערה סביב פעילות הקרנות הזרות בישראל, הודיעה קרן פורד כי בשנת 2013 היא תפסיק את פעילותה בישראל. שנת 2013 עומדת להסתיים, כידוע, בעוד שבועיים, ובינתיים לא נראה שהקרן האמריקאית הזאת עומדת לסלק את ידיה מהפעילות כאן.

מעורבותה של קרן פורד בישראל היא עניין תמוה ביותר. מדובר בקרן אנטישמית בעליל, שלא רק נוסדה על ידי המיליארדר הפרו-נאצי הנרי פורד, זה מחברת המכוניות, אלא שהיא מנהלת פעילות אנטישמית ענפה במרוצת עשרות שנים , בדרך כלל במסווה של "אנטי-ציונות". כך למשל היתה קרן פורד היוזמת והמממנת החשובה ביותר של ארגוני "ועידת דרבן" הידועה מתחילת העשור הקודם, היכן שנוסדה בעצם תנועת ה-BDS להחרמת ישראל. קרן פורד המשיכה לתמוך בארגונים האלה במשך שנים ארוכות, למרות הודעותיה כי תחדל מכך. קרן זו קשורה, לפי פרסומים רבים, לסי.אי.איי. האמריקאי, והיא הקרן האמריקאית הזוכה לסיוע הגדול ביותר מצד הממשל האמריקאי. כלומר – מדובר בקרן חצי-ממשלתית, חצי-חשאית אך אנטישמית לגמרי, הפועלת בישראל כדי להזיק לאינטרסים ישראליים ככל יכולתה – באין מכלים.

ואין צורך לומר שיש גם מיקרים של שיתופי פעולה סימביוטיים בין מערכת המשפט והמעצמה העיתונאית,  כמו המקרה הידוע של העיתונאית אילנה דיין ונשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, שתיהן חברות טובות מאוד של הקרן החדשה וחברות טובות מאוד ביניהן, מה שבטח לא הזיק לבייניש בתקשורת ולדיין בבית המשפט העליון, למשל בפרשת הסרן הדרוזי שעליו היא הוציאה דיבה (בייניש גם חברה טובה מאוד של קרן פורד).

מובן שהקרן החדשה, החברה הטובה של  בייניש ודיין כאחד,  מצטיינת הן  ביחסי הציבור הטובים שלה בתקשורת (שם מעלימים העיתונאים בעלי הרצון הטוב את מעורבותה ביוזמות אנטי-ישראליות רבות) וגם בבית המשפט, שם זוכות העתירות של משפטניה שחזרו מוושינגטון לאוזן קשבת ביותר.

*****

ומה באשר לקרנות האירופיות השונות – ממשלתיות, דתיות ומפלגתיות, המפעילות סוכנים ישראלים? מה אלה מחפשים פה?

גם במקרה הזה  התמונה ברורה למדי, ודווקא לאחרונה, עם הפעילות האירופאית המוגברת סביב הניסיון האמריקאי לתווך בין ישראל לפלשתינים, נחשפה ערוותם: כמה מהמדינות האירופאיות המובילות, במיוחד אלה שיש להן אינטרסים חובקי עולם בתחום הנפט והאנרגיה (כמו הולנד, בריטניה ונורבגיה), החרדות מפני האפשרות של שלום ישראלי-פלשתיני, עושות ככל יכולתן כדי לטרפד את היוזמה האמריקאית, בשיטה הרגילה של "הפרד ומשול":

לגרום להקשחה מכסימלית בעמדותיו של הצד הפלשתיני.

ח"כ שקד: חוק מפלה

ח"כ שקד: חוק מפלה

תחילה היתה זו יוזמת האיחוד האירופי בתחום של שיתוף הפעולה המדעי עם ישראל, שהתחממה על הכיריים במשך זמן רב, אמנם, אבל הבשילה בדיוק ברגע הנכון. אחר כך תמכו האירופאים, כמובן, בהסכם ז'נבה מול איראן, שלפי הערכתן הוא מחליש את עמדת ישראל וממילא מחזק את עמדת הפלשתינים. ועכשיו קפצה הולנד בראש כדי לקדם את החרם על ההתנחלויות.

החשבון, כפי שטענתי, פשוט: ככל שאבו מאזן יאמין שאירופה לצידו בשאלת ההתנחלויות הוא יתעקש יותר על עמדות שאותן נתניהו לא יוכל לקבל, וכך תתרחק סכנת השלום הישראלי-פלשתיני.

יש כאלה השואלים מה פתאום הולנד החביבה והידידותית.

מה היא קופצת.

מקורן של השאלות האלה בבורות.

הולנד, שמספר תושביה ושטחה כפולים מישראל, היא מעצמה כלכלית בקנה מידה עולמי. היא נמנית על חמש המדינות בעלות שיעורי ההשקעה הגדולים ביותר בארצות הברית. היא מצוייה בעשיריה הראשונה בין היצואניות הגדולות בעולם (היצוא השנתי של הולנד מגיע ל-450 מיליארדי דולרים). היא אחת המדינות בעלות האחוז הגבוה ביותר של הגידול בתמ"ג, גם בשנים שבארצות אחרות באירופה היה מיתון.

אבל הכי חשובים מבחינת המדיניות המזרח-תיכונית של הולנד הם שני גורמים:

א. המדינה הקטנה הזאת היא ענק בתחום יצוא הנשק: היא ניצבת במקום השמיני בעולם בין יצואניות הנשק הגדולות, עם 3% מהשוק העולמי.

ב. חשוב אף מזה: הולנד היא ענקית אנרגיה. בבעלותה נמצא אחד משדות הגז הגדולים בעולם, וכמו כן היא שותפה חשובה באחת מחברות הנפט הגדולות והחשובות בעולם – "רויאל דאטש של", ששווי השוק שלה נאמד ב-245 מיליארדי דולרים. לאחרונה מדובר על מיזוג בין "של" ובין ענקית האנרגיה "בריטיש פטרוליום", ששווי השוק שלה נאמד ב-220 מיליארדי דולרים. איחוד כזה יאפשר לשילוב הבריטי-הולנדי הזה להתחרות ראש בראש עם ענק האנרגיה האמריקאי – האיחוד בין "אקסון" של הטקסנים ו"מוביל" של סטנרד-אויל (בית רוקפלר). יתכן שהאיחוד המדובר הזה מסביר גם הוא את שיתוף הפעולה הגובר של הולנד עם הבריטים במדיניות החרם על ישראל.

הסיבה ברורה: הסכסוכים האלימים במזרח התיכון הם אחד ממקורות הרווח העיקריים של תעשיות הנשק האירופאיות, והם מהווים גם הגורם העיקרי למחירי הנפט הגבוהים. כל הרגעה בסכסוך המזרח תיכוני תגרום להפסדי-רווחים של מיליארדים רבים לאילי ההון של הולנד ובריטניה. מדיניות ה"הפרד ומשול" שהם מפעילים במזרח התיכון היא  כורח כלכלי מבחינתן.

ובאשר לפעילות של הנורווגים, כבר היינו בסרט: כשבוושינגטון ניהל הנשיא האמריקאי שיחות בין ישראלים ופלשתינים בלי השתתפותו של יאסר ערפאת, נכנסו הנורווגים לתמונה, והתוצאה ידועה: הסכם אוסלו, שהתפוררותו היא זו שמחייבת את מאמציו הנוכחיים של שר החוץ ג'ון קרי, שאותם מנסות בריטניה והולנד לסכל.

*****

את מדיניות ה"הפרד ומשול" ניתן למצוא לאורך כל החזית בפעילות העמותתית של הסוכנים הישראליים של ההון הזר: ערבים נגד יהודים, מזרחיים נגד אשכנזים, חילוניים נגד דתיים, שמאל מול ימין וכן הלאה. בכל מקום שבו אפשר לתקוע טריז בין קבוצות אוכלוסיה שונות בחברה הישראלית – שם תמצאו את עורכי הדין והמארגנים הפוליטיים של ההון הזר והאינטרסים הזרים הפועלים בישראל, ואת אנשי התקשורת המלווים באהדה את הפעילות הפרובוקטיבית הזאת.

יש לזכור שאיש אינו מאלץ את פעילי העמותות לשרת את האינטרסים הזרים. כמעט כולם משתייכים אישית למיעוט קטנטן, מנוכר, מתנשא וגזעני בחברה הישראלית. מיעוט חילוניסטי-אתאיסטי שונא דתיים ובמיוחד חרדים. לכאורה אוהבים ערבים, אבל למעשה רוצים אותם הכי רחוק מהעין ומהלב, שלא לדבר על תרבותם המפגרת (אבל, כמובן, "כמה מהחברים הכי טובים שלי הם ערבים"). תומכים במסתנני העבודה רק בגלל שאת דיירי השכונות הדרומיות של תל אביב הם מתעבים יותר ("גזענים אוהדי בית"ר").

הגזענות האנטי-מזרחית של האשכנזים הכאילו ליברלים וכאילו נאורים ומתקדמים צצה בכל שעת מבחן (אריה דרעי? אייל גולן? מוסיקה מזרחית? בדיחות על מרוקאים והמימונה הפריטמיטיבית שלהם?).

ובדיוק באותה שיטה מממנים כספי הקרנות הזרות ביד רחבה גם גזענות אנטי-אשכנזית מצד המוטבים המזרחיים של העמותות (אריק איינשטיין? גפילטע פיש? שירים רוסיים? בדיחות על פולנים?).

ורק את ביבי שונאים שני הצדדים באותה מידה.

משום כך מדובר בחומר אנושי זמין במיוחד לקרנות ההון האירו-אמריקאיות. לא צריך להרבות למענם בימי עיון או  בערבי אינדוקטרינציה. כל מה שצריך זה לתת להם ג'וב או מילגה או מענק או לשלם בכל דרך אחרת, כדי שיעשו את העבודה באופן סדיר ומחויב: להסית, ללבות שנאה, לחרחר ריב ומדון.

*****

כל זה לא אומר, כמובן, שהחוק של איילת שקד ושל רוברט אילטוב בזכות המיסוי של כספי התמיכה לעמותות הוא טוב. בחוק הזה מדובר רק בכספים של ממשלות. כמו שראינו במקרה של קרן פורד, אין קל לממשלה מלהחביא את תמיכתה שלה בתוך קרן לא ממשלתית. זה בוודאות מה שיקרה אם יעבור החוק הזה בכנסת ויחצה גם את משוכת הבג"צ.

החולשה השניה הגדולה של החוק היא, שהוא נוגע לעמותות של השמאל המדומה בלבד. לא נגעתי ברשומה הזאת בעמותות של הימין, משום שכרגע מתבצעת עיקר הפעילות על ידי הקרנות מהעבר השני. גם בימין יש עמותות לא מעטות המופעלות על ידי הון זר, בדרך כלל יהודי, אבל גם נוצרי-אוונגליסטי. אם נגיע למצב שבו ייחתם הסכם ישראלי-פלשתיני, עלולות עמותות הימין האלה להפעיל את פוטנציאל הנזק שלהן.

אם מחוקקים חוק בתחום פעילות העמותות, אין להגביל אותו למדינות זרות התומכות בשמאל המדומה.

כדאי מאוד להחזיר את ישראל לישראלים. יש מדינות דימוקרטיות רבות בעולם שאינן מאפשרות לגורמים זרים לבחוש בענייני הפנים שלהן בצורה כה בוטה, פרועה ופרוצה כפי שזה קורה כאן. אבל אם עושים זאת, יש צורך לנקוט בדרך ישרה, בלתי מוטה ובלתי מפלה.

ושהסוכנים הזרים משמאל ומימין יחפשו את החברים שלהם.

מודעות פרסומת

From → פוליטיקה

3 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו,

    בקשר לגורמי חוץ המתגברים עמותות אופוזיצה, מעבר גודל המנדט

    שקיבלו, במשחק הדמוקרטי, כבר אמרתי לא פעם את דעתי .כדי לא

    להפלות בין ימין ושמאל יש להפסיק את כל ההתערבויות החיצוניות

    בפוליטיקה שלנו ,פרט לנושאי תרבות וספורט ועמותות חסד חברתיות

    הומניות . זה לא רק פגיעה בדמוקרטיה, אלא בריבונות והעצמאות

    שלנו ,התערבות חיצונית כזו מאפשרת חרמות למיניהן . דרך אגב

    רק מהצד השמאלי . שכל מהותו הוא נהיליזם ,אם אנחנו לא בשילטון,

    אז יאללה בלגן . צביעות בכל הקשור לשמירת החוק .

    אהבתי

  2. איש ללא שם permalink

    מאמר מאלף. אין ספק.

    אני אפיץ אותו, חשוב לאנשים לדעת את האמת, הבעיה שרובו של הציבור עיוור לתהליכים שמתרחשים מתחת לקרקע.

    אהבתי

Trackbacks & Pingbacks

  1. אורחינו האפריקאים, היבטים הוליסטים (א): מי מה ומו מאחורי הקלעים | מאפיהו

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: