דילוג לתוכן

הסכם הגרעין האיראני בז'נבה, התסריט הטוב, התסריט הרע

נובמבר 24, 2013

כל מבט שטחי בהיסטוריה מלמד שלפעמים הדרך לשלום רצופה במלחמות, כמו שלפעמים הדרך למלחמה רצופה הסכמים.

זה נשמע אמנם כמו עוד אחת מההתחכמויות המתחזות למחוכמות שאוהב להפריח הנשיא היקר שלנו, אבל זיכרו את שורת המלחמות בין ישראל ומצרים שהוליכו לבסוף להסכם השלום של קמפ-דיוויד.

וזיכרו, מאידך, את הסכם אוסלו ושורת ההסכמים שהשתרשרו ממנו, והוליכו  לאינתיפאדה עקובת הדם של ראשית המילניום, ולעשור נוסף של סכסוך מתמשך בין ישראל לפלשתינים, שעדיין לא רואים את סופו.

בדיוק אותו משחק כפול פנים של "שלום של אמיצים" מול "הסכם חודיביה" כמו שאנו חוזים בו עתה במקרה של איראן והמעצמות.

אז מה לפנינו? האם היו אלה עשורים של דם רע ואיבה, כמאמר "הפקיד הבכיר בממשל של אובמה"* שהוליכו להסכם ההיסטורי הנפלא של ז'נבה – או שההסכם הזה הוא מבשרה של המלחמה הגדולה הבאה במזרח התיכון, כפי שחוששים כמה ממנהיגי האזור?

רק שוטה מוחלט – ולא חסרים כאלה – יתנבא בוודאות על העתיד. כל האחרים צריכים להסתפק בהערכות זהירות.

בשורות הבאות אנסה לשרטט שני תסריטים. אחד מתבסס על ההערכות הרישמיות של המעצמות שחתמו על ההסכם מול איראן. נקרא לו התסריט הטוב. השני יתבסס על האפשרות שיתממשו החששות של מתנגדי ההסכם ממדינות האזור. זהו התסריט הרע.

התסריט הטוב

הקלה על הסנקציות: הבורסה מתאוששת

הקלה על הסנקציות: הבורסה מתאוששת

ההסכם מתבצע בונה-פידה. שיחרור הכספים הנובע מההקלות בסנקציות – כ-7 מיליארדי דולרים, וההיתר לייבא זהב לאיראן משחררים את הלחץ על המטבע האיראני. פוחת הצורך של המשטר לזייף את המטבע המקומי ("אינפלציה") ומחירי הזהב בשוק השחור צונחים ומתייצבים. הבורסה האיראנית מתאוששת. סימני צמיחה מחודשת ניכרים בכלכלה האיראנית.

כך קורה שההקלות בסנקציות משחררות אנחת רווחה מפיו של העם האיראני הנאנק. הפופולריות הגוברת של תומכי ההסכם ובראשם האשמי רפסנג'אני והנשיא רוחאני אינה  מאפשרת לאופוזיציה – המנהיג העליון עלי חמינאי ווהגנרלים של משמרות המהפכה, לחבל בהסכם. הם מורידים פרופיל, ומניחים לרפסנג'אני לנהל את המשך המגעים עם המעצמות באמצעות שליחיו, רוחאני וזריף.

התסריט הרע

ההקלות על הסנקציות מתגלות כבדיחה. חשבון פשוט מורה: 7 מיליארדי דולרים, מחולקים ל-80 מיליוני התושבים של איראן, נותנים 87.5 דולרים של הקלות לכל תושב.  מכיוון שמדובר בסכום המשוחרר לטובת המשק האיראני לתקופה של שישה חודשים, משמעות הדבר היא שההקלה בסנקציות לכל תושב איראני בממוצע מסתכמת  בפחות מ-15 דולרים לחודש. סכום שלא מדגדג את הכלכלה ומשאירה את האזרחים רעבים.

אזרח איראני אופטימי: התאוששות זמנית

אזרח איראני אופטימי: התאוששות זמנית

אחרי ההתאוששות הראשונה, הפסיכולוגית בעיקרה שבה הכלכלה האיראנית לטבוע  בבוץ. האינפלציה מרימה ראש, ומחירי הזהב מטפסים שוב למרות ההזרמה המאסיבית של המתכת הנוצצת לגבולות המדינה. זה בעיקר משום שבנו המושחת של חמינאי והגנרלים שמים יד על הזהב עוד לפני שהוא מגיע לשוק.

ההמונים זועמים. חמינאי והגנרלים של משמרות המהפכה מנצלים את ההזדמנות כדי לקצץ בכוחם של המתונים, רפסנג'אני, רוחאני וזריף.

כתוצאה מהלחצים על הממשלה נאלץ הנשיא רוחאני להכריז על מצב חירום, ומאיים על המעצמות שאם לא תהיינה הקלות מיידיות נוספות בסנקציות,  לא תוכל איראן לעמוד בתנאי ההסכם בכל מה שקשור להגבלות על העשרת האורניום.

התסריט הטוב

איראן מקיימת ככתבן וכלשונן את התחייבויותיה לפי ההסכם. המפקחים מטעם האו"ם מנטרים את המתקנים הגרעיניים של איראן ומבטיחים שמחול הצנטריפוגות מייצר רק מה שהותר בהסכם.

שר זריף ושרה אשטון: פרס נובל לשלום

שר זריף ושרה אשטון: פרס נובל לשלום

השיחות על שלבי ההמשך של ההסכם מתקיימות כסידרן בז'נבה. מההדלפות המעטות מתקבל תמונה אופטימית. הברונית קתרין אשטון נציגת האיחוד האירופי והשר האיראני מוחמד ג'וואד זריף הופכים לכוכבי תקשורת ומוזכרים כמועמדים לפרס נובל לשלום.

אט אט נפתחות שגרירויות של המעצמות באיראן, כולל השגרירות האמריקאית. משלחת של פוליטיקאים ואנשי עסקים אמריקאים מבקרת באיראן ונערכות שיחות על העמקת שיתוף הפעולה בין המדינות מיד בתום תקופת ששת החודשים של ההסכם הראשוני. בטהראן נערכות הפגנות אהדה ספונטניות של סטודנטים בתמיכה בממשלה. ניסיון של האופוזיציה לארגן הפגנות נגד נגמר בפיאסקו: רק כמה אלפים של מקבלי משכורות מהמיליציות של הבאסיג' מגיעים לכיכר ומתפזרים מיד.

המנהיג העליון חמינאי מבין שאין לו ברירה אלא לטפס על עגלת המנצחים. ומנגד מנהיג המתונים רפסנג'אני, המזכיר לכולם שהוא זה שהקים במקור את משמרות המהפכה. הוא יושב עם הגנרלים ומבטיח להם שזכויותיהם הכלכליות המפליגות יישמרו גם בתקופה החדשה. ניצנים של משבר בין חמינאי ובין הגנרלים.

התסריט הרע

התביעות החדשות של האיראנים גורמות לנשיא ברק אובמה לחשוש מהתמוטטות מיידית של ההסכם, שהוא ההישג היחיד של ממשלו. בעזרת הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין הוא משכנע את חבריו מהמעצמות האירופאיות לבצע לאלתר הקלה נוספת בסנקציות. חברות הענק רנו הצרפתית וסימנס הגרמנית חוזרות לעשות עסקים עם איראן. איראן מקבלת היתרים מחודשים ליצוא נפט למדינות מערב אירופה, וליבוא מוצרי נפט מעובדים.

חבר פרלמנט כוויתי: חשש מפלישה

חבר פרלמנט כוויתי: חשש מפלישה

המנהיג העליון חמינאי נושא נאום בפני מנהיגי משמרות המהפכה והבאסיג' ומצביע על כך שדרכו שלו הוכחה כנכונה. השטן האמריקאי הגדול ומשרתיו הנרצעים מצרפת ומבריטניה הם אריות של נייר. אסור לאיראן להתקפל לפניהן ולוותר על דבר וחצי דבר מתכנית הגרעין המקורית שלה.

"התמרון האמנותי הצליח!" מכריז חמינאי.

ההקלות מהמערב משפיעות לאיטן על הכלכלה האיראנית הממשיכה לשקוע. לאט מדי ומעט מדי. ההמונים המאוכזבים חוזרים לקרוא "מוות לאמריקה", "מוות לצרפת" ו"מוות לישראל" בהפגנות המאורגנות על ידי המשטר. האמיר של כווית טוען שיש בידו מידע על פלישה איראנית מתוכננת לארצו.

התסריט הטוב

האווירה הטובה באיראן עם התממשות ההסכם והמשך השיחות ברוח טובה עם המעצמות משפיעים לטובה על האזור כולו. המצב בסוריה נרגע לקראת הבחירות במדינה, ובתיווכו של הנשיא הרוסי פוטין מושג הסכם בין אנשי אסאד ובין נציגי המורדים על עריכת מערכת בחירות דימוקרטית תוך הפסקת אש.

נשיא ברק אובמה: מתפנה למזרח הרחוק

נשיא ברק אובמה: מתפנה למזרח הרחוק

הצלחת ההסכם עם איראן משפיעה לטובה על יחסי ישראל והפלשתינים. ראש הממשלה הרגוע של ישראל מסלק מממשלתו את הימין הקיצוני – הבית היהודי וכמה מחברי מפלגתו שלו, וקולט במקומם בקואליציה את מפלגת העבודה של בוד'י הרצוג ואת קדימה הקטנה של שאול מופז. מושגים הסכמים בראשי תיבות עם הפלשתינים לקראת תום תקופת ששת החודשים, מתוך הסכמה להאריך בשלושה חודשים את השיחות לקראת השגת הסכם סופי.

גם מדינות המפרץ וערב הסעודית נרגעות: השד האיראני אינו נורא ואינו מתכוון לנשוך. נראה שהאיראנים כנים בכוונותיהם ואין בכוונתם להצטייד בנשק גרעיני. ולקראת חודש הרמדאן מקבל המלך הסעודי במכה משלחת של מנהיגים דתיים ופוליטיים איראניים בעיר הקדושה מכה.

הנשיא האמריקאי אובמה מתחיל לממש את כוונתו להתנתק מהעיסוק האובססיבי במזרח התיכון ופותח במסע דילוגים ארוך במזרח הרחוק.

התסריט הרע

האיראנים מגבירים את הלחץ על כוחות המורדים בסוריה. הם מזרימים כוחות נוספים של משמרות המהפכה, ועורכים גיוס כללי של כוחות המילואים של החיזבאללה בלבנון כדי להשיג הכרעה מהירה  במדינה המותשת.

ראש ממשלה נתניהו: צה"ל על הליטני

ראש ממשלה נתניהו: צה"ל על הליטני

המאמצים האלה נתמכים על ידי הרוסים והסינים. המחאות של סעודיה ונסיכויות המפרץ והאזהרות של ישראל נתקלות בתגובות אדישות בוושינגטון. חברת רנו מפעילה לחץ על הממשלה הצרפתית, וסימנס משחדת שרים גרמניים כדי שיסכימו לתביעות האיראניות. שתי החברות האלה כבר עושות עסקים באיראן.

הנשיא אובמה אינו מוכן להודות  שלמעשה לא נותר מהסכם ז'נבה אבן על אבן. הוא ממשיך להעמיד פנים ש"ההסכם ההיסטורי" בז'נבה הוא נדבך חשוב בהשגת השלום העולמי.

הכוחות המורדים בסוריה נכנעים. אסאד מודיע על נצחונו. כוחות החיזבאללה חוזרים לבסיסיהם בלבנון, עטורי ניצחון. החיילים האיראניים העוזבים את סוריה מצטרפים לגייסות הערוכים מול נסיכויות המפרץ. ראש הממשלה הישראלי נתניהו מזהיר מפני מלחמה העומדת לפרוץ במזרח התיכון.

במקביל מתגברות ההתקפות של השיעים הנתמכים על ידי איראן נגד הסונים בעיראק, וכוחות צבא וצי נערכים בחלק האיראני של השאט-אל-ערב. חמינאי והגנרלים של משמרות המהפכה מודיעים כי הם דבקים בהסכם ז'נבה "עם תיקונים מתחייבים". הנשיא האמריקאי  אובמה מסכים לערוך סיבוב נוסף של שיחות בהשתתפות שרי החוץ של המדינות, ובמרכזן הכרה במעמדה של איראן כמעצמת סף גרעינית אזורית.

הסעודים מממשים את האופציה שלהם על הפצצה הגרעינית השמורה למענם בפקיסטן.

החיזבאללה פותח במתקפת טילים פתאומית על ערי ישראל.

המטוסים הישראלים ממריאים לכיוון לבנון. כוחות קרקעיים של צה"ל מגיעים תוך יום לנהר הליטני. ארה"ב, הרוסים והאיראנים מציבים אולטימטום לישראל, לסגת לאלתר.

*****

התמונה ברורה. סביר שהדברים לא יתגלגלו לפי התסריט הטוב או הרע ככתוב כאן. מדובר רק בתיאורים של מצבי קיצון ובמגמות כלליות.

השאלה היא זו: על סמך היכרותנו עם הכוחות הפועלים באזור, מה סביר יותר?

האם סביר יותר שחמינאי והגנרלים של משמרות המהפכה יסכימו לוותר על כוחם הפוליטי לטובת הזרם "המתון" החדש שעלה לשלטון בבחירות האחרונות, ולהיכנס למהלך של פיוס היסטורי מול המערב?

או שסביר יותר שכאשר יתגלו בהכרח החולשות של ההסכם,  תממש הקואליציה של המנהיגות הדתית והגנרלים של משמרות המהפכה את כוחה, ותבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים מי הבוס?

האם סביר יותר שימשיכו בתרגילי ההשהייה והרמיה כמו עד היום, בשיטת "התמרון האמנותי", או שהחליטו לפתוח דף חדש?

לשכוח מחזון המהפכה להשליט את האיסלם השיעי עם העולם?

האם סביר יותר, על סמך היכרותנו אותו ועל סמך ניסיון העבר (נניח מול סוריה), שהנשיא האמריקאי ברק אובמה יעמוד על קיום ההסכם ככתבו וכלשונו, כפי שהבטיח?

או שיתחיל שוב  להקריא מהטלפרומטר כל מיני הסברים לתפניות העונתיות בעמדותיו,  תוך כדי צבירת מחיאות כפיים מעודדות מצד הרוסים והסינים והצטרפות כרגיל  של הצרפתים, הבריטים והגרמנים?

האם נסמוך יותר על ההערכות האסטרטגיות של המודיעין האמריקאי ועל ההיגיון הפוליטי של הממשל שם, שנגמרו בפארסה עגומה, למשל במקרה של מצרים?

או על ההערכות שהתגלו כריאליות ושקולות הרבה יותר של מדינות האזור לגבי מה שמתרחש באותה מדינה  – ישראל וסעודיה למשל?

האם הסכם ז'נבה הוא עוד תמרון אמנותי בדרכה של המהפכה האיסלאמית, או הסכם היסטורי חשוב כמו שטוען הנשיא אובמה?

האם מה שהיה הוא שיהיה, או שאנו עדים לתפנית הסטורית חסרת תקדים?

לא אעמיד פנים.

הייטאוללה עלי חמינאי אמין בעיני הרבה יותר מאשר הנשיא ברק אובמה.

כמה אשמח להודות בטעותי ולאכול את כובעי.

——————————————————————————————

בתגובה להשמצות ולגידופים שהשמיע המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי ביום רביעי שעבר, אמר "פקיד בכיר בממשל של הנשיא אובמה" (כלומר, הנשיא אובמה) את הדברים הבאים:

"מאחורי ארה"ב ואיראן יש עשורי שנים של  חוסר אמון, ובוודאי שיש אנשים רבים (גם) בחברה שלנו שאומרים דברים קשים על איראן ועל איראנים. כך שאני מקווה שבארה"ב כמו באיראן לא יעשו מנהיגים שימוש ברטוריקה שעשויה לעבוד יפה בקהל הבוחרים המקומי, אך תוסיף לאותם עשורים של אי אמון בשני הצדדים."(ניו יורק טיימס 22.11.2023)

הנשיא אובמה לא התייחס, לא כאן ולא בשום הזדמנות אחרת, לדבריו המפורשים של חמינאי על טבען של שיחות ז'נבה, כ"תמרון אמנותי".

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: