Skip to content

הסכם הגרעין בז'נבה: היוטיוב של זריף והדינמיקה של אובמה

נובמבר 19, 2013

האקורד האחרון, בינתיים, בהכנות לסבב המתחיל מחר בז'נבה, היה קלטת היוטיוב ששיחרר היום שר החוץ האיראני ג'וואד זריף. אם לתמצת את המסר שלו, השאלה שמציב המשטר האיראני בפני העולם היא זו: מדוע אסור לנו מה שמותר לכל האחרים?

למה להפלות אותנו לרעה?

במה חטאנו?

למה לכולם מותר להעשיר אורניום – ולנו לא?

DSCF6338

שר חוץ איראני זריף: חביב, חייכן, שרמנטי

ובכן, התשובה לשאלת התם של שר החוץ היא זו: איראן, הנשלטת על ידי משטר ההייאטוללות השיעי, היא יוצאת דופן בין מדינות העולם. המשטר הנוכחי הכתים את הארץ הגדולה הזאת ואת עמה עד כדי כך שאין להרשות לה מה שמותר ומקובל במדינות אחרות.

וזה הדבר המייחד את איראן:

היא מאיימת בהשמדה על מדינה אחרת, שכמוה גם היא חברה באירגון האומות המאוחדות. איום זה עושה לצחוק גדול את שמו של האירגון: מה אומות מאוחדות, איזה אומות מאוחדות, אם אחת מהמאוחדות מאיימת בהשמדה על מאוחדת אחרת?

אין עוד מדינה אחת נוספת באו"ם המאיימת בהשמדה על מדינה אחרת.

בעולם סביר, שאינו נשלט על ידי אינטרסים זרים, גחמות, מיני צביעויות ופחדים, היתה מאוחדת כמו איראן הנשלטת על ידי הכת הקנאית שם מסולקת כבר מזמן מן מאירגון האומות המאוחדות.

*****

ווהמשטר לא רק מאיים,אלא גם מקיים.  מקיים צבא לבנוני חמוש על גבולה של ישראל, וגם יחידות חמושות ברצועת עזה. כל אלה ממטירים מדי פעם טילים איראניים לעבר אזרחים ישראלים.

המשטר מספר לנו שמעולם לא פתחה מדינתו במלחמה נגד מדינה אחרת, בעוד חייליה משתתפים כבר תקופה ארוכה ברצח עם בסוריה.

וכמובן העניין הקטן הזה, שהוא ליבת כל הדיון הנוכחי:

המשטר עוסק באופן פעיל במשך שנים בניסיונות להגיע לפצצה גרעינית.

ומתפלא שמעמידים מכשולים על דרכו.

ואפילו אצלנו יש כאלה שיתנדבו להסביר לנו למה הם צודקים בהחלט.

*****
ההוכחות לכוונתיו של המשטר האיראני רבות מספור. נא לגגל בגוגל  צירופי מילים כמו "איראן – השמדת ישראל", או "איראן – השטן הקטן" או "איראן – כתם על המפה" וכן הלאה, ומיד יצוצו הפניות להמוני ציטוטים מכתביו של הייאטוללה רוחאללה חומייני וכל חבריו וממשיכיו, לנאומים ולדרשות, קטעי יוטיוב וכל שאר השרצים שתעלה  הרשת מתחתיות השינאה והקנאה, האיבה והחמדנות, שאצל המשטר הזה הם נקראים אמונה באלוהים.

אגב, לא רק הציונים נמצאים על הכוונת של המאמינים האלה. "השטן הגדול" בתורתם היא בכלל ארצות הברית של אמריקה, זו שהם קוראים להשמדתה בכל הפגנה של המשטר, שורפים את דגליה ומציגים את נשיאה כשחבל תליה כרוך על צווארו.

ועל הכוונת  גם בעלות בריתה של ארצות הברית.

ועל הכוונת מדינות חצי האי ערבי.

וגם האזרים שמצפון אינם שקטים לגמרי עם השכנים האלה.

ובינתיים, רק בשביל להתאמן, הם עוסקים באופן מתמשך ברצח של סתם מוסלמים סונים, בעיראק או בלבנון או בסוריה. והכל בסיטונות,  במאות ובאלפים – ככל אשר יעלה המזלג.

אבל שר החוץ שלהם שואל:

במה חטאנו?

למה מפלים אותנו לרעה?

מה עם הזכויות שלנו?

הרי אנחנו כמו כולם.

אז זהו, שלא.

*****

ההיגיון שמדריך את הנשיא  האמריקאי ברק אובמה בהתנהלות מול המשטר הזה הוא זה:

כדי לפתור את הבעייה צריך לשנות את המגמה, מברוגז-ברוגז לעולם,  לשולם-שולם לעולם. המגמה, זה מה שחשוב, לא הפרטים הקטנים. אם הוא יצליח לשנות את המגמה, זה יקל לפתור בהמשך את הפרטים הקטנים.

ולמה? כי חסידי הפיוס והתקדמות בדרכי שלום באיראן, כמו הנשיא רוחאני ושר החוץ זריף יוכיחו שהם מביאים תוצאות ודרך הפיוס משתלמת. כתוצאה מכך יתחזק כוחם הפוליטי. העם יראה שהם מביאים תוצאות. כך הם  יגברו על יריביהם השמרנים, המנהיג העליון חמינאי והגנרלים של משמרות המהפיכה.

ואז כשחסידי השינוי יהיו בשלטון, אפשר יהיה להתגבר בקלות על הפרטים הקטנים.

ובינתיים נשחרר להם כמה מיליארדים שיוכלו לנשום.

ושהעם יראה שיש תוצאות.

העיקר שינוי המגמה.

תעזבו אותנו מפרטים קטנים.

אנחנו חושבים בגדול.

*****

מדובר כמובן באורח מחשבה קלאסי של מלומד מערבי. בלשון המקובלת במדע המדינה ובחוגים הפוליטיים זה נקרא "דינמיקה של שינוי". יצירת תהליכים שיסייעו לנווט את השיירה בכיוון שאנחנו מתווים לה.

את האיראנים זה מצחיק.

הם כמובן מנסים ככל כוחם לשתף פעולה עם הציפיות של הנשיא האמריקאי ודומיו.

ברור שזה משרת אותם.

לחייך הרבה, להראות פתוחים, לדבר בחביבות, להיות שרמנטיים אל הברונית הבריטית המצודדת, לא להגיד לא, לדבר עם עיתונאים ישראלים, להתיר את רסן הצנזורה ברשת – כל מיני תעלולים של יחסי ציבור, או הטבות שאפשר לבטל בין רגע.

לא תמיד ההצגה מצליחה. למשל ההפגנות המאורגנות באיראן ביום השנה לכיבוש השגרירות האמריקאית עם ה"מוות לאמריקה" וכל השאר. האם יש אמריקאים, אני תוהה, ששואלים את עצמם מה שלום הנשיא שלהם ומה הוא חושב לעצמו, כשהוא בא בדברים עם משטר המייחל בגלוי ובמוצהר למותו.

לפתע פתאום, מאחורי הפגנות הנחמדות בז'נבה, צץ בטהראן האופי האמיתי של המשטר.

קנאי.

צמא דם.

חסר פשרות.

אבל הנשיא האמריקאי חושב שהוא ישחרר  להם כמה מיליארדים, ובסוף  הוא יקבל הזמנה  לנאום בפני המג'לס,  ואחר כך לאכול כבש באורז עם עלי חמינאי ומליאת המועצה למען האינטרסים של המשטר?

*****

רק במוחם של מלומדים מערביים מסוגו של ברק אובמה, יועציו, שריו, המומחים של המודיעין, עיתונאי החצר ב"ניו יורק טיימס" – כולם יצירי האוניברסיטאות המערביות – יכולה מציאות כה גלויה,כה פשוטה, כה נוכחת, כה ברורה כמעט מאליה,  להצטייר כמשהו אחר לגמרי.

כזכור, זה קרה להם גם במקרה של המהפכה המצרית. מה שנראה אז "האביב הערבי" (סוג של אמת לשעתה), כאשר מומחי המודיעין האמריקאים טענו כי תנועת האחים המוסלמים במצרים היא תנועה פוליטית בעיקרה.

כצפוי הגיע לשלטון איש האחים המוסלמים מוחמד מורסי – היום הנאשם מספר 1 – שעמו הבין מהר מדי, מבחינת מורסי, לאיפה בדיוק הוא מוביל את מצרים, כולל הרעב, הבורות ומילת הנשים.  העם העדיף אפילו את החזרת שלטון הצבא, על פני הצרה הזאת, ומי יאשים על כך את המצרים.

התגלעו חילוקי דיעות בין העם המצרי ובין המומחים למודיעין של אובמה, באשר למינון הפוליטיקה לעומת הדת בארגון האחים המוסלמים.

אותה טעות מלומדת שנעשתה במצרים, מופיעה שוב מול איראן. אותה אמונה טפלה בכוחה של הדינמיקה של התהליכים בארצות נחשלות.

חה חה, אומרים האיראנים.

דינמיקה של תהליכים, אלק.

*****

היתרון של משטר ההיאטוללות  ברור:

הם מכירים על בוריה את דרך החשיבה המערבית המלומדת, עם הדינמיקה של התהליכים. הם ראו אותה כושלת שוב ושוב, לא רק במצרים. הם ראו אותה כושלת גם בעיראק ממערבם ובאפגניסטן ממזרחם – בעצם הימים האלה.

כדי להכשיל אותה גם בחזית שלהם, עליהם רק לשחק את המשחק.

ויש בידיהם הכלי המתאים לשם כך: הטקטיקות הפוליטיות של האיסלאם.

ארסנל מלא של שיטות, שמלומדים מערביים מסוגו של אובמה מצליחים להתעלם מהן, כי מבחינתם, כמלומדים מערביים, מדובר בקישקוש בלבוש.  דברי הבל. אמונות טפלות. כל מיני "תקיה" ו"הודנא" ו"צלאח" בהשוואה ל"סלאם", וגם "הסכם חודיביה" או "השלום של חסן".

מה כל אלה לעומת דינמיקות של תהליכים של המלומד המערבי.

המשך יבוא

מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: