Skip to content

הגרעין האיראני, ההסכם שלא נחתם: למה הזהב כל כך חשוב לאיראנים?

נובמבר 10, 2013

פרט קטן ששמתי לב אליו בהסכם שלא נחתם אמש בין המעצמות ובין איראן.

בין הצ'ופרים שהיו האיראנים אמורים לקבל תמורת חתימתם, היו הקלות על יבוא לארצם של שני סוגים של חומרי גלם:

חומרים פטרוכימיים – וזהב.

חומרים פטרוכימיים זה ברור. מדובר בחומרים המופקים מנפט (פטרו – קיצור של פטרוליום). איראן היא עדיין  אחת מיצואניות הנפט הגדולות בעולם, אך בכל מה שכרוך בזיקוק הנפט ובעיבודו היא לא ממש בעניינים. ומכיוון שחומרים פטרוכימיים משמשים לשורה ארוכה של מוצרים – מדשנים לחקלאות ועד לחומרי נפץ – אפשר להבין מדוע דחוף לאיראנים לשבור את החרם בתחום הזה.

אבל למה זהב? מה כל כך דחוף להם לשבור את אמברגו הזהב?

אז חיטטתי קצת בגוגל, וקבלו מה שמצאתי.

ב-2008 אפשר היה לקנות אונקיה אחת של זהב (כ-31 גרם) ב-920 $. באותה תקופה, עמד שער  המטבע האיראני, על 9,135 ריאל ל-1 דולר אמריקאי. זאת אומרת, שכדי לקנות אונקיה של זהב, היה צורך ב-8,404,200 ריאלים איראניים.

במאי 2013, לפני כחצי שנה, אחרי בלגנים לא קטנים בכלכלה האיראנית, כולל חרמות ועיצומים, ואחרי בלגנים לא קטנים בכלכלה האמריקאית, כולל משברים, גרעונות וחובות וירידה בשער הדולר, ואחרי בלגנים לא קטנים בשוקי העולם, כולל עליה במחיר הזהב, אנו מקבלים את התמונה הבאה:

הדולר האמריקאי איבד 52% מערכו מול הזהב: מחירם של 31 גרם מהחומר הנוצץ הגיע במאי השנה ל-1,380 דולר אמריקאי.

באותה תקופה עצמה, עלה מחיר הדולר באיראן, והגיע ל-12,258 ריאליים. זאת אומרת, עליה של 52% במחיר הזהב לעומת הדולר, ועלייה של 34% במחיר המטבע האמריקאי לעומת המטבע האיראני.

 ומה זה עושה למחיר הזהב בריאלים איראניים?  פעולת כפל פשוטה מביאה לנו את התוצאה:

מחיר אונקיה זהב באיראן עמד באביב השנה על 16,916,040 ריאלים.

ערימה אדירה של ניירות תמורת  קצת מתכת נוצצת.

בתוך חמש שנים, בין 2008 למאי 2013 הוכפל המחיר.

ומה קרה באביב השנה? האמריקאים הבינו פתאום שהאיראנים חמים מאוד על זהב. בגלל הסנקציות המתגברות, במיוחד בתחום הבנקאות, נעשה קשה מאוד להשיג באיראן מט"ח. זה אולי לא נורא כל כך מבחינת ההמונים, שממילא אין להם עודפי מזומנים וכל הכנסתם הולכת על שכר דירה, אוכל וצריכה שוטפת.

אבל האליטות, מה יעשו האליטות עם עודפי הכספים שמצטברים אצלם באופן קבוע?

מה עושים אם אין דולרים ויורו כדי לשמור על ערך הכסף?

קונים זהב.

ויש לזהב באיראן עוד שימוש חיוני ביותר, שעוד נעמוד עליו בהמשך.

*****

אז מה עשו האמריקאים כדי לחסום גם את האופציה המוזהבת? הם הזהירו את ספקיות הזהב העיקריות של  האיראנים, הטורקים ונסיכויות המפרץ, מפני מכירת זהב לאיראן, הצמאה למתכת היקרה.

והתרגיל עבד.

מחיר הזהב בשוקי העולם אמנם ירד מעט בשישה החודשים האחרונים – מ-1,380 דולר לאונקיה במאי ל-1,288 דולר לאונקיה היום.

אבל לאיראנים זה לא הועיל הרבה, כי ההגבלות על יבוא המט"ח ועל יבוא הזהב לארצם, ביחד עם הזיוף המתמשך של המטבע על ידי המשטר (מה שנקרא בלשון המכובסת של המשטרים, התקשורת והכלכלנים "אינפלציה"), הביאו את ירידת ערך המטבע המקומי לעומת הדולר לרמות של 20-25 אחוזים לחודש.

בסוף השבוע האחרון, כבר עמד שער הדולר האמריקאי על קרוב ל-25 אלף ריאלים.

זאת אומרת: הריאל האיראני שווה היום בדיוק חצי ממה שהיה שווה לפני שישה חודשים בלבד.

ובמחירי הזהב, זה מתבטא כך: אונקיה אחת של זהב 24 קרט, עולה היום באיראן 32,103,884 ריאלים.

כמעט פי שתיים לעומת המחיר במאי השנה (16,916,040 ריאל לאונקיה).

בלגן איום ונורא מבחינת כל מי שרוצה לשמור על ערך הכסף, כמו המשטר עצמו וכל יקיריו, מהגנרלים והקולונלים של משמרות המהפכה ועד לבנו עתיר המיליארדים של המנהיג הרוחני חמינאי.

*****

וזה עוד לא הכל, כי כפי שאמרתי, לזהב יש שימוש נוסף, חשוב ביותר, בחיי הכלכלה והחברה של איראן.

הוא משמש לרכישת נשים (מה שנקרא בלשון המכובסת של הדת  והמדינה "נישואים")

באיראן נהוג במלוא תוקפו מנהג המוהר. דהיינו, שהחתן ומשפחתו רוכשים את האישה מידי משפחתה.

לא מדובר ב"כתובה" הישראלית-יהודית  החביבה שבה רושמים במשבצת המתאימה של מגילת הנישואים כל סכום שעולה על הדעת.

לא דומה אפילו.

באיראן מדובר במטבעות זהב אמיתיות, הניתנות לספירה, לשקילה, למישוש ולנגיסה.

על פי השער המקובל, נע מחירה של אשה איראנית בשלה לנישואין בין 500 ל-700 מטבעות זהב, בעוד שבחוגים הדתיים, העניים יותר, מגיע המחיר ל-200 מטבעות בלבד.

והנה, לרגל העליה המזורזת במחיר הזהב (כמעט פי 4 מאז 2008, וכמעט פי 2 מאז מאי 2013), רבות ממשפחותיהם של החתנים, פשוט אינן יכולות לעמוד במחירן של הכלות.

ואילו הורי הכלות אינם מגלים שום התחשבות לנוכח המצב. מחירה של בתולה איראנית מזומנת לנישואים צמוד למחיר הזהב – וזהו זה.

והפיתרון: נישואים זמניים, המותרים על פי האיסלאם, ואינם מחייבים תשלום מוהר. כלומר: החתן אינו קונה את הכלה, אלא רק שוכר אותה מידי הוריה, כאשר הוא מסיר מעליהם את מחיר תחזוקתה, ולוקח אותו על עצמו.

עיסקה מפוקפקת למדי, פעמים רבות, מבחינת משפחת הכלה, שכן מגיל מסויים והלאה, יכולה האישה  הצעירה להוות גם מקור הכנסה לפרנסת המשפחה, ולא רק מקור להוצאות.

שלא לדבר על השלכות חברתיות חמורות אחרות של החלפת המנהג של מכירת  נשים בהשכרתן. שכן המימד הזמני של עיסקת השכירות משפיע לרעה גם על שוק הנדל"ן (משפחות שבהן האישה שכורה נוטות יותר לדירות שכורות) ועל הרגלי הילודה (פחות ילדים), ועדיין לא הזכרנו את הירידה ניכרת בהכנסות של מעמד המולות, המפסידים את העמלות שלהם מעריכת עיסקות הנישואים השמנות (וזה כמו אצלנו).

*****

מסקנת ביניים:

אל תאמינו לחייכנים האיראנים המשוגרים לז'נבה או נואמים בטהראן, ומספרים ששום דבר לא דחוף להם…שאם לא חתמנו הפעם אולי נחתום עוד 10 ימים…שמה שחשוב לנו זה הכבוד האיראני…ועוד ועוד.

על פי כללי הבזאר הפרסי (שאינם שונים מכללי הפוקר הטקסני, אגב), ככל שהיריב שלך נראה יותר נינוח, יותר קליל, יותר חייכני – דע לך שמצבו נואש יותר, שההגעה להסכם יותר דחופה מבחינתו, שהוא מפסיד ובגדול על כל יום של דחייה.

אילו היה מהעבר השני של המו"מ סוחר ממולח,  או סתם שחקן פוקר, ולא מה שמתברר יותר ויותר כפרופסור מפוזר – ולא רק ביחס להסכם המבוקש עם האיראנים – אולי אפשר היה לדבר תכל'ס.

ובינתיים עלינו לסמוך על הסעודים והצרפתים, ועל האיומים של נתניהו.

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: