Skip to content

שקיעתה ונפילתה של האימפריה האמריקאית(?) 2: מהגנרל אודואקר ברומא עד הגנרל האמריקאי באטלר

אוקטובר 26, 2013

בגלל צוק העיתים  ועוד צוקים אחדים,  מתעכבת קצת  הסידרה המונומנטלית שהבטחתי על "שקיעתה ונפילתה(?) של האימפריה האמריקאית". מכיוון שהאימפריה דנן עדיין לא נפלה (למרות מאמציהם של הנשיא ברק אובמה ואנשי ריבו מהמפלגה הרפובליקאית לקדם את הפרוייקט, לאחרונה), עדיין לא מאוחר מכדי לחזור לעניינים ולדון בסוגיה ביישוב הדעת.

כזכור, טענתי שיתכן שאפשר ללמוד משהו מן ההשוואה בין האימפריה האמריקאית ובין האימפריה הרומאית, שכבר הביאה שלוש פעמים נפילות מרשימות (האימפריה המערבית, ביזנץ המזרחית שנפלה ב-1453  והקדושה המאוחרת הצפונית – "הרייך בן אלף השנים", 800-1806).

ההשוואה פה תתרכז באימפריה הרומית המערבית, זו שמרכזה היה בחצי האי האיטלקי ושנפילתה במאה החמישית לספירה השקיעה את אירופה בעידן ההיסטורי הידוע כ"ימי הביניים", המצטיין ביחסי ציבור גרועים במיוחד.

ההיסטוריונים הרבים שעסקו בסוגייה, מנו סיבות אפשריות רבות לשקיעתה ונפילתה של אותה אימפריה עתיקה, והיו חלוקים בדבר מידת החשיבות שיש לייחס לכל אחד מהם. אחד ההיסטוריונים אף הרחיק לכת ומנה לא פחות מ-210 סיבות אפשריות לנפילת האימפריה. מה לא אמרו? כלכלה כושלת, נישואי תערובת עם עמי המזרח התיכון, ניוון של האריסטוקרטיה, חיי תענוגות וכאלה, ועוד ועוד.

אז איך נדע?

איך יוצאים מהמבוך הזה?

אולי הכי טוב להחליף את השאלה מדוע (נפלה האימפריה) בשאלה איך (נפלה האימפריה).

ואמנם, בשאלה זו  יש הרבה פחות חילוקי דעות.

מה שהביא על האימפריה את סופה, ברמת האיך, ולא המדוע, היא העובדה שהליגיונות הרומיים כבר לא היו מסוגלים לשמור על גבולות האימפריה. היו אלה השבטים הגרמניים, בעיקר, שהסתערו עליה. הפראנקים שכבשו את גאליה (צרפת) הצפונית, הבורגונדים שכבשו את גאליה המזרחית, וההונים בראשות אטילה שבזזו את מרכזה של גאליה. הסואבים והוואנדלים כבשו את ספרד, ואחר כך הגיעו הוואנדלים גם לאפריקה הצפונית.

ומה שהכריע סופית את הכף, היו שלושת הכיבושים של העיר המרכזית של האימפריה, הבירה והמייסדת שלה, הלוא היא רומא עצמה. הכיבוש הראשון היה בשנת 410 לספירה, כשרומא נכבשה על ידי אלאריק שעמד בראש הגותים. בכיבוש השני הוביל גייזאריק את הוואנדלים, בשנת 455 לספירה. הכיבוש השלישי והמכריע אירע בשנת 476 לספה"נ. בראשו עמד הקצין אודואקר.

היה  הבדל מכריע בין שני הכיבושים הקודמים ובין זה של שנת 476:

שני הכיבושים הראשונים נעשו על ידי כוחות חיצוניים: גנרלים, ראשי שבטים, שהובילו צבאות ממוצא גרמאני. גם המצביא השלישי היה גרמאני במוצאו, אבל הוא היה גנרל בצבא הרומי, והחיילים שהוביל תחת פיקודו כדי לכבוש את העיר היו שכירי חרב, חלק מהצבא הרומי.

ההבדל הזה חשוב. שני הגנרלים שכבשו את רומא בשנים 410 ו-455 הובילו מסעות שוד וביזה קלאסיים. לא היה להם עניין לשלוט באימפריה הרומית או לבוא במקומה. אחרי כיבושה של העיר ובזיזתה הם הסתלקו לדרכם.

הגנרל השלישי נהג אחרת. הוא הכריז על עצמו כשליטה של איטליה שמדרום לאלפים, בערך בגבולותיה הנוכחיים. זאת אומרת: ויתר בעצם על האימפריה שמאז כבר לא שבה לימי גדולתה.

*****

שורה תחתונה: מה שהביא לחורבנה של האימפריה הרומית הוא חולשתה הצבאית. בשלב הראשון, ב-410 וב-455,  לא הצליח הצבא הרומי לגונן על איטליה ועל רומא מפני צבאות פולשים. בשלב השני התפורר למעשה הצבא עצמו, וחלק ממנו תפס את השלטון וצמצם את גבולות האימפריה למידת השטח שלפי הערכת מפקדיו היה ניתן להגנה מפני אויבים חיצוניים.

היסטוריון אדוארד גיבון: 210 סיבות (ציור מהוויקיפדיה)

מזכיר קצת מה שנאמר עכשיו לגבי שקיעתה של האימפריה האמריקאית:

א, שורה של הרפתקאות צבאיות אמריקאיות שנתפסו כתבוסות: ויאטנם, עיראק, אפגניסטן, והמכה הקשה שהיכה אל קאעידה בסמלי העוצמה הכלכלית (מגדלי התאומים בניו יורק)  והצבאית (הפנטגון בוושינגטון) גרמו לכך ש"העם האמריקאי עייף ממלחמות" (למעשה, עייף מתבוסות).

ב. הנשיא האמריקאי, שהוא נציג של השמאל הליברלי, אך גם הימין הריפובליקאי הקיצוני, מבקשים, לפחות על פי מדיניותם המוצהרת, לצמצם למינימום את המעורבות האמריקאית בענייני חוץ ולהתרכז במתרחש בתוך תחומיה של מדינתם.

ברור שהחולשה הצבאית של האימפריה מופיעה  כאחת הסיבות העיקריות לנפילתה אצל היסטוריונים רבים, וביניהם גם אדוארד גיבון, בן המאה ה-18, ששמה של הסידרה כאן שאול משם ספרו ("שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית"). עם זאת בימינו אלה, יש נטייה למעט בחשיבותו של הגורם הזה. החולשה הצבאית, טוענים ההיסטוריונים החדשים, היא בסך הכל פונקציה של סיבות אחרות, כלכליות…תרבותיות…

אלא שלומר זאת, הוא כמעט תמיד סוג של טיעון מעגלי. שהרי גם חולשה כלכלית יכולה להיות פונקציה של סיבות תרבותיות…צבאיות…וחולשה תרבותית תנבע, כמובן, מסיבות כלכליות…וכן הלאה.

שימוש בטיעונים מעגליים חביב למדי על היסטוריונים מסוג "החדשים".

*****

אם דנים באפשרות של התפרקות האימפריה, כדאי להקדיש כמה מילים למשמעותו של המושג הזה.

מקור הביטוי הוא ב"אימפריום" הרומי.

במרכז השלטון של רומא הריפובליקאית, ואחריה הקיסרית, ניצבה מעין מועצה שתחילה היתה בלעדית לשכבת העשירים הוותיקים ("אצולה", אריסטוקרטיה) והחדשים, ומאוחר יותר הורשו להצטרף אליה קצת נציגים של העם הפשוט ("הפלבאים"). בעמים השמיים נקראה קבוצת האנשים הזאת "עם הארץ" או גם זקני העם. היוונים, שלקחו מהפניקים השמיים את האלף-בית, שאלו מהם גם את שיטת השלטון, ואצלם נקרא המוסד הזה "אריאופאגוס", מועצת הזקנים. ומכאן גם "הסינאט" הרומי (כבר הזכרנו שמקור המילה הוא בשורש "סן" – זקן, שממנו באים גם מילים כמו "סניור" או "סנילי").

A male in his military uniform; military ribbons are visible.

מייג'ר גנרל סמדלי ד. באטלר: חברות הפרי

הסינאט היה מטבעו ובמקורו מעין בית מחוקקים ובית משפט עליון. אך מתוך חבריו מונו גם השליטים (הקונסולים), פקידי השלטון (פרטורים) ומפקדי הצבא. כלומר: הרשות המבצעת. ומושג ה"אימפריום" בא לבטא את זכות ההחלטה והביצוע שניתנה לשליטים ולפקידים מידי חבריהם המחוקקים-שופטים בסינאט.

לאימפריום היו גם ביטויים חיצוניים: א. שומרי ראש במספר קצוב לפי כל משרה שלטונית, שנקראו "לקטורים". ב. נס שנהב ובראשו פסלון של עיט. ג. אגודת זרדים של עץ הליבנה, שמחוץ לרומא נוסף אליה גם גרזן, כדי לבטא את זכותו של בעל האימפריום לפסוק בעניינים של חיים ומוות (בתוך גבולות רומא היתה זכות זאת שמורה לסינאט ולבתי המשפט העירוניים). אגודת הזרדים הזאת נקראה "פסקס" (ומכאן המילה פאשיזם), ונישאו בידי הלקטורים.

כשהחלה רומא הריפובליקאית לפרוש את שלטונה על פני חופי הים התיכון ומערבה של אירופה, נוסף הביטוי "אימפריום רומאנום". כלומר – שלטון רומאי. כשהבשילה האימפריה היו שני סוגים של אימפריום כזה: האחד, שניתן לקיסר. והשני – שניתן למושלים של פרובינציות שמונו מתוך הסינאט ועל ידו. בנוסף לאלה הניחו הרומאים גם למלכים מקומיים לשלוט תחת חסותם, כאשר אלה העבירו את המיסים בזמן.

פרושו המעשי העיקרי של האימפריום רומאנום על שני סוגיו, היתה כמובן הזכות לגבות מס מהנשלטים, ולשלול שלל – יבולים, מחצבים, הון ועבדים – מידי העמים הנשלטים כאשר אלה התמרדו וסירבו להעביר כסדרם את המיסים לבעלי האימפריום.

המיסים שהגיעו מהאימפריה, איפשרו לשלטון המרכזי לשחרר מתשלום מיסים את אזרחי רומא, ואחר כך איטליה כולה.

כספי המיסים והשלל שימשו את השליטים הרומים לשלושה צרכים:

א. לתחזק את הלגיונות המקומיים, יחידות הצבא הרומי שהיו מוצבים באופן קבוע בכל מחוז נשלט, ואיפשרו בעצם את השליטה במקום.

ב. לצורכי ציבור מקומיים – מפעלי בניה, דרכים עירוניות ובינעירוניות, אקוודוקטים של מים, ביצורים וכו'.

ג. העודף שנותר אחרי ההוצאות הצבאיות והציבוריות נכנס לכיסם הפרטי של בעלי האימפריום. כספי האוצר הקיסרי שימשו גם לתחזוקת המשמר הקיסרי ("הפריטוריאני") ולביצוע עבודות ציבוריות ברומא ובאיטליה. ואילו בעלי האימפריום "הפרטיים" פשוט התעשרו.

שיטת התפעול של האימפריה האמריקאית שונה במקצת, אף שבמהות, התוצאות דומות: בעלי האימפריום מתעשרים על חשבון העמים הנתינים של האימפריה.

*****

האימפריאליזם האמריקאי למד את השיטה מקודמיו האירופאיים מן התקופה החדשה – הפורטוגזים והספרדים, הבלגים וההולנדים, הגרמנים, הצרפתים והבריטים.

כדי לקבל מושג ראשון על אופיו של האימפריאליזם האמריקאי, הנה עדות מומחה של מייג'ר גנרל סמדלי דרלינגטון באטלר, קצין חיל הנחתים האמריקאי (1881-1940)

"33 שנים וארבעה חודשים משנות חיי שימשתי כחייל בשירות מבצעי, ביחידה הצבאית הנועזת  ביותר של מדינתנו – חיל הנחתים (המארינס). שרתתי בכל סולם הדרגות, מסגן-משנה ועד גנרל. בכל אותה תקופה שימשתי ברובו של הזמן כאיש אגרוף בכיר של התאגידים הגדולים, של הוול סטריט ושל המוסדות הבנקאיים. בקיצור, הייתי אקדוחן שכיר, גנגסטר בשרות הקפיטליזם.

כך, לדוגמא, עזרתי בשנת 1914 לעשות ממכסיקו, במיוחד מחוז טמפיקו של המדינה, טרף קל  לעיסקי הנפט האמריקאי. כך, למשל סייעתי לעשות את האיטי וקובה למכרה כספים לגיטימי למען הניישונל סיטי בנק.  נטלתי חלק בפלישות לחצי תריסר רפובליקות במרכזה של אמריקה למען האינטרסים של וול-סטריט. ורשימת הביזה מתארכת והולכת: בין השנים 1909 ו-1912 השתתפתי בטיהורה של ניקרגוואה לטובת הבנק הבינלאומי של האחים בראון. בשנת 1916 הבאתי את אור הקידמה לרפובליקה הדומיניקנית עבור האינטרסים של תעשיית הסוכר האמריקאית. בשנת 1903 'השכנתי שלום' בהונדורס למען חברות הפרי האמריקאיות. ב-1927, בסין, סייעתי לפלס דרך נוחה ל'סטאנדרד אויל'." 

המשך יבוא

מודעות פרסומת

From → פוליטיקה

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: