ירון לונדון רוצה לחיות עם הפצצה האיראנית: אולי כבר עדיף למות מצחוק

מדי פעם קם מריבצו שמאליברל מהזן המצוי, ומנסה לחבב עלינו את הפצצה הגרעינית האיראנית, משל היתה טמפון חדיש, ידידותי למשתמשת, בבחינת "ללכת עם ולהרגיש בלי".

היום, בעמוד הדעות ב"ידיעות אחרונות", מצטרף למרוץ ירון לונדון המבקש להעביר את הלפיד, במאמר הנושא את הכותרת "לחיות עם הפצצה".

מין משחק מילים. שהרי אם נחייה עם הפצצה, איך נמות?

אולי מצחוק.

לונדון מאפשר לנו גם את האופציה הזאת, כפי שעוד נראה.

*****

כשאני כותב שהשמאליברל לונדון מבקש לחבב עלינו את הפצצה האיראנית, אני (או יותר נכון הוא), מתכוון ממש לזה: לא זו בלבד שאפשר לחיות עם הפצצה האיראנית,  טוען לונדון, אלא שאפילו יש בכך יתרונות!

אלמלא ביקשו האיראנים להצטייד בנשק גרעיני מיוזמתם – אולי היינו אנחנו בעצמנו צריכים להציע להם את הדבר!

נשמע מופרע?

חכו-חכו.

*****

הטיעון הראשון של לונדון הוא הרגיל.  הרציונליזם האיראני הידוע:

"ההשערה המחרידה ביותר היא שמנהיגי איראן, החוזים אפוקליפסה שמתוכה יפרח עולם הנתון לשלטונו של אלוהים, ינחיתו עלינו מהלומה גרעינית בלי להתחשב במה שיקרה לארצם…הסיכוי שהאיראנים יחתכו את גרונם ובלבד שגרונותינו ייחתכו, דומה לסיכוי שמטאור יפגע בכדור הארץ וישמיד כל חי."

האמונה של לונדון ברציונליזם של האיסלמיסטים האיראנים פשוט מדהימה. היא מבטאת  את חוסר היכולת של האתאיסט החילוני המערבי להבין מהי אמונה דתית עמוקה. חוסר ההבנה התהומי הזה, גם מונע מטיפוס האדם הזה הבחנה במציאות עצמה, גם כשהיא מוטחת בפניו בשפריצים של דם ובגופות מרוטשות.

ירון לונדון: רציונליזם איראני

למה מתכוון לונדון כשהוא כותב ש"הסיכוי שהאיראנים יחתכו את גרונם ובלבד שגרונותינו ייחתכו" הוא כה זעיר? איך, לעזאזל,  הוא מבין את טרור המתאבדים האיסלמי שידענו פה באינתיפאדה השניה ועוד לפניה? מה היתה בשבילו משמעותם של ארועי ה-11 בספטמבר בארה"ב ועוד המוני מקרי טרור מתאבדים איסלמי ברחבי העולם?

לא מקרים מובהקים של אנשים שמוכנים שייחתך גרונם ובלבד שייחתכו גם גרונות הכופרים, מסוג לונדון ודומיו?

ועזבו מתאבדים בודדים: הבה ניגש לטרור מתאבדים מדינתי. איך מסביר לונדון לעצמו את מעשי החמאס שקדמו למבצע "עמוד ענן"? האם הם לא ידעו מה הולך לרדת על עזה ותושביה,  בהתחשב בתקדים של "עופרת יצוקה"?

ומה באשר למתקפת החיזבאללה על ישראל בפתיחת מלחמת לבנון השניה? האם לא היו לשליחי האיראנים האלה מלבנון די תקדימים? האם לא יכלו לדעת מה עומד ליפול על לבנון? ועליהם עצמם בדאחיה של ביירות?

ועזבו את שליחי האיראנים מעזה או מלבנון.

הבה נדון באיראנים עצמם.

שנתיים אחרי שהחלה מלחמת המפרץ מול עיראק (1980-1988) הציעו העיראקים הפסקת אש. הייאטוללה חומייני סירב והביא על ארצו עוד שש שנים של חיתוכי גרונות, לאיראנים ולעיראקים, במאות אלפים.

ביניהם עשרות אלפי נערים איראנים בגיל ההתבגרות, שאותם הריצו ההייאטוללות על פני שדות המוקשים כשעל צווארם מפתח מפלסטיק מתוצרת טיוואן, סגולה לכניסה לגן העדן לצורך בילוי סוער בחברת עשרות בתולות.

ניצול מוטרף ומחליא  של הורמונים משתוללים של נערים מבולבלים מבני עמם.

כמה גרונות נחתכו אז, משני הצדדים, בניגוד לסברות הכרס של לונדון?

ועזבו את העבר הרחוק.

הבה נגיע להווה.

האם ידוע ללונדון שבעצם הימים האלה, כשהמשטר המטורלל של ההייאטוללות  מנסה את כוחו בדיפלומטיה של חיוכים, לצורכי הסרת הסנקציות  הכלכליות המכאיבות, אפילו עכשיו לא מוכן המשטר הזה לוותר על סיסמת הקרב שלו, "מוות לאמריקה"?

האם לונדון ודומיו לא מצליחים  להבין שלא מדובר בשום מטאפורה? שהשיעים העומדים בראש המשטר שם מאמינים באמת ובתמים, שארה"ב היא "השטן הגדול", ושמצווה מוחלטת מן-אללה היא להרוג, להשמיד ולאבד אותה (ואותנו על הדרך בתור "השטן הקטן") ויהיה המחיר אשר יהיה (למשל: כישלון דיפלומטיית החיוכים, החרפת הסנקציות וקשיים נוראים לעם האיראני, העלולים להביא גם לאובדן השלטון, ואם יתעקשו על המשך הפיתוח של פצצתם – גם למלחמה קשה).

ומאלה מצפה לונדון לרציונליזם.

מה שמוכיח רק זאת: שהרציונליזם של השמאליברל המצוי אינו עולה על הרציונליזם של המתאבד השיעי מביירות או מטהראן.

לא לחינם הולך הזרזיר אצל העורב.

לא סתם כורת השמאליברליזם המערבי ברית דמים עם האיסלם הרדיקלי באשר הוא.

את סופה של הברית הזאת לא קשה לשער, אם חס ושלום ינצחו האיסלמיסטים: זיכרו מה עשו ההיאטוללות למפלגת הטודה (הקומוניסטית) של איראן, שהיתה מלאה וגדושה באנשים נאורים מסוגו של לונדון, שהאמינו ברציונליזם של ההייאטוללות.

*****

כדי לחזק את אמונתנו ברציונליזם של ההייאטוללות, מגייס לונדון גם את "יכולת המכה השניה" (לדעתי הוא ישב עם איזה ביטחוניסט שונא-ביבי לקראת כתיבת המאמר), וגם את התקדים ההיסטורי:

"ההיסטוריה של המלחמה הקרה הוכיחה שגם קנאים אידיאולוגים נרתעים מהפיכת כדור הארץ לאבק פורח". 

איזה קשקוש, במחילה. ניקיטה כרושצ'וב, האיכר האוקראיני המפוכח שלא לחץ על ההדק האטומי במשבר הטילים בתחילת הסיקסטיז, זה שבא במקום יוסף סטאלין וחשף את פשעיו, היה קנאי אידיאולוגי? ג'ון פ. קנדי היה קנאי אידיאולוגי? ברז'נייב בעל הדאצ'ות היה קנאי כזה? או לינדון ג'ונסון החרמן? בוש האב עם בארות הנפט? אולי גורבצ'וב?

על מה לונדון מדבר?

מה הם ומי הם, לעומת ההייאטוללות  של איראן, אלה שדתם היא היבריד מסוכן שכמוהו עוד לא ידע העולם, בין הזרם הקיצוני ביותר של השיעה האיסלמית, ובין  מלחמת הנצח הזרתוסטרית של הטוב המוחלט (הורמיז, הם עצמם, לפי תפיסתם) ברע המוחלט (אחרימן, השטן האמריקאי הגדול ואחיו הציוני הקטן), המפכה במורשתם האיראנית?

****

ולסיום, כפי שהבטחתי, פינת הצחוק.

לונדון מנסה להסביר לנו לא רק מדוע אפשר לחיות איכשהו עם פצצה גרעינית איראנית, אלא שיש בה גם צדדים חיוביים.

קבלו את ההיגיון הלונדוני במיטבו:

הצטיידות של המשטר האיראני בפצצה גרעינית, הוא מזכיר לנו, תביא גם להצטיידות של מדינות ערביות סוניות סביבנו בנשק דומה. והנה, דווקא האפשרות המדאיגה הזאת היא לטובתנו:

"זה מכבר מסבירה ישראל שאיראן חמושה בנשק גרעיני מסכנת את העולם כולו, אבל טיעוננו לא הניע את המעצמות לנקוט פעולת מנע אלימה. המצב ישתנה ככל שתגדל הסכנה. מרחב גרעיני המשתרע מאפגניסטן ועד קאהיר, עשוי לשכנע את העולם במה שישראל לא הצליחה לשכנעו".

אז הנה מה שחיובי בפצצה האיראנית לפי לונדון. תנו להם פצצה, הוא מציע, ואז, כשיצטיידו גם כל האחרים בפצצות משלהם – ייאלץ העולם לפעול! 

מה שיותר רע – יותר טוב!

שמעתי שבחלם מחפשים ראש עיר חדש.

מחר הבחירות.

הצביעו לונדון.

*****

יכול להיות יותר מצחיק מזה? ובכן, כן. יכול להיות. עוד בחיים חייתנו. עדיין לא מתנו מצחוק.

ממש לקינוח המאמר מנסה לונדון לגייס לטובת הקמפיין שלו למען הפצצה האיראנית אפילו את הימין הישראלי המתנגד למדינה פלשתינית, במין קריצת עקלתון עקמומית:

למערכה סביב הגרעין האיראני, הוא טוען, יש היבט חיובי:

"הבעיה הפלשתינית נדחקת לשוליים." 

נו, אז לא  למות מצחוק?

לא עדיף על פני חיים עם הפצצה?