Skip to content

המו"מ על הגרעין האיראני: כשבז'נבה מחייכים, בטהראן זועקים "מוות לאמריקה"

אוקטובר 16, 2013

השיחות בעניין הגרעין בין איראן ובין נציגי המעצמות התחילו, ולפי דיווחי התקשורת נושבת רוח טובה. האיראנים טוענים שנציגי המעצמות הופתעו לטובה מההצעות של איראן. נמסר גם שבשולי השיחות מתקיימות שיחות בילטרליות בין נציגים אמריקאים ואיראנים בניסיון להגיע להבנות ולהמשיך את מגמת הפיוס שהחלה עם נאומו של הנשיא חסאן רוחאני באו"ם ונמשכה עם שיחת הטלפון שקיים עם הנשיא האמריקאי ברק אובמה.

אך כדאי לדעת שבעוד שבז'נבה מתקיימות שיחות נינוחות, מתקיים באיראן עצמה דיון פנימי חשוב מאוד בצמרת המשטר, על השאלה אם ראוי כרגע להמשיך ולזעוק את הסיסמה הפופולארית של המהפכה האיסלאמית "מוות לאמריקה!" (על "מוות לציונות" או "מוות לישראל" יש קונסנזוס מלא).

*****

יש להבין כי הוויכוח אינו נוגע למהות – דהיינו לכך שחיסולה של אמריקה – ולא מדובר פה בשום דבר מטאפורי – מהווה מטרה אסטרטגית מרכזית  של המשטר האיראני. הצורך החיוני בהשמדתו של "השטן הגדול", מקובל לחלוטין על כל אגפי המשטר. הוויכוח נוגע לשאלה אם מותר להגיע להסדר זמני עם האמריקאים ואם מותר, כדי להגיע להסדר כזה, לטאטא זמנית את סיסמת הקרב החשובה "מוות לאמריקה" אל מתחת לשטיח הפרסי.

נשיא חייכן רוחאני: "מוות לאמריקה" לא עכשיו

נשיא חייכן רוחאני: "מוות לאמריקה" לא עכשיו

על הוויכוח המתקיים במלוא הרצינות בין האגף החייכני-שמרני בראשותם של המנהיג העליון עלי חמינאי ומשמרות המהפכה, ובין האגף החייכני-ליברלי בראשותו של האשמי רפסנג'ני מדווח לנו בפירוט ובעזרת ציטוטים מפי הסוסים באתר ממר"י.

הוויכוח ער במיוחד, בגלל שבעוד כשלושה שבועות, ב-4 בנובמבר, עומד המשטר לחגוג את יום השנה להשתלטות על השגרירות האמריקאים בטהראן ב-1979. "מוות לאמריקה" היתה אז סיסמת הקרב המרכזית של שליחי המשטר שהשתלטו על השגרירות.

הדיו בשאלת "מוות לאמריקה", כן או לא, התחיל אחרי שבחודש שעבר פורסם מאמר מטעם לשכתו של רפסנג'אני. שם נטען כי המנהיג העליון של המהפכה האיסלאמית, הייאטוללה רוחאללה חומייני, הסכים לעמדה שבשעת הצורך מותר להימנע מהשמעת הסיסמה החשובה הזאת. רפסנג'אני ואנשיו טוענים שעכשיו מתקיימת שעת צורך שכזאת – חיוכים וכל זה –  ולכן יש להשמיט את הסיסמה מהליין-אפ המהפכני.

אולם אנשי חמינאי ומובילי הקו השמרני – למרות שחמינאי אישר את הקו החייכני – מתנגדים בכל תוקף לצנזורה הזאת: חמיד-רזא מוקדם-פר, יועצו של מפקד ממשרות המהפכה אמר:

"העם שלנו מבין היטב את המצב ומפקח בערנות על התנהלותם של כל בכירי המדינה. השנה ה-4 בנובמבר ייערך במתכונת שונה מאד, ונלהב יותר משנים קודמות, בשים לב לאווירה שנוצרה וכדי לומר לעולם שהשטן הגדול הוא אותו השטן הגדול, ובניגוד לאיראן הוא חלש, חסר יכולת וזקוק לאיראן." 

וקבלו את  ראש המטה המרכזי של טקסי ה-4.11, אסר'ר אב-ח'זר:

"בשים לב לעמדה הבלתי הגיונית והיהירה של המערב בראשות ארה"ב נגד האומה האיראנית, טקסי ה-4 בנובמבר השנה יהיו שונים ונלהבים מאוד לעומת שנים קודמות… 'מוות לאמריקה' ו'מוות ליהירות' יהיו הסיסמאות המרכזיות של העם ב-4 בנובמבר".

וזה בעיצומה של מדיניות החיוכים, והשיחות על הגרעין בז'נבה.

הקו של רפסנג'אני – דהיינו שראוי להסתיר כרגע את הכוונות האמיתיות של המשטר, כפי שהן מתבטאות בסיסמה הנ"ל, מתיישב עם העמדה הכללית שלו, כפי שהיא מובעת לגמרי בגלוי, והיא:

המשטר אינו יכול להרשות לעצמו להמשיך כרגע במלחמה גלויה מול ארה"ב והמערב.  הסנקציות מכאיבות ומאיימות על עצם קיומו של המשטר, ויש לפעול להסרתן. לכן צריך משטר השיעי לנקוט עכשיו בדרכי רמייה ולהרדים את האוייב.

שם הקוד של השיטה הזאת באיסלאמית, הוא "הסכם חודייבה". אותו הסכם של הפסקת אש שחתם הנביא מוחמד עם שליטיה האליליים של מכה, כאשר העריך שלא יוכל לנצח אותם בשדה הקרב באותה שעה. וברור שההסכם הופר בשעת הכושר הראשונה, כאשר השתנו התנאים ומוחמד העריך שבכוחו לנצח – וצדק.

*****

על האיזכור של עמדת האימאם, הייאטוללה חומייני, ביחס לקריאה "מוות לאמריקה" ועל המדיניות החדשה שעליה ממליץ רפסנג'אני ומבצע הנשיא חסן רוחאני, אמר מוחמד מוחמדיאן, נאמנו של המנהיג הדתי חמינאי את הדברים הבאים:

מנהיג חייכן חמינאי: "מוות לאמריקה" גם עכשיו

מנהיג חייכן חמינאי: "מוות לאמריקה" גם עכשיו

"כמה מבכירי המשטר (כלומר,  רפסנג'ני) אומרים לנו: 'בעשור הראשון למהפכה שלחנו מכתב לאימאם (חומייני) ובקשנו ממנו באופן מפורש שיפתור את נושא היחסים עם ארה"ב, בעודו בחיים.' אבל האימאם לא עשה זאת! ובאותם הימים אמר 'המטרה הנעלה של המהפכה האסלאמית היא לכונן שלטון עולמי של האסלאם וכל עוד קיימת עבודת אלילים וכפירה, קיים המאבק, וכל עוד קיים המאבק, אנו קיימים.' על הבכירים (רפסנג'ני ורוחאני) לדעת, שהמהפכה שלנו אינה מוגבלת לאיראן אלא היא נקודת ההתחלה של המהפכה העולמית של האסלאם בהנהגת האימאם הנעלם (האימאם השניים עשר, לפי השיעה, זה שעתיד לצוץ מהבאר שליד המסגד בג'קמראן שבעיר קום, לנסוע ברכבת שסלל לכבודו הנשיא הקודם אחמדינג'ד לטהראן, ומשם לנוע למרכז השילטון בשדרה  הרחבה שסלל לרגל האירוע  הממשמש ובא הנשיא הקודם כשעוד היה ראש עירית טהראן)."

והנה תשובתו של המנהיג הדתי חמינאי עצמו למדיניות המוצעת על ידי יריבו רפסנג'ני, בדברים מהחודש שעבר:

"הזירה הדיפלומטית היא זירה של חיוכים ושל דרישה למו"מ… אני מסכים למהלכים נכונים והגיוניים במדיניות הפנים והחוץ ומסכים לסוגיה שלפני שנים כיניתי אותה 'גמישות אמיצה'…אך הכרחי שנהיה מחויבים לתנאי הראשי שהוא הבנת מהותו של הצד שמנגד…האויב… נמצא במצב של נסיגה וחולשה, ובהתמודדות הזאת העתיד שייך למי שמתקדם לפי חישוביו." 

כלומר: חמניאי מכיר את הצורך בחיוכים דיפלומטיים וב"גמישות אמיצה", אך מזהיר מפני ירידה במחוייבות המהפכנית, כפי שהיא עשוייה להתבטא, למשל, בהעלמת הסיסמה "מוות לאמריקה".

*****

לנו הישראלים כבר מוכר תרגיל הרמיה הזה היטב. הוא שוחק באוסלו על ידי הראיס הפלשתיני יאסר ערפאת, שבעודו מדבר באנגלית על "שלום של אמיצים" – הסביר לעמיתיו, בני עמו ודתו – בדיוק נמרץ כמו שעושה עכשיו רפסנג'ני האיראני – ששמו האמיתי של הסכם השלום באוסלו, הוא הסכם חודייבה הנכלולי.

וכשפרצה האינתיפאדה השניה, התברר למה היתה כוונתו המדוייקת.

וכמו שהיו בין הפלשתינים כאלה שהתנגדו לתרגיל הרמייה של ערפאת – החמאס למשל, וארגונים ואישים אחרים שסברו שיש להמשיך במאבק להשמדתה של ישראל בלי עיכובים ופשרות חלקיות על הדרך – כך זה גם באיראן של ימינו.

*****

מצחיקים אותי הפרשנים שמסבירים לנו השכם והערב שהאמריקאים לא תמימים…שאובמה מבין עניין…שהוא לא יניח לאיראנים לרמות אותו בקלות…אלה אותם פרשנים מטומבלים מסוג ה-WISHFUL THINKERS שהערכותיהם ותחזיותיהם מתבדות בערך בקצב שבו מחסלים חיילי משמרות המהפכה והחיזבאללה אזרחים סוריים בשירותו של אסאד.

שר ההגנה האחרון של הנשיא ג'ורג' בוש והראשון של הנשיא ברק אובמה, רוברט גייטס, שימש בתחילת הניינטיז כראש ה-CIA, והיה לו האומץ להודות שהמודיעין שהוא עומד בראשו יודע מעט מאוד, אם בכלל, על מה שקורה בעולם.

האמירה האמיצה הזאת התבררה שוב ושוב כנכונה: ב-11 בספטמבר 2001; בידיעות הכוזבות על נשק להשמדה המונית המצוי בידי סאדאם חוסיין ואחר כך בבורות מול פיתוחו של נשק גרעיני  בידי מועמר קדאפי הלובי; בהערכת ההצטיידות של צפון קוריאה בנשק גרעיני; בהערכת "האביב הערבי"; בהגדרת האחים המוסלמים של מצרים כאירגון פוליטי בעיקרו, ועוד ועוד. בורות אחרי בורות וטעות אחרי טעות, שהובילו ומובילים למשגים חמורים.

אסור לשכוח את האפשרות שהנשיא ברק אובמה וחבריו למו"מ מול האיראנים נמצאים עכשיו בז'נבה במצב דומה מאוד לזה שבו נמצאו באוסלו בתחילת הניינטיז יצחק רבין ושמעון פרס בשיחות מול ערפאת. הם ביקשו להאמין. הם רצו הסדר – והניחו לערפאת לרמות אותם, כפי שמנסים עכשיו לעשות האיראנים לאובמה.

והכל בגלוי. כמו רמאי ונוכל האומר לקורבנו: הנה, אני הולך לרמות אותך. אני עומד לחתום איתך על הסכם נכלולי שבדעתי להפר, ואני מחייך אליך חיוך צבוע ומדבר על "שלום של אמיצים" או על "הסכם היסטורי" כדי שתאמין לי.

ואף על פי כן, ראו זה פלא,  נופל הקורבן בפח.

כדי להימנע מטעות, צריך לקחת את האיראנים בכל הרצינות. לא לתת להם שום הנחות. לתבוע מהם הסברים מפורטים על עמדותיהם. לא לקנות בובע-מעיישס על איזו פאתווה שלא היתה ולא נבראה של המנהיג חמינאי נגד נשק גרעיני. להבהיר שלא יהיו שום הקלות בסנקציות כל עוד קוראים בטהראן "מוות לאמריקה". להבהיר שהאיום הצבאי על איראן הוא ממשי ואמין מאוד כל עוד המשטר שם ממשיך לקרוא "מוות לישראל". בקיצור: להפסיק להתייחס אל המשטר הדתי המסוכן הזה כמו לילד מפגר וטעון טיפוח שזכאי להנחות.

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: