דילוג לתוכן

מות הרב/ קבלו חלום ישראלי: דפני ליף ואריה דרעי, שלטון העם

אוקטובר 14, 2013

לא אעמיד פנים שהופתעתי מהמבול של ההתנשאות, הבוז, השנאה והתיעוב, או במילה אחת הגזענות, שהופנתה מן הצד הנחשב בעיני עצמו שמאל ישראלי (במיוחד מהזן הרדיקלי), כלפי גסיסתו ומותו ואחר כך הלווייתו ההמונית של הרב עובדיה יוסף.

מזה שנתיים וחצי, מאז החל הבלוג הזה להתפרסם (ועוד קודם לכן באכסניות אחרות), אני שב וטוען כי גזענות מתנשאת, לפעמים אפילו יותר מצביעות ושקר,  היא שמו השני של השמאל המסויים הזה.

היא ניבטת ומתבטאת כמעט בכל עמדה פוליטית ואידיאולוגית שלו:

הגזענות משמאל כלפי אחינו הפלשתינים,  שהם פראים אצילים מטומטמים, לגמרי פאסיביים ואובייקטים מוחלטים של הקולוניאליסט-אימפריאליסט היהודי. ומכאן מקורו של פתרון הבעייה הפוליטית שבין העמים: לפלשתינים, סוג של מפגרים,  יש זכויות של טעוני טיפוח, הנחות  וזכויות חניה של נכים בעגלה, שמיטת חובות מלכתחילה ולמפרע, ושיחרור מעונש כי הם עדיין קטינים.

כלפי יהודים: עם מומצא, אין דבר כזה, מניפולציה של הקולוניאליזם-אימפריאליזם-קפיטליזם הבינלאומי, מקסימום בני דת מפגרת וחשוכה (אופיום להמונים) שאנחנו הנאורים כבר מזמן התנערנו ממנה.

כלפי דתיים וחרדים: פרימיטיביים, ספוגים באמונות טפלות  וקנאים חשוכים כשהם יהודים.  אך הגיוניים ("רציונאלים") וברי שיח לגיטימיים כשהם משתייכים לחמאס או לחיזבאללה או לכת השיעית השלטת באיראן. למה? כי באמנתם או במצעם ניכרת שאיפה כנה להשמיד יהודים. הוכחה ברורה לרציונליות שלהם ולהיותם חלק בלתי נפרד מכוחות הקידמה.

DSCF6374

אוקטובר, 2013, ירושלים:  הלוויית הרב עובדיה יוסף

וכמובן הגזענות כלפי יהודים מזרחיים. מכיוון שכבר עסקתי בהרחבה בנקודה הזאת, יחסו של השמאל למזרחיים,  בקשר לסידרת הכתבות של אמנון לוי, לא אכנס לכך שוב.

והנה,  במקרה שלפנינו, כלומר, מותו של הרב ועוד יותר מזה ההשתתפות העצומה בהלווייתו, נוצר שילוב בין שלושה מהציבורים שהשמאל הזה מתגזען עליהם, כלומר (א) יהודים, (ב)דתיים וחרדים, ו(ג) מזרחיים.

ועל כך נוספה גם האיבה הנובעת מכך שבני אותו ציבור מתאבל נתפסים כ(ד)"ימניים" – כלומר, גם יריבים פוליטיים של השמאל הזה.

כך שאין להתפלא על כך שנוצרה כאן פצצת גזענות גרעינית ממש, שהתבטאה בין השאר בלשון פיגולים כלפי מה שנראה בטלוויזיה, שאינה נופלת בכלום ובמאום מהגרועים שבגידופיו של הרב יוסף המנוח.

והכל, כמובן, בשמם של נאורות וסובלנות, רעיונות מתקדמים ואהבת בריות מכאן ועד הודעה חדשה.

*****

יש מי שמחכך ידיים בהנאה בהבחינו בפצצת השנאה הזאת שמוטלת מצד השמאל הסובלני והנאור על המזרחיים המעיזים להצטער בפומבי בהמוניהם על רב  שהיה מכובד עליהם. זהו המעמד השליט. המאיון העליון וסנג'ריו רמי המעלה. ברור שלא תמצאו את בני משפחות שטראוס או עופר, את הפוליטיקאים נתניהו או לפיד, את אילי התקשורת מ"ידיעות" ועד קשת ורשת, או את אדוני האקדמיה והמערכת המשפטית מביעים שביעות רצון פומבית מן המתקפה המרוכזת של השמאל על היהודי/חרדי/מסורתי/מזרחי. אבל מבחינתם זה מצויין:

ה"הפרד ומשול" עובד להפליא.

עוד כף עפר על ארונה של המחאה החברתית המסוכנת.

******

העיתונאי רינו צרור, ככל שהשיגו עיני, היה הראשון להאיר את הנקודה הזאת. כלומר, שבמקום שאלה הרואים עצמם כשמאל חברתי יתבדלו מן ההמון המתאבל על מות הרב ויפגינו איבה כלפיו, אולי מוטב בהרבה שיבינו את ההזדמנות הגלומה בהפגנה האנושית האדירה הזאת. לדבריו, 

"עד ש'המחנה החברתי לא ישכיל להבין את הזהות וההזדהות. עד שלא יהיה ברור לאחרון ההדיוטות של-800 האלף יש תעודות זהות כחולות ושהם אנחנו – שכר הדירה יישאר כשהיה."

"תעודות זהות כחולות", אם תרשו לי לפרשן את צרור,  משמען פשוט בהקשר הזה: הזכות להצביע בבחירות. בפוליטיקה סופרים פתקי הצבעה. מי שמתנכרים לשותפיהם לאינטרסים הממשיים, הכלכליים והחברתיים, בשם כל מיני אידיאולוגיות טרחניות ואידיאות-פיקס מתנשאות, מחסלים במו ידיהם את סיכוייהם להשיג שינוי במציאות הפוליטית.

צרור לא היה היחיד שתפס את הנקודה. התפרסמו בימים האחרונים שני מאמרים של אבירמה גולן שקראה ליחס שונה מהמקובל במילייה כלפי הרב יוסף והמתאבלים עליו. היום כתבו ברוח זו ב"הארץ" גם יצחק לאור, ובמידה מסויימת גם עודה בשראת (עם דגש על יחסי יהודים-ערבים ולא שמאל-מזרחיים).

*****

אני מבקש להזכיר שוב את הלקח העיקרי מהמחאה של קיץ 2011, לקח שכוחו יפה גם היום.

המחאה שירטטה באופן חד וברור את קוי החזית. לפי סקרי דעת הקהל שליוו את המחאה, תשעה מכל עשרה ישראלים תמכו ועדיין תומכים במחאה החברתית הזאת. בתביעה לצדק חברתי (שאיננו). בתביעה לדיור במחיר סביר (שאיננו). בתביעה למחיר סביר למזון ומוצרים אחרים (שאיננו). בתביעה לשכר הוגן להמוני השכירים (שאיננו).

כאשר התוצאה הזאת בסקרים מתלווה למציאות כלכלית וחברתית שעליה מצביעים כל המדדים הסטטיסטיים, שלפיהם יש עשירון אחד של ישראלים המתרחק מכל האחרים ונוסק כלפי מעלה כשהוא מנכס לעצמו כשכר וכרווחים את מה שהוא גורע מתשעה העשירונים שמתחתיו, התמונה ברורה.

בתשעת העשירונים התחתונים נמצאים כמעט כל החרדים, הדתיים והמסורתיים וכמעט כל החילוניים. בתשעת העשירונים הדפוקים האלה נמצאים כמעט כל היהודים וכמעט כל הערבים. בתשעת העשירונים המנוצלים האלה נמצאים כמעט כל האשכנזים והמזרחיים. כמעט כל הג'ינג'ים וכל השחרחרים.

תשעה מכל עשרה ישראלים נדפקים, מרומים, נשדדים ומנוצלים  על ידי אחד מכל עשרה ישראלים. זאת התמונה ואין בלתה.

ספטמבר 2011, תל אביב: הפגנת המחאה בכיכר המדינה

תשעת העשירונים האלה, על הנייר ובקלפיות, מהווים כמובן כוח הגדול פי עשרה מן העשירון העליון השולט בהם. כוחם אינו בא לידי ביטוי, ואי-הצדק החברתי ממשיך להתקיים ולזעוק לשמיים, מסיבה אחת פשוטה, שקופה וידועה היטב:

כי העשירון העליון, זה השולט בכלכלה ובפוליטיקה, בתקשורת ובאקדמיה, במשפט וברבנות, מצליח במלאכת ההפרד ומשול: אשכנזים נגד מזרחיים, יהודים נגד ערבים, חילוניים נגד דתיים, נשים נגד גברים, ימין מול שמאל וכן הלאה. החברה כמלחמת הכל בכל.

זה בשעה שבתוככי העשירון העליון עצמו, מתקיימת  תחרות מדומה בין תאגידים כלכליים (ראו את מחירי הקוטג' – כגבינה או כיחידת דיור), תחרות מדומה בין כלי תקשורת (ראו את מחירי העיתונים), תחרות מדומה בין מפלגות פוליטיות (ראו שבת אחים גם יחד בכנסת), ולמעשה, בפועל,  קרטל אחרי קרטל.  וביחד מונופול על הכסף, מונופול על התודעה, מונופול על ההשפעה הפוליטית, מונופול על הכוח והעוצמה והמשאבים הכלכליים.

מאות האלפים שהיו בכיכר המדינה לפני שנתיים וקצת ומאות האלפים שהיו בהלווייה של הרב עובדיה יוסף בשבוע שעבר מייצגים תשעה מכל עשרה ישראלים. בכיכר המדינה זאת היתה הפגנה חברתית במפורש ובמודע. בהלווייה של הרב יוסף זו היתה הפגנה חברתית במובלע ועל הדרך.

*****

קבלו חלום ישראלי, שבו לא אני ולא את או אתה, לא הפוליטיקאים, לא התקשורת ולא צוותי המומחים  קובעים מי הדמויות הפועלות,  מי שמוביל ומנהיג.

קובעת המציאות עצמה, שכדרכה אינה בוחרת באנשים מושלמים.

בת עשירים ואסיר לשעבר:

דפני ליף ואריה דרעי מתיישבים לשיחה טט-א-טט וסוגרים עניין.

ישראל עולה על דרך חדשה.

שלטון העם.

 

19 תגובות
  1. רון permalink

    האם אתה לא עושה הנחות של "זכויות של טעוני טיפוח, הנחות וזכויות חניה של נכים בעגלה, שמיטת חובות מלכתחילה ולמפרע, ושיחרור מעונש כי הם עדיין קטינים" כשאתה רואה מנהיגות עממית רצויה באריה דרעי, פוליטיקאי שסרח בלקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים? הרי אם אדם אחר היה יושב בכלא על אלו, לא היית רואה בו אדם ראוי להביא בשורה של שינוי למען העם ולא למען עצמו.

    אהבתי

  2. רון,
    אתה טועה לחלוטין. עמדתי מאז ומתמיד, שיש לה ראיות בכתובים (אם יש לך סבלנות לחטט בעיתונים מהתקופה הטרום-אינטרנטית בבית אריאלה, וכולל כתבה שהתפרסמה בטור שהיה לי ב"העיר" עם קבלת פסק הדין במשפטו של דרעי, ושבה הוא לא קיבל הנחה קלה שבקלות) ושאינה קשורה כלל לאריה דרעי, היא שכל אדם שנשא בעונשו עד תום, בטח על פשע או עוון שאינו כרוך בדיני נפשות, רשאי לחזור לעיסוקו או לכל עיסוק כרצונו. וחוצפה תהומית ומתנשאת היא מצד כל מיני אלוהימים קטנים מטעם עצמם להעמיד פנים של אדוני המוסר והטוהר ולהטיל עונש על גבי עונש כי לא נאה ולא יאה להם. אדרבא: הם הגזענים, ואפשר לראות בבירור את האיפה והאיפה מצידם בהבדלים שבין היחס לדרעי שחזר, ובין היחס לחיים רמון או לצחי הנגבי שחזרו, או גם ליצחק רבין, וכלל אינם טעוני טיפוח (כי מי קבע שרק למי שישב במאסר אסור לחזור? אם לא מדובר בחוק אלא במוסר טהור, אז למה שלא נלך עם זה עד הסוף?). המזרחיים אצלנו, כמו גם האזרחים הערבים, וכמו גם שכנינו הפלשתינים לא זקוקים לשום יחס מיוחד ולשום אפלייה מתקנת. הם זכאים אך ורק לכך שלא ינהגו כלפיהם בגזענות מפלה לרעה.

    אהבתי

    • רון permalink

      זו לא גזענות מפלה. הייתי מתנגד גם לחזרתו של הירשזון. רבין לא נשפט. ואם דפני ליף היתה גונבת תקציבים מהמחאה החברתית, הייתי מתנגד גם לה.

      כשאתה מדבר על מנהיג עממי השם את טובת העם לפניו במעלה ראשונה ועושה ימים כלילות לפעול לטובת האזרח, הוא אינו יכול להיות כזה שהורשע בבית משפט בלקיחת שוחד ובהפרת אמונים, ומי שמשך בחוטים כדי למנות יועץ משפטי לממשלה הנוח לענייניו האישיים על חשבון הידע והרקע המקצועי שלו לתפקיד. ובל נשכח שמפלגתו של דרעי היא מפלגה המדירה נשים, שגם זה לא משהו שהייתי רוצה לראות אצל מי שאמור להיות מייצג העם.

      אהבתי

      • רון,
        וכי לא כתבתי שהמציאות לא מזמנת לנו אנשים מושלמים? האם היית רוצה לראות בת עשירים מהרצליה פיתוח בראש מחאה עממית? אז דרעי לא מושלם. יש לו המון חסרונות. אבל הוא שם, והשאלה החשובה היא אם הוא רוצה או מסוגל לספק את הסחורה.
        והשאלה אם מישהו נשפט או לא נשפט אינה רלוונטית, ברגע שאתה נפרד מהחוק בתור קנה מידה לכשירותו של מישהו למלא תפקיד ציבורי. או שאתה הולך לפי החוק, ואז דרעי כשר. או שאתה לא הולך לפי החוק אלא לפי אמות מידה שאתה בעצמך קובע, ואז מותר לי לקבוע שרבין טרף למרות שלא הוגש נגדו משפט (בגלל שהודה. איפה שמעת שברגע שמישהו מודה, הוא משוחרר מהעמדה לדין?)

        אהבתי

  3. לא הייתי רוצה לראות את הירשזון חוזר למשרד האוצר, אחרי סיום תקופת מאסרו.

    אהבתי

  4. לא זוכר שהתייחסתי לזה אז, אבל זו בהחלט נקודה. למרות שדרעי או הירשזון, או קצב, הם אופרה אחרת . בדיוק כמו שלדעתי לא היה צריך לשפוט את רמון על נשיקה, כך לא היה צריך להחזיר אותו לממשלה כעבריין מין. כך גם הנגבי שהורשע רק בעדות שקר. הפאן המשפטי הוא רק חלק מהעניין. בסך הכל מדובר בסוגי עקרבים שלא יכולים לשנות את אופיים, ואנחנו הצפרדע.

    אהבתי

  5. לא מסכים איתך לחלוטין לגבי תפיסת האדם. אנשים רבים מאוד משתנים ללא הרף, ופושעים סידרתיים יש רק מעטים. אני גם לא מסכים איתך לגבי "אופרה אחרת". או שאתה הולך לפי החוק המוסכם (שקובע גם תקופת קלון ארוכה) או שכל אחד קובע את אמות המידה המוסריות שלו לגבי התקן הראוי. ואז נא תכריע מה מסוכן וחמור יותר למדינה: שר אוצר שסרח בעבירה חמורה יותר, או ראש ממשלה שסרח בעבירה קלה? העמדה שלי ברורה. א. אני לא מחפש קדושים. בטח לא בפוליטיקה. ו-ב. חטאת ושילמת מה שנקוב בחוק? אתה לא חייב עוד דבר. הפוריטניזם והצדקנות האנגלו-אמריקאית שהשתררה אצלנו ממש לא לרוחי, ובבסיסם יש יחס אנושי מנוכר ואכזרי, "אזרחני", כלפי אנשים שהם בסך הכל בני עמנו, עצמנו ובשרנו, "משפוחה", אם תרצה. מישהו במשפחה שלך עשה דבר לא ראוי, אז מה, תנדה ותחרים אותו אחרי ששילם את עונשו? תנדה אותו מהירושה? תזרוק אותו מהעסק המשפחתי? זה נראה לך התנהגות אנושית סבירה?
    יש לנו מערכת משפטית מוסכמת, והיא הופכת בדיחה אם כל אחד רשאי לקבוע קני מידה נוספים משלו. ובאשר לעניינים מוסריים שמעבר לזה, מבחינתי "שופט כל הארץ הוא יעשה משפט".

    אהבתי

    • לא ברור שפושעים סדרתיים יש מעט. רוצחים סדרתיים אין הרבה. כל מי שיש לו כמה עשרות תיקים, ולא חסרים כאלה, הם סידרתיים. גם כל מי שנתפס אחרי מספר מעשים למרות שיצא זכאי בגלל בעיות זיכרון ששופטים סלחו לו אליהן, הוא עדיין סדרתי. התפיסה הפוריטנית-צדקנית ממני והלאה, ולגבי השבת אסירים משוחררים לחברה ולמשפחה אני בעד. אבל במישור הציבורי בעיני הסיפור שונה. כמובן שיש בו הירכיה שיצרתי. ובנוגע לאופרות, אי אפשר להשוות את רמון לקצב.

      אהבתי

      • עמירם,
        אני לא בקי בקשר למקרה של קצב, אבל באשר לרמון קראתי את פסק הדין, והוא בעיני מסמך מדהים של עיוות דין (נגד רמון). בזמנו הבטחתי פה לנתח את פסק הדין הזה וטרם התפניתי. ואגב (או לא אגב, במקרה שלנו), באשר לפרשת דרעי, לאור דברים שנודעו בדיעבד אודות האיש שהפליל אותו, נראה לי שהוא הופל בפח במתכוון ובמודע. זה לא עושה ממנו חף מפשע, אבל מסביר קצת דברים באשר לנסיבות המקרה.

        אהבתי

  6. בנוגע לשלטון העם וחזון אריה עם דפני ישבו יחדיו –
    אני מסכימה עם הטענה שרוב התושבים מפסידים מהמצב הקיים ורק מעטים מרוויחים ממנו, על חשבוננו. את זה אנחנו לא רוצים, וגם תומכי המחאה בסקרים לא רוצים.
    אבל מה כן רוצים – זאת השאלה שאין עליה (עדיין?) תשובה מוסכמת, ולכן גם המחאה לא ממריאה. לא רק בגלל ההפרד ומשול שבהחלט קיים, אלא גם בגלל הבדלים אמיתיים בתפיסת העולם בקרב ציבורים שונים.

    אהבתי

    • יעל,
      אני לא מסכים כלל עם טענתך בדבר "הבדלים אמיתיים בתפיסת העולם בקרב ציבורים שונים" באשר לאותם תחומים שבהם עסקה המחאה. להיפך. מי לא רוצה במחירי דיור סבירים? משכורות הוגנות? חשמל ובמים במחירים נוחים? שרותים ממשלתיים טובים תמורת המיסים? מחירי מזון שווים לכל נפש? מה ההבדל בין הערבי מבל"ד ובין היהודי מהליכוד בתחומים האלה? בין המזרחי מש"ס ובין האשכנזי ממרצ? בין המתנחל מבית אל ובין הבדואי מלקיה? המחאה נחנקה (זמנית. כל עוד לא השתנו התנאים, היא רוחשת מתחת לפני השטח) מיד בתחילתה בתנועת מלקחיים: מצידה שלה, על ידי "צוותי המומחים" מטעם כל מיני קרנות חו"ליות שרוצות להקים פה חברה אזרחנית מנוכרת נוסח ארה"ב בצלמם ובדמותם של בעלי הקרנות, בדרך כלל אמריקאים עשירים ("ישראל חדשה"), ושמטרתן הפוליטית היתה להפיל בעזרת המחאה את ממשלת הליכוד ולהשיג רווחים פוליטיים לשמאל הרדיקלי. ומן הצד השני נחנקה המחאה על ידי המערכת הפוליטית ובמרכזה הממשלה, שהיה לה קל מאוד לטפל בהנהגה ההיפסטרית-אידיאולוגיסטית של המחאה, שלא הציבה שום דרישות מוגדרות וברורות ולא השכילה לכן לתרגם את התמיכה ההמונית להישגים ממשיים. כך התבזבזו בזו אחר זו הפגנות ענק שלא נראו כמותן על יללות חלולות, תלונות ילדותיות ולהיטי זמרים. במקרה הזה אני לא חכם לאחר מעשה (שגם זה לגיטימי לגמרי). אפשר לקרוא פה מה שכתבתי שבוע אחרי שבוע בעיצומה של המחאה עצמה.

      אהבתי

      • אבל הרי הסכמתי איתך לגמרי שהצרכים דומים בקרב הרוב הגדול בציבור. אבל איך לעשות את זה – זאת שאלה שאין עליה תשובה אחת.
        הבדווי מלקיה רוצה שירותים ממשלתיים טובים אבל אחרים במדינה לא רוצים להעניק לו אותם. המתנחל רוצה דיור זול, אבל אחרים במדינה חושבים שלא הוגן שהחיים בהתנחלות זולים יותר, או שהוא בכלל לא אמור לגור בהתנחלות שלו. וכן הלאה. כולם רוצים מזון במחיר סביר, אבל צריך לשכנע את החקלאים לא לחסוך בעלויות על חשבון שכר לעובדים (התאילנדים), וכן הלאה. כשעוברים לפסים מעשיים, מתגלות המחלוקות.

        אהבתי

  7. כפי שכתבתי אני הייתי נגד המשפט של רמון על נשיקה, כי קיימת אפשרות שהוא טעה ביחס החיילת אליו, והפסיק בזמן.(אף על פי שבמעריב הייתה תלונה קודמת עליו מעובדת כנסת שכפה עליה את אותו הדבר). במשפט עצמו היו עדות שקר לטובתו , וכן הפעלת חוקר פרטי שרמון לא ידע עליו אבל גיסו שכר אותו. לגבי דרעי ייתכן שהאיש שהפליל אותו קדוש כמו דכנר, עד המדינה בפרשת הולילנד. אבל הנאשמים בפרשה אכן קיבלו ממנו שוחד.

    אהבתי

  8. נכון, כמו בכמה מקרים אחרים, הוא הסתבך בשעה שניסה להשתחרר (או גיסו למענו) מהאשמה שאולי היתה האשמת-שווא במקורה. מדאיגה ביותר היתה התנהגותם של החוקרת מטעם המשטרה, ושל הממונה עליה שהוא היום מפכ"ל המשטרה.

    אהבתי

  9. אני מעריך חוקרי משטרה שמנסים לעשות כל מאמץ להעמיד אנשים בכירים לדין. אתה מכיר את הלחצים המופעלים עליהם לסגור עניין. אבל רמון שאני מעריך אותו מאוד על חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שנתניהו חירבש, לא היה כוס הויסקי שלי בעניינים אחרים. דרעי וחבריו. מכל מקום, בהיסטוריה ירשם שמורשע במעשה מגונה היה שר. לא משהו לכתוב עליו הביתה.

    אהבתי

  10. עמירם,
    נראה לי שכבר הרחקנו הרבה מעבר לעניינו של הפוסט לעיל, לאיזו סימטא לגמרי צדדית ואפשר לנוח.

    אהבתי

  11. מסכים.

    אהבתי

  12. יעל,
    מי שלא רוצה להעניק לבדואי מה שמגיע לכל אזרח מודרך על ידי גזענות. מי שרוצה להעדיף או להחרים מתנחל מבקש לגייס הטבות או סנקציות כלכליות לצורכי עמדות מדיניות. זו בדיוק עבודתם של בעלי ההפרד ומשול. למה כל חילוקי הדעות הלגיטימיים והסבירים בכל עניין שהוא לא יכולים להתקיים כשלכל אחד יש מקום סביר לגור, אוכל סביר למלא את ביטנו, חינוך בסיסי וכן הלאה? המשאבים קיימים, וכל ההסתה והסכסוכים בתשעת העשירונים התחתונים הם עבודה של מחרחרי המלחמה מהעשירון העליון.

    אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: