דילוג לתוכן

סוריה והכימיה, פרשנות על ההסכם: הלו? זה צוות הווי ובידור, או עיתון?

ספטמבר 15, 2013

כבר כמה ימים שבתקשורת שלנו רווחות שתי פרשנויות שונות בתכלית, אפשר לומר הפוכות,  באשר להסכם האמריקאי-רוסי בנוגע לפירוק הנשק הכימי בסוריה.

הפרשנות האחת – שהיא גם הפרשנות שלי – אומרת כך: נשיא ארה"ב, ברק אובמה, החליט סוף סוף לעמוד במילה שלנו, ולהעניש את מי שחצה את הקו האדום שהיתווה באשר לשימוש בנשק הכימי. אותו קו אדום שנחצה על ידי רוצח ההמונים מדמשק, בשאר אסאד. אובמה הודיע כי יתקוף בסוריה – אך לפני שיעשה זאת הוא יבקש את אישור הסנאט ובית הנבחרים בארצו. כל זה אחרי 12 או 13 פעמים שכבר נעשה שימוש מתועד וידוע בנשק הכימי, ואובמה עשה קולות של שטיח.

שק חוץ קרי: לא ירד מהפרק

שק חוץ קרי: לא ירד מהפרק

האיום האמריקאי הזה, למרות קלישותו,  איפשר את השגת ההסכם נשוא הפרשנות: רק בזכותו ולאחר שהושמע האיום, הודה אסאד בכך שיש בידו נשק כימי, ובמשתמע – שהוא אחראי לטבח שנערך באזרחיו , ולכן הביע נכונות לפירוק הנשק הזה.

לפני ההודאה הזאת, לא היה אפשרי שום הסכם. אסאד הודיע שגם אם היה שימוש בנשק כימי, הוא נעשה על ידי המורדים. הרוסים והאיראנים תמכו בעמדתו. אז איך היה אפשר להגיע להסכם על פירוקו של נשק שאינו בנמצא?

זאת אומרת: הנכונות האמריקאית, מוגבלת ככל שהיתה, להשתמש בנשק נגד הסורים, היא, ורק היא, אפשרה את ההודאה ואת ההסכם.

הסכם שכלל אינו שם קץ, כמובן, לשלטונו של אסאד, ולהמשך הסדיר של הטבח הנתעב שהוא עורך באזרחי ארצו, בתמיכתם הנמשכת של רוסיה וסין, האיראנים וחיזבאללה.

ועל רקע שתיקתו, שלא לומר תשואותיו החרישיות, של השמאל המדומה המקומי והבינלאומי, אותו מגדלור ידוע של תבונה ומוסר.

*****

הפרשנות השניה היא מיסודו של אותו שמאל מדומה, שבפועל הוא מצדד בטבח שנערך בעם הסורי. לא מרוב אהבתו לרצח ההמונים (אני מניח) אלא מתוך בריתו הפוליטית עם מבצעי הטבח ותומכיהם. 

סתם ריאל פוליטיק.

ופנטום הקומינטרן.

לפי הפרשנות הזאת, ארצות הברית היא השטן הגדול וישראל היא השטן הקטן. כל הפרשה האחרונה, שאחריה הושג ההסכם, היה ניסיון אמריקאי לפתוח במלחמה מיותרת ונואלת נגד סוריה, ללא שום התגרות.

סוריה היא הקורבן האומלל  של המזימות האימפריאליסטיות.

ואילו רוסיה, על אף חסרונותיו המסויימים של המשטר בה, היא מופת של תבונה מדינית, רצון טוב ושאיפות שלום, ורק בזכותה אנו פוסעים עכשיו צעד לאחור מן המלחמה.

לא מאמינים? חושבים שאני מגזים? שלא יתכן שיש בארץ – מה בארץ, בעולם – אנשים שאינם תועמלנים בשכר של ולדימיר פוטין, או של בשאר אסאד, שחושבים כך?

קבלו את מאמר המערכת של "הארץ" מיום חמישי האחרון, כשהסתמן ההסכם שנחתם לבסוף, תחת הכותרת "במקום מלחמה":

"הנשיא ברק אובמה, שנופף בשבועות האחרונים מעל לראשו של בשאר אסד בחרב אימתנית, החזיר אותה אתמול לנדנה… אובמה הבין שצחצוח חרבות אינו כה יעיל…בגלל ההתנגדות (בארה"ב) אף למבצע מוגבל…קפץ הנשיא על המציאה הדיפלומטית שהציעו לו הרוסים…הכיוון הכללי של נשיא ארצות הברית מבורך: העדפת כלים מדיניים על צבאיים…"

אף מילה, כמובן, על הקשר האפשרי בין הנכונות של אובמה להשתמש בטילי שיוט צבאיים מסוג טומאהוק, ובין הופעתם הפתאומית של "כלים מדיניים" בזירה. לפי "הארץ" – או זה או זה.

אבל רק כשמדובר באובמה אין סיכוי לשילוב כזה.  קבלו את הגראנד פינאלה של מאמר המערכת:

"השילוב בין עוצמה צבאית נצורה לבין מנוף דיפלומטי, שמפעיל בעיקר הפטרון הראשי של בשאר אסד, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, תכליתי יותר מאשר מהלומה צבאית נטולת המשך מדיני. זהו גם לקח ישים לסוגיית הגרעין האיראני…"

מעניין לאיזו "עוצמה צבאית נצורה" התכוון "הארץ" בהקשר של פוטין: אולי לחצי תריסר ספינות הקרב שצבר מול חופיה של סוריה, ושהודות לתבונתו המדינית של פוטין הן לא פתחו באש על הצי האמריקאי באזור? או על הכוחות הבריטיים בקפריסין? או על ישראל שהעזה לערוך איזה ניסוי ביירוט טילים בים התיכון? או על טורקיה השואפת לקרב?

עכשיו, אל תאמינו לי. הקליקו כאן, כך תגיעו למאמר המערכת של "הארץ" פשפשו ובידקו בקטעים שלא ציטטתי כאן, והודיעו לי אם מצאתם מילה אחת – אחת – על הטבח הנמשך מזה שנתיים וחצי בסוריה וכבר גבה את חייהם של יותר מ-100 אלף סורים. הודיעו לי אם תמצאו מילה אחת – אחת – על תריסר וקצת הפעמים שבהם השתמש בשאר אסאד בנשק כימי. מילה אחת – אחת – על הסיוע שמעניק לו במעשי הטבח שלו ולדימיר פוטין הנועז והשקול.

נשיא ברק אובמה: ועכשיו לאיראן

נשיא ברק אובמה: ועכשיו לאיראן

מילה אחת – אחת – על הקשר בין האיום הצבאי של אובמה, ובין ההסכם שנחתם לבסוף – לא תמצאו שם. פשוט אין קשר. אובמה  התוקפן האלים איים במלחמה מיותרת – ופוטין שוחר השלום הציל את העולם.

ואין קשר בין זה לזה.

אולי תיתקלו רק בעוד שקר קטן – או נגיד גוזמה רבתי:

"נאום אובמה לאומה האמריקאית, שפנתה נגדו כאיש אחד – מהקונגרס ועד לפנטגון, מההמונים ועד רעייתו – סימן יותר מכל את גבולות ההתערבות הצבאית…"

"כאיש אחד". זה כאשר לאובמה היה  צפוי רוב בסנאט, מיעוט ניכר בבית הנבחרים, וגם התהפכות מדהימה במגמה ותמיכה של 61% בציבור  האמריקאי אחרי נאומו. היתכן שכדאי ל"הארץ" לצרף לצוות ההגהה המפואר שלו את אבשלום קור, למען ינקה וינכה  עשבים שוטים מהסוג הזה מהערוגות המטופחות של העיתון לאנשים חושבים? שיערוך ערב עיון בדסק להבהרת המושג "כאיש אחד"? ונוכל להודות לו כולנו, כאיש אחד?

אז תגידו לי: זה עיתון, זה?

או צוות הווי ובידור?

לא קשה, אגב,  למצוא את מקורו של המעיין אשר ממנו נבעה ההיסטוריוסופיה של "הארץ". באותו יום ובאותו עמוד התפרסם מאמרו של כוכב הצוות ג. לוי תחת הכותרת "ספסיבה (תודה) רוסיה". די לצטט את המשפט הראשון כדי להבין לאן נושבת הרוח:

"אמא רוסיה…הצילה את העולם ממלחמה מיותרת".

גם אצל לוי, בדיוק כמו במאמר המערכת,  אין מילה אחת – אחת – על אותה מלחמה (לא מיותרת?) שבמסגרתה מגישה רוסיה את כל הסיוע הדרוש לאסאד כדי לטבוח בבני עמו בלי הכרה, בקצב ממוצע  של 100 אזרחים ביום, מזה 30 חודש. גם אצלו ארה"ב וישראל הם השטן ורוסיה של פוטין – מלאך השלום הגואל את האנושות משפך דם מיותר.

איפה הם חיים, האנשים האלה?

נסו תרגיל מחשבתי: איש שהיה שרוי בתרדמת, נניח בשלושים החודשים האחרונים, והיה מתעורר וקורא ביום ה' האחרון את כוכבי צוות ההווי ובידור של "הארץ" על המתרחש בסוריה ובמזרח התיכון, מה היה חושב?

כמה גדול היה המרחק בין הרושם שהיה מקבל ממאמר המערכת וממאמרו של לוי – ובין המציאות?

מה שעדיין מדהים אותי, כל פעם מחדש, הם השקרים המחוצפים והגלויים של השמאל המדומה והטיעונים העלובים והנחותים שהוא נזקק להם.

אבל בכל פעם שהפליאה והתימהון עולים על גדותיהם, אני שב ונזכר:

וכי איזו ברירה יש להם?

מהאמת לא תצמח להם שום תועלת.

השקר הוא ברירת המחדל שלהם.

שמחתי לשמוע את שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי חוזר ואומר שהאיום הצבאי האמריקאי על משטרו הרצחני של אסאד לא ירד מן הפרק. רק כך יש סיכוי לביצוע ההסכם. רק כך יש תיקווה לסילוקו של רוצח ההמונים מארמונו בדמשק. שמחתי לשמוע את הנשיא ברק אובמה מופיע בראיון ברשת אי.בי.סי. ומבהיר שהוא מבין את  הקשר ההדוק וההכרחי בין החלטתו להפעיל כוח נגד הנבל מדמשק ובין ההסכם שהושג לבסוף.

ואני מקווה שיזכור כבודו היטב-היטב את הלקח הזה בבואו לדבר עם האיראנים על הגרעין שלהם.

כי אם הוא יסמוך על שקרני  "הארץ" ודומיהם בתקשורת האמריקאית ועל רעיונותיהם…

 

From → פוליטיקה

4 תגובות
  1. קורא רנדומלי permalink

    מה לגבי העובדה שההסכם עצמו מציב לוח זמנים בלתי אפשרי, לא כולל אפשרות של שימוש בכח במקרה של הפרה (כלומר כולל לפי קרי, אבל הרוסים טוענים שלא ו-ווטו שלהם יספיק כדי לתקוע הכל), ולמעשה מאשר לאסד להמשיך לטבוח בעמו בנשק קונבנציונאלי (שזה בסדר גמור, שלא לומר חובה מוסרית חשובה)?
    אז נכון שללא איום של שימוש בכח לא היה הסכם בכלל, אבל אם זה מה שאובמה מצליח להשיג אחרי איום כזה, יכולותיו הדיפלומטיות מביכות אפילו בהשוואה להיסטוריה העלובה שלו עצמו.

    אהבתי

    • אני לא שש להתנבא באשר לעתיד, ומבקש לחשוב שכל עוד יתקיים האינטרס של החתומים על ההסכם לקיימו, הם ינסו לעשות זאת. והאינטרס של הרוסים והסורים יתקיים כל עוד לא מרחיקה ארה"ב את הטומהאוקים שלה מדמשק ובנותיה, גם אם השימוש בטילים אינו חלק מההסכם הכתוב. על העובדה שאין בהסכם הזה כדי למנוע את הטבח הנמשך בעם הסורי האומלל, כתבתי. ואני לגמרי מסכים איתך שיכולותיו הפוליטיות של אובמה אינן מרשימות עד כה, בשום תחום, אגב, חוץ מזכייה בבחירות. אבל אולי הוא מתחיל ללמוד, לפחות אם לשפוט על פי הראיון האחרון שלו ל-ABC במה שנוגע לאיראן.

      אהבתי

  2. עידו לם permalink

    אתה יודע מאפיהו השמאל המדומה הוא לא רק עלבון לשמאל כולו אלא גם מצחין משטחיות ופלקטיות מלאה בסיסמאות. תן לי שמאלנים כמו יוברט המפרי שהיה פרוגרסיבי עם תפיסת עולם ניצית כלפי הקומוניזם ואני אקח אותו בשתי ידיים. גדעון לוי הוא לא רק מנוול אלא פשוט שטחי ולא חכם.

    אהבתי

    • עזוב תארים כמו מנוול לטיפוסים כמו אסאד. לוי רק כותב.

      אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: