Skip to content

בקשת סליחה ליום כיפור: על חטא שחטאתי במטיפנות ובגאוותנות

ספטמבר 13, 2013

כבר כמה ימים שאחת מידי האוחזות במקלדת מגרדת לי, ואף דוחקת, מפגיעה ומטרחנת, שאכתוב משהו לרגל היום הגדול והנורא הממשמש ובא. ובה בעת קופצת היד האחרת ומצליפה מצידה על היד הראשונה כאומרת לי: הרף! זהירות! שלא תעיז!

וכל זה למה, כי רק מעט דברים שנואים עלי כהטפה דתית, ודעת למשכיל להבין  עד כמה קל להיגרר להטפה כזאת  כשכותבים על נושא טעון כמו יום הכיפורים.

בשנה שעברה הצלחתי איכשהו לצאת מן המיצר, כי בחרתי לכתוב בעניין רחב וגדול המשותף לכל, וגם נתפס יותר כחברתי, פוליטי, ואף קוסמי, מאשר דתי – והוא האקולוגיה. כלומר, שבמו ידינו, וכמעט אין איש שיצא מן הכלל, אנו הורסים, משחיתים ומזהמים את ביתנו, הוא העולם שבו אנו חיים. ועל כך בחרתי לבקש סליחה ממי שלמיטב הכרתי, וככתוב בספר הזכרונות של עמנו, נתן לנו את הבית הזה כדי שנהנה ממנו ונשמור עליו.  ומתברר שככל שאנו שומרים פחות, אנו גם נהנים פחות, ואף דנים את הדורות הבאים (אם להיות  אופטימיים  לרגע) לגורל מר ביותר.

אבל לא נראה לי לסחוט את הלימון הזה בפעם נוספת (בקטע שלמעלה ניתז רק שפריץ קל על הדרך) ובכל עוזה נשארתי עם הבעייתיות של מעמד המטיף, שבשום אופן אין בדעתי להיקלע אליה (הבעייתיות) ואליו (המעמד).

Martin Luther by Lucas Cranach der Ältere.jpeg

על כל מרטין לותר –

עניין זה, של ההטפה הדתית, נא שיהיה ברור, אינו מיוחד כלל לצד אחד של המתרס, דהיינו לכל מיני מחזירים בתשובה, רבנים בעלי קרדומות, מיסיונרים בעלי דוכנים וכן הלאה. את ההתנהגות  הזאת ניתן למצוא, ובמינונים נכבדים, גם אצל אלה הרואים עצמם כחילוניים נאורים, חסרי דת ואתאיסטים מושבעים, שנדמה להם שמדובר ברעה חולה המיוחדת לצד האחר.

עד כמה האתיאיזם החילוני הוא דת לכל דבר, ובמקרים רבים גם דת קנאית, חסרת סובלנות וחשוכה למדי,  נוכחתי לדעת רק אחרי שעברתי את המרת הדת שלי, והחלפתי את האמונה שלי ברוח האדם, בשכל האנושי, בעורמת התבונה,  במהלך הקידמה באחווה, בשוויון, בחירות ובדימוקרטיה, וכל שאר סיסמאותיה של האמונה החילונית, באותה אמונה אחרת שבה אני שטוף היום. אם כי, למזלי, כך אני מבקש לחשוב, בלי להיות קנאי דתי. שהרי איני שייך לשום כת, לא עשיתי לי רב ולא הקהלתי קהילה, אין זה מענייני לציית אחד-לאחד לתרי"ג ולשס"ה או לפסמת"ך ולקשרפ"ת, או לשכנע מישהו, דתי או לא דתי, ללכת בדרך אשר אני הולך בה.

אך מתוך כך שאני קרוב יותר לשותפי החדשים לאמונה וקשוב למעשיהם ולדבריהם, יכולתי להבחין ביתר קלות עד כמה הם והחילוניים האדוקים, שפעם השתייכתי אליהם, קרובים באורחותיהם ובמנהגיהם: לאלה ולאלה יש  כוהנים גדולים מבני הדור ונביאים גדולים מדורות קודמים, כולל פסלי פרוטמה נטולי חצ'קונים ונטולי פימה (על כל מרטין לותר – צ'ארלס דארווין).  וכן  פוסטרים מרשימים עם עבודת פוטושופ לעילא ולעילא (על כל באבא סאלי –  צ'ה גווארה) כתבי קודש מצוטטים בייראת שמיים, אימרות כנף  מעוצבות יפה כחול אשר על שפת הים בפייסבוק וסיסמאות להדרכה המתאימות להדבקה על מקרר (כנגד כל אימרה מדהימה של הרבי נחמן מברסלב – אימרה מבריקה לא פחות של הכוהן הגדול של כנסיית השכל, אלברט איינשטיין),  בוז, לגלוג והתנשאות כלפי המחזיקים באמונות אחרות (על כל אמנון יצחק הדש חילוניים בעקבו לארוחת בוקר – קרל מארקס המלמד אותנו יהודי מהו ושהדת היא אופיום להמונים).

וכמובן גם כללי עשה ואל תעשה.

כמו למשל מה נכון לאדם המחזיק באמונה החילונית לאכול או לא לאכול, ואפילו כמה, ביום הכיפורים. לעניין הזה מצאתי כבר כמה התייחסויות בעמוד הפייסבוק שלי. אחת מהן דווקא מצד מי שמעלה חיוך על פני כבר שבועות ארוכים לפחות פעם-פעמיים ביום, אבל לקראת היום הקדוש ליריביו התיאולוגיים, קפץ גם אצלו לרגע הקנאי הדתי החילוני. והרי זה ברור לגמרי, שהאובססיה החילונית בענייני מאכל ומשקה, זלילה וסביאה ביום הקדוש, היא תמונת מראה מדוייקת של הקנאות הדתית היודעת לספר בנוראות הצום הזה ומוראותיו, יסוריו ומעלותיו. ובסך הכל 24 שעות ללא אוכל. בערך מה שכל נפאלי  או נפאלית ממוצעים עושים בכל יום ראשון בשבוע.

Charles Robert Darwin by John Collier cropped.jpg

– צ'אלס דארווין (התמונות מהוויקיפדיה)

הטפה בענייני דת היא לדעתי לא רק מעשה פסול ואפילו דוחה מהבחינה האסתטית, ובטח האתית, אלא גם ברכה לבטלה. בעניין זה אני מקבל את התפיסה המקובלת בדת היהודית, שלדעתי גם הצילה את עמנו ואת דתנו במשך שנים הרבה מן העיסוק הנפסד במיסיונריות (עד שנדבקו היהודים, במיוחד האשכנזים, מן המחלה הפוסט יהודית הזאת  – ועוד כמה גרועות לא פחות ממנה – בגלותם הארוכה מדי באירופה).

דהיינו, התפיסה היהודית שהכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.

ואם אפילו השמיים (כביטוי מטאפורי לנוכחות האלוהית) אינם יכולים על האדם בעניין זה – ירצה, יאמין, לא ירצה, לא יאמין – ברור שרק איש טיפש ויהיר מאוד יהין לחשוב שמה שאפילו האל בעצמו אינו יכול – כלומר, לגרום לאדם להאמין – יכול לחולל האדם, בין אם זו מלאכתו בתור רב או מטיף, ובין שזה תחביבו בתור מי שרוצה לעשות טובה לחברים. מוייחל טוייבס, תגידו לחבר אשר כזה.

אז הטפה בהחלט לא, אבל ויכוח ודיון בענייני דת ואמונה אינם פסולים בעיני כלל וכלל. בתנאי ששני הצדדים באים אליו, כמו לכל דיון,  כשווים.  כשאיש אינו מתנשא על בן או בת שיחו, אינו חושב/ת מלכתחילה שהוא או היא טובים יותר, נאורים יותר, חכמים יותר, ושהצד השני הוא מפגר, חשוך, נגוע באינטרסים זרים או ראוי רק לבוז ולרחמים.

ובקיצור, מן הון להון  יצא לי  נושא מתאים מאין כמוהו לבקשת סליחה ומחילה לרגל יום הכיפורים הממשמש ובא עם כל קרן שמש שמתחדדת זוויתה.

שהרי כבר נאמר "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה-טוב ולא יחטא".

ולכן סליחה ומחילה אני מבקש, המכוונת כלפי שמיא כפי שהיא מכוונת כלפי אדם (קוראותי וקוראי היקרים): שאם חטאתי בשנה היוצאת באבק הטפה, בהתנשאות ריקה, בגאווה יתרה, אם לרגע נדמה היה ששכחתי עד כמה אני מטומטם בעצם (נא לעיין ב"אודות"), הרי שהיה מדובר בסתם פאלטה, נשבע שלא בכוונה, אני מתחרט מקרב לב ומבטיח להיטיב את דרכי בשנה הבאה.

מודעות פרסומת

From → אמונות

2 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו היקר.

    גם אני הצלחתי להרגיז אותך ,פה ושם כשלחתי אותך מפה לשם.
    אבל תדע שלא היתה בזה כוונה אישית, אלא הבעת עמדה שנכונה
    גם לכל אחד אחר ובהחלט הרגשתי תסכול מסויים על שלא הצלחתי
    להבהיר את עמדתי כראוי. לפעמים הדברים שאנו כותבים או אומרים,
    הם מחשבת רגע ,ללא פרספקטיבה מספיקה. בקשת הסליחה היא
    תהליך טוב ומזכך, שנתקבל גם בנצרות, בוידוי אצל הכומר.זה מחזיר
    אותנו למקומנו, ומנקז את "השתן" שנצטבר בראשנו .גם שאנו בטוחים
    שהצדק עמנו ,זה בסה'כ מנסיון חיינו .איך שלא יהיה אני מחכה להתחלה
    חדשה עם ראש פתוח לכל דעה, מבלי לראות כוונות זדון, של האחר.
    בהמשך אפשר לומר, כי כל אחד מתבצר בעמדותיו, גם בדברים לכאורה
    פעוטים ,כך שגם הטפה דתית אין בה ערך. גם כפיה דתית בכוח
    אינה מועילה, ר' את האנוסים בספרד . גמר חתימה טובה .

    Liked by 1 person

    • בן ציון,
      גמר חתימה טובה גם לך. וכמו שצריך, אתחיל את השנה הבאה בבקשת סליחה על הסובוח – על שלא תמיד אני ממהר להשיב. לא על כל דבר יש לי מה לומר, אז לפעמים אני מחכה קצת, אולי יבוא משהו ממשי ולא סתמי, מנומס, כדי לצאת ידי חובה. שתדע רק טוב, שיהיה לך מעניין, ושתמשיך להפציץ אותי באי-מיילים. גם כשאני לא מסכים, אני מוצא עניין.

      אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: