Skip to content

הנשק הכימי בסוריה: תתארו לעצמכם מה היה קורה אילו הנשיא אובמה היה מכיר בכוחו ומפסיק לגמגם ולזגזג

ספטמבר 11, 2013

טוב, מי אני, יבחוש בן שלולית (כמאמר הגשש) שאתחיל לעוץ עצות לאיש רם מעלה ורב זכויות כמו נשיא האמריקאי. אז כדי לאפשר בכ"ז את התעלול, אך גם להזכיר בכל עת לקוראים את היומרה המוזרה שבמעשה, אפנה בשורות הבאות אל הנשיא  בתואר המכבד והמכובד, אם כי קצת כבד – כבודו.

ובכן, כבודו, מה למדת ממהלך הימים האחרונים? במיוחד, כמובן, מן המהלך המפתיע של הרוסים והסורים, דהיינו נכונותו של המשטר האסאדי להתפרק מנשקיו הכימיים, ואגב כך, במפורש או במשתמע, להודות באחריותו לטבח הנורא באזרחים הסוריים?

DSCF6246

כבודו בנאום אמש בבית הלבן: לא השוטר של העולם?

האם עשו זאת מרוב אהבתם לאמת? מרוב אהבתם לשלום? משום שלפתע ראו את האור?

שום דבר מכל זה.

מדובר באותו רוצח המונים בשאר אל אסאד. הוא מוכן לוותר על הנשק הכימי שלו, או לפחות להודיע שהוא מוכן לעשות זאת, כדי שיוכל להמשיך לטבוח באזרחיו באלפים וברבבות כדי לשמור על משטרו.

מדובר באותו צאר רוסי, מחרחר מלחמות בעל ותק, ציניקן מוחלט, אדיש לחיי אדם לא פחות מהפרוטז'ה הסורי שלו. גם הוא מוכן לשחק על גמביט: להקריב פיון כדי לקדם את מעמדו על הלוח, או לפחות כדי לשמור עליו.

מה פתאום? מאיפה הנכונות הזאת? רוח השלום והדיפלומטיה שקפצה על הרוסים והסורים?

כי הם פשוט משקשקים. משקשקים מפחד.

בינינו, כבודו, זה בא לך כהפתעה.

אתה, כבודו, דווקא  עשית כל מה שביכולתך כדי להבהיר שאין להם ממה לחשוש.

אתה כלל לא מתכנן להפיל את אסאד, אמרת וחזרת והסברת.

אתה רוצה רק להבהיר לו נקודה אחת קטנה, שלא מוצא חן בעיניך דילוגו קל הראש (ובפעם ה-13 בערך) על פני הקו האדום שהצבת לו, בעניין הנשק הכימי והשימוש בו.

שלושה ימים של תקיפה, הבטחת לו, כולה טילי טומאהוק, כמה עשרות, נגיד 20 ביום, על אתרים שכנראה הוא כבר הספיק לפנות מהם את החיילים ואת החומרים היקרים שהוא מייעד לשימוש על אזרחיו האומללים.

ואם לא די בכך, כבודו, גם הודעת לפני שבועיים שאתה בכלל רוצה אישור מהקונגרס שלך לתקיפה המינורית שלך. מהלך די חסר סיכוי.

והרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר שלך בכלל עושים קולות של שטיח.

והנה, הסורים והרוסים ועימם האיראנים בכל זאת כה מבועתים. למה?

קודם כל הם פוחדים מהמכה. הם יודעים שיש לוויינים בשמיים, ואולי לא יעזור להם שפינו את האתרים המיועדים לתקיפה, כי הלוויינים מגלים גם להיכן הועברו החיילים והחומרים, וטילי הטומאהוק עלולים לפגוע בכל מקום.

ולא פחות מזה הם פוחדים שיצאו פארש. שיצאו פארש אחרי כל האיומים שהשמיעו. אחרי כל התגובות  הכואבות שהבטיחו. "המזרח התיכון הוא חבית של חומר נפץ"…"אין לדעת מה יכול לקרות"… והם הרי יודעים שהכי טוב מבחינתם, זה לשבת ולספוג.

הם חוששים שיוהרתם ויומרותיהם הריקות ייחשפו לעיני כל. שהאופוזיציה תנצל לצרכיה את המכה הקשה  שיספגו, גם בפועל מהטילים, וגם לרוח הלחימה של חיילי אסאד.

הם חוששים לא פחות מכך שאיזה גנרל נמהר או קולונל נחפז (בכנופיות של רצח בע"מ כמו משטר אסאד יש תמיד טיפוסים כאלה) יפתחו ביוזמה פרטית, ואז הגיהנום בכלל יפתח את שעריו.

הם יודעים שגם אם אתה, כבודו, מתכנן רק מכה מוגבלת בזמן ובהיקף, המתקפה הזאת, כך או כך, עלולה להביא לסופו הכואב של משטר הדמים בסוריה ולפירוקה של הברית המזוהמת המתחזקת את רצח ההמונים.

מה שמראה, כמובן, עד כמה רופף הוא המשטר. עד כמה חלשה היא הברית הזאת בין הרוצח מדמשק ובין סייעניו ממוסקבה ומטהראן. הוא יודע שלא יוכל לסמוך עליהם. הם יודעים שממש לא כדאי להם להתערב ולהגיב.

על הפחד הכבד שנפל עליהם מעידה גם עוצמת האיומים והאזהרות שהם משמיעים. ככל שגדל הפחד עולה רמת הזעקות.

האיראנים הרי מבינים שאויבים רבים מאוד שלהם, במזרח התיכון ובעולם, שהם בצדק הרוויחו את עוינותם, מחכים בקוצר רוח לשגיאה אחת קטנה שלהם, כדי להפוך לאיי חורבות את נתאנז ועוד כמה עשרות של אתרים גרעיניים, ולאבק דק ופורח את השאיפות הגרעיניות של משטר ההייאטוללות.

הרוסים יודעים היטב שכוחם הצבאי נופל בהרבה מכוחה של ארה"ב. שכל רמז לאיום צבאי מצידם אינו אלא בדיחה טפלה.

עכשיו, אחרי שהודה בעצם בחולשתו, מודיע לפתע המשטר הצארי של פוטין, כדי להפגין כוח מדומה, שהוא מבקש להעביר להייאטוללות של איראן עוד כור גרעיני ועוד טילים מתקדמים נגד מטוסים (בינתיים שמעתי הכחשה לקטע של הטילים, אבל נחכה ונראה). הרוסים שואפים לטפח את איראן כבולדוג הנשכני שלהם, התפקיד שממלאת צפון קוריאה למען הסינים.

אז מה אתה מבין מכל זה, כבודו?

אתה אומנם אמרת בנאומך אמש, ש"ארה"ב אינה השוטר העולמי. דברים נוראים מתרחשים על פני הכדור, ולמעלה מכוחנו הדבר לתקן כל רעה."

אבל כדאי שתבין זאת היטב, כבודו: היוזמה הרוסית-סורית לפתרון דיפלומטי, שנתלתה באיזו פליטת פה של שר החוץ היגע שלך, מבהירה את הדרך שבה רואים אותך, ואת מעמדה של ארה"ב, אפילו אויביך (שלא לדבר על ידידיך, במזרח התיכון ובמקומות אחרים, העוקבים בתדהמה, במבוכה, ולאחרונה אפילו גם בקצת רחמים, אחרי הפגנות החולשה והבלבלה שלך): אפילו יריביך רואים אותך ואת ארה"ב כשוטר העולמי, ובהיותם פושעים מועדים, המכירים בחולשתם, שאינה עולה בקנה אחד עם מילותיהם הרמות,  הם פוחדים ממך. הם בהחלט חוששים מכך, שגם אם אינך יכול לתקן כל עוולה, כדבריך, עדיין יש בכוחך, אפילו בלי כוונה,  לתקן את העוולה הספציפית שהם עצמם גורמים לה.

זו הסיבה היחידה לרוח הפייסנות הפתאומית שקפצה עליהם. עליך הם אולי מצליחים לעבוד, אבל הם עצמם יודעים עד כמה הם חלשים באמת.

הם פשוט משקשקים, כבודו.

ועכשיו, רק צא וחשוב, כבודו, מה היה קורה אם היית גם אתה מכיר בכוח שיש בידיך. לא מגמגם תוך כדי דיבור רהוט, כנהוג אצלך לאחרונה.  לא מגביל את עצמך מראש, אלא מציב מטרה ופועל בדרך נחושה ותכליתית להשיג אותה. מודיע בצורה ברורה שיש דברים שאינך מתכוון לשאת. לא קושר מרצונך משקלות כבדות על רגליך. לא אוזק מרצונך את ידיך מאחורי גבך. לא מסביר, למשל, שבעצם, בפועל,  אתה מצדד בהמשך שלטונו של איש הדמים מדמשק.

זה הלקח הנכון, כבודו, ממאורעות הימים האחרונים. כנופיות הרצח בע"מ השולטות בסוריה וסייעניהן הן חלשות מאוד. הן חלשות פוליטית, הן חלשות צבאית, הן חלשות כלכלית, הן חלשות מוסרית. זוהי ברית בין גנבים, שבה כל אחד מהמעורבים מחפש את הרווח שלו, וכל נחישות אמיתית תפיץ אותם לכל עבר.

אפילו הצעדים הקלושים שנקטת בהם חשפו את אפסותם.

לא צריך, כמובן, להגזים בחשיבות הוויתור שעשו הסורים והרוסים. בתגובה על אזהרה מגומגמת וחלושה מצד כבודו, הם ניפקו הבטחה שעניינה בעתיד הדי רחוק.

אבל מותר  לחשוב מה היה קורה, כבודו, אילו נשיא ארצות הברית היה מסיק ממעשיהם של פוטין ואסאד על כוחו האמיתי, וגם על כוחם האמיתי.

האין זה ברור כשמש, שככל שיהיה כבודו נחוש יותר, יפחת הסיכוי לכך שתיאלץ להפעיל כוח? שככל שתתרחק מהתיאוריות המטופשות של המילייה הפוליטי והאקדמי שלך, תקטן סכנת המלחמה, ויתקרב סופן של כנופיות הרצח בע"מ השולטות בדמשק ובטהראן, תחת כנפיו של הצאר ממוסקבה?

שככל שיהיה כבודו פחות פרופסור ויותר פוליטיקאי, ייטב לו עצמו, למדינתו ולכל אדם שוחר טוב על פני הכדור?

ועוד מילה, כבודו, על הפיקוד הצבאי שלך. אין זו הפעם הראשונה שראש המטות המשולבים, האדמיראל מרטין דמפסי, מתגלה לעיני כל כמי שרואה את תפקידו קודם כל כמנחש רצון הנשיא ומי שאמור להשביע את רצונו מהבחינה הפוליטית.

הוא עשה זאת בהתעוררות הקודמת של פרשת הגרעין האיראני בחורף שעבר, כשהתחיל לקשקש שטויות כמין מומחה ללוגיקה על "הרציונליזם האיראני".

הוא עשה זאת שוב עם התעוררות הפרשה הנוכחית של השימוש בנשק כימי על ידי המשטר הסורי, כשניסה להסביר עד כמה תקיפה בסוריה לא ממש תעזור… שהיא תעלה ביוקר...

דיבורים של פקיד המבקש לרצות את האדון שמינה אותו.

אתה הוא שמינית את הרמטכ"ל הזה, כבודו, וקשה למצוא גנרל חסר שימוש יותר מאחד כזה שרואה כתפקידו לשרת מבחינה פוליטית את אדונו,  לנחש את עמדותיו עוד לפני שהובעו, ולתמוך בהן כאילו "מבחינה מקצועית." אתה לא תצליח לחמוק מאחריות, כבודו, אם וכאשר יתברר שמינית לראש הכוחות המזויינים שלך אדם שהוא יותר פוליטיקאי המבקש לרצות, מאיש צבא שתפקידו בעיקר לנצח במלחמה.

מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: