דילוג לתוכן

ללפיד מומלץ לנסות ג'וינט; לאן נעלם הרציונליזם האיראני; איש השנה – עבד אל פתאח א-סיסי; אל-קאעידה לא ישתלט על סוריה

ספטמבר 4, 2013

התלבטתי  לא מעט באשר לשאלה, מה יהיה נושאו של הפוסט המסיים את השנה העברית  תשע"ג, שאותה אנו עומדים להותיר מאחורינו.

בהתחלה השתעשעתי במחשבה  על שר האוצר יאיר לפיד והגו'ינטים שלא יצא לו לעשן, נעבעך. כולם מתנפלים על שר האוצר בעוון שקרנותו כביכול. שהנה יש עדויות מן הגורן ומן היקב שדווקא עישן ועוד איך, וגם עסק במסחר זעיר.  והוא מתעקש: לא ולא!

שר אוצר לפיד: נסה ג'וינט

שר אוצר לפיד: נסה ג'וינט

ובכן, מה שחשבתי, היה להסביר ללפיד, בהנחה ששר ישראלי לא יעז לשקר,  שדווקא חבל שלא עישן קצת ג'וינטים. אמנם לא מדובר בחומר שממש פותח את דלתות ההכרה, כמו טריפים (לפי שם ספרו הידוע של אלדוס האכסלי ושם להקתו הידועה עוד יותר של ג'ים מוריסון), אבל חלונות הוא בוודאי פותח.

קצת איוורור של מוח סחי מאובן לא היה מזיק ללפיד, בטח בתפקיד של שר אוצר.

ג'וינט קטן בסוף היום, היה יכול לפתוח ללפיד איזו עין שלישית, וכך לראות שקוף את הבלופים שמלעיטים אותו פקידי האוצר באופן קבוע, ולפי דעתי גם יועציו.

איזו התעלות קלה על היומיום, היתה גורמת לו אולי לשאול, מה לעזאזל קורה עם 50 מיליארדי הדולרים (!!!) שצבר הנגיד היוצא המהולל סטנלי פישר בשבע השנים האחרונות, ומי בכלל צריך את הר הדולרים הזה (80 מיליארד דולר!) שנערם לנו כאן, ושרק גורם לנו להפסדים כבדים.  ולמה לחנוק כל כך הרבה אנשים שבקושי גומרים את החודש, כשכל כך הרבה דולרים דחוסים חסרי שימוש בתוך המזרון (ששורה תחתונה הם שקלים שהוצאו מהמשק הישראלי).

אילו היה לפיד תופס ראש מתאים, אולי לא היה משחרר את השטות שפלט בדבר הסכנה שבירידת מחירי הדיור – בשעה שהנזק העיקרי למשק נגרם על ידי מחירי הדיור המוגזמים כל כך.

ועוד.

ועכשיו יש בשוק חומרים חוקיים למדי, כך שלא תהיה בעייה להוד מכובדותו.  בפיצוציות התל אביביות מוכרים חיקויים סבירים של גראס,  שאפילו אין להם ריח מפליל. אפשר לגלגל בבית, ולעשן במרפסת בהפסקה של ישיבת ממשלה ארוכה ומייגעת. יהיו צחוקים.

*****

אחר כך חשבתי לכתוב סיכום של השנה היוצאת. לשם כך חזרתי למה שהעסיק אותי כאן בבלוג לפני תריסר חודשים, ומה גיליתי? שחלק ניכר מהרשומות הפוליטיות שכתבתי בתחילת ספטמבר אשתקד, נגעו לעניין האיראני.  התיאוריה בדבר הרציונליזם המשוער של ההנהגה האיראנית הגיעה אז לאחד משיאי השתוללותה, ופומפמה במרץ אדיר על ידי הקואליציה של השמאל המדומה וכמה אקסים ביטחוניים שלא סובלים את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת שר הביטחון דאז אהוד ברק.

אקס בטחוני מאיר דגן: לאן נעלם?

אקס בטחוני מאיר דגן: לאן נעלם?

ואז זה בכלל היה מחמוד אחמדינג'ד שעמד בראש המערכת הפוליטית באיראן. היה אפשר להניח, שעכשיו, כשיש לנו עניין עם רוחאני החדש, והעניין האיראני שב ועולה, תתחדש ביתר שאת ועזוז ההשתוללות של המומחים ללוגיקה בדבר הרציונליזם האיראני. אך משום מה זה לא קורה. עכשיו מככב בשאר אסאד בתור נביא הרציונליזם של השמאל המדומה, ואילו האקסים הביטחוניים המתמחים ברציונליזם של אויבינו, בעיקר מאיר דגן ויובל דיסקין,  שותקים הפעם משום מה כדגים.

*****

ועוד היה בדעתי להכתיר את איש השנה. עם כל הכבוד לשר האוצר שלנו, הסחי המופתי יאיר לפיד, איש השנה שלי הוא השליט החדש את מצרים, הגנרל עבד אל פתאח א-סיסי. הוא אומנם הגיע  לקידמת הבמה רק לאחרונה, אבל יש לי הרגשה שהוא עוד יישאר עימנו זמן רב. ולאור חשיבותה של מצרים, מעמדה והמשטר בה,  בכל מה שנוגע אלינו ולמזרח התיכון כולו, זה לא יהיה מוגזם לשאת עיניים אל מעבר לגבול ולהכתיר באיש השנה את  הגנרל מקאהיר.

DSCF6118

גנרל מצרי א-סיסי: הפרעה החדש

קוראי הוותיקים אולי זוכרים שכמה פעמים כתבתי כאן  את דעתי, שמעבר לשטויות אוויליות מתעשיית מדעי המדינה והפוסט מודרניזם, יש דבר כזה עמים, ויש היסטוריה של עמים. ועם כל החשיבות של תורת המשטרים, דימוקרטיה וכו', לעמים יש תודעה משלהם, דפוסי התנהלות והתנהגות שהם מורגלים בהם, ולכן מה שמצרים זקוקה לו, הוא פרעה חדש.

מין אבא גדול של ארץ הנילוס, כמו שהיו עבד אל נאצר, אנואר אל סאדאת וחוסני מובראק, וכמו שלא היה, עם כל הכבוד, מוחמד מורסי. מנהיג במשמעות הכי פשוטה וטבעית של המילה, שעניינו המרכזי ביושבו בארמון הנשיא בקאהיר, הוא להאכיל ולהשקות שמונים וכמה מיליוני אנשים, ולאו דווקא  לכונן חליפות איסלאמית שתשלוט (בשלב הראשון) על כל המרחב הערבי, מבגדד עד סביליה, ועל הדרך לערוך התערבויות כירורגיות באבריהן המוצנעים של בנות מצרים הצעירות כדי להכשירן לאיסלם האמיתי.

אז נראה לי שא-סיסי כבר מודד את הנעליים הגדולות של פרעה מספר 4 של מצרים בעידן החדש.

*****

ולבסוף מצאתי את עצמי עוסק במה שיעסיק את תודעתי, ולפי דעתי את תודעתו של כל ישראלי במשך ימי החג הקרובים, ומן הסתם בשבועות הראשונים של השנה הבאה, ואולי גם מעבר לזה:

סוריה.

אני לא בעניין של לתת לפוליטיקאים נבחרים הצעות ועצות בדבר הדרך אשר ילכו בה בעניינים של חיים ומוות, כמו מלחמה, פעולות צבאיות ואופן ניהולן של הפצצות או קרבות. לא פוליטיקאים מקומיים, וגם לא אמריקאים.

רב קצבים בשאר אסאד: עולה על אביו

רב קצבים בשאר אסאד: עולה על אביו

עקרונית, מלחמות אינני אוהב. אנשים הרוגים זה עניין רע מאוד בעיני. בטח כשמדובר באזרחים. העמים הערבים שאנו יושבים בקרבם הם בעיני אחינו, עצמנו ובשרנו, ומי ששמחים על מותם או גם אדישים לדבר, ראוי להם לחשוב היטב על דבריהם, וכיצד הם משרתים בטיפשותם וברשעותם את מחרחרי המלחמה המנווולים מטורקיה ומאיראן, מבריטניה ומנורווגיה.

ודווקא משום כך אני חושב שטוב היה להיפטר מבשאר אסאד הצעיר, רב קצבים שכבר מזמן עלה על אביו, שגם לו לא היה חסר כלום בעיסוק הנתעב הזה של ראש מדינה הטובח עשרות אלפים מאזרחי מדינתו.

אני משתגע עדיין מצביעותו של השמאל המדומה שלנו. כבר כשהתחיל הטבח בסוריה, הבעתי את תדהמתי על שתיקתו המוחלטת של השמאל הישראלי.  ועכשיו, כשפה ושם כבר יש דיבורים, המצב לא טוב בהרבה.

בהקשר של ההתערבות הצבאית האמריקאית האפשרית בסוריה, אני שומע וקורא אצלם תהיות באשר לעצם ההצדקה של ההתערבות האימפריאליסטית הזאת בגורלו של העם הסורי. מה האמריקאים מבינים בכלל? מי נתן להם רשות להתערב?

מעניין שאותם אנשים עצמם כלל לא תוהים לגבי המעורבות הרוסית העמוקה בסוריה, שלא לדבר על המעורבות האיראנית והחיזבאללונית. מה, סוריה היא אחת מהמדינות של בריה"מ-לשעבר, שבהן מותר לוולדימיר פוטין להתערב כרצונו, בעוד שלאובמה אסור? ומה מחפשים שם האיראנים? סוריה היא המחוז ה-32 האבוד של איראן? היא התוספתן של לבנון, שהחיזבאללה מתערב שם?

אבל השמאל המדומה לא יגיד דבר בעניינים האלה. הרי נועם חומסקי ישב עם נסראללה והם בכלל אחוקים, ואיראן היא בכלל חלק לגיטימי של החזית אנטי-אימפריאליסטית המפוארת,  בעוד שרוסיה וסין  הן בכלל יורשות של הקומוניזם, אז הבה נסלח להן בגין הסטיות הבורגניות הקטנטנות הפוקדות אותן ברגעים אלה של ההיסטוריה.

ויש עוד טענה שעולה באותם חוגים מפוקפקים, אבל  גם אצל רבים אחרים המחזיקים מעצמם ריאליסטים, והיא, שכלל לא ברור מה טוב יותר מבחינתנו, מבחינת הסורים ומבחינת העולם – אסאד, או האופוזיציה? וזה בגלל טיבה המפוקפק של קואליציית המורדים וחלק משותפיה,  אל-קאעידה ושות'.  ברור שהם חוזרים בעניין הזה כתוכים על אזהרותיהם של אסאד עצמו ושל שותפיו הרוסים.

בדיוק מה שאמר גם מועמר קדאפי בשבועות האחרונים לשלטונו, לפני כשנתיים. היזהרו מאל קאעידה.

אז אמר.

אל קאעידה ושותפיה אינם שולטים בלוב. אמנם לא הכל רגוע באותה מדינה, אבל הבעיות הן בין שבטיות, בין המיליציות החמושות ובין העם והצבא.

הכנופיות האיסלמיסטיות הקיצוניות שנלחמות עכשיו בסוריה אינן בנויות לשלטון. כרגע הן זוכות לתמיכה מסויימת מצד העם הסורי, שכן הן משרתות את מטרתו במלחמה נגד אסאד. אולם מהרגע שיוסר שלטונו של הדיקטטור הרצחני, לא יהיה בהן עוד שום צורך. לדעתי, בתהליך ההבראה, יש סיכוי טוב שהסורים ינערו מעצמם את החבורות האלה כמו שאדם הקם ממחלתו מנער מעליו את העלוקות והכינים שדבקו בו לעת חולשתו.

וחוץ מזה, להשוות אותם לצבא סדיר ענק, בעל ארגון, ארסנל נשק ותמיכה מעצמתית, הנתון למרותו של רוצח המונים מדופלם, שעכשיו גם מאיים במלחמה אזורית?

אבל תעזבו. זה השמאל המדומה שחושב שאסאד הוא בכלל רציונלי. זה אותו שמאל שניבא לנו לפני שבועות אחדים שמצרים הולכת להיות סוריה הבאה. עוד אחד מתעלולי ה-WISHFUL THINKING של הדבילים האלה.

*****

ושנה טובה לכל קוראי. שנת שלום, בעיקר, ושנהיה בריאים.

4 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו ,
    בקשר למה עושה הג'וינט לאדם, אני באמת לא יכול
    להביע דעה, אני מדור וסביבה אחרת .אפילו בירה
    לא שתיתי ב 40 השנים האחרונות וגם לא מעשן
    סיגריות ,לפעמים שואלים אותי ,בעצם בשביל מה
    אתה חי.
    לגבי גנרל סיסי ,אני בטוח שכוונותיו טובות לגבינו.
    הממסד הצבאי לרוב הבין, שכדאי לו לשתף פעולה
    איתנו. לא אנחנו הגורם לרעב במצרים, אנחנו הגורם
    שיכול לעזור וזה מה שמעניין אותם עכשיו. הם נתנו
    צ'אנס למורסי, אך כשזיהו את כוונותיו האמיתיות,
    לקחו את מושכות ההנהגה.
    לגבי סוריה עוד חזון למועד ,בשאר אסד מוחלש
    יוכל לשמש כחיסון טוב, נגד הבלגניסטים הזרים
    כשיבין שהוא לא יכול להשמיד, כל מה שבא לו.
    וישנה איסטרטגיה. שהרי מבחינה מוסרית, כל מי
    שראה את הטבח ולא עשה דבר נגד, במידה מסויימת
    שותף.אז הוא כבר יכול לראות את עצמו, כאחד
    מהחבר'ה, אז איזה טענות גדולות, כבר אפשר לטעון
    נגדו. שנה טובה .

    אהבתי

    • בן ציון,
      לדעתי אין לך מה להצטער על מחדליך בתחום חומרי התודעה, ובמיוחד בתחום הסיגריות המכונות "פארש" (כלומר, שאין בהן דבר מלבד ניקוטין טיפשי), או הבירה שהורסת את הכבד ומנפחת את הבטן. לא רבים יוצאים מההתנסויות האלה ללא נזקים. אבל מי שכבר התנסה, ולא מפיק מכך את התועלת האפשרית או מסתבך בהכחשות אוויליות, יוצא מופסד מכל הכיוונים, ולכך התכוונתי בדברי על לפיד. באשר לאסאד, נראה לי שנדבקת בקדחת חיסוני הפוליו, ואתה מתייחס אליו כמין נגיף פוליו מוחלש המשמש כחיסון נגד אלה שאתה קורא להם הבלגניסטים הזרים. אך לדעתי, החיסון ששמו אסאד גורם לאין ערוך יותר נזק, לסוריה ובכלל, מכל הבלגניסטים הזרים. כלומר – החיסון גרוע מהמחלה.

      אהבתי

      • מנחמי בן-ציון permalink

        מאפיהו,

        אמרתי חיסון מוחלש . מצידי ששני הצדדים הלוחמים בסוריה, יחלו אחד
        את השני, זה נבלה וזה טרפה .חבל רק שיש נפגעים האחרים, חפים
        מפשע, כל כך רבים .עכשיו זה כבר הפך לעיניין מוסרי, בין לאומי. הבעיה
        שאנחנו כניראה יותר רגישים, מרוב העולם. וזה מתורגם בדרך כלל
        לרגשי אשם, והאשמה מופנית אלינו תמיד, בסופו של דבר .

        אהבתי

  2. דניאל permalink

    שנה טובה גם לך. תודה על שנה של פוסטים מעוררים, ומאחל לך ולי שנה נוספת (לפחות) של פוסטים כאלה.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: