דילוג לתוכן

המלחמה בסוריה: התיאוריות של הפרופסור אובמה והעולם האמיתי

ספטמבר 1, 2013

אז מה היה לנו. באיחור המאפיין כוכבי רוק הופיע אמש הנשיא ברק אובמה על מדשאת הבית הלבן, כשלצידו סגנו ג'ו ביידן (בתפקיד המבוגר האחראי?), ובקצב הסטקטו החביב עליו, צליל-צליל, מילה-מילה, משפט-משפט, דבר דבור על אופניו, בניסוחים מלוטשים, בהחלטיות נמרצת, במנהיגותיות נחושה,  אמר הנשיא האמריקאי לעיתונאים על הדשא שלפניו, לאזרחי ארצו ולעולם כולו, שזהו זה, נפל הפור:

DSCF6178

הנשיא אובמה ומבוגר אחראי אתמול בבית הלבן: החלטיות נחושה

הנשיא החליט. החלטה שהוא לגמרי שלם איתה. החלטה  נבונה, שקולה, מוסרית מאין כמוה, משקפת את ערכי האמריקנה ועולה בקנה אחד עם כל מה שנכון, צודק ומחוייב המציאות. בסוריה בוצע  פשע שאין לו מחילה. אין מנוס מפעולה. הבטחתי ולכן אקיים. כל זה במשפטים המביעים ביטחון והחלטיות כמו I AM CONFIDENT וגם WE ARE ABLE TO STRIKE WHEN EVER WE CHOSE.

אך –

אבל –

ברם –

אולם –

למרות ההחלטה הנשיאותית הצודקת, הנכונה, הנבונה מאין כמוה –

מכיוון שהנשיא הוא גם דימוקרט מאין כמוהו – נשיא הרפובליקה –

מה שלא עומד כמובן בסתירה להחלטיותו המנהיגותית המובנית האמורה לעיל –

או לצידקת ההחלטה שקיבל ברשות ובסמכות –

נא קבלו עיכוב קל וקטן –

נחוצה לנשיא שלנו הסכמה מצד נציגי העם האמריקאי בקונגרס.

וגם החלק השני הזה, שאחרי הברם-אולם-אך-אבל, באותו קצב סטקטו נמרץ, אותם משפטים בנויים לתלפיות, אותה החלטיות נשיאותית זקופת קומה –

כאילו שלא כל העולם מבין שמשהו פה, בכל המבנה האורטורי-מנהיגותי-נשיאותי-מוסרי הזה,  דפוק עד היסוד.

שהרי אם ההחלטה התקבלה ברשות ובסמכות, על ידי הנשיא, שנבחר על ידי העם האמריקאי בדיוק כדי לקבל החלטות כאלה – והוא בטוח בנכונות החלטתו – אז מה לקונגרס ולכל זה?

ואם יש צורך באישור הקונגרס – אז למה לא התבקש הקונגרס להידרש לעניין לפני שהתקבלה ההחלטה הנשיאותית הנמרצת והנבונה מאין כמוה? מדוע לא בא הנשיא לקונגרס ושטח שם את שיקוליו הנבונים והנכונים לפני שהטריח למזרח הים התיכון את השייטת האמריקאית, לפני שחימש את המפציצים וגרם לבלגן מחריד שכזה בתורים לקבלת מסיכות גז בישראל, עם כל הכבוד?

למה לרתום את העגלה לפני הסוסים?

הנשיא  אובמה כאותו אקדוחן אומלל שניצב מול המכוער הטובל באמבט בסרט של סרג'יו ליאונה, ובמקום לירות – מדבר.

ואוכל אותה.

When you have to shoot…

*****

לפני כמה שבועות, אפרופו האירועים במצרים והעמדה הנשיאותית האמריקאית בקשר אליהם, הענקתי לרשומה שכתבתי באותו עניין הזה את הכותרת השאלתית: "פרופסור מפוזר בבית הלבן?"
אחרי מה שקרה אתמול על מדשאת הבית הלבן, נראה לי שכבר אפשר, לפחות זמנית, לוותר על סימן השאלה.

הנשיא האמריקאי ברק אובמה הוא הרבה מאוד פרופסור די מפוזר ומעט מאוד פוליטיקאי סביר.

הוא רק מדבר כמו פוליטיקאי. גם זה רק מבחינת הצורה, לא מבחינת התוכן.

קול חזק, מקל קטן.

ההיפך ממה שהמליץ בזמנו הנשיא תיאודור רוזוולט.

וזה מצער מאוד.

נא הביטו בקריקטורה המצויינת שהופיעה לפני שבועות אחדים ב"מעריב", פרי המכחול של רוני גורדון.

רוני גורדון

את הקריקטורה הזאת אפשר היה לפרסם יום-יום, פשוט יום-יום, מאז החלה הקדנציה השניה של הנשיא אובמה בחודש ינואר השנה.

הזיגזוג הנשיאותי בעניין ההפצצה בסוריה, הוא רק פועל יוצא של העובדה שאובמה אינו מתייחס התייחסות פוליטית אל עצמו, אל תפקידו, אל ארצו, אל המדיניות העולמית ואל המזרח התיכון – אלא התייחסות אקדמית.

ויש שוני גדול בין התייחסות אקדמית ובין התייחסות פוליטית. שמיים וארץ.

הפרופסור אובמה  מקים לעצמו עולם-על תיאורטי המתאים מצד אחד לאידיאולוגיה השמאליברלית שלו ומצד שני לבורותו המצערת בכל מה שקשור באזור הזה, טומן את ראשו בחולות העולם המדומה שברא לו יש מאין – ונדמה לו שהכל בסדר גמור – ואז מקפצץ התיש המזרח תיכוני היישר מתוך העולם האמיתי – ונוגח בעכוזו הנישא של הפרופסור המפוזר.

כבוד לקריקטוריסט רוני גורדון.

פוליטיקה שמנהל פרופסור, היא קריקטורה של פוליטיקה.

*****

כזכור, עוד בתקופת מסע הבחירות, ומאז תם מסע הבחירות בניצחונו של הנשיא אובמה בנובמבר אשתקד, שבו וטרטרו לנו כלי התקשורת, בארצות הברית, בעולם ובארץ (ובמיוחד ב"הארץ"), כי שינוי מרחיק לכת, אסטרטגי וגלובלי, עומד לחול בסדר העדיפויות של הנשיא ושל המעצמה האמריקאית:

המזרח-התיכון עומד לרדת למקום נמוך בסדר היום הנשיאותי והמעצמתי.

הנשיא עומד להתרכז בנושאי הפנים האמריקאים, כלכלה וחברה.

ובכל מה שקשור למדיניות החוץ – המזרח הרחוק עומד לכבוש את תשומת ליבו של הנשיא.

הסיבה: המזרח התיכון כבר לא חשוב כמו שהיה. מה שעשה את המזרח התיכון חשוב כל כך עד כה, הוא הנפט. והנה – זה מה שסיפרו לנו – בעקבות גילויו של  פטנט חדש  לניעור עז של האדמה כדי להפיק ממנה גז, וכן בעקבות שינויים צפויים בהרגלי  הצריכה, עומדת חשיבותו של הנפט המזרח תיכוני לרדת פלאים.

ומכאן  השינוי שיחול לאלתר באותו סדר עדיפויות נשיאותי.

אך הפלא ופלא, דומה שמעולם לא היה נשיא אמריקאי עסוק כל כך עם ענייני המזרח התיכון, כמו הנשיא אובמה בשמונה החודשים הראשונים לכהונתו השניה.

כבר בפברואר הוא הגיע לישראל והתניע את תהליך השלום הישראלי-פלשתיני. לרגע אחד לא הרפו ממנו ענייני סוריה ומצרים, עיראק למרות שכאילו נטש אותה, טורקיה ואיראן, ערב הסעודית ותימן. התיש המזרח תיכוני קיפצץ ונגח. קיפצץ ונגח.

הפרשן המדיני הבכיר של ידיעות אחרונות, שמעון שיפר, שהצליח להבחין בהתרחשות הנוגדת את התיאוריה האקדמית של הנשיא, הודיע לנו בכל הרצינות שזה דווקא מתיישב עם התכנון מרחיק הלכת: במהלך 2013 יסיים הנשיא אובמה את העיסוק בכמה עניינים קטנים שנשאר לו לסגור במזרח התיכון, כך הפרשן שיפר, כדי שב-2014 יוכל סוף סוף להתפנות לעיקר – המזרח הרחוק.

ידיעות אחרונות בתור האתנחתא הקומית שלנו. לה-קאנאר אנשנה של העיתונות העברית.

נמתין בסבלנות ל-2014.

במזרח הרחוק כבר בטח חוששים לבאות.

אם המזרח התיכון שבו לא מתעניין עוד הנשיא נראה ככה – מה יקרה למזרח הרחוק שבו יגלה הנשיא התעניינות?

*****

לא פחות מן האיוולת שבתיאוריה עצמה, בולטת האיוולת שבפרסומה ברבים.

שהרי אם ארה"ב עומדת לחסל את ענייניה במזרח התיכון, כולם יודעים, למה שאסאד ג'וניור לא יצפצף על אזהרותיו ולא יפציץ את בני עמו האומללים בנשק כימי?

למה ש"הנשיא הנבחר" מוחמד מורסי  לא ישלח קרוואנים שעברו הסבה לאמבולנסים ויערוך ברית מילה לכמה עשרות אלפי ילדות מצריות בנות 3 עד 9 כדי שלא ימצאו כופרות על פי תפיסת האיסלם שלו? למה שלא ימנה למושל מחוז טירוריסט איסלמי שידיו מוכתמות בדמם של עשרות תיירים אירופאים? למה שלא יעמיד את צוויו הנשיאותיים מעל למערכת המשפטית של ארצו? ולמה שצבאו לא יסיר את עולו של האיסלמיסט הקנאי מעמו האומלל והמורעב?

ואם הפרופסור אובמה נושא הרצאה ארוכה ומנומקת במכללה האמריקאית לביטחון לאומי  במקנייר  בסוף מאי, ומסביר שלמעשה תמה המלחמה בטרור – בהצלחה, כמובן – למה שמנהיגי הטרור לא יבינו שזהו, תם המרדף חסר הרחמים אחריהם –  והם יכולים להתחיל לתכנן התקפה מצידם – וכתוצאה מכך נאלץ אובמה לסגור את שעריהן של 22 נציגויות דיפלומטיות של ארה"ב בכל רחבי המזרח התיכון, זה שבו, ועכשיו גם בטרור שהוא מייצא,  כבר אין לו עניין רב? כל זה שבועות ספורים אחרי הנאום הפרוגרמטי המפורט?

וכמו הקריקטורה של רוני גורדון שכוחה יפה עד היום, נא קבלו מה שנכתב במאמר המערכת של הוושיגטון פוסט לפני יותר משישה שבועות, ב-12.07.2013, אפרופו פרשת הנשק הכימי הסורי כבר בהתגלותה הקודמת:

"מדיניותו האומללה של מר אובמה ביחס לסוריה הדליקה נורות אדומות ובילבלה  בעלות ברית חשובות של ארה"ב, כולל טורקיה וישראל, התוהות אם עדיין אפשר להתייחס אל ארצות הברית כאל כוח משמעותי באזור.  חולשה זו עודדה לא רק את מר אסאד אלא גם את איראן, ששידרגה את מעורבותה בסוריה באמונה שלא יימצא מי שיתנגד לכך. עכשיו כושל הנשיא אפילו בביצוע הצעד המתון שעליו כבר החליט. זהו חיזיון שיכול רק להזיק למעמדה של ארה"ב במזרח התיכון – ולהאריך את שפך הדם בסוריה."

למרות כל האמור לעיל טרם איבדתי את תקוותי לגבי הנשיא אובמה. האיש לא טיפש. הוא רק שבוי באידיאולוגיות, בכל מיני WISHFUL THINKING לא ענייניים, וכתוצאה מזה הוא אוכל מכה אחרי מכה. יש לקוות שלא יהיה צורך במכה נוספת ממש קשה כדי שיתעורר סוף סוף.

אחרי הכל, אנחנו עדיין זקוקים לו בשביל ההסכם הקטן שלנו עם הפלשתינים.

 

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: