Skip to content

אמש בלונדון וקירשנבאום: עוד מקרה של בולשביזם ז'דנוביסטי

אוגוסט 27, 2013

ראיתי אתמול, כהרגלי, את תכניתם של לונדון וקירשנבאום. לצורך דיון על סוריה הוזמנו שניים: האחד, הח"כ יוני שטבון, שירון לונדון הציג אותו תחילה כחבר כנסת של "הבית הלאומי" ואחרי שהועמד על טעותו תיקן ל"בית היהודי" והסביר שזה אותו דבר; והמתדיין שמולו הוצג כפרופסור יגיל לוי מהאוניברסיטה הפתוחה. לא אתייחס כאן לדעותיהם של המתדיינים באשר לסוריה. שניהם לא מומחים לעניין, לא מקוריים במיוחד, ולא היה עניין רב בדעותיהם: האחד ייצג מה שמקובל לחשוב כימין, והשני – מה שמקובל לחשוב כשמאל.

מה שהקפיץ אותי, היתה הצורה שבה הוצגו השניים: שטבון הוצג כמות שהוא, כח"כ של מפלגה ימנית, שלכן ברור שהוא מציג עמדה מוטה פוליטית.

אך מהצד השני מה קיבלנו? פרופסור, זאת אומרת איש מדע , מורה באוניברסיטה, שמטבע הדברים מציג דעה שקולה, לא מוטה, אקדמית. אף מילה על פוליטיקה.

אלא מה, שהפרופ' לוי אמנם אינו ח"כ, אבל הוא בעל דעות פוליטיות קיצוניות לא פחות מאלה של שטבון – לצד השני. לוי משתייך לכוחות השמאל המדומה, כולל ראיון ל"מגזין הכיבוש".

הוא גם זכה לא מזמן ב"פרס שפירא".

הייתי זקוק לקצת גיגולים כדי לעמוד על טיבו של אותו פרס, הניתן על שמו של הסוציולוג המנוח יונתן שפירא. את הפרס מעניקה "האגודה הבינלאומית לחקר ישראל" (AIS), שהיא בכלל אמריקאית, ומסונפת ל"אגודה הצפון אמריקאית  לחקר המזרח התיכון" (MESA). במקור היה המזרחן הנודע ברנרד לואיס בין מייסדיה של MESA ב-1966 אך הוא פרש ב-2007 והקים אגודה מתחרה אחרי שהצהיר כי MESA "נעשה פוליטי ברמה חסרת תקדים, מה שהשפיע לא רק על המחקרים הבסיסיים בלשון, ספרות והיסטוריה, אלא גם על מחקרים בתחומים אחרים ככלכלה, פוליטיקה ומדעי החברה."  מזרחן אחר באותו לינק האשים את MESA ב"חשיבה קבוצתית", זאת אומרת, קולקטיביות רעיונית.  התמונה ברורה: האוריינטליסטים של אדוארד סעיד השתלטו על MESA, ואם הארגון המסונף אליהם מעניק פרס לפרופ' יגיל לוי, תסמכו עליהם שם: הם יודעים מה הם עושים.

אז מה אנו אמורים ללמוד מהפרקטיקה העיתונאית המוזרה הזאת, כאשר צד אחד בדיון מוצג כמות שהוא, ואילו למתדיין מהשמאל הקיצוני מארגנים הסוואה אקדמאית מכובדת, ולא מזכירים במילה את השתייכותו הפוליטית המובהקת?

הנה המסקנה שלי: אני אמנם אוהב מאוד את לונדון וקירשנבאום ותוכניתם. אבל נראה לי שכל מי שחביבים עליו חופש הדעה, שקיפות ואמת בתקשורת וכן הלאה, צריך להודות לאל הטוב שבמרומים על כך, שבישראל שולטים פשיסטים ימניים חשוכים מסוגם של שטבון וחבריו למפלגה ולקואליציה, ולא ליברלים נאורים כמו לונדון את קירשנבאום וחבריהם לדעה.

אני לא אומר את הדברים האלה רק על סמך המקרה של "העימות" שטבון-לוי מאמש, כמובן. כבר הבאתי כאן בבלוג די והותר דוגמאות לתרגילים מפוקפקים מהסוג הזה גם בתכניתם של לונדון וקירשנבאום, וגם במעוזים אחרים של אותו מחנה פוליטי, כמו גל"צ וכמו "הארץ". ישמרנו האל מן הבולשביזם הז'דנוביסטי הזה, שלטון השקר והרמיה, המתחזה כמובן לליברלי, דמוקרטי, וכן הלאה. ג'ורג' אורוול ידע היטב מה הוא שח באשר לסכנות ולנזקים הצפויים מהטיפוסים האלה.

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: