דילוג לתוכן

אמנון לוי והשד העדתי (4): הדג מסריח מהראש

אוגוסט 23, 2013

ראשית, כדי שנזכור על מה אנחנו מדברים, הנה, שחור על לבן, כמה מהנתונים שהביא אמנון לוי בפרק הרביעי והמסכם של הסדרה, פרק שעסק בעיקר בתקשורת, אך לא רק.

תחילה קצת פוליטיקה.

3 שרים מזרחיים בממשלת ישראל הנוכחית, ועוד אחד חצי-חצי. מעולם לא היה בישראל ראש ממשלה מזרחי. כל התריסר שכיהנו בתפקיד הרם – אשכנזים. מתוך 17 שרי ביטחון היו 4 מזרחיים. מתוך 24 שרי אוצר היו 3 מזרחיים. מתוך 18 שרי חוץ היו 3 מזרחיים. כל המזרחיים שבתפקידים הבכירים, אגב, כיהנו בממשלות שמאז המהפך הפוליטי של 1977.לפני כן, בממשלות של מפא"י, היה נהוג להקצות לפוליטיקאי מזרחי מקום אחד ליד שולחן הממשלה, בדרך כלל: שר המשטרה.

כלכלה וביטחון. מצב הנגידים בבנק ישראל: 8:0 לטובת האשכנזים. ראשי המוסד:10:1 לטובת האשכנזים. השב"כ – כמו המוסד. רק 1 מתוך 11 למזרחיים.

DSCF6138

עיתונאי אמנון לוי: ראוי להוקרה

ולמצב בתקשורת: מתוך 27 מגישים של תכניות אקטואליה בימי החול ברשתות הטלוויזיה המרכזיות, יש 4 מזרחיים. 3 מתוכם, במקרה, נשים. מתוך 14 מגישי התכניות האלה בסופשבוע: 1.5 מזרחיים.

בחמשת אתרי האינטרנט המובילים אין אף מזרחי בתפקיד עורך.

בעיתונות הכתובה: לעיתון של המדינה, ידיעות אחרונות, היו עד כה 9 עורכים. אף אחד מהם לא היה מזרחי.  ב-90 שנותיו של עיתון הארץ שימש מזרחי אחד כעורך, במשך 3 שנים. במעריב, מתוך 16 עורכים, היו 2 מזרחיים, אחד מהם מבעלי העיתון.

מכיוון שזה פרק מסכם (אולי יהיה עוד אחד), הנה תזכורת לנתונים שכבר הופיעו: נשיאי אוניברסיטאות 60:1 לטובת האשכנזים. פרקליטי מדינה – 10:0. יועצים משפטיים לממשלה – 11:2. 9 מכל 10 שופטים במחוזי ובעליון – אשכנזים.

*****

איך הגענו למצב הזה? חשוב להתעכב על ההיסטוריה. לא כדי לחטט בעבר ולחפש אשמים, אלא משום שבמידה רבה, מה שהיה הוא מה שנשאר והווה גם עכשיו, ואם לא ייחשף המצב לאשורו ולא ייעשה דבר, אז מה שהיה הוא גם מה שיהיה.

במחצית הראשונה של המאה הקודמת, כשהחל היישוב היהודי לגדול ולהתפתח, שלטו כאן תחילה הטורקים ואחריהם הבריטים. היהודים היו מאורגנים תחילה בקהילות סביב בתי הכנסת ואחר כך ברשויות המקומיות ביישובים שהקימו. בקהילות האשכנזיות המסתגרות של החסידים והליטאים שלטו הרבנים. בקהילות הספרדיות ניכר משקלן של המשפחות העשירות: מטלון, חסידוף, ולירו, אמזלג, ואחר כך רקנאטי וקרסו הסלוניקאים.

אך בשנות העשרים והשלושים, עם העליות ממזרח אירופה ומרכזה, השתנתה התמונה החברתית והפוליטית. את ההנהגה תפסו מפלגות הפועלים, ואילו באופוזיציה ובקצת מהרשויות המקומיות הגדולות הופיעו הימין הרווזיוניסטי והמפלגות שייצגו את העשירים העירוניים והכפריים. ולצידן וביניהן: התנועות הפוליטיות הדתיות, שהחשובה ביניהן אמנם נקראה "המזרחי", אך היתה לגמרי אשכנזית, ולימים התגלגלה והפכה למפד"ל (ועכשיו הבית היהודי).

וכך, כשקמה המדינה, ויובאו לכאן הגלים הגדולים של העליות מהמזרח, היו האליטות "הקולטות"  – הפוליטית, הבטחונית, התקשורתית והאקדמית – אשכנזיות לגמרי, קואליציה כאופוזיציה. וגם בצמרות הכלכליות כבר מזמן דחק ההון הגדול שהביאו יהודים עשירים מאירופה, מארה"ב, מדרום אמריקה ומדרום אפריקה את העשירים הספרדים ממקומותיהם המרכזיים בכלכלת היישוב.

לא הרבה השתנה מאז בהרכב האנושי של האליטות האלה. תפיסת העולם, המנטליות, סולם הערכים והאמונות נשארו בעינם. להוציא המפלגות הדתיות, הם היו חילוניים-אתאיסטים. הם התחלקו, כנהוג באירופה, לסוציאליסטים-שמאל ולקפיטליסטים-ימין. מערכת המשפט של המדינה החדשה הלכה בעקבות קודמתה מהמנדט הבריטי. האוניברסיטה בירושלים הוקמה לפי דגם מרכז אירופאי. העיתונות, בעקבות הפוליטיקה, היתה או ימנית-קפיטליסטית או שמאלית-סוציאליסטית.

האליטות הוותיקות האלה התבוננו בגלי העליות הגדולים של היהודים שיובאו בעיקר מעיראק ומסוריה שבמזרח ומארצות המגרב במערב, כפי שעד היום רואים באליטות האירופאיות  האתאיסטיות, הלכאורה נאורות, ליברליות, מתקדמות  וכן הלאה,  את מי שמוצאם מאפריקה או מאסיה:

כולם כהי עור ולכן דומים עד כדי חוסר הבחנה ביניהם.

כולם שטופים באיזו אמונה טפלה באלוהים.

דוברים שפות ברבריות עם עודף חמור של אותיות גרוניות בלתי ניתנות להגייה.

קצת פראים. אוכל מוזר. שטופי רגשות וצעקניים.

לא יודעים מה זה קפיטליזם ליברלי או סוציאליזם ממלכתי.

לא שמעו על קאנט או הגל.

אוהבים מוסיקה מסולסלת כמו שערם.

בקיצור: בני אדם סוג ב'. ייקח המון זמן, כמה דורות, לתרבת אותם. וההצלחה לא מובטחת. אז בינתיים שיעבדו אצלנו בתור פועלים ליד המכונה או במטעים או בתיירות, שישחקו כדורגל.  ופעם בארבע שנים נסדר שיצביעו בבחירות בשביל הזקן.

לא צריך למהר, הטבע יעשה את שלו, ואם נגלה אצלם בינתיים מישהו מוכשר במיוחד, או מאוד אמביציוזי, ניתן לו לשבת בינינו ליד השולחן – בתנאי שידע את מקומו.

*****

וככה זה עד היום: הצמרות של האליטה הפוליטית, האליטה הבטחונית, האליטה המשפטית, האליטה התקשורתית והאליטה האקדמית – כולן בשליטה כמעט מוחלטת של האשכנזים. המזרחיים המעטים באליטות האלה, ולו משום מיעוט מספרם, הזמן הקצר של כהונתם  והעמדות הזוטרות, יחסית, שהם תופסים – מהווים  לא הרבה יותר מקישוט. סוג של אליבי. כסת"ח.

בשלושה העשורים הראשונים של תולדות המדינה נמצא השלטון הפוליטי בידי הקואליציה של השמאל והדתיים, וכמובן גם השליטה בכל האליטות. המזרחיים הוחזקו קצר. השמאל תמיד היה (ונשאר) חזק בפקה-פקה מליצי, עתיר שיוויון ודאגה למקופחים מכל מין וצבע – לצד פרקטיקה שלטונית דכאנית, מתנשאת, טוטליטרית, גזענית ומצנזרת.

כשהתחולל המהפך, ב-1977, היתה רוח של שינוי. אך עד מהרה התברר שזה היה קשור באדם, יותר מאשר במפלגה ודרך. מנחם בגין היה עוף מוזר בפוליטיקה הישראלית: הוא באמת אהב את היהודים המזרחיים והתייחס אליהם בחום, והם השיבו לו אהבה. בגין לא קנה את הסיפורים על הדורות שצריכים לחלוף עד שמשהו ישתנה. הוא רצה "להיטיב עם העם" עכשיו ומיד. הוא יזם את "שיקום השכונות". הוא קידם מאוד את דוד לוי.

אבל כשבגין הלך, המזרחיים חזרו לקבל מהימין את מנות הקור, ההתנשאות, האפליה והנומרוס-קלאוזוס שהורגלו לקבל מהשמאל.

הדג מסריח מהראש.

*****

כיוון שאינני מזרחי, לא תוכלו להגיד עלי שאני מתבכיין מקצועי. אני גם לא מחרחר ריב ומדנים, לא קורא למרד ולא שונא אשכנזים. אני כותב את הדברים האלה על סמך העובדות, הנתונים, המספרים הקשים שאינם ניתנים להכחשה.

מצב מביש. בלתי נסבל. חייב תיקון. חייב תיקון, לא בגלל שדחוף לארגן לכמה עשרות או מאות מזרחיים סידור עבודה עם משכורות שמנות והחזקת רכב בצמרת האליטות, אלא בגלל שרק כאשר יימצא מספר קריטי של מזרחיים באליטות המנהלות והמנהיגות,  תתאפשר הפריצה הגדולה של המזרחיים קדימה בכל התחומים והרמות, בכל המעמדות ובכל האזורים.

זה לא מספיק ולא מספק שיש מזרחיים רבים בראשות עיריות ומועצות מקומיות בפריפריה,או בוועדי שכונות מוזנחות בערים הגדולות (כמה ראשי עיריות מזרחיים היו בירושלים, ת"א-יפו וחיפה?) התקציבים הגדולים והיוזמות הגדולות באים מהמרכז, מהממשלה. השחיתות הפושה ברבות מהעיריות בפריפריה, והורסת כל חלקה טובה,  מתאפשרת משום שהתקשורת לא מפנה לשם את זרקוריה, ומשום שהמשטרה והמערכת המשפטית לא תמיד עובדות בסמוך לזמן ההתרחשות.

המצב הזה ישתנה רק כאשר יימצאו די מזרחיים שמגיעים לצמרות הגבוהות של האליטות. די כדי ליצור קואליציות. די כדי שאי אפשר יהיה לקנות אותם בנזיד עדשים. די כדי שאי אפשר יהיה לגבור עליהם בקלות בהצבעות חשובות או לדחוק אותם לפינת "המתבכיינים".יש צורך חיוני בכניסה מאסיבית של מזרחיים לאליטות, לא בתור "משתלבים" אלא בתור שותפים שווים. לא בשיטת הקואופטציה, אלא מתוך הכרה מלאה בכשרון, ביחודיות ובזכויות ובמעמד שווים.

תם אך לא נשלם כי יש לי תכנית לכתוב ממש בקרוב עוד רשומה, עם קצת מסקנות מעשיות, וגם להתייחס לתובנות מעניינות שמצאתי בתקשורת בנוגע לסדרה של לוי – הראוי להוקרה רבה על עבודתו זו.

3 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו,

    אתה מציע אפליה מתקנת בחוק ? אני איתך .השאלה אם המזרחיים

    יסכימו לכך. כי זה איך שהוא, מנציח את חולשתם .הם לא צריכים

    קביים, דרוש כאן שיוויון ,על פי קריטריונים מתמטיים. אולי האפליה

    המתקנת ,תשכח במרוצת הזמן .אני רוצה להזכיר כי היו זמנים בעבר,

    שהעדה הספרדית הייתה האליטה, בעיקר בירושלים .

    אהבתי

    • בן ציון,
      כבר כתבתי שאין שום צורך באפליה מתקנת. יש צורך רק בהפסקת האפליה המקלקלת.

      אהבתי

      • מנחמי בן-ציון permalink

        מאפיהו,

        זה כל כך פשוט, להתעסק עם "שד" ,מבלי לאבחן אותו

        ולמצוא לו את התרופה המתאימה ?.להפסיק להיות חולים,

        זאת התשובה ? ניראה לי ,שהעיניין כבר משעמם אותך .
        כניראה שהעמותות שעוסקות בזה ,כמו הקשת המזרחית

        לא באמת רוצות לפתור את המצב, כי מבחינתם זה כמו

        לכרות את הענף, שעליהן הן יושבות. לא שמעתי שהן

        פועלות למשל, להשיג לדרום תל-אביב. בית ספר עיוני .

        או להפוך בי'ס מקצועי גם לתיכוני ,כמו בסמ'ת בחיפה.

        אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: