Skip to content

מס ערכות המגן: די כבר, שחררו אותנו מהברווז הכימי הצולע הזה!

אוגוסט 6, 2013

לפחות פעם בשנה מתעורר הברווז הכימי הצולע ומגעגע: ערכות מגן! ערכות מגן! הבו לאוכלוסיה מסכות גז!

והחידוש הפעם: הצעה תוספת מס לביטוח הלאומי כדי לממן את השטות הזאת.

DSCF6022

התייחסתי פה לפרשה ביולי אשתקד, בחלוקה המאסיבית הקודמת של המסיכות לאוכלוסייתנו המרומה. עוד מכה שעשו על חשבוננו קבלני משרד הביטחון או הג"א או מי שלא יהיה בעל המכרז המאושר, וכמובן המפעל (הגרמני?) שמייצר את ערכות הגומי והפלסטיק הללו, שלא לדבר על יצרני  אריזות הקרטון.

והכל סתם. קומופלאז'. ברכה לבטלה. משחק בכאילו.

עד היום זוכרים רוב הישראלים את הקומדיה העגומה, לפני עשרים וכמה שנים, מלחמת המפרץ הראשונה, כשמיליוני אנשים הוכנסו לשווא לתוך "מרחבים מוגנים דירתיים" (ממ"ד), עם סחבה רטובה לאורך הדלת, וחבשו על פניהם את המסכות הטיפשיות האלה, מתוך ציפיה שלא התגשמה, משום מה, שסאדאם חוסיין יהיה מספיק אידיוט וימטיר על ישראל טילים כימיים.

אבל אפילו סאדאם חוסיין לא היה מספיק אידיוט בשביל לעשות את זה.

הוא ירה כמה עשרות טילים בעלי ראש נפץ קונבנציונלי לגמרי.

שנגדם לא סיפקה ממשלתנו דאז שום הגנה.

עכשיו כבר מותר לגלות שטילי "הפטריוט" האמריקאים גרמו יותר נזק מתועלת. ואיש אחד נהרג כתוצאה מהנוהג  האווילי של חבישת המסכות.

100% יותר ממה שהרגו הטילים עצמם.

מי שרוצה הרחבות, שנא יפנה להסברים המפורטים שסיפקתי ביולי אשתקד.

הפעם אקצר.

בגלל נסיבות ביוגרפיות מסויימות, יצא לי להשתלם בשימושיו הצבאיים של החל"כ (חומרי לחימה כימיים) ותרשו לי לומר באחריות מלאה:

הסבירות שמישהו ישתמש נגד ישראל בנשק כימי היא נמוכה ביותר.

שמחתי לשמוע היום את השר להגנת העורף, גלעד ארדן, המתנגד למס החדש, משתמש ממש במילים האלה כדי לתאר את הסיכון שמזמן לנו הנשק הכימי.

וזה לא בגלל ההומניזם של אויבינו והקפדתם היתרה על אמנת ז'נבה האוסרת שימוש בחומרים האלה.

זה בכלל חוסר היעילות הקיצוני של החומרים האלה בתנאים של הפעלה מרחוק נגד אוכלוסיה אזרחית באמצעות טילים.

ומכאן גם הסבירות הנמוכה  שישתמשו בהם אי פעם נגדנו.

וגם אם ישתמשו, הנה המקרה היחיד שבו יכול החומר לגרום לנזק:

פגיעה ישירה של טיל בחדר שיש בו אנשים, והתפזרות החומר הכימי באותו חדר עצמו, אם המיכל שבו נמצא החומר יואיל להתבקע.

ובאשר ליעילות של המסיכות שמחלקים לנו, ושבגינן מבקשים להטיל עלינו עוד מס, הנה עיקרי המסקנות של הדו"ח שכתבה מבקרת המדינה דאז, השופטת מרים בן פורת המנוחה, ושהתפרסם באפריל 1991:

חשיבות מיוחדת בכל מה שנוגע למסיכות הגז, נוגעת להתאמה המוחלטת של המסיכה לפנים. די בחרך קטן בין חובש המסיכה ובין המסיכה, כדי שאוויר רווי בחומרים כימיים יחדור לחלל המסיכה, יינשם על ידי המתגונן וישים קץ לחייו. כדי להבטיח את האטימות המוחלטת, מיוצרות המסיכות במגוון גדול של מידות. בצה"ל למשל, ניתן לחיילים  (כולם בוגרים בין גיל 18 לגיל הפרישה מצה"ל) לבחור בין מסיכות בחמישה גדלים שונים. אך לאזרחי ישראל ניתנו מסיכות בשני גדלים בלבד – אחת לבוגרים ואחת לילדים. ומכאן ברור שחלק גדול מן האוכלוסיה – אולי רובה – אינו יכול להיות מוגן כראוי מפני התקפת גזים, גם אם יהיו מסיכות בידי כולם.

אז די כבר.

מהצעת המס החדשה אני מבין שהקבלנים לוחצים – כדאי שנדע מיהם.

אני מבין שגם בעלי המפעלים שמייצרים את המסיכות ואת האריזות לוחצים גם הם – וכדאי שנדע מיהם.

ואיזה לוביסט או שניים  עושים עבודה על פקידי ממשלה ועוד יעשו עבודה על חברי ממשלה ושרים – וכדאי מאוד שנדע מיהם.

אבל הגנה מפני הפצצה כימית שלא תבוא?

מי צריך את זה חוץ מבעלי העניין?

תשחררו אותנו בבקשה מהברווז הצולע הזה.

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. מעבר לשני הגדלים המחולקים לאוכלוסיה האזרחית, אני זוכר שבמלחמת המפרץ הראשונה נמכרו מסכות גז שיצאו מכלל שימוש למדינה אפריקאית. ברגע שפרצה המלחמה הוחזרה האוניה שהמשלוח היה עליה, ומסכות הגז האלה חולקו בארץ.

    אהבתי

  2. כן, והיו גם בעיות עם מערכות הסינון, שהם עיקר הערכה, שלא היו בתוקף. ככה זה כשעוסקים בתעשיית הכאילו. כאילו סכנה מזמינה כאילו הגנה. ורק הרווחים שעושים הקבלנים של משרד הביטחון הם אמיתיים לגמרי.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: