דילוג לתוכן

טיפ/מטבח/ נפלאות ההיביסקוס

יולי 25, 2013

רק שתדעו, שכל טיול אצלי הוא מסע טעימות. ולא, אני לא מדבר על מסע בפרובנס או בטוסקנה, ואף לא על סיבוב בין מגבני הגבינות של הרי ירושלים או מתסיסי הענבים של הגליל. אני מדבר על סתם הליכה למכולת או טיול ערבית שבמסגרתו אני מתרגל את רגליי באמנות ההליכה. אין צמח, אין גבעול, אין עלה, אין פרח, אין גרגיר החשוד כפרי שאיני טועם. פעם גם נהגתי לעשן כל מיני עלים בלתי מזוהים שמצאתי בדרך (במקטרת התירס שכבר הזכרתי בטיפ הקודם).

אני מניח שיש למנהג הזה קשר עם מוצאי מן הקופים והחזירים.

תצלום0069

היביסקוס לבן פורח: בכל חודשי השנה

ואני לא מדבר דווקא על התיאוריה המיושנת של דרווין אלא על בעלי זקנים מודרניים ממנו בהרבה. תשאלו את  חכמי החמאס או את המנחה בעצרת של הפת"ח שאירח את המופתי של ירושלים על מה שנוגע למוצאם של היהודים (ואין זה מקרה שרבים ממאמיני דארווין והאיסלאמיסטים המטורללים הם בעלי ברית. הם חלוקים בדברים רבים, אשר בקשר ליהודים הם איכשהו מגיעים להסכמה. תשאלו את הכוהן הגדול,  הפרופסור נועם  חומסקי).

לא אלאה אתכם בכל הנפילות שהיו לי כתוצאה ממסעי הטעימות שלי, שהתבטאו ביריקות, בקללות ובפרצופים מכורכמים (אבל לא יותר מזה. כי למזלי מתחרות חשדנותי וזהירותי בסקרנותי ובגרגרנותי ואני לא מביא ביסים נועזים בחומרים שאיני מכיר) .

אבל יש גם הצלחות. בשיטת הפסע-וטעם גיליתי בזמנו את טעמו המעולה של פרי עץ הפיקוס, זה שמכתים את המכוניות בשדרות וברחובות של מרכז תל אביב ושהעטלפים ניזונים ממנו בהמוניהם. וכך גם גיליתי שלחלק מחכמי המשנה אין מושג ירוק מהחיים כשהם כותבים, במסגרת המדרש הידוע על טעמם וריחם של ארבעת המינים של סוכות, שלהדס יש ריח אך אין טעם. ובכן, מה מתברר? שלהדס יש פרי קטן, סגול-כחול-שחור, וטעמו כה טוב, עד שחכמי משנה (אחרים) ציינו שמשתמשים בו לשיפור טעמם של יינות. הוא גם מצויין לריבות, לעוגות ועוד. את זה כבר אני אומר, לא חכמי המשנה.

והנה התגלית האחרונה שלי לפניכם: פרחי ההיביסקוס.

ההיביסקוס נפוץ מאוד בארצנו, ובצדק. פרחיו ענקיים, קשת הצבעים שלהם מן האדום ללבן מרהיבה ביותר. הירוק הכהה של העלים הגדולים והענפים הנישאים מרענן גם הוא, הפריחה נפרשת על פני כל חודשי השנה, והפרחים באים בצפיפות ובכמויות. כך ששום שיח נאה של היביסקוס לא יסבול קשות אם תפרישו ממנו לצורכי הסלט שלכם כמה פרחים מדי פעם.

כבר מזמן אני משתמש בהיביסקוס לתה. פעם הייתי קונה בשוק את התפרחות הקטנות, הנוקשות והמיובשות, אבל ברבות הימים התחלתי לחשוש  שמלבד הצבע האדום הנאה, התפרחות מעניקות לתה כל מיני טעמים לימוניים עזים שאין להם קשר רב לפרח המקורי, והם קשורים אולי יותר לחומצות לימון (מהסוג שבו משתמשים במסעדות לצורכי הכנת החומוס, למשל). מאז התחלתי קוטף לי פרחי  היביסקוס אדומים לתה מתוך געגועים לצבע. מבחינת הטעם לא מדובר בביג דיל.

DSCF5900

סלט היביסקוס עם גבינה ובצל: אדום ולבן

למרבית הפלא, חלפו כמה חודשים עד שהגעתי לטעימה.  תחילה נגסתי בקצה הבשרני שבו מתחבר הפרח לגביעו הירוק. טעם מתקתק ושמנוני וסביר בהחלט. משם המשכתי לעלי. פחות טעים מהטעימה הקודמת, אבל עדיין סביר. מכאן היתה הדרך קצרה לעלים עצמם. ובכן, לא אומר שהם טעימים ביותר. אלא שהם לעיסים בהחלט. עלי התפרחת הם דקיקים ועדינים, ולכן יש משהו נעים בלעיסה הזאת מבחינת המרקם. היעדר טעם בולט אינו חיסרון: זה המצב גם עם הפטריות, למשל, וכמובן עלי חוביזה, אצות ואפילו חסה. שום דבר שקצת מלח, לימון, שום ושמן זית לא יכולים לסדר.

אז מיד ארגנתי  לעצמי סלט ניסיוני מעלי תפרחת קצוצים, כולל הקצה הטעים והעלי, טיפה בצל, קצת גבינה צפתית מגורדת ותבלינים – ויצא סביר לגמרי. ועל נעימות הנגיסה והלעיסה כבר כתבתי.

ומאז ההיביסקוס קבוע אצלי בסלט.

ההבדל בין גילוי סגולותיהם של פרי הפיקוס וההדס  בזמנו ובין גילוי ההיביסקוס הנוכחי, הוא כמובן האינטרנט. מיד אחרי שטעמתי מן הסלט והחלטתי שהתגלית שווה אייטם, גיגלתי, וגיליתי, כצפוי, שאני לא הראשון שעמד על סגולותיו של פרח ההיביסקוס כצמח מאכל. בהקלקה כאן תוכלו לגלות מה שלא ידעתם על שלל תכונותיו הרפואיות של ההיביסקוס ועל שימושים גסטרונומיים נוספים. ולא לשכוח את תכונתו כצובען מעולה. קצת השרייה במים רותחים, ויש לכם צבע אדום טבעי מרהיב ומעולה לכל מאכל.

From → טיפ

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: