Skip to content

יוזמת קרי: יש!

יולי 21, 2013

כן-כן ובלי שום הסתייגויות: אני שמח מאוד שעומדות להתחיל שיחות בין ישראל והפלשתינים.

אני יודע, כמובן, שהתחלה של שיחות עדיין אינה תהליך.

ידוע לי גם שתהליך אינו מבטיח שלום.

וכמו בקשר לכל דבר בעתיד, הסיכוי  שיצא משהו מהתהליך הוא  בדיוק נמרץ פיפטי-פיפטי.

שהרי תמיד קיימת האפשרות שאוייבי השלום, והם רבים וחזקים, יצליחו לטרפד את המהלך החשוב הזה לשני העמים, וגם לאזור, והייתי אף מרחיק לכת ואומר – לעולם.

אז למה אני כה שמח?

פשוט מאוד: כי בלי שיתחילו שיחות, הסיכוי שיתקיים תהליך הוא אפס גדול ועגול.

והסיכוי שיהיה הסדר ויהיה שלום בלי תהליך, אף הוא אפס גדול ועגול.

אז במצב הזה, צריך לשמוח מאוד על סיכוי של פיפטי-פיפטי. זה הרבה-הרבה-הרבה יותר מאפס גדול ועגול.

*****

ואחרי הפרק של השמחה הזכה והטהורה הזאת, ניגש לפרק של השמחה לאיד.

כן-כן. אני שמח מאוד לאידם של מחרחרי המלחמה משני הצדדים, מן הימין ומן השמאל. אותם  אוכלי נבלות, השמחים להרע, שדם בני עמם בעת הזאת הוא בעיניהם כאין וכאפס לעומת "צו ההיסטוריה" או לעומת הפרשנות שלהם למצוות האל.

ועימם, לכאורה מהעבר השני אבל למעשה באותה חבילה,  אלה מתוכנו השולחים פלשתינים  להפגין מול קני רובים בתקווה שייפגעו ואפשר יהיה לצלם את פצעיהם כדי להכפיש את צה"ל ואת ישראל ("התקוממות", הם קוראים לזה).

נכזבה תוחלתם  של החברים הטובים משני הצדדים האלה לטרפד את תחילת השיחות.

*****

כאשר חזר שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי בסוף חודש יוני לארצו בלי שיעלה בידו להביא לתחילת השיחות, כתב נפתלי בנט בעמוד הפייסבוק שלו:

"קרי עוד פעם בא לארץ ועוד פעם לא מצליח לגרום לישראלים והפלסטינים לדבר (ובכלל לא ברור שזה משהו רצוי שידברו אבל נניח לעניין הזה כרגע)…בו(השגיאה במקור) נוציא לפועל את דוח (השופט אדמונד) לוי סוף כל סוף שיסדיר את מעמדם החוקי של תושבי יוש היהודים ויקשה בהרבה על פינויים כהחלטה מדינית או משפטית. ויגן על קניינם בנושא שטחי חקלאות ומרעה.
כמו כן לשנות את סדר העדיפויות, הוראות פתיחה באש, וענישה בפיקוד מרכז על מנת לפעול יותר בנחרצות נגד הטרור נגד מתנחלים בכבישי יו"ש."

כלומר, הבדיחה המעשית שהושיב השר אורי אורבך בראש "הבית היהודי" רצה בעוד קצת שפך דם כדי להבטיח את כישלונו של קרי.

ועכשיו, אחרי שנכזבה תוחלתו והממשלה הולכת למו"מ, כותב בנט:

"שיהיה ברור: מפלגת הבית היהודי בראשותי לא תהיה שותפה, אפילו שנייה אחת, בממשלה שמסכימה לשאת ולתת על בסיס קווי 67". 

איזה קישקוש בקומקום, כשלגמרי ברור, בטח אחרי הצהרת ראשי המדינות הערביות בוושינגטון, שלא מדובר בגבולות 67'. זאת אומרת, איום ריק מתוכן.

וברור שאיש מפלגתו, שר השיכון אורי אריאל מחזק את ידיו:

"לא אתן יד למעשה לא מוסרי של הקפאת בנייה".

בטח לא מוסרי. איך מהלך שעלול להוביל לשלום בין ישראלים ופלשתינים יכול להיות מוסרי, כשהמוסר הוא הוטנטוטי?

או אביגדור ליברמן, זה שהיה בקדנציה הקודמת השר להרס יחסי החוץ של ישראל (ועשה עבודה לא רעה), ועכשיו הוא ממשיך את המסורת בהתעקשותו למנוע את התפקיד מכל אחד אחר, מחשש שיהיה שינוי לטובה. זה שמייצג אצלנו את מחרחר המלחמה הרוסי ולדימיר פוטין, הספונסר הראשי של תכנית הגרעין האיראנית ושל רב הטבחים בשאר אסאד בסוריה. ליברמן, בעמוד הפייסבוק שלו, מבקש להבהיר מיד על הסיפתח, שאין שום סיכוי להצלחתו של משא ומתן לשלום ישראלי-פלשתיני.

ואני מה זה שמח לאידם של אוכלי הנבלות מהשמאל המדומה, שכה השתבחו בשבוע שחלף בהחלטת הנציבות של האיחוד האירופי בדבר החרם על ישראל. איך הם צהלו, שהנה-הנה מתחיל סוף-סוף "הצונאמי המדיני". זה שהם ייחלו לו בספטמבר 2011 עם "מיליון פלשתינים על הגדרות", ונכזבה תוחלתם. וקיוו לו שוב בסתיו שעבר, ושוב נכזבה תוחלתם. ולא מזמן קרא אחד מהם ל"התקוממות" של הפלשתינים ונכזבה תוחלתו.

ועכשיו שוב נכזבת תוחלתם.

כמה קצרה היתה שמחתם  הפעם!

שהרי תשעה חודשי שיחות ישראליות-פלשתיניות לפנינו, אז איפה חרם, מה חרם, איפה "התקוממות", מה "התקוממות".

גם ארמון החול המכוער הזה נשטף מיד בגלי הים.

וכמה טיפשים ומרושעים יצאו האירופאיים עצמם, שנכזבה תוחלתם כל כך מהר.

נו טוב, ברור שע. הס, בפרשנות שכתבה ב"הארץ" כשנודע על הסכמת אבו-מאזן להתחלת השיחות, הודיעה לנו שהמהלך האירופי דווקא זירז את אבו-מאזן בהחלטתו החיובית. וגם עמיתה לעיתון ולדעה, ג. לוי, כתב עוד קודם לכשלון הצורב, שהטיעון כי ההחלטה האירופית נועדה לטרפד את המהלך היא "התירוץ הנלעג מכולם" (בלי שום הנמקה, כמובן).

תיכף הם יספרו לנו, לפי אותו היגיון ברזל (חלוד) שגם המאמרים שהם עצמם כתבו ב"הארץ" בעד חרמות ונידויים על ישראל, תרמו להחלטתו החיובית של אבן-מאזן.

כמו שבנט הוא בדיחה לא מוצלחת של אורי אורבך ( שהוא בדחן מוצלח בדרך כלל),  כך ע. הס וג. לוי הם בדיחות לא מוצלחות של עמוס שוקן (שהוא בכלל לא בדחן, בדרך כלל).

*****

אני כותב על אוכלי הנבלות הללו ביום השמח הזה, כי הם מהווים את הסכנה העיקרית לשלום בין העמים.

טוב, לא מדובר, כמובן, רק בבודדים שהוזכרו פה. בנט או אריאל או ליברמן, הס או לוי.

הבעייה היא, שכמוהם יש מאות ואלפים. רבים מאוד  הם הסוכנים הזרים פה, אלה המשולמים וממומנים על ידי קרנות זרות של מחרחרי מלחמה.

קרנות שאם נחקור רק קצת אודות מי שעומד מאחוריהן, נמצא מיד את האינטרס. את סוחר הנשק או הנפט, את ספסר המט"ח, את הארגון הכנסייתי האנטישמי, את האיגוד המקצועי של פועלי תעשיית הפלדה, את המפלגה הניאו-נאצית או האלטע-סוציאליסטית, את ארגון השו-שו המתמחה ב"הפרד ומשול".

כך הקרנות שתומכות בשמאל המדומה, וכך אלה שתומכות בימין הקיצוני – ויש כאלה שיתמכו גם באלה וגם באלה.

זוכרים את הכומר האמריקאי ג'ון הייגי שתמך גם ב"אם תרצו" וגם באוניברסיטת בן גוריון שהואשמה על ידי "אם תרצו"  כאנטי-ציונית? ומה תגידו על קפיטליסטים אמריקאים וקלריקלים אירופאיים שמשלמים משכורות חודשיות יפות לפעילים מרכזיים של חד"ש או מרצ?

שולחיהם של הסוכנים הזרים, אבל גם הם, הינם האויבים האמיתיים של שני העמים החיים פה. הם האויבים האמיתיים של השלום. התחלת השיחות בוושינגטון  לא תרגיע אותם. להיפך: הם יהיו תזזיתיים מתמיד.

נא לא לטעות: הם בפאניקה עכשיו. שלום בין ישראל והפלשתינים הוא אסון גדול מבחינתם.

מה יעשו הסוכנים הזרים  מ"שוברים שתיקה" או "בצלם", או מחרחרי מלחמה מסוגם של איתן בן גביר או ברוך מרזל אם יהיה פה שלום? על מה יכתבו ע. הס וג. לוי?

הם יישארו בלי פרנסה.

לא לשכוח, מדובר באוכלי נבלות. ספקי סנאף. מוטציה מצערת ביותר של המין האנושי.

 

מודעות פרסומת
5 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו,

    מעניין, בדרך כלל אתה פסמיסט ,איך קרא השינוי ? ונעשית חצי אופטימיסט.

    אני מבטיח לך שהזיכרון של ג'ון קרי ,יזכר כקרי לילה.

    אתה שופך חמתך על שמאל וימין ,כמחרחרי מלחמה (אוכלי נבלות). אומר

    לך בפעם המי יודע כמה, כולם, אבל כולם רוצים בשלום, רק חלוקים על

    הדרך (איסטרטגיה) .אלה מוכנים לוותר על הכל (התמימים בעיני) ואלה

    שזוכרים לא סולחים ורוצים שהצד השני ישלם על מעלליו .שחרור רוצחי

    ילדים ואזרחים ,מה אומר לצד השני ? "דם יהודים היה ויהיה הפקר" .

    אהבתי

    • בן ציון,
      דווקא אנשי המחנה שלך, ונדמה לי שגם אתה בעצמך, הטיחו בי לא פעם שאני אופטימיסט (בהיותי מאמין אדוק באפשרות, בסבירות ואף בצורך ובחיוניות של הסכם ישראלי-פלשתיני). אך באשר לפוליטיקה "הקשה", אם יורשה לי להעיד על עצמי, הרי בענייני אופטימיזם ופסימיזם אני חמקמק ומשנה צבעים כזיקית: אם אין סיבה לעלוץ, אני פסימיסט. ואם יש תיקווה, אני הופך מיד את עורי ונעשה "חצי פסימיסט" כדבריך. הכל לפי הנסיבות. אני אף מקווה שהנסיבות יובילו אותי לאופטימיזם מלא.
      אני לא שותף כלל לדעתך שכולם-כולם רוצים שלום. יש כוחות חזקים מאוד, כלכליים ופוליטיים, בארץ ובעולם, שיש להם אינטרס מובנה בהמשך המלחמה, או לפחות הסכסוך האלים המתמשך. שלום והסכם עלולים להזיק בצורה אנושה לאינטרסים המיידיים ביותר שלהם. הם משקיעים המון מאמצים וכסף בליבוי שנאה וחרחור מלחמה. אני חושב שאתה תמים מאוד אם אתה באמת סבור שכל שיקוליהם של השמאל והימין הם ענייניים והכל שאלה של חילוקי דעות טקטיים בדבר הדרך הנכונה להגיע לשלום. "אידיוטים שימושיים" המשרתים את מחרחרי המלחמה יש בימין ובשמאל כאחד.

      אהבתי

  2. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו,

    מצטער, אני לא מכיר את כוחות האופל שאתה מציין ,עלי אף אחד

    לא ניסה להשפיע בדרכים האלה. מי הם ועל מי הם משפיעים ?

    איזה טובות הנאה הם מחלקים כדי להשפיע ,כדי שאנשים בעלי

    דעות עצמאיות ,שהם הרוב במשחק הדמוקרטי שלנו, ילכו אחריהם.

    זה מזכיר לי ויכוח עם בעל בלוג של "הקרייתים" (מקור מחצבתנו)

    שטען שתושבי גוש קטיף התיישבו שם, לא בגלל אידאולוגיה אלא

    שכוחות מסתוריים דחפו אותם לשם .הוא כל כך היה משוכנע בכך.

    לי זה ניראה מופרך לגמרי, כניראה שזה יותר הלך רוח, מאשר עובדות.

    תן לי דוגמה אחת לתמימותי .קונספירציות הן מפלטם של המדמינים

    לדעתי.

    אהבתי

  3. בן ציון,
    משום מה היה לי רושם (מתועד על ידי תגובות שלך פה ושם) שאתה עוקב באופןקבוע אחרי עוללות הבלוג הזה. והנה, כתבתי פה עשרות (אם לא מאות) פעמים על תעלולי הקרן החדשה לישראל, קרן פורד, שלדון אדלסון, ג'ורג' סורוס, ועוד קרנות כנסייתיות, מפלגתיות, תאגידיות ופרטיות אמריקאיות ואירופאיות, הרוכשות בדולרים ובאירו ישראלים לפי משקל (זונות, פרופסורים ופוליטיקאים אפשר לקנות מאה בדולר) כדי לקדם את האינטרס הקבוע שלהם בחרחור מלחמות, ליבוי שנאה וזריעת מדנים. בגיגול פשוט למדי תוכל להחכנס לאתרים של "יש דין", "בצלם" וגם עמותות של הימין הפועלות לפי חוק, ושם תמצא בקלות את רשימות התורמים וסכומי הכספים, וגם את רשימות בעלי התפקידים בשכר, חברי ההנהלה והמועצה וכל שאר הפונקציונרים הניזונים כסוכנים זרים. גגל את השמות שלהם ותראה איך וכיצד הם קשורים למפלגות ידועות מאוד בישראל, בעלות עמדות מובהקות ביותר. אם אתה רוצה לחסוך עבודה, תוכל להיכנס לאתרים של "רוטר" או "אם תרצו" או NGO מוניטור כדי למצוא פרטים על מחרחרי המלחמה בתשלום משמאל, וכמו כן תוכל לחפש כתבות של אורי בלאו ב"הארץ" כדי לקבל פרטים על מחרחרי מלחמה בתשלום מימין. יש שפע אדיר של חומרים גלויים. אין פה שום שאלה של תיאוריות קונספירציה אפלות. התעדכן-נא, בן ציון. התעדכן בבקשה.
    כל זה לא אומר, כמובן, שאין אנשים כמוך או כמו כמה מתיישבים בעזה או כמו כמה מפגינים בשמאל שהם אידיוטים שימושיים עד כדי כך שאפילו אינם דורשים תשלום תמורת מאמציהם והשתדלותם לקדם עמדות לאומניות ולדגול בחמדנות וב"כולה שלי", מצד זה או אחר.

    אהבתי

  4. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו,

    את כל השמות שמנית אני מכיר ויודע, אני לא מיחס להם חשיבות

    מיוחדת ,השפעתם מנוטרלת ע"י הצד הנגדי .הם מבזבזים משאביהם

    שיבושם להם. אף צד לא משנה עמדותיו בגללם .

    גם בנושא ה"חמדנות" כתבתי לך את דעתי היום .

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: