Skip to content

יוזמת קרי: מחרחרי המלחמה מאירופה בעקבות ה-BDS

יולי 17, 2013

אני מניח שחלק מקוראי הוותיקים מפהקים קלות לנוכח הכותרת. שוב הוא בא לבלבל לנו את המוח עם התיאוריה שלו על "הפרד ומשול".

ובכן, בדיוק כך.

כבר המון זמן לא המציאו בפוליטיקה המקומית וגם לא במדיניות הבינלאומית תרגיל טוב מזה. "הפרד ומשול" הוא תרגיל שבא לפוליטיקאים מתוך שינה. הם מבצעים אותו אינסטיקטיבית. אינטואיטיבית. מהמותן. זהו מהלך הדברים הטבעי אצלם. בטח כאשר מדובר במזרח התיכון. זה בא להם עם הקרואסון והקפה או עם הבייקון והביצים המטוגנות שעל הבוקר במשרדי החוץ בפאריס או בלונדון ובמטה האיחוד האירופאי בבריסל.

שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי מסתובב פה ומנסה לבשל שיחות והסדר בין ישראלים ופלשתינים?

אותנו הם לא משתפים?

הבה נתקע להם מקל בגלגלים.

בדיוק בנקודת המחלוקת שמעכבת את פתיחתו של המו"מ – ההתנחלויות.

עם קצת מזל, ראש הממשלה הישראלי, הטמבל הזה שלהם, בנימין נתניהו, יתחמם כהרגלו בהזדמנויות כאלה, ישרף לו הפיוז והוא יודיע על בנייה מזורזת ב-E-17 או באיזה חור אחר.

עם קצת מזל, הטמבל הפלשתיני הזה, יו"ר הרשות אבו-מאזן, יחשוב שעדיף לשכוח מכל השיחות הטפשיות האלה עם הישראלים, כי בחרם, ואולי גם באו"ם, הוא ישיג יותר, בלי לתת שום תמורה.

ועם קצת  מזל, גם זה וגם זה.

*****

לפני חודש ושבוע, ב-12 ביוני, תהיתי פה מה משמעותה של ההתעוררות המתלהמת החדשה של הימין המתנחלי שלנו. חזרתי לנושא כעבור שבוע, כשהמסע של הימין התגבר. שוב הסיפורים על מדינה אחת בין העם לירדן. שוב הסיפורים על זה שאין שום סיכוי למשא ומתן עם הפלשתינים. שבעצם הכל בסדר במצב הקיים. שום דבר חדש, רק הצטברות פתאומית. המסקנה שלי היתה: הימין שלנו מבוהל. קרוב לפאניקה. כנראה שמשהו בכל זאת מתקדם ביוזמה של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי.

40272

יאסר ערפאת, מדליין אולברייט, ז'ק שיראק, אהוד ברק: הלחישה הרועמת

טבעי שהימין הישראלי על מתנחליו היה הראשון להתעורר. הוא הכי רגיש. מדובר בבתים שלהם.

אבל יש אצלנו גם שמאל יצירתי.

כתבתי אז:

"ואיך ומתי נדע, שסכנת ההסכם הישראלי-פלשתיני, או לפחות פתיחת השיחות היא  ממש מוחשית?

זה יקרה כשארגוני השמאל המדומה יצטרפו למהומה.

אמנם על הנייר מדובר בשוחרי שלום מובהקים, יונים הומיות, הומניות, פציפיסטיות, כוונות טהורות וטובות מכף רגל עד ראש, כולם עד אחד.

ואך מקרה מוזר הוא, שהם מוצאים את פרנסתם, כולה או חלקה, מכספי מחרחרי המלחמה האירו-אמריקאים הרגילים, מזן הטייקונים, מהזן הממשלתי והממשלתי-למחצה ומהזן הדתי.

מכאן שתמיד-תמיד יביאו הפעולות  שלהם לעליה במפלס השינאה בין העמים."

ועכשיו, מחרחרי המלחמה מאירופה כבר אינם סומכים על שכירי הלשון שלהם בישראל. מאז נחשפה ערוותם של פעילי העמותות כסוכנים זרים לכל דבר ועניין פחתה מאוד יעילותם. כבר אין איש המתייחס ל"שלום עכשיו" או ל"יש דין" כאל ארגונים שיש בהם משהו המבטא אינטרס ישראלי כלשהו.

המסכנים נשארו רק עם ג. לוי, שמנסה להסית את הפלשתינים לפצוח בהתקוממות, וכבר הודיע שהוא בעד חרם כלכלי כללי על ישראל. עוקף בסיבוב גם את האיחוד האירופי שעוסק בינתיים רק בהתנחלויות.

ועכשיו, כאשר קרי חוזר לאזור שוב, אין דבר המדאיג  יותר את מחרחרי המלחמה למיניהם מן הדממה העולה מלשכותיהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הרשות אבו מאזן.

מוכרחים לעשות משהו.

כולם טוענים שאין שום הפתעה בצעד האירופי הזה, של ההחרמה על השטחים. זה סיפור של שנים. ההחלטה הספציפית שמדובר בה הפעם נדונה מאז דצמבר אשתקד.

אפשר היה לדון בה עד דצמבר 2017, או ינואר 2024.

אבל עכשיו היא יכולה להביא תועלת.

תועלת לממשלות הציניות של מערב ומרכז אירופה. נזק גדול ליהודים ולפלשתינים שדמם נשפך פה בשפע  מזה מאה שנה, הודות למדיניות המעצמתית הרגילה של "הפרד ומשול".

*****

כריסטופר סייקס, בנו של סיר מארק סייקס ("הסכם סייקס פיקו") כתב ספר מצויין המתאר את תולדות המאבק הישראלי-ערבי עד 1948 ("כריסטופר סייקס/ מבלפור עד בווין/ הוצאת מערכות, 1966/ 360 עמודים).

לסייקס, גם הודות לאביו המפורסם, יש ידע נרחב על המהלכים ועל המניעים של המדיניות המעצמתית במזרח התיכון. הוא מספר בספרו בגילוי לב איך, במהלך מלחמת העולם הראשונה ומיד אחריה, בישלו הבריטים והצרפתים את הסמטוכה הנמשכת עד ימינו אלה. מצד אחד – הנציב הבריטי העליון במצרים, סיר הנרי מקמהון, החליף איגרות עם השריף חוסיין  ממכה, והבטיח לו את כל שלל האימפריה העותומנית. מלך בעמן, שישלוט גם בירושלים, מלך בדמשק ומלך בעיראק.

לא נאמר שם דבר על היהודים ותביעותיהם.

בד בבד, בישלו הלורד בלפור וחיים וייצמן הציוני את "הצהרת בלפור". שם לא נאמר דבר על מה שהובטח לערבים.

והכי חשוב – סייקס הבריטי ופיקו הצרפתי פרשו לפניהם את מפת המזרח התיכון, לא התחשבו בחוסיין ולא בבלפור, וחילקו ביניהם את העוגה – באופן לגמרי סודי. היו אלה הבולשביקים הרשעים שהשתלטו על מוסקבה, שהדליפו את ההסכם הסודי, כי לא קיבלו את הנתח שהגיע להם, לדעתם, מירושת הצאר הרוסי.

יצואניות הנשק הגדולות בעולם

רשימת יצואניות הנשק הגדולות לפי המכון לשלום בשטוקהולם

אך להפתעתם ולמבוכתם של הבריטים והצרפתים, הפרסום לא רק שלא הביא לפיצוץ בין היהודים לערבים, אלא להיפך. וייצמן והאמיר פייצל, שנועד להיות מלך סוריה, מצאו שפה משותפת. אפילו הגיעו להסכם.

הבריטים, מספר סייקס הבן, היו מבוהלים ביותר. מיטב המוחות נשלחו אל פייצל כדי להרעיל אותו נגד היהודים – והצליחו.

ובאשר למדיניות הבריטית בארץ-ישראל פלשתינה עצמה, מצטט סייקס "ציוני מתון" אחד, הורציוס סמואל, שכתב (עמוד 46):

"מה שאכן עשה ממשל זה (הממשל הצבאי הבריטי, המנדט)…היה – לטעת בלב כל ערבי וערבי את התחושה כי שאלה פתוחה היא האם תונהג בסופו של דבר מדיניות ציונית או מדיניות ערבית, ולהניח לרושם להתפשט, כי הממשל עצמו מעדיף מדיניות ערבית, וכי ניתן להטות את מדיניותה של ממשלת הוד מלכותו לכיוון הרצוי בעזרת כמות מספקת של מרץ ועוז החלטה (כלומר, מהומות ושפך דם, כמו שאמנם קרה ב-1929 וב-1936)"

ומדוע מביא סייקס את הקטע הציוני-מתון הזה? משום שגם החוקר ג'פריס, האנטי-ציוני, מספר סייקס הבן, ציין קטע זה כ"תיאור מדוייק" של המדיניות הבריטית.

מדיניות של "הפרד ומשול" שמשמעותה חרחור מלחמה, וילידים המקיזים אלה את דמם של אלה.

ומה שידעו הבריטים לעשות, יודעים גם הצרפתים. כשפרצה האינתיפאדה השניה, בסתיו של שנת 2000, נעשה מאמץ לחנוק אותה באיבה. היו מעורבים בכך שרת החוץ האמריקאית מדליין אולברייט ומנהל הסי.אי.איי. ג'ון טננט, מזכיר האו"ם קופי ענאן, והמארח היה הנשיא הצרפתי ז'אק שיראק.

ראש הממשלה הישראלי אהוד ברק והראיס הפלשתיני יאסר ערפאת הוחשו לפאריס לסידרת שיחות אינטנסיבית בתחילת אוקטובר 2000, במטרה להגיע להסדר שיפסיק את שפיכות הדמים. ההסכם עמד בפני חתימה, כאשר שיראק לחש משהו באוזנו של ערפאת, והסית אותו שלא לחתום. טוענים שהביע תמיהה על כך שערפאת מפקיר את האינטרס הפלשתיני.

מעשה מובהק של חרחור מלחמה.

שיראק הצליח. ערפאת חמק מההסכם, והתוצאה: שנים ארוכות של שפך דם חסר תועלת של יהודים ופלשתינים.

הבריטים והצרפתים הם הכוחות המכתיבים את מדיניות החוץ של האיחוד האירופאי. הם ממשיכים את המסורת המעצמתית הרגילה. זו משמעותה של החלטת האיחוד האירופי דווקא עכשיו, כשנראה כי מאמציו של שר החוץ האמריקאי נושאים פרי ועשויים (עלולים, מבחינת האירופאים) להביא לפתיחת שיחות בין ישראל לפלשתינים.

הסיבות ידועות היטב.

שני ענפים כלכליים בולטים מעל ומעבר לכל ענף אחר, בשיעורי רווח אדירים.

הנפט והנשק.

מחיר הפקתה של חבית נפט עשוי להסתכם בסנטים בודדים או לכל היותר בדולר או שניים – והיא נמכרת במאה דולר.

טנק או טיל או מטוס חדישים עשויים, שורה תחתונה, מכך וכך קילוגרמים של ברזל ופלסטיק. הם  נמכרים בסכומים דמיוניים, בשיעורי רווח העולים אפילו על אלה של תעשיית הנפט.

שיעורי הרווח האדירים האלה מאפשרים לבעליהם לשחד כל מה שזז. להחזיק בלובי אדיר  בסמוך לכל אתר שמסתובבים בו פוליטיקאים. לקנות בכסף מלא שרים וחברי פרלמנטים, פה, שם ומעבר לים. הפרשיות מתפרסמות חדשות לפרקים (זוכרים את סימנס הגרמנית, השופט דן כהן וחברת החשמל?).

כל מיני פוליטיקאים סוג ב' הנשלחים למוסדות האיחוד הבריטי בבריסל – כסף קטן מבחינתם.

החודש פירסם המגזין הכלכלי האמריקאי פורצ'ן את רשימת 500 החברות הגדולות והעשירות בעולם. במקום הראשון ניצבת חברת הנפט ההולנדו-בריטית רויאל-דאטש-של, עם שווי שוק של 203 מיליארד דולר. במקום השישי בריטיש פטרוליום הבריטית שעדיין מלקקת פצעים אחרי האסון שגרמה ליד חופי ארה"ב. במקום ה-10 שוכנת חברת האנרגיה הצרפתית טוטאל שמניותיה נסחרות ב-90 מיליארד דולר.

המזרח התיכון הוא עדיין אתר ההפקה הגדול ביותר בעולם של נפט.

שלום פה, או אפילו סתם הסדר ישראלי-פלשתיני,  הוא אסון נורא מבחינת חברות הנפט.

ברשימת 10 יצואניות הנשק הגדולות בעולם תמצאו את גרמניה (מקום 3), צרפת (4) בריטניה (5), ספרד(7)  איטליה (8) והולנד (9). כולן חברות רבות השפעה באיחוד האירופאי.

ונא לזכור שהמזרח התיכון הוא מכרה זהב ליצרני המוות האירופאים החסודים: קניין גדול פי עשרה מכל אזור אחר בעולם.

הכי מצחיקים הם הפוליטיקאים והפרשנים  המקומיים שמספרים לנו שהצעד האירופאי נועד לעודד את המשא והמתן. אולי גם הם מקבלים קצת ג'ובות. כסף לא חסר למחרחרי המלחמה.

 

קרי מתקרב והימין לא שקט

יוזמת קרי: הימין עומד בפרץ מול סכנת השיחות, השמאל המדומה בדרך?

מודעות פרסומת
9 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו,
    העיניין פשוט ביותר, צריך להבהיר לאבו מא-ז-ן שהבניה שלנו בגדה
    תסוכם בשיחות בינינו. כדאי לו לשבת איתנו מה שיותר מהר, כי אחרת
    לא ישאר לו מקום למדינה .

    אהבתי

    • העניין הוא שיותר מדי חמדנים מקצועיים אצלנו ובמיוחד אצלם חושבים במונחים של "כולה שלי", ויש די מחרחרי מלחמה עמוסים בכסף כדי לממן אותם ולהפעיל אותם.

      אהבתי

      • מנחמי בן-ציון permalink

        מאפיהו,

        שים לב, אני עוסק באיסטרטגיה ואתה עונה לי בדיפלומטיה ,מי מאיתנו יותר

        מעשי ? כאשר שני הצדדים אומרים כולה שלי .החזק מנצח ,ככה מתנהל העולם

        ככה נקבעו הגבולות ,בכל הארצות בעולם . רק אצלנו יש מחלוקת, בגלל ההבטחה

        האלוהית .יש שמאמינים בה וזה הימין הדתי ציוני, והחילוני היסטורית .השמאל

        התבוסתני, מגביר את המוטיבציה של הצד השני ומביא עלינו את כל המלחמות.

        אהבתי

  2. בן ציון,
    אני מבין שלדעתך אסטרטגיה עדיפה על פני דיפלומטיה, אבל לא מובן לי מדוע מה שאתה אומר הוא אסטרטגיה, ועוד פחות ברור לי מדוע מה שאני אומר הוא דיפלומטיה. ובאשר ל"חזק מנצח", הניסיון המקומי מלמד שכשני הצדדים אומרים כולה שלי, שניהם מפסידים, ומי שיותר איתן בדעתו (שזו ההנהגה הפלשתינית במקרה שלנו) מפסיד יותר, וככל שהוא מתעקש, ימשיך להפסיד. לכן כמובן שמחים בימין שלנו על העקשנות הערבית, ולטיפשים – הרשעות היא אחותה של הטיפשות – לא מפריע שההפסד של הערבים הוא גם ההפסד שלנו: בחיי אדם, בכלכלה, בשלוות הנפש.
    ובאשר למשפט האחרון שלך, הוא כולל סתירה פנימית. אם השמאל התבוסתני מגביר את המוטיבציה שלך הערבים, אז זה אומר שהמוטיבציה קיימת בכל מקרה. והיא קיימת גם בגלל הימין הלאומני שלנו וחמדנותו היתרה למרות מה שכתוב "לא תחמוד". . אמור מעתה: השמאל המדומה והימין הקיצוני הם תאומי סיאם, והם שניהם גם יחד צרתנו.

    אהבתי

  3. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו,

    איסטרטגיה היא התנהלות מעשית ,שמביאה את הצד השני להבין מה כדאי

    לו . דיפלומטיה היא נסיון לשכנע באמצאות ,הבטחות וכו' .

    בימין אין כל חמדנות ,כי מה שלקחנו במלחמת ששת הימים, היה שלנו

    מקידמת דנא ,רק מי שלא מאמין בכך, רואה בכך חמדנות . מי שלא יודע

    מדוע פרצה מלחמת ששת הימים (הדברים שקרו במשך השנים שקדמו),

    צריך להשלים מידע .עד 1967 סבלה ישראל מהתנקלויות פלשתיניות על

    בסיס יום יומי . הסורים שישבו על המצוק בגולן, הפגיזו קיבוצים ופגעו

    בחקלאים .ועכשיו הם רוצים לחזור לגבולות 67 ? כאילו לא קרה דבר ?.

    עד כדי כך הושפעת מהתעמולה שלהם ? מתי וויתורים הביאו שלום ?

    תבוסתנות, היא הדיבורים על ויתורים, הם שומעים ואומרים עוד קצת לחץ

    והם מתקפלים, קצת סבלנות והכל יפול לידינו, כפרי בשל .זה הטמטום

    השמאלני, שמביא עלינו את המלחמות והנכבות שלהם. ברור שהמוטיבציה

    שלהם קיימת כל הזמן ,למה לחזק אותה מצידנו ? איכן הסתירה ?.

    אהבתי

  4. בן ציון,
    א. לידיעתך, אסטרטגיה היא תורת ניהול המלחמה, ודיפלומטיה היא אמנות המשא והמתן המדיני. ההצעה שלך בדבר מה שצריך להבהיר לאבו-מאזן במסגרת ניהול מו"מ מדיני (דהיינו היקף הבניה שלנו בגדה) אינה אסטרטגיה אלא אמירת המובן מאליו, ולכל היותר הצעה טקטית במסגרת הדיפלומטיה. מה שהשבתי לך, שהבעיה היא שיותר מדי לאומנים סתומי מוח משני הצדדים חושבים שהמציאות תתאים את עצמה לאמונותיהם, אינו דיפלומטיה אלא הבחנה של מצב.
    ב. אם הולכים לפי מה שהיה שלנו מקדמת דנא, אנחנו צריכים לוותר לאלתר על מישור החוף, ובטח על רוב הנגב, מן הקו שבין דרום ים המלך ובין ניצנה ודרומה, שלא רק שלא היה שלנו מקדמת דנא, אלא לא נכלל אפילו בגבולות ההבטחה האלוהית, שהיא כתב הקושאן שלנו על הארץ.
    ג. ברוב שנות קיומה של המדינה נמצא הימין בשלטון, והניסיון שלך להאשים את השמאל בכל צרותינו אינו יותר מהגזמה פראית.
    ד. מהו אותו "הכל" שיפול לידינו "כפרי בשל" אם נגלה "קצת סבלנות"? מיליוני פלשתינים שנאלץ לקבלם לתוך המדינה כאזרחים שווי זכויות? אפילו נתניהו, ועימו עוד רבים מאוד מאנשי הימין, כבר הבין את האיוולת ואת חוסר התוחלת שבתפיסה הזאת. אל תתווכח איתי. תתווכח איתו.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      מאפיהו,

      אתה מנסה להפחיד בקלישאה, שנאלץ לקבל את הפלשתינאים כשווי

      זכויות במדינה אחת. אתה באמת מאמין, שזה יכול לקרות במציאות ?

      זה לעולם לא יקרה. אין גם טעם להתווכח על זה ,כי זאת הערכה בלבד.

      אני גם לא בטוח שנהיה עוד בחיים, לראות מי צדק .אם אתה חושב שגם

      נתניהו הבין את האיוולת ,אתה טועה והרהורי ליבך יתבדו בקרוב. אני

      מבין טוב ממך את הלך הרוח הימני . בקשר להבטחה האלוהית אתה

      מצמצם אותה באופן עקרוני, כפי שהיית מוותר מראש, על כל הצרה הזאת

      ששמה ארץ ישראל ,בטוח שהיה נוח לך יותר לחיות בקנדה ,למשל .

      אהבתי

  5. א. אני מנסה להפחיד? הרי נתניהו בעצמו מודה שאינו רוצה במדינה אחת בין העם לירדן וזו הסיבה שהוא מעדיף שתי מדינות.
    ב. בקשר לתחזיות שלך אודות העתיד, תרשה לי לא להתרשם. עד כה היית חלש מאוד בתחזיות.
    ג. אותו דבר בקשר להבנתך את "הלכי הרוח בימין". אין קבלות.
    ד.באשר להבטחה האלוהית, אין לך מושב מה אתה שח, בדיוק כמו במקרה של האסטרטגיה והדיפלומטיה. פשוט לך תקרא תנ"ך. גבולות ההבטחה מופיעים כמה פעמים.
    ה. באשר להערה הטיפשית שלך על מקומי הראוי לי בקנדה, אני סולח לך ומבין שזו תוצאה של סערות הנפש בגין מצוקות העתים. נמתין בסבלנות שתרגע.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      מאפיהו,

      ברור שנתניהו לא רוצה מדינה אחת ולכן גם לא תהיה כזאת .לכן מי

      שמעלה טענה כזאת, מנסה להפחיד כאילו זה עומד לנו בפתח .זאת

      טענה שיקרית שבאה מהשמאל יפי הנפש, לומר לנו החפזו לעשות שלום

      כי אם לא, זה מה שיקרה. לעשות שלום מבחינתם זה לרצות את אבו-

      מאזן ,כי איך אפשר אחרת ? ויתורים ויתורים . לא למדו כלום ,עוד לא

      ניכנסנו איתם לחדר, וכבר נוחתים פגזים בחבל אשכול .על כל השאר

      עדיף לא להכנס .חבל'ז .

      אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: