Skip to content

מצרים והכשל הפוליטי האמריקאי: פרופסור מפוזר בבית הלבן?

יולי 11, 2013

ביוני 2009, חצי שנה אחרי שנכנס לתפקידו בבית הלבן, הופיע הנשיא האמריקאי בקאהיר בפני מנהיגי העולם המוסלמי, ובפרק על הדמוקרטיה אמר את הדברים הבאים:

"…יש מי שתומכים בדמוקרטיה רק כשהם כבר לא בשלטון; כשהם בשלטון, הם אכזריים בדיכוי זכויותיהם של אחרים. לא משנה היכן, ממשלה של העם ולמען העם מציבה סטנדרט יחיד עבור כל מי שאוחז בשלטון: עליכם לקיים את השלטון מתוך הסכמה, לא כפייה; עליכם לכבד את זכויות המיעוטים, ולעשות זאת ברוח הסובלנות והפשרנות; עליכם להציב את האינטרסים של העם שלכם ומהלכו התקין של התהליך הפוליטי מעל למפלגה שלכם. ללא מרכיבים אלה, בחירות לבדן אינן מקיימות דמוקרטיה אמיתית."

דברים שהסתברו כנבואיים בהקשר של מצרים. מה חבל שהנשיא האמריקאי לא נזכר בהם מפעם לפעם.

הנשיא אובמה נואם באוניברסיטת קאהיר:  עניין של דמוקרטיה (התצלומים מהוויקיפדיה)

הנשיא המצרי ביוני 2009, כשנישא הנאום הזה, היה עדיין חוסני מובראק. מי שנבחר לתפקידו בבחירות לא דמוקרטיות בעליל.

כאשר התמלאה כיכר תחריר בחורף 2011, כמעט שלא היו לנשיא אובמה ספקות. הוא שכח שאמר באותו נאום בקאהיר  "אמריקה אינה מתיימרת לדעת מה טוב ביותר עבור כל אחד", והודיע למובראק שעליו לפנות את כיסאו – למרות שהנציג הדיפלומטי המיוחד שהוא עצמו שלח בעצמו למצרים בזמן-אמת, פרנק וייסנר, יעץ לו עצה הפוכה לגמרי – ושרת החוץ הילרי קלינטון הצטרפה לדעתו של וייסנר.

ומי ביצע אז את המלאכה? מי סילק את מובראק מכיסאו, כמצוותו של הנשיא, זה שאינו מתיימר לדעת  "מה טוב ביותר עבור כל אחד"?

זה היה הצבא המצרי, שנענה לרצון העם המצרי – ולא פחות מזה לרצון הנשיא האמריקאי.

הניו יורק טיימס לא קרא לזה הפיכה צבאית.

להיפך.

זה היה חלק מתהליך דימוקרטיזציה מבורך. זוכרים?

האביב הערבי.

לנשיא האמריקאי ולקונגרס לא היו ספקות בקשר להמשך הסיוע הצבאי האמריקאי למצרים.

שהרי מובראק היה רודן. דיקטטור מושחת. הוא לא נבחר בבחירות דמוקרטיות.

עברה שנה ועוד חצי שנה, ומוחמד מורסי נבחר בבחירות דמוקרטיות.

אבל לא די בבחירות דמוקרטיות, לפי הגדרותיו של הנשיא האמריקאי עצמו. זוכרים?

"עליכם לקיים את השלטון מתוך הסכמה, לא כפייה; עליכם לכבד את זכויות המיעוטים, ולעשות זאת ברוח הסובלנות והפשרנות; עליכם להציב את האינטרסים של העם שלכם ומהלכו התקין של התהליך הפוליטי מעל למפלגה שלכם. ללא מרכיבים אלה, בחירות לבדן אינן מקיימות דמוקרטיה אמיתית."

ברור לגמרי שמוחמד מורסי לא עמד באמות המידה הדמוקרטיות של הנשיא אובמה עצמו. הוא גנב את הדמוקרטיה לצורכי מפלגתו ולמען האינטרסים של הכת הדתית שהוא חבר בה ושאותה הוא ייצג בשבתו על כס הנשיא המצרי. החוקה, ההדחות והמינויים, היחס למיעוטים… מורסי ניסה לעשות ממצרים רצועת עזה אחת גדולה. גם בעזה זכתה השלוחה המקומית של האחים המוסלמים בבחירות דמוקרטיות. מאז לא היו בחירות נוספות, ועזה הפכה לישות איסלאמית קנאית. איש אינו קושר לדמוקרטיה כלשהי את המשטר שם.

אך העם המצרי התעורר בזמן. הצבא המצרי, "צבא העם", קוראים לו, עשה מה שעשה שנתיים וחצי קודם לכן, כשהדיח את מובראק. הוא ביצע את רצון העם.

אבל לנשיא האמריקאי ולשמאליברליזם המערבי זה לא היה נוח הפעם.

היה להם טוב עם האחים המוסלמים.

האיסלאם הקיצוני הוא בעל בריתם במיזמים חשובים, כמו ה-BDS.

ולכן  עכשיו זו הפיכה צבאית.

ואובמה, שלא אמר מילה למורסי אחרי שהדיח 3,000 שופטים או החליף את צמרת הצבא, או מינה למשרת מושל מחוז טרוריסט שדמם של עשרות תיירים אירופאים ועוד כמה מצרים על ידיו, מעמיד עכשיו תנאים לקבלת הסיוע האמריקאי.

איך אפשר להבין התנהגות כזאת?

יש שתי דרכים.

לימין האמריקאי אין ספקות: ברק חוסיין אובמה הוא בקושי אמריקאי, אם בכלל. הוא מוסלמי קנאי בתחפושת. הוא ניצב בצידם של אויבי ארה"ב ופועל נגדה. ההתנהגות שלו בפרשת מצרים מוכיחה (גם היא) את התזה הזאת. עליית האחים המוסלמים לשלטון שם היתה משאת נפשו האמיתית, ועכשיו הוא מרגיש כמי שחביבי נפשו נפגעו, והוא מנצל את כוחו כדי לעודד את רוחם, להמריץ אותם למרוד נגד המשטר הצבאי כדי להחזיר לעצמם את השלטון.

זו דרך אחת  להבין את אובמה.

אני חושב אחרת.

אובמה פשוט מבולבל.

פרופסור מפוזר בבית הלבן.

ברק אובמה הוא תוצר מובהק של האגף האקדמי של השמאליברליזם האמריקאי.  פרופסור מאוניברסיטת שיקגו, שלמד באוניברסיטאות קולומביה והארווארד,  שגייס את כשרונותיו כמארגן פוליטי וכנואם כדי להגיע לבית הלבן. הוא חושב כאקדמאי מקצועי, הוא מדבר כאקדמאי מקצועי, ופועל כפוליטיקאי רק כשממש אין לו ברירה.

הבלבול שלו נובע מכך שהעולם המציאותי, הפוליטי, החברתי והכלכלי, אינו פועל על פי התיזות, התיאוריות והתובנות של השמאליברליזם.

לא האמריקאי, לא האירופאי וגם לא הישראלי.

אילו היה אובמה מסתפק במשרתו האקדמית, לא היתה בכך בעייה גדולה, לא לאובמה ולא לארה"ב.

*****

וכי למי אכפת אם איזה פרופסור מאוניברסיטת שיקגו היה הוגה את התיאוריה המדינית הבאה:

מכיוון שיש סבירות מסויימת שבעוד עשור או שניים או שלושה עתידה הכלכלה האמריקאית להזדקק להרבה פחות נפט מזרח תיכוני – כדאי לה להעתיק כבר עכשיו את מרכז הכובד של מדיניות החוץ שלה למזרח הרחוק.

אבל כאשר זה מה שחושב הנשיא האמריקאי, נוצרת בעיה גדולה.

בעיה לנשיא, בעיה לארה"ב, בעיה למזרח התיכון ואולי אף בעיה למזרח הרחוק.

מההתנגשות שבין הרעיון ובין המציאות, הנשיא יוצא טמבל.

האינטרסים החיוניים של ארה"ב ושל בעלות בריתה נפגעים.

המזרח התיכון הופך לשדה ציד חופשי של כוחות אזוריים ועולמיים, והתוצאות המדממות מצויות בכל השטח.

ובמזרח הרחוק כבר יש מי שמכינים תוכניות: איך לעבוד על הנשיא הטמבל כשיגיע לביקורו הבא אצלם, בהתאם לתיאוריות.

*****

עיתונאי פרידמן: לנשיא שלו אין זמן בשבילנו

זוכרים? כבר בפתח כהונתו השניה, הודיעו לנו דוברי השמאליברליזם, האמריקאים והמקומיים, שזהו. הלך עלינו. אחד הכוהנים הגדולים של כנסיית האי-שכל האמריקאית, טום פרידמן, לא התאפק, וכמה ימים אחרי בחירתו של אובמה, בנובמבר 2012, הודיע ב"מכתב" שפרסם בניו יורק טיימס  ל"חבריו הישראלים":

"חברים בישראל שאלו אותי אם…הנשיא ברק אובמה… יתנקם בראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו תשובתי לישראלים היא זו: הלוואי עליכם…שהנשיא יחשוב שיש לו די זמן, אנרגיה והון פוליטי להתגושש עם ביבי כדי לגבש הסכם בין ישראלים לפלסטינים… לא ידידיי הישראלים, המצב חמור בהרבה משנדמה לכם: נשארתם לבדכם…הנשיא שלי עסוק."

נבואות דומות באו מצד כוכב אחר של כנסיית האי-שכל האמריקאית, פיטר ביינארט, ובעקבותיהם המזדנבים הישראלים הרגילים במקומות מושבם הנוחים – "הארץ", "אל מוניטור" וכו'. כל זה מתוצרת התיאוריה, שאובמה עומד להתרכז בעניינים הפנימיים של ארה"ב  ובמה שמתחייב מהם – העיסוק במזרח הרחוק. לא יהיה לו זמן לנתניהו, לישראלים ולפלשתינים, ולמזרח התיכון בכלל.

ברור כיצד כל זה מסתדר עם ראיית העולם של השמאליברלים של האקדמיה, התקשורת והפוליטיקה האמריקאית, הבנוייה בערך  כך:

נתניהו אינו בר שיח וישראל היא נטל על ארה"ב והמערב.

לכן יש להניח לישראל לנפשה, שתיפול ותתמוטט ללא תמיכת המעצמות.

בכך יכול לסייע גם הגרעין האיראני, שאין טעם להאבק נגדו.

ובכלל, אין דרך להאבק נגד השתלטות האיסלאם על המזרח התיכון כי זה רצון העמים שם, ואין זה מתפקידה של ארה"ב להיאבק נגד הרצון האותנטי של העמים באזור.

עדיף לכרות ברית עם האיסלאם. גם האחים המוסלמים הם בעיקרם גוף פוליטי (כפי שהודיעו לקונגרס האמריקאי נציגי המודיעין האמריקאי) שאפשר להסתדר איתו.

מכיוון שממילא הולכת ויורדת חשיבותו של הנפט הערבי לארה"ב ולמערב, אין מה להצטער  יותר מדי על אובדנן של העמדות המערביות במזרח התיכון. נצא מעיראק, נצא מאפגניסטן, לעזאזל עם סוריה, והגיע הזמן שתהיה "ישראל חדשה" לפי הרעיונות של הקרן האמריקאית שלנו וחברתה הטובה קרן פורד שלנו, מהיזמיות הראשיות של ה-BDS.

ועכשיו, כשאנו מתפנים מהמטרד המזרח התיכוני הזה,  הבה נבדוק מה אנחנו יכולים לעולל במזרח הרחוק.

אלא שלכל זה אין קשר רב למציאות פוליטית  או כלכלית כלשהי.

ועל כך ברשומה הבאה.

מודעות פרסומת
6 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו,

    לא הבנתי עד כאן, מה לדעתך אני צריך לעשות ,לצחוק או לבכות ?
    אני כבר ילד גדול ,כבר לא מפחד להיות לבד.

    אהבתי

    • אם הצלחתי במלאכתי, עליך לצחוק ולבכות חליפות, ולהרגיש כילד גדול שאינו מפחד להיות לבד, ובעיקר להמתין בקוצר רוח להמשך.

      אהבתי

      • מנחמי בן-ציון permalink

        מאפיהו,

        תן רמז, בסוף בסוף אצחק או אבכה ?. עד כמה שכבר היכרתי אותך

        כמעט ברור לי שאבכה .

        אהבתי

  2. רמז כמו ב"מחפשים את המטמון"?

    אהבתי

Trackbacks & Pingbacks

  1. מצרים: היום בשביל הבידור, קבלו את שוטי הנבואה | מאפיהו
  2. המלחמה בסוריה: התיאוריות של הפרופסור אובמה והעולם האמיתי | מאפיהו

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: