Skip to content

סיכויי השלום וה-24/7 של צרכנות תל אביבית: הבחירה של השמאל (חה-חה) הישראלי

יוני 26, 2013

קוראי הנאמנים בוודאי לא מופתעים מן האפשרות שהתהליך המדיני עשוי להתחדש.  עסקתי בכך פעמיים בשבועיים האחרונים, כתוצאה מן החשדות שהתעוררו אצלי ולנוכח העיסוק הפתאומי המתרבה בחוגי הימין שלנו ברעיון של המדינה הדו-לאומית ודחיית הפתרון של שתי המדינות.

והנה, מחר עומד לנחות באזור שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, כדי לנסות ולהתניע את "התהליך המדיני". זאת אומרת, להושיב  סביב השולחן את ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו ואת נשיא הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס המכונה אבו-מאזן.

בימים עברו, הייתה התפתחות כזאת מעוררת לחיים את השמאל הישראלי.

"משמרות שלום" היו מתארגנות לאלתר כדי לשבת ליד מעונו של ראש הממשלה וליד לשכתו וקצת בצמתים.

"ביבי – התגמש! את השלום אל תשבש!" היו זועקים המפגינים.

וגם: "שלום – כן, שטחים – לא!" וכן הלאה.

משלחת מכובדת ובה ייצוג יחסי משוקלל היטב לכל האגפים החשובים של השמאל היתה יוצאת דחופה ובהולה לרמאללה כדי להבטיח את רצונו הטוב של אבו-מאזן וכדי להסביר לו שהשמאל הישראלי איתו באשר יילך.

ראשי "שלום עכשיו" היו מתכנסים כדי לשקול אם לפתוח את המאבק למען השלום בעצרת ענק במוצ"ש בכיכר רבין, או להסתפק בשלב הראשון בהפגנה מינורית יותר ברחבת המוזיאון ועוד כמה הפגנות בערים שמחוץ לגוש דן, ולהשאיר את אופציית הכיכר למשבר הבלתי-נמנע.

אבל כל זה היה פעם.

DSCF5753

 נתניהו ואבו מאזן: ייפגשו באוהל?  

היום עסוק השמאל הישראלי בעניין החשוב לו בהרבה מן השלום:

הסוגייה העקרונית של פתיחת הרשתות והמרכולים בתל אביב בשבתות.

טוב, כל אחד יודע איך ולמה הגיעו העניינים לכדי כך.

כל אדם שעיניו בראשו יודע מה נהיה  מהשמאל הישראלי.

מ"שלום עכשיו" שראשיה נטועים במפלגת העבודה, ועד לפעילי מרצ וחד"ש,  כולם כבר מזמן מקנת-כספם, שכירי לשון ומקלדת  של טייקונים אמריקאים, של ממשלות ומפלגות אירופאיות ושל מוסדות כנסייתיים.

אינטליגנציה מובהקת של הבורגנות המפוטמת, אנשי אקדמיה ותקשורת, פוליטיקאים ובעלי מקצועות חופשיים שהסתדרו להם יפה עם השלמת הכנסה או אף הכנסה עיקרית ממעיינות השפע בארה"ב ובאירופה המערבית.

סוכנים זרים לכל דבר ועניין של הקפיטליזם והאימפריאליזם האירו-אמריקאי, ושל הקלריקליזם הפרוטסטנטי של שבדיה או הולנד, והקתולי של  אירלנד וספרד.

אז מה הפלא שהדבר הכי מעניין אותם בעולם היום, זה לא הביקור של שר החוץ האמריקאי והאפשרות שיותנע פה תהליך לקראת שלום – אלא הזכות האזרחית הבסיסית של התל-אביבי הנאור לתרגל את תרבות הצריכה המפותחת שלו במשך שבעה ימים בשבוע ("עיר ללא הפסקה").

אנשי שמאל (חה-חה) שאמורה להיות להם עמדה כלשהי ביחס לבולמוס הצריכה  בנוסח 24-7 שגורס הקפיטליזם החזירי כדת העיקרית ברחבי הכפר הגלובלי.

שמאל שאמורה להיות לו עמדה ביחס למעמדם של בעלי מרכולים קטנים ושכונתיים קשי יום מול הרשתות הגדולות הדורסניות עם מחירי הקרטל שלהן.

והנה, הם יודעים  בדיוק איפה לעמוד.

טוב, בשביל זה משלמים להם, לא?

הרי אף אחד לא חושב ברצינות ש"הקרן החדשה לישראל" (השם הישראלי המזוייף של הקרן לישראל חדשה") שהספונסרית העיקרית שלה היא קרן פורד האנטישמית, רוצה בשלום יהודי-ערבי.

מי שמפרנסים עמותות של אוכלי נבלות וסופרי-גוויות,  מחרחרי מלחמה ומלשנים  כמו "בצלם" או "רופאים למען" או "שוברים שתיקה" ו"יש גבול", הם בעלי אינטרס מושקע בהמשך הסכסוך.

רק ייעלם הסכסוך – ומיד ייעלמו מאות המיליונים של הדולרים והאירו.

יאבד טעם קיומם של אנשי השמאל (חה-חה) האלה.

יישבר מטה לחמם.

AM-PM : 24/7

אז מה הפלא שהשמאל הישראלי (חה-חה) מעקם את אפו לנוכח ביקורו של קרי?

במיוחד כשנראה שנתניהו השנוא רוצה בחידוש השיחות יותר מהפלשתינים האהובים?

"שום דבר ממילא לא יצא מזה".

"נתניהו רק רוצה להטיל את האשמה על אבו-מאזן".

"עוד סיבוב סרק של פאקס-אמריקנה אימפריאליסטי".

זה מה ששומעים שם.

ולעומת זאת, מה לך מאבק שמסתדר טוב יותר עם האידיאלים הנעלים של תאגיד פורד ושל תאגיד לוי-שטראוס (מייסדי הקרן החדשה), של הספקולנט  ג'ורג' סורוס או הכנסיות של מערב אירופה, מאשר 24-7 של צרכנות תל אביבית?

במיוחד כשיש הזדמנות פז כזאת לפורר את השבת היהודית – שעורה מעצבנת בעינה של התעמולה האנטישמית הרגילה, הגורסת שיהודים הם תאבי-בצע שאין להם תקנה, ושאינם יכולים לחדול לרגע מעשיית מסחר ורווחים?

וברור שהמקום שבו נפגשים בעלי פורד והקתולים של אירלנד, בעלי לוי-שטראוס והפרוטסטנטים של שבדיה, הוא גם המקום שבו נפגשים פעילי השמאל מ"העבודה", ממרצ ומחד"ש.

בשביל מה לנו השלום המעצבן הזה, אם אפשר לקנות בשבת שישיה של קרלסברג או פקט של מלבורו בכל אחד מעשרה סניפים של רשתות הפרושים לאורך דיזנגוף ואבן-גבירול, בתור התמצית המרוכזת של הדימוקרטיה הישראלית המתקדמת והנאורה?

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. אני תומך ב-BDS permalink

    אלה היו אותם המדינות שבמלחמת העצמאות נתנו לנו רובים צ'כים שאיתם נצחנו במלחמה.

    בזכות ההשכלה של אנשים כמו תמר גוז'נסקי, נחקקו כאן הרבה חוקים שתרמו לרווחה הכללית במדינה, זה לפחות עד שהליכד והעבודה הוציאו מהחוקים האלה כל תוכן.

    אהבתי

  2. טוביה פרנקל permalink

    לא זכור לי נשק שהגיע לפה ממזרח גרמניה או מברית המועצות,זכורים לי מיגים סורים ומצרים, זכורים לי גם מרגלים שהוכשרו שם, אודי אדיב, דן ורד, יעקב כהן ועוד כמה טובים.

    אהבתי

    • אני תומך ב-BDS permalink

      זה מוזר, מפני שהלגיון הירדני קיבל את המימון שלו מהבריטים ורוב הקצינים שלו היו אנגלים.

      אני בטוח שאנחנו אף פעם לא מרגלים, ושאנחנו אף פעם לא השתמשנו בבוגדים חמדנים כמו יונתן פולרד על מנת לרגל על "החברים שלנו".

      גילוי נאות,
      אני שונא את ברית המועצות, אבל זה לא יעבוד לך לנסות להשתמש בברית המועצות על מנת ללכלך על חד"ש.
      בדיוק כמו שאני בטוח שלא תאוהב את זה שאני אציין בפניך שז'בוטינסקי היה תומך נלהב של פאשיזם.
      ושבית"ר שיתפו פעולה עם מוסליני.

      אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: