Skip to content

הבחירות באיראן: עוד יום כיפורים מודיעיני ופרשני בלתי נמנע

יוני 19, 2013

תוצאות הבחירות באיראן היו עוד יום כיפורים מודיעיני ופרשני.  לפי מה שידוע לא נחזתה בחירתו של המועמד המתון יחסית חסן רוהאני, בטח לא בסיבוב אחד. פה ושם אפשר, מן הסתם, למצוא פרשן אחד מאלף, שניים מרבבה, שהעלו את האפשרות שחסן רוהאני יהיה הנשיא הבא של הריפובליקה האיסלמית של איראן. אבל זה יתכן לגבי כל אירוע. גם במקרה של מלחמת יום הכיפורים היה קצין אחד במודיעין של פיקוד דרום שהזהיר מפני מלחמה העומדת לבוא.

מדובר בפשלה נוספת בשרשרת ארוכה של כישלונות, ששותפים לה קציני מודיעין ומזרחנים.

נשיא רוהאני: הפתעה מדהימה

נשיא רוהאני: הפתעה מדהימה

לדעתי, סיבתו העיקרית של הכשל הגדול, התחזיתי-פרשני,  היא בפער המשווע שבין זהותם הרעיונית וכלי ההערכה של קציני המודיעין והפרשנים, ובין מהותם הבסיסית של האירועים המתרחשים בשטח, והנה שתי דוגמאות להבהרת העמדה.

1. מאז הצלחתה של המהפכה האיסלמית באיראן, כבר מזה שלושים וכמה שנים, מתחוללת מלחמת העולם השלישית. השיעה האיראנית משכה לשורות המאבק העולמי נגד הנצרות, היהדות ודתות המזרח גם את הסונה (האחים המוסלמים, החמאס, התנועה הוואהאבית בחצי האי הערבי, אל קאעידה). ועכשיו מתנהל על אדמת סוריה מאבק איתנים בין שני הזרמים האיסלמיים האלה על השליטה בדת הזאת.

ולתוך המאבק הפנימי בין שתי הכתות נגררות עכשיו גם המעצמות הגדולות ממזרח וממערב.

כאמור, מדובר במלחמה עולמית דתית במהותה. אך הפרשנות המודיעינית-עיתונאית-היסטוריונית לגבי המלחמה הזאת שונה לגמרי. בעקבות ספרו הידוע של ההיסטוריון סמואל הנטיגטון, מתייחסת הפרשנות החילונית-ליברלית ואף הימנית  להתרחשות העולמית כאל "התנגשות הציביליזציות". ואילו השמאל דבק  בכלים הפרשניים המסורתיים שלו: הדרום העני נגד הצפון העשיר, מאבק אנטי-אימפריאליסטי ואנטי-קפיטליסטי, מלחמות השחרור של העולם השלישי ושאר ירקות.

הפרשנים מן הליברליזם, הימין והשמאל מגלים אטימות מוחלטת כלפי הדת והאמונה כגורמים עצמאיים, שווי-ערך לגורמים אחרים, ולעתים אף גורמים מכריעים במאבקים הגלובליים.

הדת והאמונה מבחינתם הם תמיד סוג של טפל וסוג של תפלות. תמיד פונקציה של משהו אחר. מרכיב מלאכותי ושולי שאפשר, צריך ורצוי "להסביר אותו החוצה", לפי הביטוי האנגלי.

מבחינת הליברלים הדת והאמונה הם סוגים של אמונה טפלה. מבחינת השמאל – "אופיום להמונים", ומבחינת הימין החילוני – רגש פרימיטיבי של ההמונים שניתן לנצל ביום הבחירות.

האמונות והתפיסות הבסיסיות ביותר של 90% מהאנושות, נחשבים בעיני העליתות השליטות של המערב כסוג של עווית בלתי-נשלטת, שאם רוצים להבין היטב את ההתרחשות העולמית העיקרית בעשורים האחרונים, הכי טוב להניח אותה בסוגריים.

הטיפוסים האנושיים החילוניים-מדעיסטים המאכלסים את עמדות ההערכה והפרשנות במודיעין, באקדמיה ובתקשורת, וכמובן את עמדות הביצוע בפוליטיקה ובצבא,  פשוט  מתייחסים להיסטוריה הנוכחית בכלים שאינם מתאימים לה.

ומכאן המבוכה וחוסר האונים שלהם, והטעויות החוזרות והנשנות,  בכל מה שקשור לא רק להערכה של העתיד להתרחש, אלא גם להתייחסות אל מה שקורה עכשיו או כבר קרה. הם שוגים שוב ושוב בהבנת המתרחש, ולכן גם שוגים ללא הרף בצעדיהם.

זה בלתי נמנע: זו תוצאה של מה שהם, ושל התובנות המוגבלות שלהם כאתאיסטים-מדעיסטים. שהרי למרות ראייתם את עצמם כאנשים נאורים, רחבי אופקים, פתוחים לחידושים ורחוקים מדיעות קדומות, ההיפך הגמור הוא הנכון:

הם מאמינים אדוקים ביותר בתפיסות ובכללים של כנסייתם, כנסיית השכל.

מוחם שטוף בסדרות נוקשות ביותר של כללי חשיבה והתנהגות (מסוג הפוליטיקלי קורקט, למשל).

הם כלל לא מסוגלים לחשוב "מחוץ לקופסה", וזה מסיבה פשוטה:

משום ש"מחוץ לקופסה" שלהם, אין לדעתם, דבר וחצי דבר. רק הבלים שאינם דורשים התייחסות רצינית.

וכך, משום שהם נידונים להעריך את המציאות בכלים שאינם תואמים אותה, הם אינם יכולים אלא לטעות.

תתארו לעצמם מה היה קורה, אילו היו מתבקשים הרב עובדיה יוסף ומועצת החכמים שלו לנתח בעזרת כלי הפרשנות ההלכתיים את ההתרחשות הפוליטית  הנוכחית בריפובליקה הצרפתית בת ימינו, נניח. זו ההקבלה המדוייקת לסי.אי.איי. ולנשיא ברק אובמה המבקשים להבין את המזרח התיכון בן ימינו עלי פי התיאוריות של הכלכלה המדינית ומדע המדינה הנלמדות כיום בקולומביה או בהארווארד.

2. ומכאן להדגמה קצרה מתחום המיקרו:

ההערכה של גופי המודיעין האמריקאים על מהותו של ארגון "האחים המוסלמים" בפתחה של המהפכה המצרית ב-10 בפברואר 2011.

כזכור, הופיע אז ג'יימס קלאפר, המתאם של 16 סוכנויות הביון האמריקאיות בפני ועדת הקונגרס. הוא אמר לחברי הקונגרס ש"האחים המוסלמים הוא ארגון מאוד מגוון, במידה רבה חילוני, שנמנע מאלימות וגינה את אל-קאעידה כעיוות של האיסלאם" וכמו כן ש"אין לארגון זה סדר יום של קידום אלימות לפחות לא במישור הבינלאומי" (מי שעמד בראש הארגון שביצע את פיגוע הטירור בלוקסור, אל ג'מעה אל איסלמייה, מונה השבוע על ידי הנשיא המצרי מורסי למושל המחוז שבו אירע הפיגוע. בפיגוע נטבחו 62 אזרחים, מהם 58 תיירים).

לגמרי ברור שהנשיא אובמה פעל על פי ההערכה של גורמי המודיעין כשקבע את עמדתו כלפי ההתרחשות במצרים – והתוצאות ידועות.

גורמי ההערכה האמריקאים והנשיא שלהם חושבים על פי אותן תבניות  מאובנות וחסרות שחר – והתוצאות בשטח, גועות בצחוק גדול.

עוד הפתעה מדהימה, עוד הפתעה מרה.

***** 

נשיא אובמה: הפתעה מרה

נשיא אובמה: הפתעה מרה

 כי כן, הכישלון הגדול הקודם של המודיעין והפרשנות, היה, כמובן, המהפכה במצרים: הגורמים המודיעיניים לא חזו את נפילתו המהירה של הנשיא חוסני מובארק, ואילו הפרשנות השמאליברלית השלטת מיהרה להודיע לנו על החלפתו הצפויה של הדיקטטור הקודם בסוג של ריפובליקה ליברלית מערבית על פי דמותם של הסטודנטים ו"פעילי זכויות האדם" שהפגינו בכיכר תחריר. 

השטויות הרגילות של ה-WISHFUL THINKERS, שמחמת בורותם  ואטימותם המובנית, והשקרים מחליפים אצלם את העובדות, והתוצאה – שטויות תעמולתיות שמחליפות הערכות שקולות.

כי מה קיבלנו, בינתיים? דיקטטורה איסלמית חשוכה למדי. מסע לאחור במנהרת הזמן בתוספת של הידרדרות כלכלית חמורה וחוסר ודאות קיצוני גם בנוגע לעתיד הקרוב ביותר, שלא לדבר על טווחים ארוכים יותר.

ואילו עכשיו, במקרה האיראני, שוב שומעים מאותם מקורות קולות צהלה ושמחה מצד אחד, על בחירתו של "המועמד הריפורמיסטי", שביעות רצון ותיקוות נשגבות – או הערכות הנובעות מהעמדה הפוליטית ההפוכה, שבעצם כלום לא השתנה.

*****

בנוסף לחשיבה הקופסתית של חניכי כנסיית השכל ביחס למניע הדתי של המהלכים ההיסטוריים, ודי קשור לכך, קיים  גורם חשוב נוסף, וקשור מאוד, כמובן, לזה הקודם, לטעויותיהם הקשות של המעריכים והפרשנים:

הבוז המתנשא שהם חולקים כלפי  כל מי שאינו שייך לעולמם המכופתר והמלוקק. רגשי העליונות הטבועים בהם כלפי אנשי דת ומאמינים, במיוחד אם אלה מגיעים מן הגזעים הכהים. שהרי ברור להם לגמרי, שכל מי שמאמין בקיומו של "כוח עליון" הוא סוג של קל"ש – קשוב למה שאיננו. אין להם ספק שהסונה והשיעה של האיסלם, או ההינדים של הודו או חובשי הכיפות מנופנפי הפיאות של היהדות, אינם אלא צורות מפגרות של האנושות. חלק מן הציביליזציות הנחותות, מורשת של העבר הרחוק והאפל של האנושות.

הגזענות המתנשאת הזאת מתחלקת בדרך כלל לשניים, על פי הזרמים הפוליטיים העיקריים של המדעיסטים:

מצד ימין נתפסים "הדתיים" או "הערבים" או "המוסלמים"  כאבק-אדם נחות מטבעו, המונים חסרי אישיות ובקושי אנושיים,  המרוויחים ביושר כל דבר רע שקורה להם, ודמם מותר לכל.

ואילו הגזענות של השמאליברלים מתבטאת בהתייחסות פטרונית וצבועה, הגורסת יחס סלחני, מבין ומגונן אל משוגותיהם של הילדים המפגרים האלה מן המזרח, סוגים שונים של  "הפרא האציל" שנחמד להתפנן על הפטרודולרים שלהם ולספק להם את השירותים הנדרשים תמורתם – נניח תעמולה אנטישמית נגד ישראל, מהסוג שמספקים הזרמים השמאליברלים של האקדמיה המערבית.

*****

וכך יש לנו כשל בסיסי בהתייחסות לאירוע עולמי – מלחמת עולם דתית לכל דבר ועניין – בגלל שימוש בכלים פרשניים שאינם מתאימים, ולצידם גם יחס גזעני מתנשא כלפי הלוחמים באותה מלחמה, וביחד: מתכון מצויין לכישלון אחרי כישלון.

 

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: