Skip to content

אלון חסן ונמל אשדוד: היי שלי, בוקר טוב וברכות

יוני 17, 2013

יפה מצד מנהיגת העבודה שלי יחימוביץ, על שהואילה להתעורר סופסוף מתרדמתה הדוגמטית  העמוקה, והכירה בכך שלא כל ועדי העובדים מורכבים ממלאכים צחורי כנף.

DSCF4491

הדברים אמורים כמובן בפנייתה הנרגשת האחרונה של יחימוביץ אל ראש הוועד של עובדי נמל אשדוד, אלון חסן, ללכת הביתה.

כדי שתגיע לכך, היה צורך בכתבה ששודרה בצפיית שיא בחדשות שישי של ערוץ 2 וחשפה את המונקי-ביזנס של הטייקון  אלון חסן, יו"ר הוועד של עובדי נמל אשדוד (זה שלא מזמן קרא לטענות מן הציבור נגד המתרחש בחצרו  בשם "פופוליזם"):

"בית מפואר, בריכת שחיה בחצר, רכבי יוקרה, שלל עסקים פרטיים – חלקם באורח מסתורי עושים עסקים עם הנמל, העדפה של קרובי משפחה במכרזים, אווירת פחד וחשבון, סגירת הנמל לרגל אירועים פרטיים –
ככה מתנהג שליט ברפובליקת בננות, לא יו"ר ועד!"

כך איבחנה שלי בסטטוס שלה בפייסבוק. ויפה מאוד עשתה, כשהצליחה להבין – בינתיים לגבי המקרה של חסן –  שהעובדות האובייקטיביות בשטח, ולא התואר של האיש, מעמדו התעסוקתי, כשריו האירגוניים, נטייתו המפלגתית, הפתק שהוא משלשל בבחירות וכן הלאה, הם הגורמים החשובים כשבאים לקבוע עמדה לגביו.

ועכשיו, אם תחיל יחימוביץ אותם קני מידה שעשתה בהם שימוש באשר חסן לגבי על המשק בכלל, תהיה בכך בשורה גדולה לקהל הנשדדים הגדול

– צרכני החשמל והמים, משלמי המס והקנס של רשות השידור,

– הציבור שמשלם תוספת על כל מוצר ומצרך מיובא  בגלל מס הנמל שגובים העובדים הפרוטקציוניסטים שם בצורת משכורת מנופחת,

– שלא לדבר על מיליוני הקורבנות של עמלות השורה של הבנקים, שברווחיהם מתחלקים הבעלים-הטייקונים והעובדים המאורגנים.

אולי הגיע הזמן שיחימוביץ תבין, שכדי להגיע ל"בית מפואר, בריכת שחיה בחצר, רכבי יוקרה", אין צורך בשום מונקי-ביזנס של יו"ר ועד חסר מעצורים. כדי להגיע לכל הצ'ופרים האלה  די להיות סתם עובד בינוני-בכיר בחברת חשמל, למשל (ובמקרה כזה, שלא תתפלא שלי שלנו אם "בריכת השחיה בחצר" גם מחוממת יפה בימות החורף).

לתנאי חיים כאלה, של העשירון העליון, ההולך ומתרחק מעימנו לפי מדד ג'יני,  זוכים גם כמה עשרות אלפים מיוחסים מבין הבכירים שבעובדי מקורות ותאגידי המים, הרשויות המקומיות, המנהל הממשלתי, וכמה חברות ממשלתיות, מערכות המשפט והתקשורת, המערכת הבנקאית גנרלים וקציני משטרה וכן הלאה ממיוחסי המשטר –  כולם מוגנים באופן קבוע על ידי המפלגות המשרתות את העשירון העליון (גם כשהן מתיימרות לייצג את מעמד הביניים ואף את השכבות החלשות).

עד כה היתה יחימוביץ סניגורית עקשנית של החמסנים. כבר ב-2009 היא הודיעה שהשכר המוגזם והתנאים המופלגים של רבים בחברת החשמל "לא מרגיזים" אותה.

היא גם השתמשה בטיעון הדימגוגי הבא: שאם תופרט חברת החשמל,  מחירי החשמל לציבור לא ירדו. ועוד טיעון דימגוגי מאותה סידרה, הוא, ש"הוועדים החזקים" הם חוד החנית של העבודה המאורגנת.

אך בפועל, אלה הם החמסנים הגדולים של ציבור העובדים ושל השכבות החלשות. והם גם אלה הנותנים בידי אדוני המשטר אצלנו את התואנה הטובה ביותר למלחמה נגד העבודה המאורגנת ובעד הפרטה מופקרת של כל מה שעומד או זז.

יחימוביץ חזרה על עמדותיה ביחס לשכר ולתנאים בחברת החשמל גם בסוף השנה שעברה, לרגל מערכת הבחירות:  "עלויות החשמל, כמה שעולה החשמל בישראל, אחוז עלות השכר מהן הוא 10% בלבד. בואו נקרא לדברים בשמם" (20 באוקטובר, דה מרקר).

כאשר טענו ב"דה מרקר" שמדובר ב-13% ולא ב-10%, השיבה יחימוביץ שההפרש הזה, של כמה אחוזים, אינו משנה דבר. טענה מוזרה מפי מי שמתיימרת לקרוא "לדברים בשמם"  וגם אחת שלוחמת בעוז  בהעלאה של 1% במע"מ.

והאמת היא, אגב, שגם הנתונים של דה-מרקר מוטים מאוד כלפי מטה. המאזן של חברת החשמל לשנת 2012 הצביע על הכנסות ממכירת חשמל בסך 29.5 מיליארד ש"ח ועל עלויות שכר של 4.4 מיליארד ש"ח. כלומר, עלויות השכר מהוות 15% מהחשבון שאנחנו משלמים. וגם זו אינה כל התמונה, כי אם מוסיפים לחשבון גם  את ההוצאות על פנסיות, קיצבאות, חשמל חינם ועוד הטבות לעובדים המוחבאות במאזן החברה, כבר מתקרבים ל-20%, כמעט פי שניים מהמספר שזרקה יחימוביץ.

לפי חשבון שעשיתי כאן בעבר, אילו היה שכרם של עובדי חברת החשמל משתווה לממוצע במשק (ולמה לא, בעצם? מה המיוחד בעבודה שם, חוץ מהיד הכבדה המונחת על השאלטר?) היה כל בעל מונה ממוצע בישראל חוסך 150 ש"ח בכל חשבון חשמל דו-חודשי שהוא משלם. 900 ש"ח בשנה.

הבוקר שמעתי ברדיו את הטענה שהממשלה שלנו משתמשת בסיפור של אלון חסן ופעלוליו בנמל אשדוד כדי להשכיח את המתרחש בתחום הגז או את המכירה של משאב לאומי חיוני כמו מים זכים לחברה הולנדית זרה.

טענה נכונה כמובן.

אלא שממש אותה טענה אפשרת להעלות כנגד מי שמעלים על שולחננו את הסוגייה של יצוא הגז, ולא נוגעים אפילו במזלג ארוך בוועדים החמסניים של הנמלים, החשמל והמים או הבנקים.

אלה ואלה באותה סירה.

אלה ואלה משרתים נרצעים של העשירון העליון.

אלה ואלה עוסקים בהפרד ומשול בתוך תשעת העשירונים הנשדדים ללא הרף על ידי המיוחסים של העשירון העליון.

מה, שלי חושבת שלמיליוני הקורבנות של עמלת השורה אכפת איך בדיוק מתחלק השלל בין שרי אריסון ובין המיליונרים של הנהלת בנק הפועלים, סגניהם, עוזריהם, מנהלי המחלקות ושאר הקרובים לצלחת?

שוד הוא שוד.

תהיה זו בשורה גדולה לתשעת העשירונים האלה, אם סוף סוף תימצא לנו בכנסת ישראל מפלגה כלשהי – כלשהי – שעומדת לצידנו.

שלא שותפה למשחק המכוער של "הפרד ומשול".

שמייצגת את האינטרסים שלנו מול העשירון העליון החמסני על שני אגפיו – הסוציאליזם החזירי והקפיטליזם החזירי.

כי נראה שגם לאוהדיו ומצביעיו של יאיר לפיד מתוך "מעמד הביניים", כבר  ברור שהוא עוד סנג'ר של החזירון העליון, בדיוק כמו בנימין נתניהו.

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: