דילוג לתוכן

הרצח בברנוער: אוכלי הנבלות והפואטיקה של הסנאף

יוני 14, 2013

ראיתם איך חירבשו לנו את המוח שבוע ימים עם הרצח ("הטבח") בברנוער?

קוראי הוותיקים לא צריכים להיות מופתעים לנוכח התופעה.

כבר הרבה זמן שאני טוען פה שוב ושוב שאין דבר החביב יותר על התקשורת השמאליברלית מאשר הסנאף.

אותה תערובת נפיצה, מפוצצת ומתפוצצת של פורנו ודם אדם.

וכמה שהפורנו יהיה יותר קיצוני,  וכמה שהדם יהיה יותר צעיר, כן ייטב.

דייג אוהב דגים?

אוכלי נבלות אוהבים סנאף?

הרצח במועדון התלאביבי מספק את המרכיבים העיקריים בצורה מספקת למדי:

דם צעיר נשפך בשפע, יריות אקדח, מניע נסתר, תעלומה מתמשכת, נקמה, קורבנות תמימים. כמעט כל מה שצריך כדי למכור עיתון/מהדורת חדשות, להגדיל את התפוצה והרייטינג ולקבל תגמול נאות בצורת פרסומות. יותר טוב אפילו מפשע תשוקה נדוש בהשתתפות סלבריטיס, עולה על סתם רצח של תינוקות בדואים, ובטח מאפיל על רצח של ילדי מתנחלים עם פאות מתנופפות.

אולי נופל במקצת מילד פלשתיני שחוסל באכזריות על ידי צבא הכיבוש ואפשר להפיק ממנו מיתוס אנטי-ציוני מכונן ולהעביר שלושה פרופסורים אנגליים מתנודדים מבירה גינס ומחיבוטי מצפון לשורות ה-BDS.

ואם אנחנו כבר ב-BDS, מובן שב"הארץ" שלנו היו שמחים יותר אילו אחד הנרצחים (לפחות) בברנוער היה פלשתיני משכונה מזרח-ירושלמית שבמחלוקת, בן 12-15 – ואילו הרוצח היה מתברר כחייל של סיירת צה"לית בחופשה. במקרה כזה היה העיתון לאנשים חושבים מזעיק למעטפת הפובליציסטית של  הסיקור כישרונות מוכחים כמו גדעון לוי או עמירה הס וגם מנפיק מאמר מערכת, מעשה ידי אמן, אודות  הסמליות העמוקה שמתבטאת במיזוג החד-פעמי של הגזענות האנטי-ערבית וההומופובית, בבחינת חיסול של שתי ציפורים  ביריה אחת.

אבל כפי שראינו, ב"הארץ" הסתדרו לא רע גם עם חומרי המציאות הנחותים יחסית, הפעם.

ברור שאם תשאלו את אילי התקשורת שלנו מדוע הם מנפחים ומפמפמים במרץ כה רב את הסיפור הזה, תקבלו את התירוץ המטריאליסטי הבא: כי לפי הסקרים, אלה החומרים שהקוראים שלנו הכי אוהבים, ותקשורת לא אמורה  לחנך את הקוראים אלא לספק את רצונותיהם. אבל תרשו לי להוסיף השערה משלי: הסנאף הזה אהוב במיוחד גם על הנאורים השמאליברלים. כמעט בכל מקרה שתגרדו את פני השטח של צדקנות חסודה, תקבלו התנשפויות  מהירות בטלפון. בכל פעם שתבדקו מה עומד מאחורי הפוליטיקלי קורקט תקבלו היפוקריטיקלי דפקט. הפרה שמחה מאוד להניק את העגלים במקרה הזה, ולא רק בגלל הכסף הטוב של המודעות. די לראות את הלהט והתשוקה שבה הם מטפלים בנושא. הטבח כפואטיקה של הרצח. "פשע שינאה" בתחום המגדרי  כתזכורת ל"אפרטהייד" בתחום הלאומי ולרצח המוני של ילדים על ידי צבא הכיבוש מהדו"חות המפוקפקים של אוכלי הנבלות של "בצלם".

אוכלי נבלות הם אוכלי נבלות הם אוכלי נבלות.

6 תגובות
  1. אני תומך ב-BDS permalink

    אם אתה באמת מעוניין להבין למה התקשורת היא כולכך רקציונרית ורדודה,
    אני ממליץ לך לקרוא את הספר של נועם חומסקי Manufacturing Consent: The Political Economy of the Mass Media.

    אני יודע, אתה חושב שהוא אנטישמי, אבל:
    א – הוא לא אנטישמי (עצוב שיהודים קוראים ליהודים אחרים אנטישמים) .
    ב- הניתוח שלו מסביר בצורה הטובה ביותר איך התקשורת פועלת.

    אם אין לך גישה ישירה לספר הנה מאמר ויקיפדיה
    http://en.wikipedia.org/wiki/Manufacturing_Consent:_The_Political_Economy_of_the_Mass_Media

    או סרט דוקומנטרי

    אהבתי

  2. עידו לם permalink

    נועם חומסק'י הוא גורו של הרדודים וחסרי המחשבה העצמאית.

    אהבתי

    • אני תומך ב-BDS permalink

      רואים עליך שלא קראתה אותו.
      עדיף לך לא לחשוף את בורתך ברבים.
      תנסה לדבר רק על דברים שאתה אתה מבין בהם, זה יהיה פחות מביך בשבילך.

      אהבתי

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    אשמח אם תפנה אותי למאמר בו מסביר חומסקי את הערצתו לפול פוט, וגם לנסראללה. אחד חובב סתם אנשים {מתים} והשני חובב ציון.

    אהבתי

  4. עידו לם permalink

    "executions have numbered at most in the thousands; that these were localized in areas of limited Khmer Rouge influence and unusual peasant discontent, where brutal revenge killings were aggravated by the threat of starvation resulting from the American destruction and killing. These reports also emphasize both the extraordinary brutality on both sides during the civil war (provoked by the American attack) and repeated discoveries that massacre reports were false. They also testify to the extreme unreliability of refugee reports, and the need to treat them with great caution, a fact that we and others have discussed elsewhere "

    אהבתי

    • אני תומך ב-BDS permalink

      אתה יודע לקרוא?
      איפה ההערצה לפול פוט?
      כל מה שהוא כותב כאן זה שהנרטיב התקשורתי לגבי פול פוט שגוי.
      פשעים של אויבים מוגזמים על ידי התקשורת, ופשעים של בעלי ברית לא מדווחים.
      אם הייתה קורא את Manufacturing Consent הייתה מבין את זה.
      אבל קשה להבין את חומסקי דרך הפילטר של עיתונאות ימנית.

      אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: