דילוג לתוכן

מותחן/ פילבי הצעיר, רוברט ליטל

יוני 3, 2013

רוברט ליטל/ פילבי הצעיר/ מאנגלית: קטיה בנוביץ/ הוצאת סימנים-ידיעות אחרונות-חמד 2012 / 239 עמודים

בשנות השלושים של המאה הקודמת היו חלקים נכבדים מהיבשת האירופאית נתונים לשלטון יחיד דיקטטורי ולפעמים גם טוטליטרי. הדיקטטורים הגדולים היו, כמובן, יוסיף סטאלין ברוסיה ואדולף היטלר בגרמניה, אך היו גם בניטו מוסוליני באיטליה, פרנציסקו פרנקו שהשתלט על ספרד, מיקלוש הורטי בהונגריה, אנגלברט דולפוס באוסטריה ויוזף פילסודצקי בפולין. זה הרקע לספרו של רוברט ליטל, "פילבי הצעיר", העוסק בצמיחתה של אחת התופעות האבסורדיות ביותר שידע  עולם הריגול מעודו.

המאבק בין הדיקטטורות החומות של מערב אירופה, דרומה ומרכזה, ובין הדיקטטורה האדומה שבמזרח, זכה כמובן לעידוד רב מצד הדימוקרטיות הצבועות של המערב, שבדרך כלל צידדו בהיטלר ובשותפיו נגד סטאלין, שבו ראו סכנה גדולה יותר לעצמן. ומנגד, גם הקומוניסטים של רוסיה לא בחלו בתככים ומזימות, וקיימו את הקומינטרן (קיצור-מיזוג של "האינטרנציונל הקומוניסטי"), שעניינו המרכזי היה לחתור תחת המשטרים הקפיטליסטים של המערב באמצעות המפלגות הקומוניסטיות וארגוני חזית  הנלווים אליהן, שאופיים האמיתי הוסתר מתחת לכל מיני מילים מפוצצות, ש"דמוקרטי" או "אנטי-פאשיסטי" היו העיקריות שבהן, איך לא.

זה היה הרקע לתסיסה האדומה בעיר האוניברסיטאות האנגלית המיוחסת קיימברידג', ובמיוחד בקולג' טריניטי הידוע. שם למדו הבנים המפונקים של הבורגנות, האצולה והמנהל הממשלתי הבכיר, בדרך כלל בוגרי בתי הספר הפרטיים לבני עשירים, מסוגו של איטון (הקרויים כמובן,"ציבוריים", לפי מיטב המסורת של הצביעות הבריטית).   וכך קרה שממש באותה עת למדו ופעלו בטריניטי ארבעת בני העשירים הקומוניסטים  שהיו קרויים לימים "הרביעיה מקיימברידג'" – קים פילבי, דון מקלין, גאי ברג'ס ואנטוני בלאנט, שעלילותיהם המפותלות נדונו כבר בעשרות, אם לא מאות מותחנים.

פילבי הצעיר

אלה שהם עצמם ורבים מחבריהם לדיעה, מן הימים ההם ועד הזמן הזה, נחנו באותה גמישות מוסרית מופלאה, המאפשרת לבעליה לדון בחומרה את העוולות החברתיות והפוליטיות בארצם או בין שותפיה הפוליטיים, ובה בעת להעלים עין או לטאטא מתחת לשטיח עוולות דומות, אם לא גדולות בהרבה, במולדת השנייה (לא פחות מאלה,  אגב, ראויים להערצה גם היפוכיהם: אלה שרגישותם המוסרית מתחדדת ככל שהעוולות מרוחקות מהם יותר, גיאוגרפית או פוליטית ואידיאולוגית. כמה טוב  יכול היה עולמנו להיות אילו ניתן היה לבודד את שני הסוגים האלה במרכזי אקסטרים שבהם יוכלו לכלות את חמתם אלה באלה, אולי אפילו במסגרת איזו תוכנית ריאליטי. סתם רעיון).

הייחודים של "פילבי הצעיר" הם בעיסוק של ליטל בתחילת התופעה, באופן הסיפור ובפיתולי העלילה הספקולטיביים למדי. את המעשה בגיוסו  של פילבי לשירות המודיעין הסובייטי מספר ליטל מבעד לעיניהם של מנתחת מודיעין בנ.ק.וו.ד, הקומוניסטית היהודיה-הונגריה הצעירה מהונגריה שפילבי נשא לאישה כדי לחלץ אותה מציפורניו של דולפוס האוסטרי; של "אוטו", שהוא כינויו המחתרתי של "הרזידנט" – הסוכן-תושב הרוסי בלונדון;  של גאי ברג'ס, עמיתו של פילבי בקיימברידג' ובשירותי הביטחון הבריטיים; של אביו הציורי של פילבי, חיקוי מזדנב של לורנס איש ערב, ועוד כמה דמויות.

הרעיון לגייס את הסטודנטים האדומים היה של הסוכן-תושב הרוסי בלונדון, והנה כך הוא ניסח את הרעיון שהעלה בפני מפעיליו ב"מרכז" הנ.ק.וו.ד. (קודמו של הק.ג.ב.) במוסקבה:

"…ניסיתי לשכנע את המרכז במוסקבה לזנוח, או לכל הפחות לעכב, את המאמצים לגייס דיפלומטים בריטיים רמי-מעלה…ולהתמקד בחדירות ארוכות-טווח: דור שלם של אינטלקטואלים בריטיים התפכחו מאשליית המעמדות השליטים  אחרי המלחמה הגדולה והתחילו לפקפק באגדה הקפיטליסטית של העוגה ההולכת ומתרחבת.  כשהאבטלה גאתה אחרי המשבר של 29', הם פנו אל הניתוח של מרקס את דעיכתו הבלתי-נמנעת של הקפיטליזם התעשייתי, ועם עלייתו של היטלר בגרמניה החלו לראות בברית המועצות מעוז נגד הפאשיזם. אפילו זיהיתי את מוקד הרעש של רעידת האדמה הפוליטית. הוא נמצא בקודש הקודשים של אוניברסיטת קיימברידג'… בשנים הראשונות של העשור היתה התנועה הסוציאליסטית בקמפוס בחיתוליה והגבילה את עצמה להקראת ה'דיילי וורקר' (היומון של המפלגה הקומוניסטית) באספות, לכתיבת עלונים ולניהול מפגשים קבוצתיים בשעת לילה מאוחרת שבמסגרתם, אם התמזל המזל, יכלו חברי האגודה הסוציאליסטית לדון עם הבחורות הסוציאליסטיות על כניסה למיטה…הרעיון שלי היה לגייס אינטלקטואלים צעירים ולהוטים מן המעמד הגבוה…שיהיו מוכנים להעביר את נאמנותם לתנועה האנטי-פאשיסטית הבינלאומית. או אז נתעל את הקריירה המקצועית שלהם, בתיקווה שיעבדו בסופו של דבר כעיתונאים בפליט-סטריט,או כפקידים זוטרים במשרד החוץ…בחלוף הזמן הם יעלו בסולם הדרגות לעמדות מפתח ויעניקו לנו גישה לצורת החשיבה של ארצם, אולי אפילו לסודות המדינה שלהם". 

ובעצם מתאר כאן "הרזידנט" את תהליך גיוסם והתקדמותם של פילבי, מקלין וחבריהם, שסופם שהפכו את שירות הביון הבריטי, המכונה MI6 למעין שלוחה של הק.ג.ב הרוסי, ששימש אותם בעיקר לצורכי איסוף מידע בשורות האויב המרכזי של ברית המועצות במלחמה הקרה – ארה"ב.

ליטל הוא סופר מותחנים מעולה ופורה, שמעטים מדי מספריו תורגמו לעברית :  "המהפכן", "המרגל שהיה ויהיה", "חרוזים לסטלין", והטוב שבהם הוא לדעתי "האחיות".

From → מותחנים

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: