Skip to content

מטבח/ הלחם הכי זול, הכי פשוט והכי מהיר

מאי 29, 2013

נתחיל בהשמצות. כבר אינני זוכר כמה זמן עבר מאז קניתי הביתה לחם לאחרונה, מרוב שאני אופה לעצמי.  אבל קרתה תאונה –  התבלבלתי בקשר לתכולתה של אריזה מסויימת בפריזר, שהיה נדמה לי שהיא מכילה לחם. התברר שטעיתי והלכתי לקנות. ליד ביתי יש חנות אחת השייכת לרשת אזורית זולה שמוצריה אינם חביבים עלי, ועוד קונדיטוריה יקרה ואיכותית יותר. בחרתי באפשרות ב' ורכשתי כמה לחמניות משני סוגים: לחמניות מקמח לבן בדמות חלות קטנטנות, במחיר 2 ש"ח האחת, ולחמניות "סיגר" כהות במחיר  1.5 ש"ח האחת.

זו היתה חוויה מחרידה למדי. בשני סוגי הלחמניות נעשה שימוש בשמן מסריח, ואני מתכוון – מסריח.  שמן תעשייתי בלתי מזוהה, שהעניק ללחם טעם לוואי כה עז, עד שהאפיל על כל טעם אחר. בנוסף לכך הלחמניות הבהירות היו בעלות מרקם מעט צמיגי, בעיקר באזור הקליפה, שפה ושם סבלה מאפיית-יתר. הן גם היו מתוקות מדי. הצבע הכהה של הלחמניות הכהות, בכך אין לי ספק, לא הגיע משימוש בקמח מלא (אולי חלק קטן) אלא משימוש בצבע מאכל כלשהו, ואולי סתם אבקת קקאו. אופן התפיחה של הלחמניות – הן היו אווריריות מדי (תופסים ביד ומרגישים מיד: פחות מדי משקל יחסית לנפח)  – לא הותיר בליבי ספק, שנעשה פה שימוש ב"משפרי אפיה". (ראיתי שמוכרים אותם ביחד עם שמרית. שומר נפשו ירחק). משפרי אפיה אלה אינם אלא סוג של חומרים מתפיחים רבי עוצמה, שיש עליהם ציפוי המאפשר להם שהות ארוכה בתוך חומרים לחים (כשמשתמשים באבקת אפיה רגילה, בעוגות למשל, יש להתחיל באפיה לא יותר מ-20 דקות אחרי שאבקת האפיה באה במגע עם נוזלים, כי מאוחר יותר היא מאבדת את כוח ההתפחה).

והשיא היה כשנתקלתי אצל חבר בלחם מהסוג המושקע,  יקר ביותר, עם אגוזים פרוסים מפוזרים בנפח, בצק כהה אמיתי וכו', מדובר בלחם פרוס ועטוף בקפידה ואפילו טעים, בעל מרקם צפוף וטוב, בלי שום חומרי התפחה מלאכותיים, ורק חיסרון אחד היה לו: קרום שרוף. ואני מתכוון – שרוף. כל השכבה החיצונית של הלחם היתה חרוכה עד כדי צבע שחור, בעלת טעם מחריד.

ומה עשו האופים כדי להחביא את הבושה? קימחו את כל פני הקליפה בשפע של קמח לבן שהעלים את השכבה החיצונית החרוכה.  סגנון כפרי, אלק.

מחריד.

לא מזמן התפרסם הדו"ח של משרד הבריאות המזהיר אותנו מפני תוצרי המנגל המפוחמים. קרום מפוחם של לחם מזיק לבריאותנו לא פחות מסטייק חרוך, אם לא יותר. תאכלו פרוסה של הלחם היוקרתי הזה – וכאילו עישנתם 100 סיגריות.

אני יודע שאפשר למצוא לחמים סבירים ואפילו טובים, העולים על הלחמניות מסוג אלה שנפלתי עליהן ואינם מפוחמי קרום כמו אותו לחם שמצאתי אצל החבר. הצרה היא שפעמים רבות הלחמים האלה יקרים  מאוד. ואילו הלחם האחיד, שפעם הייתי חסיד שלו, רווי גם הוא בשמנים נחותים, ואם אינו נאכל מיד, בעודו טרי לגמרי, הוא נעשה צמיג ולא נעים למאכל.

בקיצור, לא נותר לי אלא להמליץ על הלחם הביתי.

החיסרון ידוע: המון עבודה.

לכן, וזה החידוש ברשומה הזאת, אנסה ללמד פה שיטה שחוסכת הרבה עבודה, גם מבחינת ההכנות וגם מבחינת הניקיונות שאחרי. הפטנט: לא אופים בתבניות(כמו בלחם סנדביץ'), ולא אופים כיכרות לחם בגדלים הסטנדרטיים. אופים לחם ענק, לחם שלם בתבנית. ולא מדובר בפוקצ'ה דקה שנגמרת תיק תק, אלא בלחם עבה, תפוח היטב. ואם התנור גדול ומרווח דיו, אפשר לאפות גם שני כיכרות ענק במקביל.

חומרים:

קמח. אפשר להשתמש בכל קמח שתרצו ובכל הרכב. במתכון כאן, עשיתי שימוש בקמח לבן, שאותו אפשר להשיג בכל מקום.  מי שרוצה להשתמש גם בקמח מלא או בקמח שיפון , תפדלום (בשווקים אפשר להשיג קמחים כאלה בתפזורת, אם כי לא בקיץ,  במחירים זולים מאוד, לעומת המחירים בחנויות ובמרכולים, שלא לדבר על המחירים ב"חנויות הטבע"). את הקמח כדאי מאוד לנפות.

שמרים. לחם הוא במידה רבה חוות גידול של שמרים. כל החומרים העיקריים המשמשים לאפיית הלחם – הקמח, המלח, הסוכר והשמן וכמובן המים, וכן הטמפרטורה במהלך ההתפחה והאפיה, הם פועל יוצא של צרכי השמרים, צורת חייהם ואופן התנהגותם בנסיבות שונות. אני אוהב את השמרים הטריים הלחים הנמכרים בקוביות ומוחזקים בחנויות במקרר. מחירה של קוביה בת 50 גרם המספיקה להתפחת קילוגרם בצק הוא בסביבות 3.5 ש"ח. אפשר להשתמש גם בשמרית, שגם היא מוחזרת במקררי המרכולים ליד השמרים הלחים, או בשמרים יבשים מתוצרת חו"ל הנמכרות באריזות ואקום, והם הזולים ביותר לאפיה (כדאי לשמור גם אותם בקירור אחרי הפתיחה, עטופים היטב מחשש לחות). החיסרון של השמרית והשמרים היבשים הוא בחומרי הציפוי שבהם עטופים השמרים החיים. לא בטוח שהחומרי הציפוי האלה יפים ביותר לבריאות.

שמן. אין חובה להשתמש בשמן, אך הוא מוסיף ללחם טעם רב: המולקולות הזעירות של השמן מוליכות את שלל הטעמים שבקמח עמוק לתוך הקולטנים שעל לשוננו, בחך ובחניכיים. מציע לא להשתמש בשמן סויה ובטח לא בשמן קנולה, שישראל היא אחת המדינות הבודדות שבהן הוא נמכר כשמן למאכל ולא כמו במקור – כשמן מכונות. ברור שלא משתמשים בשמן אגוזים שאין לעשות בו שימוש לטיגון, בישול או אפיה. השמנים הטובים, והזולים יחסית לשימוש באפיית לחם, ואשר טעמיהם גם הולכים יפה עם המאפה הבסיסי הזה, הם שמן חמניות ושמן תירס שאפשר להשיג כמעט בכל חנות, ומחיריהם נעים בדרך כלל בין 9 ל-12 שקלים לבקבוק בן ליטר. בשווקים אפשר להשיג גלון של שמנים כאלה במחיר של 32 ש"ח.

נוזלים אחרים היכולים להתלוות אל המים או אף לבוא במקומם: לבן, אשל, יוגורט, בירה.

מלח, סוכר: כל מלח שולחני או סוכר לבן או חום הולכים. הכמות המקובלת היא כף אחת של מלח, לא ממש גדושה, לקילוגרם קמח. סוכר אינו הכרחי, אך כאשר מעוררים לחיים שמרים לחים כדאי  להשתמש בכמות קטנה של סוכר. שימוש מידתי בסוכר – בין כף אחת לשלוש כפות לקילוגרם, אינה ממתיקה את הלחם, כי השמרים מפרקים את כל הסוכר והופכים אותה לאלכוהול ולדו-תחמוצת הפחמן, בדיוק מה שהשמרים עושים גם לקמח. שימוש בסוכר מעבר לכמות הזאת, יביא לנו מאפה מתקתק במקצת (4 כפות לקילוגרם). לחלה מתוקה או ללחמניות מתקתקות, אפשר להשתמש אף ב-6 כפות סוכר לקילוגרם קמח.  כל הכמויות האלה נכונות ללחם לבן. במקרה של לחמים כהים  אפשר להשתמש בקצת יותר סוכר, שיפצה אתכם על טעמה התפל מעט של קליפת גרעין הדגנים. השמרים גם מתקשים יותר לפרק ולהתפיח את הקמח המופק מהקליפה, וגם קמח השיפון אינו טוב לצורכי התפחה, וגם על כך יפצה אתכם הסוכר הנוסף.

זיגוג: זהו שמו של הציפוי שמעניקים לקרום הלחם לפני הכנסתו לתנור.  אפשר לזגג בביצה, בשמן ובמים. כדאי לדלל את הביצה והשמן במעט מים כשמחליטים ללכת על החומרים האלה. אפשר גם לא לזגג כלל, או לפזר מעט קמח על פני הלחם.

תבלינים ותוספות: שומשום מאודה קלות בשמן ומלח לפיזור על פני הלחם – כאשר משתמשים בזיגוג בביצה, המדביקה את השומשום לקמח. על פני הלחם וגם בתוכו אפשר להשתמש בקצח, בזרעי כמון או בכמון טחון, בזרעי קימל, בטימין, באורגנו ועוד. הכל במידה, כדי שהטעמים לא ישתלטו. טעם הלחם אמור להיות מעולה כשלעצמו, והתבלינים מהווים רק גיוון. אפשר גם להשתמש באגוזים קצוצים או שלמים או טחונים, בשקדים לבנים פרוסים או טחונים, בזרעי חיטה מבושלים, בתפוחי אדמה או בטטות ואף בסוגי פרי שונים. אם אתם נכנסים לאפייה רצופה, תוכלו לערוך ניסיונות אינספור עד שתגלו מהם סוגי הלחם הטעימים ביותר מבחינתכם, מהם התבלינים והתוספות החביבים עליכם וכיצד אתם מעדיפים את הזיגוג. זיכרו שהשמרים אוהבים כל     מה שמכיל מעט סוכר ומפרקים אותו להנאתם ולהנאתכם, והרי כל פרי או ירק מכילים סוכר.

 חריצה. בסוגי לחם רבים נהוג לחרוץ את פני הלחם בסכין חד, כדי למנוע התבקעות בלתי מבוקרת באפיה: הלחם תופח בתנור עד שהקרום העליון נפתח ומתבקע,  ובמקרה שמזגגים את פני הלחם, יצא החלק המתבקע בלתי מזוגג. מובן שכאשר מכינים לחם ביתי, ההתבקעות הבלתי מבוקרת יכולה להוסיף ללחם שלכם חן פרוע. בלחם שבמתכון פה, החריצה  היא שתי וערב, ומסמנת את הלחם לקראת פריסתו למנות יומיות ואחסונו במקפיא.

 הפרינציפ של הלחם שלהלן הוא קלות ומהירות ההכנה שלו. אין בו שום התייפייפות מיותרת.  אופן הכנתו אמור לנצל בצורה היעילה ביותר את חלל התנור ובצורה הזולה ביותר את התשלום על החשמל שתשקיעו באפייה. מספר הכלים שיהיה עליכם לשטוף הוא מינימלי. הכמויות  ולוחות הזמנים במתכון מדודים בקפדנות כדי להבטיח הצלחה כבר בניסיון הראשון.

השלב הראשון הוא תכנון הכמויות, לפי גודל התנור והתבניות שברשותכם. התבנית שאני משתמש בה היא בגודל  של  34X34 ס"מ, ועומקה כ-2 ס"מ. בתנור שלי יש אמנם מקום לשתי תבניות, אבל המיקומים של התבניות האלה בתנור אינם מתאימים לאפייה בו-זמנית של לחם, כי אחת התבניות תהיה קרובה מדי לגוף החימום בצד העליון של התנור. בעניין זה כדאי לזכור כי ב-20 או ב-25 הדקות הראשונות של האפיה, אין לפתוח את התנור, משום שירידה מהירה בטמפרטורות תגרום ל"צניחה" של הלחם, שתפיחתו טרם הסתיימה ומרקמו טרם התייצב. ולכן, כאשר התבנית קרובה מדי לגוף החימום, אפילו כשמדובר רק בחלק הראשון של האפיה, עלול קרום הלחם שבתבנית העליונה להיחרך עוד לפני שיגיע הזמן לפתוח את התנור ולהחליף את מיקומי התבניות – כשהחלק הפנימי יהיה בחוץ והתבנית התחתונה תעלה למעלה.

הכמות המתאימה לתבנית בגודל האמור, מתבססת על 2 קילוגרם  קמח. כמות כזאת תייצר לחם במשקל של שלושה קילוגרם  ובעובי ממוצע של 12-15 ס"מ. הזמן המשוער של הכנת הלחם, מרגע התחלת ההכנות ועד שהכעכק תצא מהתנור, הוא כשעתיים ורבע. זמן העבודה הכולל בפועל, שתצטרכו להקדיש למלאכת ההכנה והאפייה לא צריך לעלות על 50 דקות נטו.

המכשור והכלים הדרושים:

תנור ותבניות, כולל תבנית למים שתונח על תחתית התנור בפרק הזמן הראשון של האפיה (אלא אם כן יש ברשותכם תנור המצויד בהתקן המפזר לחות בשעת האפיה).

קערה גדולה  ועמוקה להתפחת הבצק.

קערית קטנה להתפחת השמרים הלחים.

קנקן להכנת המים או הנוזל בטמפרטורה המתאימה.

קערית קטנה ומברשת לזיגוג (אפשר להשתמש, בלי שטיפה, בקערית ששימשה להתפחת השמרים).

כף גדולה לערבוב.

כף רגילה להוספת מלח וסוכר.

כפפות פלסטיק חד פעמיות (לא חובה) ללישה.

נייר אפיה במידה המתאימה לתבנית.

סכין חדה לחריצת הלחם.

 

ולעבודה:

הכנת משטח העבודה:

כדאי לפנות ולנקות היטב שטח גדול ככל האפשר ממשטח העבודה שלכם, ליד הכיור, או שולחן עבודה שגובהו מקביל, בערך,  למשטח שליד הכיור.  בקצה המשטח או לידו להניח את כל הכלים והמצרכים שישמשו אותנו לאפיה, כדי שלא נבזבז זמן על חיפוש במרחקים.

הרתחת כמות של כמה כוסות מים שתשמש אותנו להכנת הבצק.

שמרים לחים מותפחים במים, קמח, סוכר וקמצוץ מלח: פעם בדקו כך את טיב השמרים.

רבע כוס מים רותחים ושלושה רבעי כוס של מי ברז לקערית ההתפחה של השמרים, כף גדושה מאוד של קמח וכף סוכר. לבחוש היטב ולהוסיף את המשרים הלחים, מפוררים. אם משתמשים בשמרית או בשמרים יבשים מדלגים על השלב הזה. התססת השמרים אורכת בין חמש לעשר דקות. השמרים מוכנים לשימוש כאשר מעל לנוזל מצטברת שכבה מבעבעת של 1-2 סנטימטר של שמרים תופחים, הדומה לחלב המוקצף שמעל קפה הפוך. מקורו של שלב זה הוא בתקופה שבה לא היה ביטחון באיכות השמרים, והוא שימש כעין בדיקה. אני ממשיך ומשתמש בו כי הוא מבטיח פיזור טוב של השמרים במרחבי הקמח. מי שמשתמש בלישה במכונה יכול וותר עליו.

ניפוי ותיבול. בינתיים, עד שיתפחו השמרים, מנפים כמעט את כל הקמח לתוך קערת ההתפחה הגדולה. מוסיפים את כל החומרים היבשים: ל-2 קילוגרם קמח (גם מעט הקמח שלא ניפינו לקערה יתווסף ללחם בשלב הלישה) 2 כפות מלח,  ו-4  כפות סוכר (נוסף על כף הסוכר שבקערית ההתפחה של השמרים) ותבלינים (במקרה שלנו – קמצוץ קצח וקמצוץ טימין). מערבבים היטב את החומרים היבשים. יוצרים גומה קטנה במרכז ערימת הקמח.

מכינים את המים לאפיה: כמות של 2 ק"ג קמח תספוג – נוסף לכוס המים ששימשו אותנו להתססת השמרים – עוד ארבע כוסות מים בערך. מוזגים לקנקן  כוס אחת של מים שרתחו, ומוסיפים עוד שתיים-שלוש כוסות של מי ברז.

הוספת נוזלים. מוזגים לגומה שבמרכז הקמח מעט שמן – בין שלוש-ארבע  כפות לחצי כוס (לא חובה) ואת מי ההתססה של השמרים. לקערית השמרים הריקה מוזגים מים מהקנקן כדי לנצל את השמרים המותססים שנותרו צמודים לקערית  ומוסיפים לגומה. בשלב זה כבר מתחילים לערבב במהירות את הקמח והנוזלים, בינתיים תוך שימוש בכף הערבוב הגדולה, אך לקראת הוספת המים בשלב הבא, כבר צריך להשתמש באחת הידיים, אפשר כשהיא עטויה בכפפת הפלסטיק החד-פעמית, המונעת הדבקה (קמח לח הוא חומר הדבקה תוקפני ביותר). לקראת הסוף יש להוסיף את המים בזהירות רבה, כדי למנוע יצירת בצק לח ונוזלי מדי. נא לזכור שכמויות המים שיספוג הקמח משתנות בעשרות אחוזים לפי כמות הלחות שבאוויר.

משטחים את הבצק אחרי שלב הערבוב ולשים. קיפול, הידוק וחצי סיבוב וחוזר חלילה.

לישה. כאשר כל הקמח שבקערה התגבש לגוש בצק אחיד, נוקשה למדי וגמיש,  מקמחים את משטח העבודה, מעבירים לשם את גוש הבצק ולשים כמה דקות, כשכל פעם מוסיפים מעט קמח, כדי למנוע הידבקות של הבצק למשטח. הלישה מתבצעת בדרך הבאה: משטחים את גוש הבצק תוך שימוש בשתי הידיים, מקפלים ומשטחים שוב, ושוב מקפלים ומשטחים. הקיפול נעשה תמיד באותו כיוון.

אין צורך להרבות בלישה. חמש עד עשר דקות יספיקו. ומי שממש מתעצלים יוכלו לוותר כליל על הלישה.

התפחה. בתום הלישה מעבירים את גוש הבצק לקערת ההתפחה הגדולה. משמנים קלות את פני הבצק ומכסים במגבת את פני הקערה לשלב ההתפחה.

השמרים זקוקים לצורך התפחתם היעילה והמהירה לטמפרטורה של 27 עד 33 מעלות. אם הטמפרטורות נמוכות יותר בזמן ההתפחה, ואיננו ממהרים, מניחים את הקערה במקום החמים ביותר בדירה, בתנאי שלא מנשבות בסביבה רוחות. אך כדי להחיש את התהליך במקרה של טמפרטורות לא מספיקות, אפשר לייצר בשיטת שונות את החום המתאים: אפשר להשתמש בתנור חימום חשמלי או במפזר חום, או להכין "בן מארי" (אמבט על שם הממציאה מארי) יבש: מרתיחים כמות נאה של מים. מוזגים את חציים בשכבה לא גבוהה לסיר גדול שעליו מלבישים את קערת ההתפחה, ואת חציים השני של המים הרותחים מוזגים לסיר נוסף או לתבנית מכוסה שאותה מניחים מעל לקערת ההתפחה. ועוד שיטה: מניחים את קערת המים הרותחים בתחתית התנור, ואת הבצק בקערה אחרת מעליהם, אך לא קרוב מדי, ולהפוך את הבצק במהלך ההתפחה.

מכוונים טיימר או שעון מעורר או סתם סלולרי ל-40 דקות עד שעה, לפי הטמפרטורות.

בצק תפוח: אפשר להבחין בבועיות ובקורי השמרים.

מרטיבים מעט את תבנית האפיה ומצמידים אליה את נייר האפיה. מניחים תבנית בתחתית התנור.

זמן עבודה משוער:  5 דקות.

כאשר הטיימר מזעיק אותנו, בודקים את מצב הבצק. אם התפיחה מניחה את הדעת – הבצק צריך להכפיל את נפחו, או אף יותר מזה – ניגשים לשלב הבא. אם לא – מניחים לבצק לתפוח עוד כמה דקות. חשוב שהבצק ישלים תפיחה מלאה.

אם הולכים על תפיחה כפולה (לא חובה),  מכניסים לבצק כמה אגרופים כדי להוציא ממנו את האוויר, וחוזרים על התהליך ל-30 דקות נוספות.

לישה קלה. כאשר הבצק השלים את התפיחה, מעבירים אותו למשטח העבודה, ולשים מעט – דקה או שתיים.

בצק חרוץ בתבנית, מזוגג ומתובל בגרגירי קצח לקראת התפחה.

הבצק בתבנית. לשטח, לחרוץ, לזגג, להתפיח. משטחים את הבצק על תבנית האפייה, כך שייכסה את פני כל התבנית. אין צורך להקפיד על שכבה בגובה אחיד. הכל יתאזן בתבנית במהלך האפיה, וגם אם לא – לא נורא.

חורצים שתי וערב את פני הבצק בסכין חדה.

מזגגים, אם רוצים, ומתבלים את  פני הבצק.

מכסים את התבנית ובה הבצק במגבת בד גדולה או בתבנית הפוכה, מרוחקת מהחלק העליון של הבצק, העומד לשוב ולתפוח ולהכפיל את נפחו.

מבוונים את הטיימר לרבע שעה עד עשרים דקות, ואם הטמפרטורה בחדר לא חמה, משתמשים שוב בתרגיל הבן-מארי היבש.

בצק בתבנית אחרי התפחה מוכן להכנסה לתנור

אפיה, לחות בתנור. כשהטיימר  מזעיק אותנו, בודקים את התפיחה. אם היא מתקדמת כסידרה, מפעילים את התנור ל-180 עד 200 מעלות, ומפעילים את הטיימר ל-8 עד 10 דקות נוספות, זמן החימום של התנור.

מרתיחים מים שיימזגו לתבנית שבתחתית התנור ממש לפני הכנסת התבנית עם הלחם לתנור.

כשהטיימר מצלצל מכניסים את התבנית למקומה באמצע התנור או, אם אין מסילת אמצע, למסילה בצד התחתון של התנור, מעל לתבנית עם המים.

מכוונים את הטיימר ל30-25 (200 מעלות) עד 35 דקות (180 מעלות)

לחם אפוי, צד עליון

בדיקה ואפיה נוספת. כשהטיימר מצלצל, ניגשים לתנור. מוציאים את התבנית של המים (שהתייבשה בינתיים) מתחתית התנור ובודקים את הלחם שבתבנית האפייה.  אם הצד התחתון נוקשה דיו, והעליון צריך אפיה נוספת  – מגביהים את התבנית. אם הצד העליון אפוי דיו והצד התחתון עדיין רך – מנמיכים את התבנית. אם הצד העליון כבר מוכן ושחום, ובכל זאת יש צורך באפיה נוספת, אפשר לכסות את הצד העליון בנייר אפיה. אם הצד הפנימי אפוי יותר, והחיצוני פחות מדי,  הופכים את התבנית.

לחם אפוי, צד תחתון

נותנים לתבנית אפייה נוספת של חמש עד עשר דקות לפי הצורך, תמיד תוך העזרות בטיימר. חבל לשכוח את הלחם בתנור בגלל הסחת דעת כשלהי.

כאשר הלחם מוכן, מוציאים את התבנית מהתנור, ומניחים את הלחם, מחוץ לתבנית, על משטח העבודה הנקי והיבש, עד שיתקרר.

כשהלחם קר, שומרים אותו מכוסה או בקופסת הלחם עד לשימוש. אם השימוש הוא לאורך היממה, כדאי לשמור את הלחם בקירור, עטוף היטב. אם חלק מהלחם מיועד לשימוש במרוצת השבוע, פורסים אותו למנות יומיות. אורזים כל אחת מהמנות היומיות בשקית ניילון או בנייר נצמד לקראת ההקפאה.

לחם פרוס, 12-15 ס"מ גובה

סיכומים:

משך ההכנות והאפייה:

הכנות, התפחת שמרים, לישה, הכנה להתפחה ורחיצת כלים: 30 דקות.

התפחה ראשונה: 60 דקות.

התפחה שניה בתבנית: 30 דקות.

אפיה: 40 דקות.

סף הכל: כשעתיים וחצי מהרגע שהתחלנו בהכנות ועד שהלחם החם יצא מהתנור.

זמני עבודה נטו כולל חיתוך  ואריזה להקפאה: 70 דקות.

תמחיר: 2 ק"ג קמח לבן, 9 ש"ח. 100 גרם שמרים לחים, 7 ש"ח. ביצה, שמן, סוכר, מלח ותבלינים, 3 ש"ח.

סה"כ  19  ש"ח ל-3 קילוגרם לחם. בערך 63 אגורות ל-100 גרם.

המחיר אינו כולל חשמל לאפיה.

מודעות פרסומת

From → מטבח

2 תגובות
  1. יש להשתמש במי ברז של ברזי מטבח

    אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: