Skip to content

ישראל ושיא העוני: כמה דקדוקי עניות

מאי 17, 2013

"החרדים והערבים", מסבירים לנו הסנגורים המגוחכים של המשטר הנתניהואי לנוכח הנתונים על השיאנות הישראלית בתחום העוני.

מקום ראשון במדינות ה-OECD.

הזוג המלכותי מקיסריה מתפרקד לו על המיטה המוטסת – המיטסה – והם מתהדקים להם בחדווה זה עם זו ועם שמיכות הפוך, בעוד שכל האחרים, החברים לטיסה באוויר והנתינים שעל הקרקע, נקראים להדק חגורות.

"חרדים וערבים".

לכל מדינה ומדינה  יש את החרדים והערבים שלה. בארה"ב, שותפתנו הקבועה בצמרת הטבלה של אי-השיוויון, אלה השחורים מן הסלאמס וההיספנים האחרונים להגיע. במכסיקו, בפורטוגל ובצ'ילה שחלפו על פנינו בסולם אי השיוויון של ג'יני, (אך עדיין מפגרות אחרינו בסולם העוני), אלה האיכרים מההרים, האחרונים להגיע אל משכנות העוני המחליאים שבעיבורי הערים הגדולות. באירופה אלה המהגרים מארצות האיסלם.

תמיד יש תירוץ וסיבה.

אבל איך אנחנו, אלה שהנחיתו על העולם את עשרת הדיברות, את "לא תונה גר" ושאר היופי-טופי, איך דווקא אנחנו הגענו לתחתית החבית?

התשובה ידועה: הקפיטליזם החזירי. יבוא אישי מאמריקה של הביבי, היבריד ישראלי-אמריקאי האדוק בדתו עוד יותר מהאפיפיור. ראיית האדם, כל אדם,  כמכשיר לעשיית רווחים בשירות הבוס, שהוא ההתגלמות בת זמננו של האל הכנעני בעל – בעל המפעל, בעל הבית, בעל העסק.

וכך אנו רואים את נקודות השפל במהלך העוני בארצנו, והנה הן נקודות השיא בביוגרפיה הפוליטית של המלך מקיסריה: 1996, כשנבחר ראש ממשלה. 2003 כשנעשה שר אוצר. 2009 כששב לכיסא ראש הממשלה.

ויש לו שותפים, כמובן, בין מנהיגי העניים.

מצד אחד הוא תמיד שיתף פעולה בחדווה עם המנהיגות של החרדים: כיסים מלאים לראשי הקהילה הנחים על מרבצי הכסף של המשרות בכנסת וברבנות, ההקצבות לישיבות,  החתונות ומפעלי הכשרות – ובוחרים עניים, קולות שבויים.

DSCF5370

המלכותיים, שרה ובנימין נתניהו: בישיבה, על פני הקרקע

ומצד שני, כמה נוחה לקפיטליסט החזירי  המנהיגות הפוליטית המופקרת של הערבים, לאומנית ונוטפת שינאה, ומספקת לו תירוץ טוב מאין כמוהו להמשיך בהפליית הציבור הערבי. זה שחציו בכלל מתעלם מהנהגתו בבחירות וביניהן.

וזה לא הכל. הבה לא נשכח את התפקיד החשוב שממלאים העובדים הזרים, המיובאים והמסתננים בדרדורם של העניים המקומיים ומעמד הביניים. גוזלים את מקומות עבודתם, מורידים את שכרם של העובדים ומשחיתים את משכנות העוני. הנה מה שאמר בעניין הזה עמי צדיק, ראש המחלקה לפיקוח תקציבי במרכז המחקר והמידע של הכנסת:

'העסקת עובדים זרים גורמת לדחיקה החוצה של עובדים ישראלים מענפים אלה ולירידת שכר, שפוגעת באוכלוסיות החלשות. "העסקת העובדים הזרים היא אחד הגורמים לירידה המתונה יחסית באי-שוויון בישראל בשנים האחרונות ולגידול במספר העובדים העניים, למרות הגידול החד בתוצר וההרחבה הניכרת של שוק העבודה"'.

ובעניין הזה זכה כידוע הקפיטליזם החזירי הישראלי מימין לשיתוף פעולה אמיץ מצד העמותות והקרנות של השמאל המדומה, אלה הממומנות על ידי הטייקונים האמריקאים של "הקרן החדשה", ושדאגו יפה-יפה להמשך הזרימה של מסתנני העבודה מאפריקה.

לקפיטליזם החזירי, בכל ארצות מושבו, יש  תכסית ליברלית צבועה, זו המספקת לו את האידיאולוגיה המצדיקה יבוא פועלים זולים מחו"ל, כדי להוריד לשאול תחתיות את שכר העבודה המקומי. ובארצנו זהו תפקידם של האידיוטים השימושיים בארגוני  זכויות האדם, שאפילו אינם שואלים את עצמם למה ומדוע הם זוכים למימון כה נדיב מעשירי העשירים.

*****

ואחרי שכתבתי מה שכתבתי על הזוג המלכותי מקיסריה, בית ביבי הראשון, ונקווה שגם האחרון, בבקשה קצת פרופורציות.

בקיר הפייסבוק שלי  היו עשרות התייחסויות אל המיטסה של הזוג נתניהו ואל ההוצאות התפוחות של מעון ראש הממשלה. שפע של יצירתיות. חמישה שיתופים של התצלום של דוד רובינגר: ראש הממשלה המנוח מנחם בגין מנמנם על פני שני מושבים במטוס (גם אני שיתפתי), פוסטרים מלעיגים ומרירים, מתריסים ומאיימים. מאמרי דעה ומה לא.

והיו גם שתי התייחסויות להוצאות על בית הנשיא שמעון פרס.

אחת הפנייה אל כתבה שהביאה את הנתונים והמספרים על מעללי הנשיא,  ואחת הפניה אל מאמר אפולוגטי של הגנה נואשת על פרס הצנוע, עם הסבר, למה זה לא צודק להשוות בין ה-62 מיליון ש"ח שהוצאנו על פרס אשתקד, ובין ה-6 מיליון שעלה לנו הביבי (כולל המיטסה).

לא היה שום סטטוס של הגנה על ביבי וגם לא הפנייה אל איזה מאמר שמגן עליו.

ואני תוהה: על כף אחת שישה מיליון ש"ח. על הכף האחרת 62 מיליון. טוב: 7 מיליון מתוך ה-62 הוצאה לשיפוצים חיוניים אחרי שנים של הזנחה. אז בסדר: מצד אחד 5.4 מיליון על ביתו ראש ממשלה מכהן. מצד שני 55 מיליון על מעונו של נשיא סמלי, שיש המפקפקים בעצם נחיצותו.

מאז 2009, עת התיישבה המשפחה המלכותית במעון ראש הממשלה, עלו הוצאות הבית הביביאני ב-80%.

מאז 2007, עת התיישב הנשיא הקיסרי במעונו, עלו הוצאותינו על בית הנשיא פרס ב-120% (לפי חישוב של 55 מיליון ש"ח ל-2012)

השתגענו?

ואותו דבר בעניין אחר.

המון התייחסויות על קיר הפייסבוק שלי, על מה שעושים לנו הטייקונים ומה שיש לעשות להם, במיוחד בנושא החם של הגז. כולל פוסטר משותף של הטייקון  תשובה מהגז ושל ביבי מהמיטסה.

ואפילו לא מילה, אפילו לא ציוץ, אפילו לא איזכור של העובדה שהשבוע עלו (שוב) מחירי הגזל של החשמל ב-6.3%, למרות הגז כחול-לבן שכבר זורם  לטורבינות.  אף מילה הזה שעלות השכר של עובדי החברה הזאת, 12.5 אלפי אנשים, היא 4.4 מיליארד ש"ח בשנה, ושהם עולים לנו ב-150 ש"ח לכל חשבון ממוצע.

למה?

אני  לא נמנה על הטמבלים שבכל שני וחמישי חולמים  בהקיץ על היום שבו יצאו ההמונים הדלים והנזעמים ממאורותיהם ויפשטו על מעונות העשירים כי זה יגיע להם עד כאן.

אבל בדבר אחד אני בטוח לגמרי:

שאם יקרה כדבר הזה, והמון אנשים עצבניים יבינו שהדמוקרטיה היא בעצם הדיקטטורה של המאיון העליון ושל משת"פיו מימין ומשמאל, ושאין דרך של שלום לשנות את המצב הזה (אני מאמין ומקווה שיש); ואם ההמונים  העצבניים האלה יצאו לפשוט על  המאיון ומשת"פיו, הם לא יבחינו בין המעון של ביבי ושכמותו ובין המשכן של פרס ושכמותו.

הם לא יבחינו בין תשובה ובין עיני.

הם לא יבחינו בין הטייקונים הפרטיים של הגז ובין המיליונרים המאורגנים של החשמל.

הם לא יבחינו בין המצביעים של מרצ ובין המצביעים של הליכוד בקיסריה או בטלביה.

אני יודע שזה נשמע מופרך, אבל העניים עלולים לחשוב שכל ארמונות העשירים הם אותו דבר.

כמו שהעשירים חושבים שכל שיכוני העניים מאוד דומים זה לזה.

העניים יהיו עצבניים.

עניים שאין להם ראש לדקדוקי עניות.

מודעות פרסומת
9 תגובות
  1. אני תומך ב-BDS permalink

    למרות שאני מסכים עם הסנטימנט שלך, הניתוח שלך לוקה בחסר.
    אתה מזהה ניו-ליברליזם רק עם ה"ימין", אבל את שוכח שה"שמאל" הוא זה שייבא את זה ארצה.

    זה היה פרס ואחר כך רבין ואחריו רמון שהתחילו את ההפרטות וסירסו את ההסתדרות.
    פרס הוא זה שייסד את חוק ההסדרים.
    פרס הוא זה שדיבר על "מזרח תיכון חדש" כלומר, וזה לפי השקפתו, להשתלב בשוק העולמי ולהגביר את הייצוא והייבוא.

    ה"שמאל" (עבודה,מרצ) הם לא אדיוטים שימושים.
    הם האדריכלים הראשים של הרפורמות הניו-ליברליות.
    הליכוד וקדימה הם רק ממשיכי דרכם, והם עושים את זה בשיתוף פעולה גמור של ה"שמאל".

    אם אתה מעוניין לשמוע יותר על זה יש שתי ספרים שאני ממליץ לך לקרוא.

    כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית-אמיר בן פורת

    שלום מדומיין, שיח מלחמה-יגאל לב

    אהבתי

    • לא שכחתי דבר. אילו טרחת לדפדף מעט ברשומות בנושאים חברתיים וכלכליים פה, היית נתקל באיזכורים רבים מאוד לחלקו של השמאל ולתפקידו המרכזי של יצחק רבין המנוח, שאחרי שחזר משגרירותו בוושינגטון ונעשה ראש ממשלה, הקים את ועדת בן שחר שהיתה סימן דרך חשוב בהכנסת הקפיטליזם החזירי במלוא עוזו וביצירת הפער החברתי. אם אתה רוצה לדעת עוד קצת על שיתוף הפעולה שמאל-ימין, אני מציע לך לקרוא ספר ושמו "המיוחסים", שקדם בעשרות שנים לשני הספרים שהזכרת (את שלום מדומיין כתב לב גרינברג, ולא כפי שכתבת).

      אהבתי

      • אני תומך ב-BDS permalink

        דפדפתי פעם בספרייה בספר "המיוחסים", זה לא כולכך רלוונטי למציאות העכשווית שלנו.
        זה כמו לקרוא ספרים של אריה אבנרי משנות ה-80, זה נחמד אבל לא אקטואלי.

        בשביל להבין את המציאות היום אתה צריך לקרוא ספרות סוציולגית שנותנת ניתוח סטרוקטורלי של המציאות הכלכלית שלנו.
        זה למה הספרים של לב גרינברג ואמיר בן פורת כולכך חשובים.

        אהבתי

  2. ואילו אני חשבתי לפי תומי ששיתוף הפעולה הימני-שמאלי בהנחלת הקפיטליזם-סוציאליזם החזירי שלנו, התחיל כבר מזמן, בתקופה המתוארת באותו ספר שבו דפדפת פעם בספריה ונראה לך לא רלבנטי. כלומר – שנות השלושים, הארבעים, החמישים, השישים והשבעים של המאה הקודמת, וגם תחילת שנות השמונים. ככל שאני מבין גם ספרו של בן פורת עוסק באותה תקופה שבה עוסק "המיוחסים", וגם אם לא אומר שהוא מהווה מעשה פלגיאט על התיזות המופיעות ב"המיוחסים", הרי בכל מקרה אין בהן שום חידוש לעומת מה שמופיע שם.
    ובאשר לספרו של גרינברג, עם כל הכבוד, האינפורמציות שהוא מסתמך עליהן היו והינן פתוחות בפני כל מי שהתעניין ומתעניין בהתרחשויות ההיסטוריות של שני העשורים האחרונים, ובכל הצניעות עלי לגלות לך, שאני סומך על תובנותי שלי ועל הפרשנות שלי הרבה יותר ממה שאני סומך על מה שיש ללב גרינברג לומר בעניינים האלה – כל זה בלי לזלזל בו כלל וכלל. היתרון שלי עליו, לעניות דעתי, הוא, שאני פחות אידיאולוגי, פחות מחוייב לאמיתות פוליטיות מיושנות ומקובעות, פחות מוטה לצד זה או אחר, ולכן הרבה הרבה יותר אמין בתובנותי ובמסקנותי.

    אהבתי

    • אני תומך ב-BDS permalink

      הכל מקובל עלי חוץ מהחלק האחרון.
      אין דבר כזה פרשנות לא פוליטית של השדה הפוליטי.
      זה אחד הטעיות הגדולות של ה"מרכז הקיצוני".
      לכולנו יש Presuppositions לגבי המציאות.

      אידיאולוגיה היא הפילטר שדרכו אנחנו רואים את העולם.
      זה הנרטיב של הקיום שלך.
      האמונה שלך שאתה פחות אידיאולוגי היא בלתי אפשרית.
      יכול להיות שמה שאתה מאמין בו צודק והוא טועה.
      אבל אל תחשוב לרגע שאתה פחות דוגמטי ממנו.

      אהבתי

      • מכיוון שאין לי שום מחויבויות לתנועה כלשהי, למפלגה כלשהי, לאיזם כלשהו (חוץ מקצת אנרכיזם), וכל ענייני בבלוג הזה הוא להאיר את עיניהם של קוראי, ולא לשבש את דעתם ולהניע אותם להצביע בעד מפלגה כלשהי (אלא אם כן בגלוי ובמפורש, לקראת יום הבחירות), אני מתעקש על יכולתי להיות פחות מוטה מכמה אחרים, שכתביהם נוטפים כל מיני ניאו-מרכסיזם, פוסט-ציונות, אנטי-אימפריאליזם וכן הלאה. כל זה בעיני זבל אידיאולוגי המטשטש את מראה המציאות.

        אהבתי

  3. עידו לם permalink

    הסוציאליזם של מפא"י היה לא פחות רקוב מהשילטון של ביבי, אכן היה מקום להעביר אותו מהעולם אבל האלטרנטיבה שהגישו לנו גרועה גם כן.

    אהבתי

    • אני תומך ב-BDS permalink

      מפא"י היו בהחלט רקובים, אבל הם לא היו סוציאליסטים.
      בן גוריון וממשכיו תמיד העדיפו ממלכתיות על סוציאליזם.
      ההלאמות הגדולות (מפעלי ים המלח, המזקקות) היו לבקשת המעמד העסקי ונעשו למרות התנגדות ראשונית.
      המדינה עשתה את זה על מנת להציל את המשק ולא מהאהבת הפרולטריון.
      ההסתדרות הייתה יותר בעד המעסיקים מאשר העובדים (שביתת הימים,שביתת אתא)

      סוציאליזם אינו יכול להיות בנוי על תמיכה חומרית מהמערב, אם ישראל הייתה סוציאליסטית היא לא הייתה הופכת לסוכנת של המערב הקפיטליסטי (מבצע קדש, התערבות במלחמת דרום תימן, הצלת חוסיין ב-1971, מכירת נשק לסוהרטו באינדואנזיה, מכירת נשק ועזרה צבאית לחונטות בורגניות בדרום אמריקה)

      עד עליית רבין לשלטון בשנות ה70 ישראל הייתה מדינת רווחה (מודל קפיטליסטי) עם ביורוקרטיה מרוכזת ומפלגה שולטת שרודפת את מתנגדיה מימין ומשמאל.

      אני סוציאליסט, ואין דבר שמעצבן אותי יותר משמלכלכים את שמו הטוב של הסוציליזם עם שלי יחימוביץ או מפא"י

      אהבתי

    • עידו,
      מסכים איתך. לא אותה הגברת בשינוי האדרת,אלא שתי גבירות מכוערות ורעות-לב, כל אחת ואדרתה הנוצצת. אין לי שום סימפטיה מיותרת לשליטינו הנוכחיים.

      אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: