Skip to content

לקראת התקציב החדש: האם תימשך הבוננזה של העשירון העליון, או שלפיד יצליח לגרד משהו לטובת מעמד הביניים

מאי 1, 2013

מתקרב הרגע שבו יוסר הלוט מעל התקציב החדש. השמועות, ההדלפות והספינים יתחלפו במציאות המוצקה יחסית של מספרים והגדרות, הסדרים והצעות חוק, שחור על לבן. ואז יתברר לנו מה קרה:

האם יצליח לפיד להעביר את כוונותיו המוצהרות, להיטיב עם מעמד הביניים, ו"האדם העובד" – אל דפי התקציב?

או שראש הממשלה בנימין נתניהו מלמעלה, ופקידי האוצר מלמטה, יצליחו לסגור על השר הטירון בתנועת מלקחיים, וגם התקציב החדש, כמו כל קודמיו בעשרות השנים האחרונות, ימשיך בהליך הרגיל של העברת הכסף מתשעת העשירונים התחתונים אל העשירון העליון?

*****

כבר הסברתי פה כיצד כוננו שני העשירים הגדולים של אתונה, פריקלס וקימון, את המשטר הדימוקרטי, לפני כ-2,500 שנים. בעיקרון, כינון המשטר הדימוקרטי איפשר למעמד השליט, העשירים/אצילים, להגדיל את בסיס הכוח הפוליטי שלהם.  מאז עבר המשטר הדימוקרטי לא מעט גלגולים ושינויים, אך לא חל שום שינוי באופיו המובהק. עדיין מדובר בשלטון המאיון העליון, ועימו הדרגים המבצעים, עושי  דברו ושותפיו: בכירי הפוליטיקאים והפיקוד של המנגנונים הביטחוניים, הפקידים והמנהלים, בכירי  התקשורת והמשפט, האקדמיה והדת. ובדימוקרטיה המודרנית, כמו אצלנו, גם כמה קבוצות של  עובדים פרוטקציוניסטים, המספקים לפוליטיקאים את האלקטורט שהם זקוקים לו במוסדות הבוחרים של מפלגותיהם, מוועידה ומרכז עד לחבר המתפקדים לצורכי הבחירות המקדימות.

כל אלה מצטופפים בקרבת המאיון העליון, בתוככי העשירון העליון של ההכנסות.

ותעזבו אותי  מהסיפורים על המאבקים בין השמאל והימין וביניהם המרכז: כולם שותפים. כל מנהיגיהם  ממוקמים יפה במעמקי העשירון העליון, ואינטרסים רבים משותפים לכל הזרמים הפוליטיים. המאבקים הם לצורכי יחסי ציבור, להטעייה ולהעלאת המורל של קהל האזרחים, שכביכול הם משתתפים "במשחק הדימוקרטי" ויכולים לשנות משהו "מבפנים" על ידי הצבעתם.

*****

ראש הממשלה נתניהו, וכן פקידי האוצר מזה שנים הרבה דוגלים בעמדה האומרת שהמערכת הכלכלית והחברתית אמורות לעמוד לרשות היוזמות וההרפתקאות התעשייתיות והמסחריות של המאיון העליון.

התיאוריה שלהם גורסת שהצטברות העושר בצמרת מעניקה לעשירים את הכלי המאפשר את יוזמותיהם, מריצה את הכלכלה, מגדילה את נפח הייצור והפעילות במשק ואת התל"ג, וכך מרוויחים כולם:

נוצרים מפעלים וחברות ועימם מקומות עבודה רבים וכל האוכלוסייה, או רובה הגדול, יוצאת נשכרת.

לכן יש לסלק מה שיותר מכשולים בירוקרטיים מעל דרכם של היזמים. להקל עליהם במיסים – וכמובן להעביר לרשותם בשיטת ההפרטה עוד ועוד תחומים מן השירות הציבורי, שהם יוכלו להרוויח עליהם. יש להקשות על התארגנות העובדים ולעודד יבוא פועלים זרים ומהגרי עבודה זולים. עבודה זולה מבטיחה רווחים גדולים.

והנה החור הגדול בתיאוריה המלבבת הזאת:

הרבה יותר קל ופשוט לאחינו מהמאיון העליון לעשות כסף בבורסה, בהקמת פירמידות, במינופים, בקבלת תמריצים והטבות מאוצר המדינה ומשאבי טבע ציבוריים בזיל הזול, בהנפקת אג"חים, או סתם בריבית ובעמלות מנופחות וכמובן בהפקעת מחירים  (ואחר כך להעלים את רווחיהם בחו"ל או להעלים את הפסדיהם בתיספורות) – מאשר להשקיע ממש: להקים מפעל תעשייתי חדש, לייצר יותר, לייצא יותר, ולשלם מיסים מלאים במדינה המאפשרת להם את עושרם.

*****

והתוצאות בשטח. המאיון העליון ושכבת המגן שלו בעשירון העליון הולכים ומתעשרים, צוברים לעצמם חלק גדל והולך מן התוצר הלאומי, ומרוויחים תמיד. בטח כשהכל הולך טוב והמשק צומח – אבל לפעמים אפילו יותר כשנוצר משבר או מיתון, וכמה מתחרים נעלמים מהשטח, וגם אפשר ללחוץ בקלות  באותה הזדמנות על שכר העבודה כלפי מטה.

אוכלוסיה בסיכון לעוני לפי הלמ"ס: ישראל בולטת לרעה לעומת מדינות אירופה, כולל יוון וספרד הנוראות

במדינות המתחזקות פער כלכלי גדול, משולם על כך מחיר חברתי כבד. שכבות חברתיות הנתונות במצב של עוני מחפיר המלווה בים של פשע ומיליוני אסירים, כמו למשל בארה"ב או במכסיקו או   – מדינת משטרה כמו בטורקיה.

בישראל, כפי שהראו נתוני הלשכה לסטטיסטיקה באוקטובר האחרון, נמצאו ב-2010 31% מהישראלים בסיכון לעוני, לעומת 27% בשנת 2000  – ולעומת 16% בממוצע באיחוד האירופי.

כמעט פי שניים לעומת אירופה.

ובאשר לפשע, לא צריך את הלמ"ס כדי לדעת שבמחצית ויותר משטח המדינה (הנגב) המשטרה הישראלית כלל אינה מתפקדת. ואילו בתחומי הפשיעה נגד רכוש הרווחים ביותר – פריצות לבתים וגניבת רכב, פונים למשטרה לקבלת טופס רק מי שמבקשים לזכות בהחזר דמי הביטוח. איש כבר אינו מצפה ממשטרת ישראל לתפוס את הגנבים ולהשיב את הרכוש לבעליו החוקיים.

צחוק הגורל הוא, שבמשטר של הקפיטליזם החזירי, שבו סוגדים לעגל הזהב של הרכוש הפרטי – מופקד הרכוש הפרטי של האזרח הקטן, ורק מעמד העשירים המופלגים מצליח לשמור על רכושו בעזרת משטרות פרטיות ומגורים במתחמים מוגנים.

******

ועכשיו נראה כיצד מתבטא במספרים התהליך הזה – התוצאה המעשית והאמיתית של כלכלת נתניהו.

נהוג לתאר את הפערים הכלכליים-חברתיים על ידי שימוש ב"מדד ג'יני", הקרוי על שמו של כלכלן איטלקי, והוא מכמת את ההבדלים בהכנסות בין עשירוני ההכנסה באוכלוסיה.

בגרף שלמטה ניתן לראות היכן היתה מצויה החברה הישראלית מבחינת הפערים בסוף  העשור הקודם (המספר הנוגע לישראל הוא משנת 2010).

DSCF5189

אפשר לראות כי ארה"ב וישראל נמצאות במקומות הראשונים (והגרועים) מבחינת אי השיוויון בקבוצת המדינות המפותחות (OECD), ובהפרש ניכר מאוד לעומת פינלנד ושוודיה, הנמנות על קבוצת המדינות המתוקנות שבהן הפערים החברתיים הם הקטנים ביותר. אי-השיוויון בישראל גדול ב-11.8% מאי-השיוויון בבריטניה, ב-18.75% לעומת קנדה, ב-54% לעומת פינלנד ושבדיה, וב-22.6% לעומת הממוצע של השוק המשותף. בינתיים השתפר מעט (מאוד) המצב: מדד ג'יני הישראלי ירד בשלוש עשיריות האחוז, מ-0.38 ל-0.37, ושלוש מדינות, מכסיקו, טורקיה ופורטוגל  עקפו את ישראל ואת ארה"ב והגיעו למקומות גבוהים יותר בטבלת אי-השיוויון של המדינות המפותחות.

וכיצד נראות ההתפתחות של הכלכלה ושל החברה הישראלית בשפת ההכנסות של יחידים ומשקי בית, בעידן הכלכלה הקפיטליסטית-חזירית של נתניהו ושות'?

הבסיס להשוואה יהיה סקר הכנסות של משקי בית שנערך ב-1992-3, כלומר, קצת לפני שנבחר נתניהו לראשונה לראשות הממשלה, ב-1996, אבל לפני שניכרו תוצאות מדיניותו המתונה יחסית והמאזנת של יצחק רבין. את התוצאות של אותו סקר, נשווה לנתונים האחרונים הנמצאים בידינו, מ-2011. המספרים מתייחסים להכנסה הכספית, ברוטו ונטו,  של  משקי בית  על פי עשירונים.*

ב-92/3 הייתה ההכנסה הכספית ברוטו של משק בית בעשירון העליון 11,737 ש"ח, וההכנסה נטו – 8,514.

בעשירון התחתון עמדה אז ההכנסה הכספית ברוטו  על 1,673 ש"ח, ונטו – 1,615 ש"ח.

(העלייה בהכנסה היא בשקלים שוטפים, ומשקפת בעיקרה את האינפלציה הזוחלת, ולא שיפור ממשי בהכנסה)

והיחס בין העשירון העליון והתחתון: פי 7.015 בברוטו, ופי 5.273 בנטו.

עברו 19 שנים, וב-2011 הגיעה ההכנסה הכספית ברוטו של משק בית בעשירון העליון ל-38,100 ש"ח, וההכנסה הכספית נטו, ל-28,629 ש"ח.

ואילו ההכנסה הכספית ברוטו של משק בית ממוצע בעשירון התחתון הגיעה ב-2011 ל-3,543 ש"ח, ונטו – 3,274 ש"ח.

פי 10.75 בברוטו ופי 8.744 בנטו.

מצבו של העשירון התחתון הורע ב-53% בברוטו וב-66% בנטו!

(מה שאומר שמצבו של העשירון העליון הוטב, יחסית לעשירון התחתון, 35% בברוטו וב-40% בנטו).

וההפרש בין ההרעה בברוטו ובנטו, מצביעה על השתפרות מצבו היחסי של העשירון העליון מבחינת תשלום המיסים. זה מה שמשקף שיפור גדול יותר בנטו מאשר בברוטו.

*****

אך את השר לפיד מעניינים פחות העשירונים התחתונים. בראש מעייניו, לדבריו, מעמד הביניים. ובכן, הבה נבדוק כיצד עבדה כלכלת הקפיטליזם החזירי של נתניהו כדי לרושש את מעמדות הביניים לטובת העשירון העליון. כדי שלא להסתבך נתייחס לעשירונים 5-8 כמעמד הביניים, ונעסוק רק בהכנסות נטו.

ב-92  הרוויח העשירון העליון פי 2.45 בנטו מהעשירון החמישי של משקי הבית.

ב-2011 – פי 2.85.

הרעה יחסית של 16% במצבו של העשירון החמישי ב-19 השנים האלה. הטבה יחסית של 14% במצבו של העשירון העליון.

ב-92 היתה ההכנסה הכספית של העשירון העליון פי 2.021 מהעשירון השישי.

ב-2011 – פי 2.393.

הרעה יחסית של 18% במצבו של העשירון השישי בין 92 ל-2011. הטבה יחסית של 16% במצב הנטו של העשירון העליון.

ב-92 הרוויח העשירון העליון פי 1.78 בנטו מהעשירון השביעי.

ב-2011 – פי 2.06.

הרעה יחסית של 16% במצבו של העשירון השביעי בתקופת נתניהו ושות'. הטבה יחסית של 14% במצבו של העשירון העליון.

ב-92 הרוויח העשירון העליון פי 1.52 מהעשירון השמיני.

ב-2011 כבר הרוויח העשירון העליון פי 1.812 מהעשירון השמיני.

הרעה יחסית של 19% במצבו של העשירון השמיני. הטבה יחסית של 16% במצבו של העשירון העליון.

ואגב: בדקתי גם מה עשה העשירון העליון לעומת העשירון התשיעי (נטו של 19,943 ש"ח ב-2011, העשירון של ריקי הכהן המקורית מחדרה). אפילו כאן יש הרעה יחסית בסך 13% במצבם של ריקי ומשפחתה לעומת משפחה מהעשירון העליון – נניח משפחת נתניהו.

התמונה אם כן ברורה מאוד:

העושר הלאומי, בעזרת מדיניותם הקבועה של ממשלות הליכוד וכהונותיו של נתניהו כראש ממשלה וכשר אוצר, נשאב באופן קבוע מכל העשירונים – לעבר העשירון העליון. כולם מפסידים יחסית בשכר ובמחירים – לעומת העשירון העליון שתמיד מרוויח.

לפיד תוהה איפה הכסף?

שם הכסף.

ועכשיו נחכה להסרת הלוט מעל להצעת התקציב כדי לדעת אם השוד של תשעת העשירונים התחתונים לטובת העשירון העליון יימשך, או שלפיד אמנם יצליח לעשות משהו לטובת מעמד הביניים משוש נפשו, לא רק על חשבון העשירונים התחתונים, שזו ממש לא חוכמה, אלא על חשבון העושר העצום שנצבר (ולאו דווקא  ביושר) אצל העשירון העליון.

——————————————————————————————————–

*המספרים משנת 92/3 לקוחים מהשנתון הסטטיסטי של שנת 1997, לוח 11.1 עמ' 272, והם מתייחסים ל"תקציב משקי בית עירוניים". ב-2011 לא נמדד נתון מקביל, והנתון  שהתפרסם מתייחס למשקי בית של כלל האוכלוסייה (ולא רק העירונית). אפשר להניח בוודאות רבה שהעיוות שנוצר כתוצאה מכך, אם הוא קיים, הוא זניח.

הכנסה כספית נטו לפי עשירונים ב-92/3 בש"ח לפי סקר משקי בית:

עליון: 8,514, עשירון 9: 6,703. עשירון 8: 5,589. עשירון 7: 4,767. עשירון 6: 4,205. עשירון 5: 3,461.  עשירון 4: 3,219. עשירון 3: 2,702. עשירון 2: 2,369. עשירון תחתון: 1,615.

ההכנסה לפי עשירונים ב-2011 לפי הקישור בגוף הרשומה.

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: