דילוג לתוכן

פרשת שטרות הכסף: טריק נכלולי של קוסמים

אפריל 29, 2013

אז מה באמת אפשר לעשות, אם אין, ממש אין, משוררים מזרחיים חשובים במחצית הראשונה של המאה שעברה?

ומכאן, מי שמשמיע את הטענות על עבודת הוועדה החשובה לשטרות ולמטבעות  של בנק ישראל, אינו אלא צעקן ספרדי מקצועי המעורר לתחייה את השד העדתי.

אך מה לעשות, שהטענה הזאת היא סוג של עלבון כבד לאינטליגנציה?

לא. לא הטענה של הספרדי המקצועי היא העלבון לאינטליגנציה.

שטר ע"ש נתן אלתרמן: קלף כפוי (התצלום ממאקו)

הטענה על המחסור במשוררים מזרחיים חשובים, בתור שיטה להימנע מכך שיהיה ייצוג מזרחי על השטרות הרשמיים של מדינת ישראל, היא העלבון לאינטליגנציה.

בז'רגון של הקוסמים והנוכלים יש טריק הנקרא "To force a card" (הקוסמים משעשעים את הקהל בעזרת הטריק הזה. הנוכלים נעזרים בו כדי לרמות את קורבנותיהם).

התרגום המקובל לעברית הוא "לכפות קלף". כלומר: למשתתף התמים מהקהל נדמה שהוא בוחר מתוך חפיסת הקלפים שמציג בפניו הקוסם איזה קלף שהוא רוצה, בעוד שבפועל, הוא בוחר בקלף שהקוסם אילץ אותו לבחור. פשוט אין ל"בוחר" אפשרות אחרת.

הכל צפוי והרשות לא באמת נתונה.

יש שיטות רבות ושונות לבצע את הטריק הזה, והנה אחת מהן: הקוסם מציג בפני המשתתף חפיסה שבה נמצא כל מגוון הקלפים. אך כאשר המשתתף שולף קלף לפי בחירתו, הוא עושה זאת אחרי שהקוסם החליף את החפיסה שאת קלפיה ראה המשתתף, בחפיסה אחרת, שבה כל הקלפים הם מסוג אחד, הידוע כמובן לקוסם. עוד החלפה זריזה אחת – והמשתתף מחזיר לחפיסה הראשונה, התקינה,  את הקלף שנכפה עליו, ומכאן קצרה הדרך לתשואות סוערות.

וכך נעשה גם הטריק של הוועדה לשטרות ולמעות: מציגים בפני הקהל ועדה רשמית, ממלכתית, בעלת שם מכובד, ובראשה יו"ר מכובד, שופט עליון לשעבר, הממונה על ידי מוסד מכובד מאין כמוהו – בנק ישראל.

זו החפיסה הראשונה שמציגים לקהל. הכל בסדר גמור. חפיסת קלפים תקנית לכל דבר ועניין.

אך כאשר באה העת לבצע את התרגיל, לברור את הקלף הנכון, מה מתברר? שכל הקלפים בחפיסה הם מעור אחד. טוב, במקרה שלנו, מכיוון שבכל זאת יש להעמיד (קצת) פנים, מצליחים להשחיל איזה ערבי לרפואה או ספרדי לתרופה. אבל כל הקלפים האחרים – 11 מתוך 12 – אשכנזים למשעי. ומרגע שזה המצב, הקלף כפוי על המשתתף ב"קסם" (או במעשה הנוכלות).

הקלף שנבחר הפעם: משוררים חשובים טריים יחסית, הוא בבחינת הנחת המבוקש. מרגע שמגדירים את הקבוצה, התוצאה ברורה מראש ואין להתפלא עליה. אותה תוצאה – אשכנזים בלבד –  היתה מתקבלת גם אילו קנה המידה לבחירת הדיוקנאות היה "ראשי ממשלה בישראל", או "הרמטכ"לים של צה"ל בעשרים השנים הראשונות לקיום המדינה".

"מה אתם רוצים, ספרדים מקצועיים שכמותכם?" היו אומרים הקלפים האחידים בוועדה הבוחרת ותואמיהם מהקהל הרחב, "זה היה הקריטריון האובייקטיבי שנבחר, ומה אנחנו אשמים שעדיין לא היה ראש ממשלה מזרחי בישראל, וגם לא שום רמטכ"ל מזרחי בין ראשוני הרמטכ"לים של צה"ל? האם בכוח עלינו לחפש מזרחיים מתאימים?"

האם מישהו סבור ברצינות, שאילו 11 מתוך 12 חברי הוועדה היו מזרחיים (ולמה לא, בעצם? אם היחס ההפוך אפשרי, למה לא היחס הזה?) גם אז היה מצליח הטריק, ומלבד הרמב"ם לא היה מופיע אף פעם יהודי מזרחי על פני השטרות והמעות שלנו?

או שיתכן שבמקרה הזה, 11 מזרחיים ו-1 אשכנזי, היו נבחרים "קריטריונים אובייקטיביים" שהיו מאפשרים קצת יותר ייצוג למזרחיים?

מילא שהמזרחיים שלנו כ"כ מפגרים שהם לא מצליחים להעמיד משוררים דגולים – אך הנה מתברר שגם אין אפשרות למצוא מביניהם יותר מאדם אחד הראוי לשבת בוועדה החשובה הזאת מטעם בנק ישראל!

עד כדי כך הם מפגרים!

ושיהיה ברור: אני מתעב מאין כמוני את ה"פוליטיקלי קורקט", שלו אני קורא באופן קבוע "היפוקריטיקלי קורקט". אותה משטרת מחשבות מגוחכת יותר מנתעבת של כנסיית השכל, שכל עניינה למרק ולחטא כל מיני מצפונים מיוסרים של אינטליגנציה בורגנית גזענית וצבועה, שרוצה שנאמין שאינה כזאת.

אותה צביעות שגרמה לחברי הוועדה האחידים, בחירי בנק ישראל,  להחליט שבין נבחריה צריכים להיות בדיוק שניים גברים ובדיוק שתיים נשים, אפילו שהמשוררת רחל, כפי שהוסבר לנו, לא היתה ממש חשובה.

כלומר, אחרי שהצליחו לשלוף קריטריון אובייקטיבי שמחק מזרחיים מהשטרות, הם מקפידים על יחס שווה בין-מגדרי.

חה-חה, איזה היפוקריטיקלי קורקט למופת.

אבל עוד יותר מפוליטיקלי קורקט, אני שונא שעובדים עלי בעיניים עם טריק נכלולי שקוף כזה, מהסוג של "To force a card" ומגלגלים עיניים לשמיים.

אבל הכל יסודר, כמובן, במקצה השיפורים הבא, בעוד כעשור, כאשר חברי הוועדה לשטרות ישחילו למען אחינו המזרחיים את דיוקנו של ר' יהודה הלוי, על פי הצעתו הנדיבה של ראש הממשלה הרגיש שלנו.

ואגב, לסיום ולהבהרת עמדתי:

אני בכלל לא חושב, שהקריטריון לבחירת הדיוקנאות נבחר כדי שלא יהיה אחד מזרחי על השטרות. אני כן חושב ש-11 האשכנזים שיושבים בוועדה הזאת, הם עד כדי כך גזענים מטומטמים, שהיסוד הפסול בבחירה שלהם כלל לא מצליח לחדור את חומות האטימות של תודעתם המפגרת. הגזענות שלהם, ושל מי שבחר בהם,  נראית להם בסדר גמור, דרך הטבע, ככה זה ולא יתכן אחרת.

אני מקווה שיום אחד הם יופתעו. שיתברר שאפשר גם אחרת.        

4 תגובות
  1. היפוקריטיקלי קורקט – אדיר!
    הצעה חליפית לעניין השטרות: העשירים הישראלים הגדולים ביותר מאז קום המדינה ועד ליום הדפסת השטרות. שלא נשכח למי שייך הכסף בכל פעם שאנחנו משתמשים בו.

    אהבתי

    • רעיון מצויין בקשר לעשירים על השטרות. כאן לא יקופחו אחינו המזרחיים,לפחות במה שנוגע לזכות ראשונים: רקנאטי, חסידוף, שלוש,חכמי ועוד, לצד מוזס ודנקנר (הסבא רבא).

      אהבתי

  2. tal permalink

    צודק לחלוטין.

    הבעיה היא שחברי הועדה לא הבינו שיש בעיה.

    ואני אומר את זה בתור אשכנזי אגב

    אהבתי

    • נכון מאוד. זו הבעיה המרכזית, שהם לא הבינו שיש בעיה. עוד הוכחה שהאשכנזים לא כה חכמים כפי שהם מתיימרים להיות. וגם אני בתור אשכנזי.

      אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: