דילוג לתוכן

דו"ח שירמן 6: בשוק אומרים שלפיד יצא גבר מול החרדים, ולמה כדאי שייקח לו דובר

אפריל 24, 2013

לפני שאמשיך בדו"ח שירמן כמה הערות.

א. מופע חילופי הדברים של שר האוצר והח"כים החרדיים היה מצויין.

ברור לגמרי שהופעה כזאת עדיפה אלף מונים על פני נאום המדוקלם בעזרת הטלפרושטקר ההוא (לא נראה לי שאני מסוגל לזכור  את שמו של המכשיר הזה, בלי שיהיה לי מכשיר כזה מול עיני). הפנייה אפקטיבית, העיניים לא נודדות לכל עבר, התנועות לא מעושות, למאזין ולצופה אין תחושה שעובדים עליהם בעיניים ובאוזניים  בעזרת איזה הוקוס פוקוס טכנולוגי.

ועוד תובנה מהפכנית: כמה דקות של גערות מעל הדוכן, כלפי מגיש הצעת האי-אמון הח"כ מאיר פורוש וחברו הח"כ משה גפני,  היו יעילות ואפקטיביות  בהרבה – בלי שום השוואה – מכל הפוסטים האינטרנטיים של לפיד, עם כל הכבוד לפייסבוק.

שר אוצר לפיד על הדוכן בכנסת: בלי טלפרושטקר

שר אוצר לפיד על הדוכן בכנסת: בלי טלפרושטקר

אם ישכיל לפיד להבין את ערכה של צורת הדיון הזאת בכנסת, ויצליח להשתכלל ולהימנע גם מן ההצצות הרבות בדפים שעל הדוכן שלפניו,  תגדל מאוד יעילותו.

ב. הח"כים החרדיים הוכו שוק על ירך באותה הזדמנות, לא משום שלפיד הוא נואם או וכחן טוב מהם, או בגלל שבמקרה הצליח לו. הוא הוכו משום שלפיד, בוויכוח הזה, מייצג את האמת ואת הצדק.

אין שום דרך שהחרדים יוכלו להסביר את עמדתם. היא כלל אינה ניתנת להגנה.

החוצפה שלהם פשוט תהומית.

וזו ההרגשה המוצדקת של הציבור הגדול, שנאלץ לשלם במשך שנים ארוכות את האתנן הקואליציוני שקיבלו הח"כים החרדים ומוטביהם (הציבור הגדול והסובל כולל חילוניים ודתיים וגם חרדים עובדים ומשלמי מיסים):  מדובר בכנופייה של נוכלים סוג ב', לבושי חליפות ועניבות ומגבעות כרבים מאוד מהמקצוע הזה,  המעמידים פנים כאילו יש להם פטנט מיוחד שאין לאחרים – מונופול על הגישה אל אלוהינו שבשמיים ובארץ.

ובזכות הפטנט-מונופול הזה, מגיע לאדונים האלה שהציבור הרחב יפרנס אותם, ובזכות המונופול הזה ראוי גם שישחררו אותם מהצבא ומשירות אזרחי, וכן הלאה הטבות של בעלי מונופול.

אלא שהציבור הרחב יודע כבר מזה זמן רב שמדובר בנוכלים, ושכל ההטבות האלה באו להם לא בגלל יתרון כלשהו שיש להם בגישה אל אחד אלוהינו, אלא בגלל ששורה ארוכה של ראשי ממשלה חשבו שתשלום האתנן האמור, היא השיטה הטובה והקלה ביותר לזכות בקולות צייתניים.

ראשי הממשלות האלה לקחו את כספי הציבור הרחב, וקנו את קולותיהם של החרדים, בין השאר כדי שייקל עליהם, בעזרת הקולות הקנויים האלה,  להמשיך ולרוקן את כיסיו של אותו ציבור רחב.

והחרדים, למרות אמונתם  המוצהרת בריבון העולמים, שיתפו פעולה עם ממשלות החמס. נדמה היה להם שלנצח אפשר לשמר את המצב, שבו הם משתפים פעולה עם הגניבה, כדי שיקבלו ממנה קומיסיון, ובכספי הקומיסיון הזה הם ילמדו את בחוריהם ואברכיהם שיש איזו תורה שכתוב בה "לא תגנוב". אלא שלמרבית המזל יש ברשותם  חרם-דרבינו-מן-דהוא  שמתיר את הגניבה במקרה המיוחד שלהם.

החרדים חושבים שלפיד השתמש נגדם בלשון בוטה? שיודו לאל שנתן זהבי העצבני לא הלך לפוליטיקה ולא הגיע אל דוכן הכנסת.

ג.  למרות כל האמור לעיל, תמכתי ואני עדיין תומך בהכנסתם של החרדים על שני ענפיהם לממשלה. עדיף שהשינויים הנחוצים ייעשו בהסכמתם ובשיתוף פעולה איתם. גם מבחינת הח"כים החרדיים זה יהיה שיעור חשוב, שכדאי שילמדו על בשרם לקראת הבאות.

ד. ועד שישובו לממשלה, ראוי היה לחרדים שיעשו קצת חשבון נפש. פרקטיקה שהם אמורים לדעת עליה דבר או שניים. סוג של "אשמנו, בגדנו" וגו', אבל אמיתי ורציני (ולא חשבון נפש כפי שהם עושים כרגע, בנוסח "אשמתם, בגדתם" וגו').

וכדאי שיפסיקו מיד עם כל האיומים הריקים והקריאות לסרבנות, כי אלה רק מחמירים את מצבם.

ה. קראתי על המינוי החשוב השני של לפיד (אחרי מנוי המנכ"לית) – מינויה של הכלכלנית רותם רולף כיועצת לשר. רולף, לפי הכתוב, היתה סטודנטית מצטיינת במיוחד ויש לה ניסיון בן 7 שנים בעבודה במשרד האוצר. ההתמחות העיקרית שלה היא תקציב-מאקרו, בדיוק מה שצריך. זה גם נבון מאוד מצד השר החדש לבחור בנשים. כך הוא חוסך לעצמו המון משחקי אגו טיפשיים הנהוגים לעתים בין גברים.

מה שצריך השר כדי לסגור את הפינה הזאת, של יועצים לשר,  הוא תמחירן-מיקרו. אחד שמתמחה בפכים הקטנים של התקציבים, בכל שיטות ההונאה, בניפוח המחירים, בטריקים של השכר וההטבות וכן הלאה. סוג של רואה חשבון או יועץ מס, מקצוע מהסוגים האלה.

על עוד מינוי חשוב ביותר ודי  דחוף  – להלן בדו"ח עצמו.

ח"כים חרדים פורוש וגפני: הפטנט - מונופול

ח"כים חרדים פורוש וגפני: הפטנט – מונופול

ו. יצא לי לבלות בשוק אחרי הנאום. אני לא מתיימר להביא לציבור את "דעת השוק", אבל שמעתי קולות רמים של תמיכה בעמדה של לפיד. קולות שמשתמע מהם שהוא "גבר-גבר", "לא חנון", "לא פראייר" , "סתם להם את הפה כמו שצריך" וכן הלאה.

ועכשיו להמשך דו"ח שירמן.

י"ח: מתוך מה שפורסם על הצעדים המתוכננים בתקציב הבא, הכיוון הוא נכון. אף אחד לא יכול לומר שתוספת של אחוז אחד במע"מ, או תוספת של אחוז אחד במס הכנסה מהווים צעדים מהפכניים, נועזים ואמיצים במיוחד, וגם לא קשים במיוחד, מבחינת "גזירות כלכליות" שקשה לציבור לעמוד בהן.

ואמנם אין שום צורך ב"צעדים אמיצים".  כפי שכבר נטען כאן, המשק נמצא עכשיו בקו של עליה, ואין להפריע לכך בטילטולים עזים.

ראוי לזכור שאם יצליחו צעדי האוצר החדשים להביא לכמה הוזלות משמעותיות, אפילו באחוזים מעטים, במחירי המים ובשירותים ממשלתיים ופרטיים (כגון אגרת רשות השידור המנופחת ללא הצדקה, מחירי החשמל והמים, עמלות הבנקים ועוד), וכמובן במחירי הדירות והדיור ובמחירי הרבה מוצרי מזון ומוצרי צריכה אחרים, תיבלע העליה באחוז אחד במע"מ מבחינת השכבות הרחבות של הציבור והפיצוי עליה יעלה בהרבה על נזקה.

גם הדיבור על קיצוץ של כמה מאות מיליוני שקלים בתקציב הישיבות אינו מהווה מהפכה גדולה, ואפשר לראות אותו כצעד הדרגתי, שיכין את עולם הישיבות לקראת הבאות.

י"ט: עם כל הכבוד לחבורת הפרופסורים ששר האוצר נוהג להתייעץ עימם, כדאי היה שירחיב במקצת את אופקיו, למשל על ידי התייעצות עם שרי אוצר לשעבר. אנשים כבייגה שוחט ורוני בראון, ואפילו יובל שטייניץ יכולים לתת ללפיד כמה טיפים מועילים ביותר.

כ'. והנה עצה העשוייה להשמע לגמרי אאוט, אבל יכולה להתברר כמועילה ביותר. מומלץ מאוד לשר האוצר החדש להשיג את כל פרקי הסדרות הבריטיות הישנות והמעולות "כן אדוני השר" ו"כן אדוני ראש הממשלה", לארגן לעצמו כמה שעות פנאי, ולחזות בהן בעיון, כשבידו פנקס ועט. כוחן של הסדרות האלה  מבחינתו הוא במרכיב הדוקומנטרי. בכך שהן מתארות את המתרחש במנגנונים הממשלתיים בקירבה רבה למציאות.  שלל התרגילים שנוקטים פקידי השירות הממשלתי ויריבים פוליטיים מתוארים בסדרות האלה בפירוט ובצורה מוחשית. והרבה לא נוסף ולא השתנה בעשרות השנים שחלפו מאז הגיעו אל המסך הקטן המנכ"ל הנצחי סיר האמפרי  והשר וראש הממשלה שלו, מר האקר הנכבד.  בתום צפייה לימודית בסדרה הבריטית הזאת, תהיה בידי השר רשימה מפורטת ביותר של התרגילים הצפויים לו מצד פקידיו באוצר, מתחריו ויריביו בממשלה ופקידיהם.

כ"א. באחד התרגילים הרווחים ביותר, המוזכר גם שוב ושוב בסדרה הבריטית,  יכולים השר החדש והציבור לחזות ולהיווכח בימים אלה ממש. אלה ההתעוררות וההתגייסות (הרגילות) של המימסד הבטחוני ומסייעיו בתקשורת לקראת המאבק ההירואי הצפוי להם בהגנה על תקציב הביטחון המנופח.

ההתעוררות של האיום האיראני, הנפנופים במצב הסורי, הדיבורים על נתוני הגיוס החמורים, על חוסר היכולת של צה"ל לפעול כמו שצריך בנתונים הפינאנסיים הקיימים וכן הלאה, הם מסימני הזמן שלפני הגשת התקציב. מומלץ מאוד שלא להתרשם מכל אלה. כבר ידוע שאין שום בעיה, בשעת הצורך האמיתית, להעביר במהירות רבה כל סכום שצריך (ולמרבית הצער, גם סכומים שלא נחוצים) לתקציב הביטחון. אך דווקא משום כך כדאי וראוי לתכנן תקציב ביטחון שיהיה מבוסס על קיצוץ רציני, אמיתי ועמוק.

יהיה צורך אמיתי בהזרמת תקציבים לביטחון? אין מחסור בתקציבים מן הסוג של "תת ביצוע" בשלל משרדי הממשלה, שהכסף המתוקצב בהם יכול להחליף ידיים.

הנה למשל צורה שבה יכולה מערכת הביטחון לתרום למשק ולצמצם בתקציבה: לאור מצב הדיור, וגם בהתחשב במצוקת החופים הפנויים לציבור הרחב (המאיון העליון החזירי והחמדן משתלט עליהם כדי לעשות כסף במלונאות ובמסעדנות, ולעשות חיים במגורים על קו המים), כדאי מאוד לחשוב על שחרור נכסי נדל"ן בהיקף גדול בכל רחבי המדינה, ובמיוחד בחופים. שם מתחזק הצבא בסיסים צבאיים, שבדרך כלל תמצאו בהם כמה חיילים מפוהקים ואיזה מחסן שאיש כבר אינו יודע מזמן מה בכלל יש בו, ולמה דווקא פה.

ואילו משרד הביטחון יחסוך את הוצאות התחזוקה של המוני בסיסים מיותרים.

כ"ב. ואחרון אחרון חביב ברשומה הזאת, אבל חשוב ביותר – מינוי מתבקש מאוד לאור מצבו הייחודי,  שעדיין לא נעשה על ידי שר האוצר החדש:

דובר.

אדם רהוט, המבין בכלכלה ומתמצא בנכבי הז'רגון המיוחד לענף הזה, יכול להביא לשר האוצר תועלת רבה בניהול התקשורת, במיוחד כלפי הכתבים הכלכליים, שחלקם זועמים, בינתיים, על שכביכול שר האוצר מדלג עליהם ומדבר אל הציבור מעבר לראשם.

מישהו שיקל מעל השר את נטל התקשורת עם הציבור ויסביר את צעדיו.

יתכן שטוב יעשה לפיד אם ייקח כדובר אחד מאותם כתבים או פרשנים כלכליים,  אפילו כמינוי זמני, עד שישתלט בעצמו את החומר וידע בדיוק מה צרכיו ומה רצונו.  אני סתם זורק שמות – אנשים המכירים היטב את החומר ומסוגלים להתנסח, מסוגם של סבר פלוצקר מ"ידיעות אחרונות" או גיא רולניק מ"דה-מרקר", אם רק יסכימו להירתם, ולו לתקופה מוגבלת, לשירות הציבור, יוכלו לעשות עבודה כזאת, וגם להועיל ללפיד מאוד בשטחים אחרים.

כ"ג: כפי שכבר נכתב פה, אין שום צורך אמיתי, בינתיים, למהר עם הגשת התקציב. אין שום מצב חירום אמיתי במשק.  כדאי ששר האוצר יגיש הצעת תקציב רק כשיהיה מוכן ומזומן לכך, לכשיבין היטב ולעומק את סעיפי התקציב ויהיה מסוגל לעמוד מאחוריהם ולהסבירם לחבריו בממשלה, לחבריו בכנסת ולציבור הרחב.

המשך יבוא 

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: