Skip to content

פיגוע בבוסטון, חוק הנשק והביקור של הייגל: מיסטר הייד וד"ר ג'קיל של הכפר הגלובלי

אפריל 23, 2013

באופן מעניין ודי מוזר הסתנכרנו להם בימים האחרונים שלושה אירועים היסטוריים.

האחד: הפיגוע במרתון של העיר בוסטון בארצות הברית, חיסולו של אחד המפגעים ולכידת אחיו, וזהותם.

השני: הכשלון הצורב שידע הנשיא האמריקאי ברק אובמה כשביקש להעביר בבית המחוקקים בארצו תיקון בחוק המקשה על רכישה בלתי מופרעת של נשק חם על ידי כל מי שרוצה.

השלישי: ביקורו הראשון של שר ההגנה האמריקאי החדש צ'ק הייגל בישראל.

*****

העילה המיידית לתיקון שביקש להעביר הנשיא אובמה בחוק האמריקאי ידועה.

זה היה הטבח שבוצע בחודש דצמבר האחרון בבית הספר שבעיירה ניוטאון. מין קש ששבר את גב הגמל, אחרי סידרה ארוכה של אירועים דומים בשנים האחרונות, ובהתחשב בסידרה האינסופת של סתם מעשי רצח המתבצעים בארה"ב תוך שימוש בנשק חם.

לכאורה, היווה פיגוע סירי הלחץ בבוסטון רקע נוח להעברת התיקון המבוקש. בפועל זה לא עבד.

הנשיא הנוכחי הוא מזן שלא נראה כמוהו בבית הלבן  מאז נשיאותו של קודמו הדימוקרטי, ביל קלינטון, בשנות התשעים, שגם הוא ביקש להגביל את רכישת הנשק החם בארצו:  אובמה הוא ליברל, נאור, מתקדם, מי שמחשיב את ערך חיי האדם, ומבין היטב את הקשר שבין זילות הערך הזה בחברה האמריקאית, ובין הקלות הבלתי נסבלת של רכישת נשק חם שם.

נשיא ברק אובמה: הומניסט כלפי פנים

נשיא ברק אובמה: הומניסט כלפי פנים

בארצות הברית מתבצעים מדי שנה  4.75 מעשי רצח על כל 100,000 תושבים.  במדינה שיש בה כ-315 מיליוני תושבים, זה אומר 15,000 מקרי רצח בשנה.  למעלה מ-67.5% מתוך מעשי הרצח האלה  – יותר מעשרת אלפים בשנה – מתבצעים בנשק חם.

בשכנה שמצפון, קנדה, לשם השוואה, המספר הוא  1.81 מקרי רצח ל-100,000 תושבים, ורק 32% מהם מתבצעים בנשק חם.

באנגליה מתבצעים 0.99 מקרי רצח בשנה לכל 100,000, כאשר שיעור מקרי הרצח בנשק חם מתוכם הוא 6.6%.

בסינגפור מתבצעים 0.92 מעשי רצח על כל 100,000 תושבים, ומתוכם  רק 5.9% מתבצעים בסיוע נשק חם.

המספרים, איפוא, ברורים לגמרי, בלתי ניתנים להכחשה, חד משמעיים.

ארה"ב היא גן עדן  לרוצחים. הנוחה ביותר מבחינתם, מבין המדינות המפותחות. הולך יפה עם המקום הראשון בטבלת אי-השיוויון בחלוקת ההכנסות.

והסיבה העיקרית היא הקלות הבלתי נסבלת של השגת כלי נשק חם, המאפשרים ביצוע קל, זמין, מיידי, וכמובן גם פחדני מאוד של המזימה. לא צריך להתקרב אל הקורבן, לא צריך להתעמת איתו. לוחצים על ההדק וזהו.

ברק אובמה, כנשיא נאור, אך גם כמי שמזדהה עם אחיו האפריקאים-אמריקאים,  יודע שבני גזעו  הם מן הנפגעים העיקריים מהתופעה. גם זה מניע חשוב מבחינתו.

זה בתוך גבולות ארה"ב.

במולדתו, הנשיא ברק אובמה הוא הומניסט דגול. ד"ר גקיל.

*****

אך ראו מה קורה לאותו נשיא נאור, של המעצמה הגדולה בעולם, כאשר אמורים הדברים בסחר הנשק המתבצע במרחק מטר אחד מעבר לגבולותיה המובטחים היטב(?) של מדינתו.

פתאום מתברר אובמה  הנאור, החביב והמתקדם שלנו כאחד מגדולי הטורפים בהיסטוריה  בת זמננו. מיסטר הייד לכל דבר ועניין.

לא מבחינה ריטורית, כמובן. בנאומיו ובכתביו, אובמה מסתבר כהומניסט, נאור, מתקדם וליברל גם מחוץ לגבולותיה של ארצות הברית.

אבל אין קשר רב בין הדיבורים האלה ובין המעשים.

כשמדובר בעולם הרחב, בכפר הגלובלי, הנשיא אובמה הוא סוחר הנשק מספר 1, המותיר הרחק מאחוריו כל סוחר נשק אחר.

יצואניות הנשק הגדולות בעולם

על פי הדיווח  של מכון שטוקהולם לשלום, מצב העניינים הרגיל הוא, שארה"ב  עומדת בראש יצואני הנשק של העולם, עם 30% מכלל היצוא. אחריה בתור נמצאת רוסיה עם 24%, ושאר היצאניות הגדולות של התעשייה הקטלנית הזאת מזדנבות הרחק מאחור, כשישראל הקטנה נועלת את העשיריה הראשונה עם 2% מהיצוא העולמי.

אך זה המצב הרגיל, הסטטיסטיקה הרב-שנתית.

והנה, דווקא כהונתו של  הנשיא האמריקאי בעל פרס נובל לשלום (על שם ממציא הדינמיט, אלפרד נובל, אחד מסוגי החימוש הקטלניים  ביותר בהיסטוריה) הצטיינה בשבירת כל השיאים.

כבר בשנת 2011, היא שנת כהונתו השלישית,  הגיעו מכירות הנשק האמריקאיות לסכום האדיר של 44.9 מיליארד דולר, שהיוו בערך 50% מהיצוא העולמי באותה שנה – עלייה של 66% לעומת הממוצע הרב-שנתי!

וזה עוד כלום לעומת מה שקרה ב-2012.

תוך שנה גדל יצוא הנשק של ארה"ב ב-21.4 מיליארד דולר, ואשתקד, ב-2012,  הסתכמו מכירות הנשק של המעצמה הגדולה בעולם ב-66.3 מיליארד דולר.

שהם 75% מהיצוא העולמי.

"שיפור"  בן 250% לעומת הסטטיסטיקה הרב-שנתית!

והסיבה להשתוללות של סחר הנשק האמריקאי ידועה:

אובמה שואף לצמצם את רכישות הנשק של הצבא האמריקאי.

זו גם הסיבה לכך שהוא התעקש על צ'ק הייגל כשר ההגנה.  גם הייגל בעד צמצום החימוש האמריקאי פנימה.

אבל איך מצמצמים את הוצאות ההגנה של ארה"ב בלי למוטט את תעשיית הנשק האמריקאית?

מוכרים הרבה יותר החוצה.

כל יתר היצאניות התגמדו אשתקד לעומת האריה האמריקאי. רוסיה הצמקה לאחוזים בודדים. המעצמות והמדינות שחלקן מגיע לכמה אחוזים בדרך כלל, הסתפקו בשברי אחוזים מן היצוא העולמי.

ישראל כמעט שנמחקה מהמפה הסטטיסטית הלא מכובדת הזאת.

*****

כמה שבועות  אחרי שביקר אצלנו אובמה, ובפיו ענף זית ובשורות שלום, ובעקבותיו שר החוץ שלו, אף הוא איש שלום מוכר וידוע, ג'ון קרי, הגיע שר ההגנה צ'אק הייגל, והמסר העיקרי של ביקורו:

מכירות נשק בסך 10 מיליארד ש"ח לישראל – כדי לפצות אותנו, כמובן, בגין מכירות גדולות ומשמעותיות בהרבה לערב הסעודית ולמדינות אחרות באזור.

10 מיליארד דולר רק לישראל – בערך 15% מכלל מכירות הנשק של ארה"ב ב-2012

וכמובן דיונים חשאיים בקשר לאיראן.

הגרעין האיראני הוא מקדם המכירות מספר 1 של מכירות הנשק האמריקאי במזרח התיכון ובסביבותיו.

בקשר לגרעין הזה יש סנקציות ויש שיחות.

ועוד סנקציות ועוד שיחות.

ועוד ועוד.

אבל האיראנים ממשיכים בתוכנית ההעשרה שלהם.

וארה"ב ממשיכה לתקתק מכירות נשק אדירות.

ואיתה גם רוסיה וסין, בריטניה וצרפת, גרמניה, ספרד, איטליה, הולנד, שבדיה, שוויץ ועוד. כל אלה הופכים את המזרח התיכון למחסן הנשק הגדול והרווחי ביותר בעולם. פי עשרה בממוצע לעומת כל מקום אחר בעולם.

אז למה, באמת, שיהיו מעוניינים בשחיטת האווזה הזאת, המטילה ביצי זהב – איראן המתגרענת?

ולמה שיהיו מעוניינות בכך בריה"מ או סין, המדדות אחרי ארה"ב כמצעד יצאניות הנשק הגדולות?

אז מה הפלא שכלום לא יוצא מ"השיחות" עם איראן הנמשכות כסידרן שנה אחרי שנה?

וסיפור דומה, אגב,במימדים צנועים קצת יותר, מתרחש במזרח אסיה.

שם משחקת קוריאה הצפונית בתפקיד איראן.

והמון נשק מגן אמריקאי ואירופאי מגיע לקוריאה הדרומית, ליפאן ולטיוואן.

ונשק רוסי וסיני – לצפון קוריאה.

ברור שכל אלה יודעים היטב מהן תוצאות המדיניות הצינית הזאת.

מכון שטוקהולם לשלום טוען שהמערכת העולמית של יצוא הנשק וייצורו גורמת ל-1,000 הרוגים ביום בעימותים צבאיים בכל רחבי העולם.

אלף ביום.

365 אלף הרוגים בשנה.

פשע מחריד ויום-יומי נגד האנושות.

אלא שבכפר הגלובלי, לא ניתן לשמור על הפרדה נוחה כזאת בין המנהיגים המכובדים של המערב והמזרח בתפקידם כד"ר ג'קיל הטוב והמיטיב, המבקש להיטיב עם בני עמו –

ובין אותם מנהיגים עצמם בתפקידם כמר הייד המחמש בלי חשבון בנשק ובתחמושת בכמויות בלתי מוגבלות כל מי שרוצה בכך ברחבי העולם.

הרצח זולג פנימה.

בדמות פיגועי ה-11  בספטמבר. בדמות טירור צ'צני ברוסיה, ועכשיו גם בארצות הברית. בדמות מחבלים מתאבדים, בדמות דיסקוטקים מתפוצצים, שגרירויות מתפוצצות  ותחנות רכבת מתפוצצות, בלונדון ובמדריד, באפריקה ובמזרח הרחוק, בכל מקום.

וגם בדמותו של הסירוב להעביר בסנאט האמריקאי את התיקון לחוק שהנשיא אובמה רצה בו.

כל אחד מבין שזה לגמרי צבוע להיות הומניסט בבית וסוחר נשק ציני בחוץ.

האם יש דרך אחרת? האם יש מוצא ממעגל ההרס וההרג הזה?

בוודאי. כל אדם סביר על פני הגלובוס יודע את התשובה. בראש המעצמות והמדינות הגדולות המנהלות את העולם עומדת חבורה אינטליגנטית של אנשים. הם רק צריכים להחליט שעליהם לשרת את האינטרסים של עמיהם-בוחריהם, ולא כמה חבורות ניבזיות של טייקונים המרוויחים על שפך הדם והרצח, כאחרוני הנבלים.  ארה"ב היא עדיין הכוח החזק. הנשיא שלה כבר קיבל את הפרס המתאים   ועליו להיות היוזם. לא רק בארצות הברית, אלא בעולם הרחב עליו להעביר את התיקון לחוק הנשק.

לפרק את הפצצה הקוריאנית. לפרק את הפצצה האיראנית המתהווה, ואחר כך את כל יתר האיומים, הגרעיניים והקונבנציונלים. לחדול מן המשחק המטומטם והשקוף הזה ב"הפרד ומשול" בכל חור בעולם שאפשר למצוא בו עמים שיש להם איזו עילה למריבה. למצוא דרך לערוך הסבה לתעשיות הנשק שלהם.

כל עוד הם לא עושים את זה, הפשעים שלהם תמיד יחזרו אליהם עצמם. לתוך מדינותיהם. בינתיים זה בקטנה. אבל כמה זמן יעבור עד שכמה קילוגרמים של פלוטוניום ימצאו להם מקום בתוך סיר לחץ בוושינגטון או במוסקבה, בלונדון או בבייג'ין?

ובינתיים, דמם השפוך של 365 אלפי הרוגים בשנה בכל רחבי העולם – על ראשם.

*****

ובעוד אני מאסף לי נתונים אתמול בצהריים על המתרחש בעולם הרחב, לצורך כתיבת הדברים האלה,  ותוך כך מאזין לרדיו, אני  נופל לגמרי במקרה, בום-טראח, על אייטם רלוונטי מאין כמוהו ב"עושים צהריים" של גל"צ.

עושים צהריים

שם מראיינת (22.04.2013, חלק ב', דקה 35) השדרנית יעל דן את העיתונאי, ועכשיו גם הבמאי,  יותם פלדמן, לרגל סרט שהכין בדיוק בנושא שלי פה – על יצוא הנשק הישראלי – שיוצג בקרוב בפסטיבל דוקו-אביב.

והמראיינת דן מנסה לשלות מפי המרואיין "כותרת":  בעזרת שאלות נדהמות לכאורה – "אתה רוצה לומר לי בעצם ש…" וכו'. שיטה ידועה היטב. והכותרת המבוקשת: כמה מרושעת היא מדינת ישראל, החיה על חרבה, המתפרנסת על סחר הנשק, המייצרת מלחמות כדי לקדם את מכירות הנשק שלה.

הסיפורים הידועים והרגילים של משת"פי הדה-לגיטימציה וה-BDS.

והמרואיין, כאילו למרות רצונו, מתפתה ומספק את הסחורה.

האמת, קצת התאכזבתי מן הנפילה המהירה הזאת בפח של יותם פלדמן.

התאכזבתי, אך לא הופתעתי.

התאכזבתי,  כי  היתה זכורה לי לטובה רשומה שכתב פלדמן לפני כשנתיים, שבה לא התבייש לגלות קצת אמיתות כואבות על הקשר שבין מקורות המימון והפרנסה של אנשי השמאל המדומה, בתחפושתם כחברים בארגונים לזכויות האדם, ובין העמדות  הפוליטיות ואידיאולוגיות שלהם.

דהיינו, בלשוני הבוטה, אם תסלחו לי – העובדה שכל מיני טייקונים אמריקאים, ממשלות וקרנות פוליטיות וכנסייתיות אירופאיות, מתחזקים פה כמה אלפי בובות-על-חוט בדמות אידיוטים שימושיים. אינטליגנציה שמאליברלית חסרת דעת אך צריכת-פרנסה,  שתמורת פצ'ה מצ'ה  אירו-אמריקאי היא זורעת פה שנאה ואיבה   בין יהודים וערבים, וקוצרת מלחמות ואינסוף לסכסוך, לפי הטכניקה הרגילה, הישנה והרווחת  של "הפרד ומשול". מדברים בשם השלום והאחווה, הקידמה והחירות, ובפועל הם משרתים נאמנים של תעשיית הרצח. מדברים בשם האהבה והאמת והשיח שלהם כולו שנאה ושקר.

אז התאכזבתי כששמעתי את פלדמן ג'וניור.

אך לא הופתעתי, כי כתיבה או אמירת אמיתות כמו זו שכתב באותה רשומה, היא היוצא מן הכלל אצל השמאל המדומה.

הפרקטיקה הרגילה של השמאל המדומה היא שימוש בשקרים.

השקר הוא ברירת המחדל של השמאל המדומה.

ויותם פלדמן הוא לא יוצא מן הכלל.

לכן לא הופתעתי מדבריו ברדיו, וכנראה גם לא תהיה הפתעה בסרט שיצר.

שמאוד מעניין אם יהיה גילוי נאות באשר לזהות מממניו. של הסרט ושל יוצריו.

הגילוי הנאות הזה לא הופיע בראיון עם יעל דן.

והנה לפניכם השקר  המכריע והמרכזי של פלדמן. שקר מפורש וגס שבוטא לגמרי בגלוי, מתוך הנחה שהמאזינים בורים, לא בודקים את הנאמר, וששים להאמין. 

כדי לבסס את הטענה שישראל היא מדינה זידונית, כזו המתפרנסת על יצוא נשק שהוא חלק מתעשיית הרצח העולמית ובעצם חיה על חרבה, שיקר פלדמן בעובדות.

SP0000_0600x0450x0072_000x000000_graficolo@jpg

מקור: http://www.israeldefense.co.il/?

CategoryID=517&ArticleID=466&SearchParam=%D7%99%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%90+%D7%91%D7%99%D7%98%D7%97%D7%95%D7%9A0%D7%9

הוא טען כי יצוא הנשק מהווה חמישית – 20% – מן היצוא הישראלי הכולל לשנה.

הוא גם פלט פעם אחת מספר אחד נכון –

ישראל מייצאת בשנים האחרונות נשק בסכום של כשבעה מיליארד דולר בשנה.

אם שבעה מיליארד דולר מהווים חמישית מן היצוא הישראלי, אז היצוא הישראלי השנתי מסתכם ב-35 מיליארד דולר (7X5).

אך אם תלכו למספרים, תיווכחו לדעת שהיצוא הישראלי מגיע ל-89 מיליארד דולר.

פי שניים וחצי מהסכום שעליו מדבר פלדמן.

מה שאומר שיצוא הנשק הישראלי לא מהווה 20% מהיצוא הישראלי.

אלא רק 8%.

גם זה סכום גדול ומעצבן.

אז למה לשקר?

כי הם לא מסוגלים בלי לשקר.

השקר הוא ברירת המחדל שלהם.

על 8% הרבה יותר קשה לומר מה שאומרים על 20%.

אף אחד לא יאמר על מדינה שסחר נשק מהווה 1/12.5 מהיצוא שלה, שהיא חיה על חרבה.  שהיא מנהלת מלחמות כדי לקדם מכירות של 8% מכלל היצוא שלה. זה די הרבה, אבל זה לא המון. זה לא מספיק לשמאל המדומה בשביל להכתים את המדינה.

ועם השקר העיקרי היו כמה קטנים ונלווים, כמו קצב הגידול של סחר הנשק, וכמו מספר העובדים בענף.

אז מיותם פלדמן קצת התאכזבתי, אך לא הופתעתי.

מיעל דן לא  התאכזבתי ולא הופתעתי.

מאין לה לדעת על כמה עומד היצוא הישראלי?

היעלה על הדעת שהמרואיין שלה יעבוד עליה בעיניים?

או שהיא תבדוק את הנתונים שלו?

למה, מה קרה?

 

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: