Skip to content

מחשבות על פטריוטיזם לרגל יום העצמאות

אפריל 15, 2013

קצת מחשבות על פטריוטיזם. מקורה של המילה בפאטר, כמובן, אב בשפות האירו-לטיניות. פאטר-לנד, ארץ אבות, ומכאן פטריוט שהוא אוהב ארצו ועמו. לנו היהודים, שזהותנו נקבעת על ידי האם, מתאימה יותר המילה העברית לאומיות, מלשון אומה. ואומה, כמובן, מלשון אם (אום בשפה השמית הערבית). מותר להניח שבעברית נקראה קבוצת האנשים ילידי אותה אם בשם אומה, או לאום, משום שהמילה אמה (שפחה) כבר היתה תפוסה. המילים עם ולאום במשמעות המקבילה למשמעותן המודרנית, נמצאת בשימוש רחב בתנ"ך. המילה עם בהטיותיה השונות מופיעה בתנ"ך אלפי פעמים, המילה לאום – כמה עשרות פעמים, והמילה אומה עוד פעמים אחדות. עם בערבית הוא דוד, וברור שגם בעברית קדומה היתה משמעותו בני אותה משפחה או שבט, בדיוק כמו לאום או אומה.

כשאומרים פטריוטיזם, מיד מתגנבת לתודעה האימרה המפורסמת של הד"ר סמואל גו'נסון, אשר אמר כי "הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל".

ד"ר סמואל ג'ונסון:  לא כל כך שנון (תמונה מהוויקיפדיה)

מאז קנה  הד"ר את עולמו בעיקר באגף המרקסיסטי  של המפה הפוליטית, שם ראו את הנראטיב הלאומי כמתחרה ואף אוייב לנראטיב המעמדי.   ג'ונסון, אינטלקטואל אנגלי מן המאה ה-18  נחשב משום מה (כנראה בעיקר בגלל המשפט לעיל) כשנון, אף שאימרות רבות אחרות שלו אינן תומכות בהגדרה דנן. קבלו מקבץ אופייני:  "

  • שאיפותינו הן אפשרויותינו", (פרפרזה על שפינוזה שאמר כי הרצון הוא הכרח שהוכר כאמיתי),

"טוב יותר לשתוק ולהיחשב לטיפש, מאשר לפתוח את הפה ולהסיר את הספק" (פרפרזה על "סייג לחוכמה שתיקה" שלנו) "ביטחון עצמי הוא תנאי ראשון למעשים גדולים" (פסיכולוגיה בגרוש), "השפה היא לבושה של המחשבה" (סתם בנאלי) או "מי שמקנא בזולתו, מודה בעליונותו של הזולת" (כנ"ל).

כדאי לציין, כמובן, שההתלהבות המרקסיסטית הרווחת מן המשפט הידוע  של ג'ונסון, היא מסוייגת למדי, לפחות מאז הכריז יוסף סטלין על "המלחמה הפטריוטית הגדולה" של בריה"מ נגד גרמניה הנאצית, בחלקה השני של מלחמת העולם השניה, אחרי שהיטלר בחר להפר את הברית הנאצית-קומוניסטית ופלש לברית המועצות.  מכונת התעמולה המלחמתית עברה לרגל הארוע תהליך מזורז של רוסיפיקציה , כאשר סטאלין נאלץ להבין את כוחו המאחד והמדרבן של הפטריוטיזם כשמתעורר הצורך לנהל מלחמת מגן נואשת להצלת המולדת.

מאז מוכנים גם מרקסיסטים אדוקים, ושאר כתות של שמאל מדומה, להבחין ה בין "פטריוטיזם בורגני", שהוא מפלטם של נבלים, ובין "פטריוטיזם מהפכני" המאפיין את לאומיותם, שלא לומר לאומנותם, של כוחות הקידמה. כך שאצלנו, למשל, תוכלו לשמוע את המשפט על זיקתם של נבלים לפטריוטיזם אפרופו הציונות, אבל הרבה פחות אפרופו הלאומנות הפלשתינית.

כפל הלשון הזה, שמקורו בכפל מחשבה, מאפיין את האינטליגנציה של השמאל המדומה, והוא אף מהותי לו,  ואינו מיוחד להתייחסות אל תופעת הפטריוטיזם דווקא. אותו כפל פנים מתקיים גם ביחס לשימוש באמצעים פוליטיים פסולים, לדיכוי של שכבות חברתיות, לשלילת חופש הדיבור וכן הלאה. מה שפסול בצ'ילי של פינושה ראוי וחיובי בוונצואלה של צ'אבס. הטבח שערכו האמריקאים בויאטנם פסול לדעת הכוהן הגדול חומסקי. כאשר פול פוט עורך טבח כזה בארצו, זה בסדר.

הכפילות הזאת היא כמובן ביטוי של צביעות אופיינית.

והצביעות הזאת נובעת מהבעייתיות שיש במוצאה המעמדי של האינטליגנציה השמאליברלית הרגילה.

החל במארקס ובאנגלס, עבור בלנין וכלה בכמה מהדמויות הבולטות ביותר בשמאל המדומה הישראלי, מדובר כמעט תמיד באינטליגנציה בורגנית: אנשים שנולדו לעושר גדול או בינוני, שכמעט לעולם אין הם מוותרים עליו או על תנאי החיים הטובים שהוא מנחיל להם, בשעה שהם מתיימרים לדבר בשם המעמדות הנמוכים, מעמד העובדים, הפרולטריון המדוכא, הפלשתינאים הכבושים,  יו ניים איט. הצביעות היא צורך חיים לאינטליגנציה הבורגנית הזאת, שכן בלי לאמץ את חומות המגן העבות והעבותות שלה, נידון הענף הזה של בני הבורגנות לחיים של דיסוננס קוגניטיבי עז, העלול לפורר את אישיותם הרופפת.

למרבית הצער, כמובן, נגררים לשניות הזאת גם אלה המאומצים לחיקה של האינטליגנציה הבורגנית השמאלית מבני המעמדות העובדים או מבני המעמדות הנמוכים. אלה עוברים תהליך ברור של קואופטציה. וכך אנו מוצאים את עצמנו מופתעים ונבוכים כשאנו שומעים אנשים שמוצאם במעמדות הנמוכים, ואף בקבוצות אתניות מנוחשלות, ומתברר שאימצו לעצמם במלואו את אורח המחשבה ועימו את הלכסיקון של האינטליגנציה הבורגנית הצבועה מטיבעה. ובשכר נאמנותם וצייתנותם היא מואילה להעניק למצורפים אליה תארים, משרות, פרסים והכרה – וכמובן די כסף כדי להתנחל בשכונות העשירים של חבריהם לדעה ולנהל אורח חיים דומה לשלהם. ואלה האחרונים כלל אינם שמים לב שבעשותם כן הם מפקירים את בני מעמדם ובני עדתם ולמעשה בוגדים בהם בכל מובן של המילה.

JStalin Secretary general CCCP 1942 flipped.jpg

יוסף סטלין: המלחמה הפטריוטית הגדולה (תמונה מהוויקיפדיה)

אחת הדוגמאות האופייניות של התקופה האחרונה, היא היחס לעובדים הזרים שהגיעו לישראל מכמה מדינות באפריקה. קצתם פליטים שנמלטו ממשטרים דכאניים ומסוכנים. אך כל האחרים, כמעט כל הבאים, הם מהגרי עבודה מובהקים.

בהגיעם למדינה מפותחת יחסית כישראל, הם גורמים מיד לשלוש תופעות מזיקות ביותר.

האחת: הם דוחקים משוק העבודה את בני המעמדות הנמוכים מבין המקומיים, יהודים כערבים.

השניה: הם דוחקים כלפי מטה את כל סולמות השכר ומשפיעים לרעה על רמת השכר ורמת החיים של המעמדות העובדים כולם.

והשלישית: הם גורמים לתהליך של הפיכת השכונות ומקומות המגורים של המעמדות הנמוכים המקומיים לסלאמס ולאזורים עתירי פשיעה ואף מסוכנים.

טבעי שהאינטליגנציה הבורגנית, שמאלנית או ליברלית, תתמוך בתהליכים האלה, משלל סיבות.

כל בורגנות נהנית מתהליכים של "הפרד ומשול" בין המעמדות הנמוכים.

כל בורגנות נהנית מדחיקה כלפי מטה של שכר העבודה במשק.

מובן שכל בורגנות נהנית מכך שבעבודות השירות, בבית או בעסק יעבדו זרים: הם משתכרים פחות, הם אסירי תודה יותר, לעולם לא מאורגנים, וכמובן לא "חצופים" כמו המקומיים, יהודים או ערבים.

לאינטליגנציה הבורגנית – שמאלית או לא – גם לא אכפת מתהליך ה"סלאמיזציה" שעובר על משכנות העוני (מהגרי העבודה לעולם אינם משתכנים בשכנותה של הבורגנות השמאליברלית).

התהליך הזה גם מוריד לרצפה את מחירי הדירות והבתים במקומות האלה, ובורגנים בעלי אורך נשימה פינאנסי הרואים למרחוק, יודעים לחדור למקומות האלה: לקנות בזול ולהסב דירות להשכרה עד שניתן יהיה להשתלט על שכונות עוני. תהליכים כאלה ניתן היה לראות בתל אביב בשכונות כמו נווה צדק וגם בכמה מקומות ביפו, ואין זה מן הנמנע שנהיה עדים לתופעות האלה גם בשכונת שפירא ובשכונת התקווה, הסובלות העיקריות מהגירת מחפשי העבודה מאפריקה. שם משחקת הבורגנות על שני אגפיה, הימני והשמאלי, בהסתת קבוצות האוכלוסיה המקומיות והאפריקאיות, בליבוי השנאה ביניהן ובחרחור מלחמה ומהומות.

ואם הכל יעלה יפה, נמצא גם שם, בבוא היום, כמו בנווה צדק וביפו, ריכוזים גבוהים של אינטליגנציה שמאליברלית, כמו גם בני אינטליגנציה ימנית, שקנו להם במחירים נוחים בתים מרווחים צמודי קרקע בלב העיר הגדולה.

לאינטליגנציה השמאלית מבני הבורגנות יש עוד מניע חשוב – פירוק הזהות הלאומית והדתית של העם היושב בציון.  האינטליגנציה הבורגנית השמאליברלית מבועתת מן התהליך שעליו מצביעים הסקרים – ההשתלבות המהירה יחסית של העליה הגדולה מחבר הלאומים בדפוסים המאפיינים את העם היהודי-ישראלי. מבחינתם, כמובן, זהו הפטריוטיזם של הנבלים. היפוכו של הפטריוטיזם של הפלשתינים, שהוא פטריוטיזם של הטובים. לכן, קליטה של מהגרי עבודה אפריקאים, רובם מוסלמים, כמו רוב הפלשתינים, היא מבחינתם סוג של "אנטי-דוט" או, אם תרצו, "אנטי-דוס" לתהליכי ה"פטריוטיזציה" של החברה הישראלית.

לכן טבעי שעיתון כמו "הארץ" – כלי התקשורת המובהק ביותר של האגף השמאליבלי של האינטליגנציה הבורגנית, יהיה בין המובילים של תהליך "הקליטה" של מהגרי העבודה מאפריקה. כמו שטבעי הדבר שחברי "העמותות" "ההומניסטיות" (עמותות המהוות קינים  תעסוקתיים של האינטליגנציה הבורגנית השמאליברלית, וממומנות בעיקר על ידי טייקונים אמריקאים וממשלות וכנסיות באירופה, המפעילות כאן טכניקות מגוונות של הפרד ומשול) יובילו את התהליך הזה. אך מה מוזר למצוא בראש ה"מזועזעים" מיחס "החברה הישראלית" אל "הגר והתושב", בעיקר בכלי התקשורת ובאקדמיה, גם מבני המעמדות העובדים ומזרחיים, ששוב אנו מוצאים אותם משמשים בבלי דעת את עמיתיהם-אדוניהם מן האינטליגנציה הבורגנית.

מובן שאת הכפילות הצבועה הזאת של היחס השמאליברלי הבורגני אל הפטריוטיזם, כאהבת מולדת ועם, נמצא גם בקשר ליום הזיכרון וליום העצמאות. כל מי שקראו בימים האחרונים של מדורי הדעות בכלי התקשורת שיש בהם ייצוג רב לאינטליגנציה הבורגנית השמאליברלית ולנספחיה מהמעמדות הנמוכים, כמו גם באקדמיה, יעמדו מיד על התופעה.

למשל הכנס שנערך באוניברסיטת תל אביב לרגל הנאכבה הפלשתינית. אני כותב את המילה הזאת בלי מרכאות, משום שלדעתי אכן היה זה אסון מבחינת הפלשתינים. אסון באמת, ולא במרכאות כפולות. אך מה היתה סיבתו העיקרית של האסון הזה? מה ניתן להסיק ממנו? מהם הלקחים האמיתיים? מה הפעולה המתחייבת מלימודם?

הדברים ברורים לכל מי שאינו שבוי לחלוטין בתעמולה האנטישמית הרגילה מבית מדרשו של השמאל המדומה:

1. האו"ם החליט על חלוקת הארץ בגבולות ברורים, בין שני עמים, שלכל אחד מהם יוחדה מדינה משלו.

2. הצד היהודי קיבל את התכנית והיה מוכן לפעול על פיה.

3. הצד הערבי, ובתוכו הפלשתינים דחה את תכנית החלוקה, וניסה בפועל לחסל ולהשמיד לא רק את "הישות הציונות", אלא את היישוב היהודי – כל זה בעזרת המעצמות הקולוניאליסטיות החזקות, בריטניה וצרפת. ארה"ב עמדה מהצד, והצד היהודי קיבל סיוע מוגבל בנשק וחימוש, בעיקר נק"ל, מאחת ממדינות הגוש המזרחי.

4. במסגרת המלחמה נקרא הציבור הפלשתיני, על ידי מנהיגיו שלו ועל ידי מנהיגי המדינות הערביות, להתפנות מבתיו, כדי שלא להפריע למהלך התקין של המלחמה, שסופה השמדת הציונים ומדינתם, תוך הבטחות מפורשות  שלא ייגרע חלקם של הפלשתינים השבים למולדת ברצח, באונס ובביזה.

5. במסגרת המלחמה היו גם תופעות של גירוש והגלייה  והחרמת רכוש הערבים על ידי  צה"ל – כשם שהיו תופעות כאלה של גרוש וביזה של יהודים בארצות הערביות השכנות, וגם בכמה מקומות במלחמה המקומית (ירושלים, גוש עציון, כפר דרום).

כל אלה אמיתות היסטוריות שאינן ניתנות להכחשה. אך כמה מכל זה הופיע וצץ בכנס של הנאכבה שנערך באוניברסיטת תל אביב? כמה מכל זה מוזכר במאמרי הדעות של השמאל המדומה?

שם, בכנס באוניברסיטה של תל אביב ובמאמרים בעיתונות, מופעלת הצביעות הטבעית של הבורגנות השמאליברלית.

הפטריוטיזם היהודי ה"ציוני" היה והינו רע, פסול, מעשה שוד, דיכוי וכיבוש של עם חף מפשע, חלש ומסכן.

הפטריוטיזם הפלשתיני היה והינו טוב, ראוי, מהפכני, מעשה של שחרור של עם אמיץ ואצילי שכולו מעלות טובות, נגד מדכאיו האכזריים.

ברור כיצד משרתת העמדה הזאת את מחרחרי המלחמה, ומסכלת תהליכים שיובילו לשלום בין העמים. ברור כיצד היא חוסמת כל אפשרות שהפלשתינים ילמדו לקחים אמיתיים מן העבר: מהפקרתם על ידי העמים הערביים השכנים. מן הרמיה והבטחות השווא של מנהיגיהם שלהם ושל מנהיגי המדינות הערביות השכנות. מהבטחות הניצחון הקל והבטוח מפי ראשי המעצמות הזרות שתמכו בהם. מחלומות הרצח, האונס והביזה של היאהוד.

העמדה הפוליטית, האידיאולוגית והתעמולתית של הבורגנות השמאליברלית מבטיחה שמה שהיה הוא שיהיה: המשך מצב האיבה, המשך מצב הפליטות של הפלשתינים הרבים שלא ניתן להם להשתקם במדינות השכנות וגם לא בארצם שלהם, בשטחי עזה או בשטחי הרשות הפלשתינית.

ועם קצת מזל יביא ליבוי השנאה הזה לעוד מלחמה ועוד נאכבה.

תהליך שבשמאל המדומה יש כמיהה טבעית אליו, בבחינת "מה שיותר רע יותר טוב". (בתנאי שהרע נעשה לאחרים, כמובן, הפלשתינים האומללים במקרה שלנו, כשמן שעל גלגלי המהפכה).

זה גורלם של הערבים ושל הפלשתינים בכל פעם שהם שועים לעצות המושמעות באוזניהם מפי השמאל המדומה, המקומי והבינלאומי, וממעצמות או מדינות זרות המתחזות כשוחרות את טובתם. זה מה שהיה ב-1948, זה מה שקרה ב-1967, זה מה שהיה  באינתיפאדה של 2000.

מתי הם ילמדו שאין להאזין לחנף וללקקן ולמי שמבטיח גדולות ונצורות?  אני בטוח שיש לא מעט פתגמים חכמים בערבית ברוח הזאת. חכמים לא פחות מאמירתו הספק מחוכמת של סמואל ג'ונסון אודות הפטריוטיזם.

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. jona permalink

    הרבה כעס יש בפוסט הזה. מכאן אשתדל להיות ענייני.
    אתה טוען שהתמיכה של השמאל הליברלי במהגרים/פליטים נובע ממניעים כלכליים. מניע נוסף הוא – "פירוק הזהות הלאומית והדתית של העם היושב בציון". שני אלו, הכלכלי וההרסני, משקפים את הצביעות של השמאל ביחס לפטריוטיות. מספר תהיות:
    1. אם גם הבורגנות הימנית מלבה את היצרים בשכונות דרום ת"א (כמדומני גם ממניעים כלכלים..!?!) אז מדוע רק השמאל מואשם בנקיטת צעדים אלו מתוך צביעות פטריוטית? הרי הימין בוודאי הינו פטריוטי..?או לא? כמו כן לא ברור איך מניעים כלכלים כפי שהם מתוארים ביחס למקרה זה קשורים לצביעות ביחס לפטריוטיזם.
    2. אנשי שמאל אינם פוסלים את הלאומיות הישראלית. הם פוסלים מעשים מסויימים שנובעים מתוך מעשים אלו. אם למשל נהרגים חפים מפשע (במובן האמיתי של המילה, לא במובן שמתייחס למחבלים כלוחמי חופש ולכן חפים מפשע) והרג זה מוצדק כהגנה על המולדת, שלמענה גם זוועות מוצדקות, אז פטריוטיות זו פסולה. דווקא הפטריוטיזם היהודי ואף ניתן לומר גם הפלסטיני, מסכל תהליכי שלום. הבעיה עם פטריוטיות ולאומיות שהם מובילים ללאומנות שבתורה מוליכה לתפיסות שאת שמן אני אימנע מלהעלות על הכתב. גם כל ה"אמיתות ההיסטוריות" הם נכונות לא נובע מזה שהכיבוש מוצדק, או שזכות העם היהודי על כל ארץ ישראל והילידים יכולים אם הם בוחרים ללכת לירדן. הם גם יכולים להישאר פה, תמיד אבל בתור ליגה לאומית בלי אפשרות לעלות ליגה. צביעות היא מנת חלקה של הפלגים הפוליטים. דווק תתפלא לדעת שהשמאל הליברלי רוצה יותר מכל לשמור על הזהות של העם היושב בציון, זהותו המוסרית והתרבותית. ואף נאמר הלאומית, כי דווקא רעיון שתי מדינות לשני עמים הינו רעיון המעגן את הלאומיות היהודית.
    3. פינושה וצ'אבז. אני תמיד תוהה האם אלו שמבקרים אותו, ואף משווים בין השניים יודעים את השינוי שהוא חולל בוונצואלה. אבל זה אולי לפעם אחרת. מה שכן רציתי לומר הוא שאמצעים פוליטים פסולים שצ'אבז השתמש אינם אף קליפת השום לעומת הברבריות של פינושה. אמצעים פוליטים כגון עינויים, רציחות של משפחות שלמות והעלמות של אנשים וזריקתם לים אינם פסולים, הם פשעים!. יש יאמרו אף פשעים כנגד האנושות. בתור בן למשפחה שנמלטה מרודן מטורף זה, נפגעתי אישית מהשוואתך ויותר מכל היא מעידה על בורות ביחס להיסטוריה הלטינו-אמריקאית.

    (מצטער אם הארכתי יתר על המידה)
    יונתן

    אהבתי

    • 1. יתכן שלא הבהרתי די את עצמי, אך את היחס אל הפליטים ומהגרי העבודה מאפריקה מצד החלק השמאליברלי של האינטליגנציה הבורגנית הבאתי כעוד דוגמא (בנוסף על העמדה כלפי הפטריוטיזם), לכפילות המתחייבת מהפער שבין זהותה המעמדית הממשית של האינטליגנציה הזאת, ובין עמדותיה האידיאולוגיות. והצביעות מאפיינת בעיקר את השמאל, משום שהימין לא ממש מסתיר את העדפותיו המעמדיות, כמו שאינו מסתיר ואת האינטרס שלו בליבוי שנאה וחירחור ריב ומלחמה. ואגב, אני כלל לא מעדיף את הגזענות השפלה והגלוייה של המרזלים והבן-גבירים ואת ניסיונותיהם השקופים ללבות שנאה ולהסית את התושבים המקומיים באורחינו האפריקאים (אמנם לא קרואים, אבל אורחים, וחובה להתייחס אליהם באופן אנושי ומכבד), על פני הצביעות של השמאליברלים המתחזים כשוחרי טוב ומתקדמים. בשעה שבפועל הם שותפים מלאים לימין בליבוי השנאה וחירחור המלחמה המתנהל באותן שכונות המרוחקות מאוד ממקומות מגוריהם המטופחים.
      2. כל אדם הגון, בלי קשר לדעתו הפוליטית, יגנה הרג מכוון של חפים מפשע וכל רשלנות וחוסר איכפתיות ביחס לחייהם של אזרחים מהצד שנתפס כאוייב. אין בזה שום דבר מיוחד לאנשי שמאל. אבל נא אל תתעלם מקיומו של זרם קולני ביותר בשמאל הישראלי (אני קורא להם שמאל מדומה), המגלה כלפי העם-לאום-דת היהודיים יחס של גינוי, פסילה והכחשה, המאפיינים את האנטישמיות האירו-אמריקאית והערבית, גם בעקבות עמדות כמו של אלה של קרל מרקס, יוסף סטלין, חג' אמין אל חוסייני ואחרים. טיבעי שמהחלק הזה יוצאות הקריאה למדינה דו לאומית, ןהקריאה ל"מדינת כל אזרחיה" מצד אחד ולצידה מדינה פלשתינית יודן-ריין, בתור שיטות לחיסולה של מדינת הלאום היהודי בלי לומר בגלוי (הצביעות האופיינית) שלכך בעצם הכוונה. באשר ליחס בין יהודים-ישראלים ובין פלשתינים, הבעייה המרכזית לדעתי היא שהפלגים הפוליטיים הקיצוניים, חדורי השנאה והגזענים שבשני העמים זוכים לעידוד, למימון ולחימוש מצד כל מעצמה ומדינה, אזורית כזרה, הממשיכות באופן סדיר את המדיניות האימפריאלית הרגילה של "הפרד ומשול". ובין הפלגים האלה לא נעדר השמאל המדומה הישראלי-יהודי כמחרחר מלחמה שיטתי ומתמיד. אתה צודק באומרך שלאומיות ופטריוטיזם עשויים להתגלגל בלאומנות ובגזענות. אך התדרדרות כזאת יכולה לקרות לכל רעיון, דעה וזהות חיובים מטיבעם, ויעידו הגולאגים של ברית המועצות או הטבח ההמוני במהפכת התרבות הסינית.
      3. אני מצטער ואף מתנצל אם נפגעת מההשוואה בין פינושה הרצחני בצ'ילה ובין הסתם-דיקטטור צ'אבז בוונצואלה. אך גם כאשר ההשוואה אינה אחד-לאחד, זוהי עדיין צביעות להיות אול-אאוט נגד פינושה, ולגלות בה בעת סבלנות וסובלנות כלפי צאבז. הפשעים של פינושה בצ'ילי הם כאין וכאפס לעומת פשעי הקומוניזם הסאליניסטי או המאואיסטי, אך לא תמצא אותי טוען נגד הגולאגים ומגן בחצי פה על פינושה. למרות ההבדלים הגדולים במימדים ובעומק של הזוועות, גם אלה וגם זה פסולים בעיני לחלוטי-חלוטין ובלי שום הנחות.

      כמו שרואות עיניך, הארכתי אף יותר ממך, כך שההתנצלות שלך בסוף מיותרת.

      אהבתי

      • מנחמי בן-ציון permalink

        מאפיהו.
        כרגיל, אי אפשר להתחרות איתך בתאוריות הנעלות . באופן מעשי
        הדרך לגהינום רצופה ……… , את הסכנות, אתה רואה בדרכך.
        בחיים עושים חישוב, סיכון מול סיכוי וכל אחד מעריך זאת, על פי
        הבנתו. אין כאן טובים מול רעים . (נציג האו'ם).

        אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: