Skip to content

דו"ח שירמן 5/ המשק במגמת התאוששות ו"צעדים אמיצים" מדי עלולים לחנוק אותו

אפריל 14, 2013

אפשר להניח שזמן לא רק אחרי יום העצמאות יתחיל לבצבץ התקציב החדש, דבר דבור על אופניו.

התנהלותו של שר האוצר החדש מתאפיינת, עד כה, בפיצול מעניין.

מצד אחד, מבחינת מעשיו, הצעדים שנקט בפועל – יופי טופי, בדרך כלל. החל מן הצעד הפותח – הודעתו על הגדלת ההקצבה הממשלתית לניצולי השואה (שפירושה החזר של חלק קטן מן החוב שחבה להם המדינה. זו שלקחה את כספי השילומים מגרמניה והשתמשה בהם בשלל דרכים, שהטבת תנאי חייהם של הניצולים הייתה רק אחת, ולא החשובה שבהן), וכלה בהודעתו שאינו מאשר אוטומטית את מכירת הנכס הלאומי – מפעלי ים המלח – לחברה זרה. כולל מה שבאמצע ביניהם, כגון שלא נפל למלכודת של פקידי האוצר בעניין העלאת שכר הלימוד לסטודנטים.

ומצד שני – הכרזותיו, בעיקר בעמוד הפייסבוק שלו, כולל האזהרה הריקה מפני ההידרדרות למצבן של ספרד או יוון, וכל הלקסיקון הלעוס לעייפה של "הקשיים". הדיבור הזה מעלה את החשש ששר האוצר נפתה להאמין לנבואות השחורות כרגיל של פקידיו, שלא לדבר על הפזמון הקבוע של ראש הממשלה נתניהו אחרי בחירות, שהוא הפוך בדיוק מתמטי לפזמון שזימר נתניהו לפני בחירות.

לפני: שיר הלל והתפעמות מכלכלתנו המופלאה  שאין משלה בעולם.

אחרי: הכלכלה במצב מחריד ואם לא ינקטו מיד צעדים כואבים ו"אמיצים",  אנא אנו באים.

כדי להחזיר את הדברים לפרופורציות, ניגש מיד לסעיפים הבאים בדו"ח שירמן, כמה הבחנות חשובות לגבי מצב הכלכלה ואופן עריכת התקציב, שיוכלו לסייע לך, שר האוצר, שלא ליפול במלכודות.

ט"ז. זהירות, המיסים. תקציב המדינה, בנוי, כידוע, מסעיף הכנסות ומסעיף הוצאות. סעיף ההכנסות העיקרי הוא המיסים – ישירים (בעיקר מס הכנסה) ועקיפים (בעיקר מע"מ).

והנה, המידע על גובה הכנסות המדינה ממסים חשוב לא רק משום שכך אפשר לדעת אם יש או יהיה לממשלה די כסף לתשלום הוצאותיה, אלא שגם ניתן ללמוד ממנו על המגמות במשק:

כששיעורי הגבייה יורדים, זה אומר שהמשק בשפל, וכשהם עולים – שהמשק  בהתאוששות.

והנה, לפני קצת יותר משבוע פרסם משרד האוצר, ובעקבותיו העיתונים, את הנתונים על גביית המסים בחודש מארס – וברבעון הראשון של 2013 כולו. ואני הקטן חושש, כבוד שר האוצר, שאם סמכת על הכותרות שהעניק האוצר והעניקו העיתונים למידע שפרסמו בעניין חשוב זה, ולא נכנסת ממש לפרטים, יתכן שאתה חי בטעות גדולה לגבי המגמה הנוכחית במשק.

מה שמשרת כמובן את המטרות הקבועות של פקידי האוצר, וצר לי לומר, גם של הממונה עליך בממשלה; אלה הדוגלים דרך קבע ב"צעדים אמיצים", כאשר המילה "אמיצים", מבחינתם, אומרת שמדובר בצעדים הנכנסים עמוק לכיסי האזרחים, ומדרדרים את השירות הניתן להם מטעם ממשלתם הנאמנה.

הכותרות שהופיעו בעיתונות דיברו בדרך כלל על גידול גדול בגרעון, על ירידה בגביית המיסים "ברבעון האחרון" וכו'. אך אתה, שר האוצר, נסה-נא להתעלם מן התיאורים התעמולתיים האלה ולהתבונן לרגע בגרפים הבאים, שמשום מה מצאתי אותם רק בתחתית נתוני האוצר, אך כלל לא בעיתונים, שכן הם היו עשויים לחרב לחסידי "הצעדים האמיצים" את התיאוריה:

DSCF5127

כמה דברים אפשר ללמוד מן הגרף המעניין הזה, המתאר את מצב המיסוי בין תחילת 2008 לתחילת 2012, בערך מהלך כהונתה של הממשלה האחרונה. שלנו

1. ניתן לראות יפה את השפעתם של שני המשברים הכלכליים, הגדול והקטן, הניכרים בגרפים בצורת מפל. המפל הראשון נמשך מתחילת 2008 ועד לסוף הרבעון הראשון של 2009 – ואז מופיעה התאוששות מרשימה, הנמשכת עד התחלת-אמצע שנת 2011. ואז מתחיל מפל שני, הנמשך כחצי שנה, ומגיע לשיאו בסתיו 2011. ומאז 2011 יש עליה הדרגתית ונמשכת, המביאה אותנו, כרגע, למעשה, למצב טוב יותר מזה שהיינו שרויים בו כשהתחיל המשבר של 2008.

2. שים לב להבדלים הניכרים בין הכנסות המדינה ממסים ישירים (כאמור, בעיקר מס הכנסה) ובין ההכנסות ממסים עקיפים (בעיקר מע"מ), שהגרף העליון הוא ממוצע של שניהם. התנודתיות של המיסים הישירים גבוהה בהרבה. המפל עמוק יותר ולכן ההתאוששות חדה יותר. אחת הסיבות לעדיפות של הגבייה ממסים עקיפים, היא כמובן ההעלאה שחלה בגובה המע"מ, וכן העובדה שהממשלה לא נגעה כמעט במס ההכנסה והותירה אותו בשיעוריו הנמוכים.

3. "הבטן" העמוקה, השקעים שבהכנסות המדינה ממסים, כפי שניתן לראותם (בהשוואה לקו דימיוני ישר וקצת עולה המחבר בין תחילת 2008 ותחילת 2013), הם-הם ההסבר העיקרי לגרעון שנותר בתקציב המדינה בארבע השנים האחרונות. שם, בבורות האלה, מצויים עשרות המיליארדים החסרים עכשיו.

4. כפי שניתן לראות בברור – הירידה נבלמה ועתה אנחנו במסלול של עלייה. אמנם לכאורה ניתן לראות ירידה קלה בתחילת 2013, אבל זה רק משום שהגרף הזה אינו כולל את הנתונים של חודש מארס 2013. את הירידה הקלה אפשר להסביר באי-הוודאות של תקופת הבחירות.

5. שים לב למה שקרה בחודש שעבר, שבו נגמרה אי-הוודאות עם הרכבת הממשלה:

סך גביית המסים במארס השנה הסתכמה ב-19.0 מיליארד שקל, לעומת 17.8 במארס 2012. עלייה ריאלית של 5.7%.

במארס גבתה המדינה מסים ישירים בהיקף של 8.5 מיליארד שקל, לעומת גבייה של 8.3 מיליארד במארס 2012. עלייה ריאלית של 2%.

במארס גבתה המדינה מסים עקיפים בהיקף של 10.2 מיליארד שקל. עלייה של 9.7% ביחס לגבייה במארס 2012, שהיתה 9.1 מיליארד שקל. יש לציין כי מדובר בעלייה ריאלית, שכן הגידול – 9.7% – עולה בהרבה על הגידול ב-1% בשיעור המע"מ, שממנו מתחייב גידול בגבייה בסך 6.25%. וכן, מדובר בגידול ריאלי גם כשמביאים בחשבון את העלאת המס על הסיגריות והאלכוהול שחלה במרוצת השנה החולפת.

כלומר: אילו היו משרד האוצר והעיתונים הכלכליים נוהגים ביושר, ובהתאם לכללים הנהוגים במקצוע, להביא את החדשות, הם לא היו ממשיכים בקו של בשורות האיוב המאפיין אותם בחודשים האחרונים, אלא מבשרים בכותרות זוהרות על המגמה החדשה הניכרת במארס: גביית המיסים עלתה, ויתכן שהיא מבשרת על התאוששות במשק.

ואין להתרגש יותר מדי מן החשבונאות על הגידול הנמשך בגרעון למרות הגידול בגביית המיסים: שהרי הממשלה פועלת למעשה ללא תקציב, המשרדים מוציאים כסף בלי חשבון וגם שלא לצורך, ולא פלא שהגרעון גדל. תקציב חדש והקפדה עליו, בצירוף המגמה של הגידול בגביית המס,  יצמצמו באופן טבעי את הגרעון השוטף.

אז אנא, שר האוצר. נא בקמצנות עם "צעדים אמיצים". צעדים באלה יכולים גם לחנוק את ההתאוששות בפעילות במשק, ולהביא לתוצאות הפוכות מהרצוי.

י"ז. זהירות, תקציבי המשרדים. חשוב מאוד לשים לב, כפי שכבר נטען כאן, לפרטים הקטנים בתקציבי המשרדים. והנה דוגמא מדהימה למדי.

לשרי הממשלה שלנו, ואין הם מיוחדים בכך, יש נטיה טבעית לשריין לעצמם סכומי כסף גדולים מאוד, גם אם לא ברור להם כלל שיהיה בהם צורך. את ההוכחה המרשיעה לכך הביא  לא מזמן מי שהיה יו"ר ועדת הכספים של הכנסת משה גפני מן החרדים, שמכיוון שהודר מן הקואליציה ומן התפקיד המכובד, נפתחו חרצובות לשונו. לפני חודשיים, בפברואר,  כשהתברר שהחרדים בחוץ, גילה לנו היו"ר היוצא  את האמת המעניינת מאוד, הבאה:

על פי החוק, כאשר מבקשים שרי הממשלה להעביר כספים מסעיף הוצאות אחד לאחר, עליהם לבקש לשם כך את אישורה של ועדת הכספים של הכנסת.

והנה, במרוצת שנת התקציב הקודמת, 2012, אישרה ועדת הכספים העברת סכום עצום של 54 מיליארד ש"ח מסעיפי תקציב מסויימים לסעיפים אחרים.

זהו סכום עצום, המבטא 18% מתקציב ההוצאות הממשלתי כולו!

מה משמעות הדבר? שבתקציב המקורי שביקשו השרים למשרדיהם, על פי סעיפיו, הם תבעו ואף קיבלו סכומים המצטברים לקרוב לחמישית מתקציבם, אשר התברר בדיעבד שלא היה בהם צורך.  והסכומים האלה הועברו לסעיפים אחרים, שבהם התעורר צורך פתאומי למדי.

ותשאלו מה היה קורה אילו לא היו בנמצא העודפים האלה, בסך 54 מיליארד ש"ח, לצורך הדחפים הפתאומיים של השרים? דחפים שהתעוררו אולי כי השרים ידעו שהכסף נמצא בסעיפים מיותרים, והוא זמין, וצריך רק אישור אוטומטי למדי של ועדת הכספים הנשלטת על ידי הקואליציה?

כמה אפשר היה לחסוך, מתוך 54 מיליארדי השקלים האלה?

אולי את 40 מיליארדי השקלים החסרים עכשיו כל כך?

ולכן, שר האוצר, כאשר אתה מקבל לידיך את הדרישות של השרים השונים לתקציבי משרדיהם, ומאזין לנהי ולבכי שלהם על הקיצוצים, עליך להביא בחשבון כנתון, ועד שלא יוכח אחרת, שסכום עצום – עד 20%, לעתים יותר ולעתים פחות, תלוי בשר ובמשרד, שמורים בעצם לצורכי "שפיל" – חופש-פעולה – ואין בהם צורך אמיתי וממשי לתפעול המשרדים.

י"ח. תקציב הביטחון האדיר. הכתב שאול אמסטרדמסקי, המביא את הסיפור הזה ב"כלכליסט", נותן דוגמא להעברות בין-משרדיות כאלה: תקציבו של משרד הביטחון ב-2012 עמד על 54 מיליארד ש"ח, אך בתום השנה נמצא שהוצאה בפועל היתה 65 מיליארד – תוספת אדירה של חמישית, 11 מיליארד ש"ח,  לתקציב הממשלתי הגדול מכולם. סכום השווה לשליש מתקציב הבריאות כולו, כפי שמציין אמסטרדמסקי.

ומהיכן הגיעו הסכומים? מסעיפים תקציביים במשרדים אחרים, שבהם היה "תת -ביצוע".

"תת-ביצוע" הוא שם כיסוי לסתם כסף שהסתובב במשרדים ממשלתיים, בלי שיהיה בו שום צורך אמיתי. כסף שהיה שם מתכתחילה לצורכי "שפיל".

ומי שחושב שדווקא התקציב הביטחון האדיר היה צורך חיוני בכספים האלה, שיקום.

עכשיו אתה מבין, כבוד שר האוצר, מדוע אתה חייב להצטייד בתקציבאי ובתמחירן משלך, אנשי אמון?

הרי אצל "נערי האוצר" הנוכחיים, אותם פקידים שמלאה כל הארץ תהילתם, התרגילים האלה עברו, עוברים ויעברו. הם גם אלה שמפרסמים את הנתונים המטעים על המגמות במשק.

אם אתה מבקש, שר האוצר,  להיות כאותו נער מסיפור בגדי המלך החדשים, המצביע על עירומו של כבוד הוד מלכותו, שומה עליך להצטייד באנשים שיוכלו להפנות את תשומת לבך לתרגילים האלה. לך לא יהיה זמן לעקוב אחרי שפע הפרטים, גם אחרי שתלמד ותשתלם בהילכות הכלכלה הממשלתית כל-צורכך.

המשך יבוא 

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: