Skip to content

ואריאציות על שואה

אפריל 7, 2013

"אנטיוכוס מצא בבית המקדש מיטה ואדם שוכב עליה, ולפניו שולחן מלא דשן מבשר דגת הים ובהמת הארץ… והאיש השוכב חרד לקראת המלך … והמלך הרגיעו וביקשו לשבת ולספר לו מי הוא ולמה הוא שוכן במקום הזה… והאיש סיפר לו בבכי ובדמעות וביללה … ואמר כי הוא איש יווני ובעוברו במדינה הזאת (ארץ יהודה) לצורכי מחייתו, חטפו אותו פתאום… והוליכו אותו אל ההיכל הזה וסגרו עליו, ואין איש רואה את פניו רק מפטמים אותו בכל דבר תאווה…כי יש חוק ליהודים שאין לבטאו… במועד קבוע מדי שנה בשנה, הם תופשים איש יווני הבא מארץ נכרייה ומפטמים אותו שנה שלמה. ואחרי זאת הם מוציאים את האיש אל אחד היערות וממיתים אותו שם, בזבחם אותו לקרבן על פי משפטיהם ומנהגיהם, וטועמים מבשרו, ונשבעים איש לרעהו על בשר הזבח היווני לנטור שנאה ליוונים (הכוונה לזבח הפסח)…"

זה מתוך הספר אנטי-אפיון, שכתב יוסף בן מתיתיהו (יוספוס פלאוויוס), ובו ניסה להתמודד עם טענות אנטישמיות של סופרים ופילוסופים יווניים, מצריים ורומיים בני תקופתו, וכבר התייחסתי פעם לאותו ספר.

עברו קצת פחות מאלפיים שנה מאז טרח פלאוויוס ביוונים, ואחרי שביקר הנשיא האמריקאי ברק אובמה בירושלים, בחודש שעבר, והיתה בפיו תהילת חג הפסח הוא חג החירות, מצא לנכון להעמיד אותו על טעויותיו אחד נוואף אל-זרו, פלשתיני, אשר כתב כך:

"האם ידוע לאובמה, למשל,  הקשר בין 'פסח' ובין 'דם נוצרי'?! או בין 'פסח' ובין פולחני דם יהודיים?! רבים מהסיפורים ההיסטוריים ורבות מהאגדות על פולחני דם יהודיים באירופה מבוססים על פולחנים אמיתיים וכלל אינם מומצאים כפי שנטען…בפסח נהגו היהודים לעשות שימוש בדמם של נוצרים."

פרסום זה, מה-27.03.2013, הוצא לאור בחסות ארגון פלשתיני בשם "מיפתח" שנוסד ב-1988, ואשר בראש חבר המנהלים שלו עומדת חנאן עשראווי הידועה.  "פעילת שלום" חשובה, אם תשאלו את "הארץ" שלנו. הארגון של עשראווי  ממומן על ידי השוק האירופי המשותף באמצעות קרן אנה לינד, וכן שותפות למימון שוויץ, שבדיה, איטליה ואוסטריה, אירלנד ואיטליה. עוד תורמות להפצת הזבל האנטישמי הזה קרן היינריך בל וקרן קונרד אדנאואר  מטעם ממשלת גרמניה, ויש בעסק גם מימון עקיף של הממשל האמריקאי.

ובין אנטי אפיון לחנאן עשראווי ולנוואף אל-זרו,  טבחו הגרמנים כמה מיליוני יהודים.

מיזם תעשייתי-צבאי שהתבצע לפני כשבעים שנה.

למה? כי היהודים פיטמו יוונים בבית מקדשם ובפסח טבחו אותם, שתו את דמם ואכלו את בשרם. ומשכלה בית המקדש המשיכו את המסורת  בגלותם, ולקראת חג חירותם צדו ילדים נוצרים זכים באירופה, או ילדים מוסלמים זכים בארצות מושבם באזור שלנו, רצחו אותם והקיזו את דמם לצורך אותו פולחן של פסח. בנוסף לכך עמדו היהודים ועומדים מאחורי הקפיטליזם אויב האנושות וגם מאחורי הקומוניזם אויב האנושות, שכל מה שמעניין אותם זה כסף, וגם מעניין אותם להרוג את בעלי הכסף ולהפר את הסדר העולמי התקין. וברור שהיהודים מבקשים להשתלט על העולם כולו ולכבוש לעבדות את כל העמים האחרים, ושהיהודים הם  סוג של עכברושים אנושיים, או שכמוהם ככינים  – וכתוצאה מכל אלה ועוד, דמם מותר.

לדעתם של אנטיוכוס אפיפנס וחנאן עשראוי וכל אלה שבאמצע, ביניהם.

סיפור מעשה ששותפים לחיבורו, כידוע, גם יהודים ויהודים לשעבר, כגון קארל מארקס (בעל גירסת היהודים ככינים –  במכתב מ-1879 הוא מתלונן על "היהודים והכינים") או אוטו ויינינגר (בעל גירסת היהודים כסרסורים).

יש כל מיני ניסיונות להשיב על השאלה מדוע ביקשו גם יהודים, מומרים או לא,  להעליל על בני עמם עלילות משונות כאלה. התשובה הפשוטה והסבירה ביותר היא, שזה היה כרטיס הכניסה וההתקבלות שלהם לעולם הנוצרי שאליו ביקשו להסתפח.

הפילוסוף הצרפתי ז'אן-פול סארטר נותן תשובה פילוסופית יותר, אבל למעשה אומר אותו דבר: האדם, לפי סארטר (והופ, חזרנו לפסח), הוא יצור שנדון לחירות, אך המימוש האותנטי של החירות קשה לרבים, והם נסוגים לראיית עצמם כפי שרואים אותם אחרים – כחפצים. סוג של מאזוכיזם. וכך, חלק מהיהודים, העייפים מלבטא את האותנטיות, המקוריות והייחוד  של קיומם היהודי, מול כל עלילות השווא המוטחות בהם, מעדיפים להיכנע ולאמץ כפתרון את השנאה העצמית. במקום לחיות את חייהם כיהודים תוך הפרכת התכונות השליליות המיוחסות להם על ידי האנטישמים,  הם נכנעים ללא קרב ומאמצים את דעתם של האנטישמים על עמם כאילו היתה זו דעתם שלהם:

"מניחים לעצמם להיות מורעלים על ידי דימוי מסוים שיש לאחרים עליהם וחיים בחרדה מתמדת שמעשיהם יתאימו לדימוי זה." ("הרהורים על השאלה היהודית")

ברור שזה לא עוזר  הרבה ליהודים האלה , שכן פחדנותם וכניעתם מהוות, בעיני האנטישמים, עוד אישור לנכונות דעותיהם על היהודים.

מתאים למה שקרה לקארל מרקס ולאוטו ויינינגר,  כמו שמתאים לאי-אילו בעלי דעות ב"הארץ" של ימינו ודומיהם,  שאילו רק היו יודעים מה חושבים עליהם באמת מוטביהם הפלשתינים מאחורי גבם… 

– שעצם הווייתם היא אישור למציאותם של יהודים כה בזויים, עד שהם בוגדים אפילו בבני עמם שלהם…ראו את זה…וראו את זו…

בסך הכל, די  דומה למה שהיה כל יהודי הגון חושב על פלשתינים המתירים את דמם של בני עמם שלהם.

****

בצהרי היום שמעתי את השדרנית יעל דן מראיינת בגל"צ שתי ישראליות צעירות המתגוררות בברלין, איה ועדי. איה הגיעה לעבוד בארגון גרמני שהחל לייצא צעירים גרמניים לישראל לבקשת מחילה, וסופו שהתחיל לעסוק גם בייבוא ישראלים צעירים לצרכיו בברלין, ואיה היא אחת מאלה. והשניה, עדי,  שהדוקטורט שהיא טורחת בו, כפי שאמרה, "משרת את המטרה" – לשהות בברלין.

לקראת סופו של הראיון הכפול, הגיעה השדרנית דן לשלב השאלה הזהה:

האם  הצעירות רואות בעיה בנישואים עם צעיר גרמני?

התשובה של שתיהן היתה זהה. לא. ממש שום בעיה.

ולתשובה האחרונה התלווה, בסופה, מן צחקוק לא-רצוני, קצת מוזר, ספק מגוחך ספק נבוך ומתנצל.

הצחקוק המוזר לא נעלמו מאזניה של השדרנית דן.

"לא צריך את הצחוק המתנצל הזה,"  היא הודיעה למרואיינות הנבוכות שלה, "זה ב-ס-ד-ר גמור!"

ואז, איך שסיימה לומר את המשפט הזה, כמו שד היוצא מבקבוק, מה אתם יודעים,  נפלט מפיה של השדרנית יעל דן צחקוק מוזר, הד מדוייק ומביך לצחקוק הקודם של המרואיינת!

זה שלא היה בו שום צורך.

כי "הכל ב-ס-ד-ר גמור!"

אוי, כמה צחקתי.

ולהלן הלינק: התחלת הראיון בערך בדקה ה-45, הצחקוקים בדקה ה-53. להקליק על "התכנית האחרונה", חלק א'.

http://glz.co.il/1097-7596-he/Galatz.aspx

*****

ולא שאני חולם לאסור או לדון לכף חובה כל ישראלי או ישראלית המבקשים לגור בכל מקום שיעלה על דעתם, או ללכת אחרי אהבתם לאן ולמי שרק ירצו.

למשל הבשלן הנפלא תום, המאסטר-שף שהתגייר והצטרף לעמנו?

אחינו הוא.

ויצא שאני מכיר עוד גרמני, שלא התגייר והוא עימנו פה?

ישראלי לכל דבר.

*****

מה שכן עושה לי בעייה, הן כל הקרנות הגרמניות שוחרות הטוב הללו, כמו זו שעל שם הסופר האנטי-נאצי המצויין (באמת) היינריך בל, או על שם הקנצלר המנוח קונארד אדנאואר, ועוד כמה אחרות, התומכות במחרחרי המלחמה האנטישמים מסוגה של חנן עשראווי, ובני דמותה הישראלים, שעושים ככל יכולתם ללבות שנאה בין ישראלים לפלשתינים, בין יהודים לערבים.

או גם, למשל, חברת ענק גרמנית כמו סימנס, זו שהעבידה 100,000 עבדים במחנה ההשמדה אושוויץ, זו שקנתה פה כמה ישראלים בסכומי שוחד של 20 מיליון דולר, כפי שהתברר מחקירת השופט-לשעבר דן כהן. או גם לא מעט חברות גרמניות שהיו שותפות מלאות והרוויחו יפה מאוד מחימושה של עיראק של סדאם חוסיין בטילים שנחתו פה אצלנו, שלא לדבר על החברות הגרמניות ששיתפו פעולה עם ייצור הגרעין האיראני.

אני גם תוהה לפעמים מה ראתה חברת מו"לות גרמנית אחת להשקיע בעיתון "הארץ", ואם יש לזה קשר לעובדה שכמה מהכותבים באותו עיתון, שהמו"לים הגרמניים משלמים את משכורתם,  עושים כמיטב יכולתם כדי להשוות בין התנהגותם של הממשלה הישראלית וצבאה ובין המשטר הנאצי והתנהגותו של הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה.

וזה בלי לומר מילה – מעבר למשפט הזה – על מה, מו ומי עשתה חברת המו"לות הגרמנית דנן באותה תקופה חשוכה.

****

ולסיום נחזור לברלין.

הנה תרגום אפשרי לבית השני  בשירו של לאונרד כהן, "קודם נכבוש את מנהטן":

אני נקרא כי משמיים בזק אור

אני בא בגלל סימן לידה בעור

בגלל פאר יופיו של נשק יום הדין

קודם נכבוש את מנהטן, אחר כך את ברלין

והמקור:

I'm guided by a signal in the heavens
I'm guided by this birthmark on my skin
I'm guided by the beauty of our weapons
First we take Manhattan, then we take Berlin

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: