דילוג לתוכן

הביקור של אובמה: נפנוף בבד אדום מול מחרחרי המלחמה

מרץ 21, 2013

כאשר החמאס משגר לכבודו טילים על ישראל, בגדה יש הפגנות ו"הארץ" מפרסם מאמרים נוטפי בוז וטרוניות, סימן שמחרחרי המלחמה כועסים, וכשהם כועסים, זה אומר שיש מקום לניצנים של שלום

על פניו, האורח שלנו הוא תוצר די מובהק של מערכת האילוף הליברלית-מערבית,  שאני קורא לה פה לפעמים כנסיית השכל, או, בלשון מחקרית יותר, הכנסייה המדעיסטית*.

הכנסייה הזאת שולטת בחינוך הגבוה, ומתוקף כך גם בחלק עצום של כלל מערכת החינוך. ובהיות כל בעלי התפקידים של מעמד האינטליגנציה – מפוליטיקה עד מנהל, משפטים וכלכלה, עיתונות ורפואה, תוצרי  החינוך הגבוה גם הם, יש לכנסיית השכל חשיבות רבה  בהפיכת ערכיו של המעמד השליט למציאות חברתית.

אין צורך להיות אמריקאי או אמריקולוג כדי להכיר היטב את תוצר האילוף של כנסיית השכל האמריקאית. הענף הישראלי של הכנסייה הוא בן משפחה נאמן לאחיו האמריקאי הגדול, ורק מעט יותר חשוף ממנו להשפעות של הכת-האחות מאירופה. מה שלא משנה בהרבה את התמונה.

אובמה הוא יליד 1961, מה שאומר שספג מקרוב את האילוף של כוהני כנסיית השכל בשנות ה-80' וה-90' של המאה הקודמת.

וכל מה שזה אומר: שאריות של הסיקסטיז, כולל ניאו-מרכסיזם, מריחואנה, ניו-אייג', רדיקליזם חברתי, הכוח השחור, פמיניזם, היפוקריטיקלי קורקט וכו'. וכמו כן התוספות, כמו ניאו סטרוקטורליזם ופוסט מודרניות, וכמובן קבלת עול המחשב כחלק חשוב מתהליך החיברות של תוצר האילוף.

קחו פרופסור ישראלי למשפטים או לכלכלה, בגיל 52, כמו אובמה, רצוי אחד שעשה חלק מלימודיו הגבוהים בחוף המזרחי של ארה"ב; שחותם מדי פעם על עצומות מהסוג של מרצ-העבודה (שלפעמים, בלי שיבינו איך זה קורה להם,  הם מובלים באף על ידי החברים מהפקולטה שקרובים יותר לחד"ש או לבל"ד); פרופסור שלפעמים אפילו משתתף בהפגנה, שקורא קבוע "הארץ", שליבו הומה לפלשתינים, לפליטים, לשנת שבתון ולבית קטן במושב, ולהופעות מזדמנות בטלוויזיה בתור מומחה לענייני משהו. וכשכל זה נתון  – שילחו את הפרופסור שלנו לעסוק גם בפוליטיקה – והרי לכם בן דמותו הישראלית של אובמה. 

נשיא ברק אובמה בישראל: ניצנים של שלום?

נשיא ברק אובמה בישראל: ניצנים של שלום?

בתחילת התיאור הזה כתבתי את המילים "על פניו", שמהן יש להבין שהתיאור  נכון רק בערבון מוגבל.

וזה בגלל שיש בנשיא אובמה צד נוסף, שנעדר ברוב הגדול של המקרים אצל עמיתו הישראלי.

התוצר השמאליברלי הרווח של כנסיית השכל המקומית הוא בדרך כלל אתאיסט מוחלט, ובחלק גדול מהמקרים גם שונא דתיים על כל צורותיהם.

אך שלא כמו הככ"ש (כוהן כנסיית השכל) הישראלי, ברק אובמה הוא נוצרי, ז"א, אדם מאמין. מישהו שמבחינת הככ"ש  המקומי, הוא סוג של תמהוני, מין קל"ש (קשוב למה שאיננו) נגוע באמונות טפלות, אחד שיש להתייחס אליו בחשדנות, ואולי עדיף להתעלם, עד כמה שאפשר,  מן הצד הלא-סביר הזה באישיותו.

מה שמקל על הככ"ש המקומי את קבלתו של אובמה כנוצרי, היא העובדה שהוא  מאמין בנוסח האמריקאי – מאמין-לייט- לא בדיוק בן דמותו של חסיד בחצר חב"ד או תלמיד חכם ליטאי מפוניבז' ולא דומה גם לכיפה סרוגה מישיבת מרכז הרב.

ועוד יש לזכור שבעוד שרוב הככ"שים מתייחסים בחוסר סבלנות קיצוני ובסובלנות-אפס למאמיני הדת היהודית, הם נוטים להקל בדין אם מדובר במוסלמים או בנוצרים פלשתינים, זה במסגרת ההנחות שהליברל הנאור מעניק ל"נכבש", או ל"מדוכאים" וכו'. (כזכור, הנאורים והנאורות  מתוצרת כנסיית השכל מניחים למדוכאים לקצץ דגדגני נשים במיליונים, לרצוח בלי הבחנה זקנים, נשים וטף, לנהל מערכת בחירות פעם אחת בחיי כל משטר שהם מנהלים, לקצר בראש כל אוייב של הדיקטטור שבשלטון וכן הלאה).להנחות דומות זכאים גם דתיים מסוגם של ישעיהו לייבוביץ או הרב מנחם פרומן ז"ל.

כך שיתכן שלהנחת-דוס כזאת זכאי מבחינתם של הככ"שים גם הנשיא אובמה, אמנם אמריקאי ונשיא – אבל גם  לבן רק למחצה, ז"א חצי שחור מדוכא.

****

ובכן, אורחנו הנשיא הוא קצת ליברל בעל כוונות טובות, קצת נוצרי המאמין ביעוד מוסרי שמקורו בכוח עליון, וקצת איש בעל ניסיון מעשי, שהתבגר במהירות במהלך ארבע שנות כהונתו. הבין את מגבלות הכוח, אך גם כמה מסודות הפעלתו.

כמי שבא מהמסורת הליברל-מערבית של כנסיית השכל, הביא עימו אובמה את תפיסותיו הבסיסיות של הזן הזה אל הבית הלבן במהלך הקדנציה הראשונה של כהונתו, ובררו שעדיין לא נפטר מהן לחלוטין.

חשובה במיוחד להבנת פעולתו, היא הצורה שבה הוא מבין את תפקידה של ארה"ב ומקומה בעולם. 

בלא מעטים מנאומיו החשובים (כמו באוניברסיטת קאהיר, או לרגל קבלת פרס נובל, או בעצרת הכללית של האו"ם), מנסה אובמה, באופן עקבי ומודגש, להמעיט בחשיבות מקומה של ארה"ב בפוליטיקה העולמית. לתאר אותה כאחד מכוחות רבים; לומר שאינה מעוניינת לכפות את דעתה על מדינות אחרות.  איננו "השוטר של העולם".

אובמה, בקצרה, מנסה להוציא את העוקץ מהתעמולה האנטי-אמריקאית הרווחת בחלקים גדולים של העולם, ושמקורה, במידה רבה בככ"שים האמריקאים עצמם (שהבולט ביניהם הוא הכוהן הגדול של כנסיית השכל, נועם חומסקי):

אובמה מנסה להיפטר מהדימוי של ארה"ב כאימפריאליסטית, כראש החץ של הקפיטליזם הדורסני וכפטרונית של כל משטר קולוניאליסטי, דכאני  וימני. מהתפיסה של ארה"ב כמעצמה הגדולה, שבאמצעות הצי הצבאי האדיר שלה וכוחותיה המוטסים, היא מטילה את אימתה בכל פינה בעולם. כאשר את האימפריאליזם הצבאי, הכלכלי והפוליטי של "הדוד סם", מלווה גם אימפריאליזם  ותרבותי המשפיל ואף מכלה תרבויות אחרות.

ארה"ב בהנהגתו, מבקש אובמה לטעון, מנסה להתפטר מהתפקיד הזה, של שליטת העולם.  אובמה אמנם מכיר בגודלה ובחשיבותה של המעצמה שהוא עומד בראשה, אך אין הוא מעוניין לנצל את הכוח הזה לרעה, ואין הוא מעוניין בפעולה חד-צדדית. הוא מעוניין בשיתוף פעולה, בקואליציות, בהידברות, בפינוי מקום לכוחות אחרים, גדולים כקטנים, לומר את דעתם, להשפיע ולשמור על יחודיותם.

אובמה גם תופס את עצמו כאיש-שלום, וברור כיצד מתיישבת התפיסה הזאת עם ראייתו החדשה את תפקידה של ארה"ב בעולם.

ומכאן נגזרות עמדותיו של אובמה כלפי מפגיני כיכר תחריר בקאהיר, או תמיכתו במורדים בסוריה (ארה"ב אינה תומכת במשטרים מדכאים). החלטתו להוציא את הכוחות האמריקאים מעיראק ומאפגניסטן (ארה"ב שוב אינה מעוניינת במדיניות של ספינות תותחים ברחבי העולם). המינוי של הסינאטור צ'אק הייגל, התומך בהקטנת הכוחות הצבאיים האמריקאים, לשר ההגנה, וניסיונותיו לפרק את הגרעין האיראני המתהווה בדרך דיפלומטית (ארה"ב בעד צמצום מרוץ החימוש ובעד שלום).

אלא שהמציאות הפוליטית לא בדיוק הניחה לתיאוריות הנאות, הנאורות והמתקדמות האלה את זכות המימוש. המציאות רדפה אחרי אובמה:

הוא לא  פירק וביטל את כלא גוואנטנמו, חיסל את אוסמה בין לאדן, יצא חלקית מעיראק וגדש את אפגניסטן בכוחות אמריקאים נוספים, תבע ממובראק להסתלק מהשלטון והעניק למצרים האומללים את הדיקטטורה שדל האחים המוסלמים, האיראנים עושים ממנו צחוק במשא נטול מתן ושליטה של קוריאה הצפונית מאיים עליו בגלוי.

רוסיה של פוטין, איראן של ההייטאוללות, הטירוריסטים של אל קאעידה און שליטה של צפון קוריאה מפרשים את כוונתיו הנאות של אובמה כביטויים של חולשה, של פחד, של נסיגה, של התמוטטות וקריסה. אובמה ומשטרו נתפסים כמי שבוגדים בבעלי בריתם הנאמנים, כחסרי אמינות ואף כטיפשים שאינם מבינים את הוויות העולם.

*****

האם יתכן שהביקור הנוכחי של אובמה בישראל מבטא הכרה, ולו גם חלקית, בטעויות של תקופת כהונתו הראשונה, ונכונות לפתוח בדרך פעולה חדשה?

היתכן שהביקור הזה מבטא תובנות חדשות, בדבר הדרך הנכונה להזיז דברים בעולם הממשי, שאינו דומה במיוחד לזה המצטייר בתיאוריות המפוצלחות של כנסיית השכל?

מדינת ישראל וביקור של נשיא אמריקאי בה, כמוהם כנפנוף בבד אדום מבחינת קבוצת ההתייחסות השמאליברלית של הנשיא האמריקאי בתקופת  כהונתו הראשונה.

מדינת ישראל "הציונית", "הקולוניאליסטית", "השטן הקטן",  "הכובשת", אלופת "האפרטהייד", היא המטרה מספר 1 של הקואליציה הכוללת את הככ"שים של השמאל המדומה ברחבי העולם המערבי, את הניאו נאצים והאנטישמים  מימין, ואת הגורמים הקיצוניים של האיסלאם. הקואליציה הזאת נתמכת  על ידי הפטרודולרים של איראן, אך גם על ידי הפטרודולרים של  ערב הסעודית ושל נסיכויות המפרץ, המבטיחות לעצמן בדרך הזאת שקט זמני מבית מפני אופוזיציה איסלאמית רדיקלית. לצידה של הקואליציה "האנטי-ציונית" עומדים אילי הנפט והנשק – מחרחרי המלחמה משמאל ומימין במערב:  המיליארדרים של החוף המזרחי והמערבי בארה"ב, שליטי השוק האירופי המשותף, והכנסיות של אירופה המערבית.

כאשר עורך הנשיא אובמה ביקור ידידותי בישראל, הוא מציב את עצמו בקו החזית מול הקואליציה הזאת. לא פלא שהוא סופג מאמרים רווי בוז וטרוניות בעיתון כמו "הארץ", או בביטאוני החמאס ברצועה, טילים המשוגרים מרצועת עזה לעבר ישראל ממש לכבודו, הפגנות בערי הגדה שבהן יש לחמאס השפעה רבה. לא פלא שמחרחרי המלחמה המתוחכמים קצת יותר מנסים לעשות כמיטב יכולתם כדי להמעיט בחשיבותו ובמשמעויותיו של הביקור הזה, ומצד המעצמות והמדינות של מערב אירופה נושבת רוח צוננת המלווה בשתיקה מעיקה.

ברור שמחרחרי המלחמה כועסים.

ואלה חדשות טובות.

כי במקום שבו כועסים מחרחרי המלחמה, רק שם עשויים לבצבץ ניצנים של שלום.

—————————————————————————–

* מלשון "מדעיזם", כניסוחו של הבלוגר אורן פרבר.

From → פוליטיקה

3 תגובות
  1. עידו לם permalink

    גם אני לא אוהב במיוחד את כנסיית השכל הליברלית אבל אני מאמין שאין באמת דימיון ביניהם לבין אחים הגדול כנסיית השכל הסוציאליסטית, הם אומנם צעקנים אבל גולאגים ורצח המוני זה לא משהו שהם יעשו בעודם בשילטון.

    אהבתי

    • בארה"ב, לא תמיד ברורים ההבדלים בין האגף הליברלי ובין האגף הסוציאליסטי של כנסיית השכל. בהיותם אמונים על המסורת המערבית, אני מסכים איתך שהם לא יקימו גולאגים ולא יעסקו ברצח עם (גם לא הסוציאליסטים שביניהם) אך לעומת זאת לא היתה לשמאל הקומוניסטי ולקרובים אליו במערב לעמוד לצד סטאלין בבריתו עם היטלר, ולהעלים עין אלגנטית מהגולאגים של סיביר, מהמהפכה התרבותית של מאו בסין ומהטבח של החמר רוז' בקמבודיה, ולעתים גם לספק לכל אלה הסברים מלומדים בחצי פה. שומר נפשו לא יסמוך על הטיפוסים האלה.

      אהבתי

      • עידו לם permalink

        אתה צודק, התמיכה של השמאל המערבי הרדיקלי בפושעים הנוראים האלה היא כתם שלא ימחה על המצפון ועל היושר שלהם, שרואים את חומסקי מבינים שהוא לא למד דבר ולא שכח דבר.

        אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: