Skip to content

ביקור אובמה בישראל: תייר אקסטרים או מנהיג מודאג?

מרץ 18, 2013

תעלומה גדולה אופפת את ביקורו הקרוב של  הנשיא האמריקאי בישראל:

בשביל מה בכלל הוא בא?

עצם ההודעה  על הביקור, נחתה, כזכור, כגל משפיל של צוננים על מצחם הקודח של טובי הפרשנים וגדולי המומחים לענייני המזרח התיכון בפרט והעולם הגדול בכלל.

כל אלה, בארץ ובעולם,  שהודיעו לנו חגיגית, מיד אחרי הבחירות לנשיאות האמריקאית בנובמבר אשתקד,  ובחודשים שחלפו מאז, שארה"ב והנשיא ברק אובמה איבדו את עניינם בישראל הקטנה ובסכסוכיה הטיפשיים עם שכניה הפלשתינים. לאובמה ולארה"ב יש  עניינים חשובים יותר, הם הודיעו לנו, אי שם בהודו ובמזרח הרחוק מתרחשים דברים הנעלים מבינתנו הקטנה, אך הנשיא מרחיק הראות מקדים להבין את משמעותם…הנפט המזרח תיכוני איבד מחשיבותו…ארה"ב מתקרבת לעצמאות אנרגטית, ולכן…

WISHFUL THINKERS, אחד-אחד.

הפרשנים והמומחים האלה הלכו  בעקבות  הכוהן הגדול שלהם,  הפרשן תומס פרידמן מהניו יורק טיימס, הנחשב לאורים ולתומים לענייני הכפר הגלובלי ויחסי ארה"ב-ישראל, וזה בתוקף הקרבה המוכחת בינו ובין הנשיא עצמו.

פרידמן הכתיב את הקו, והוליך לצלילי חלילו את עצמו ואת הנוהים אחריו לטבילה לא נעימה  במי הנהר הקרים, למנגינת שיר העם הידוע"חבר'ה תסתדרו לבד, הנשיא שלי עסוק".

ועכשיו מה? אחרי שהוכרז על הביקור, ואחרי שאובמה לא גילה התחשבות בפרשניו המוסמכים,  והוא ממש עומד להגיע לירושלים המאוסה?

DSCF2840

נשיא בעל פרס נובל לשלום ברק אובמה: בובה על חוט?

הו-הא – מה קרה?

לאן יוליכו פרשני הבלה-בלה את חרפתם?

איך יתרצו את הטעות?

ובכן, שום כלום.

כאילו לא קרה דבר.

חלפו ארבעה חודשים מאז פירסם פרידמן את מגדל הקלפים הראשון שלו, ב-11 בנובמבר אשתקד, וביום שלישי שעבר הוא שב וקומם, באותו "ניו יורק טיימס",  את אותו מגדל, עם אותם קלפים  מרוטים:

"ייתכן שאובמה יהיה הנשיא האמריקאי הראשון לבקר בישראל בתור תייר"… נחיצות הביקור מפוקפקת, כי פתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני   "נהפך מצורך של ארה"ב לתחביב של דיפלומטים אמריקאים, ובדומה לכל תחביב אין חשיבות אמיתית לסיומו". מעכשיו, מדינות מתפתחות כמו הודו וסין, חשובות יותר: "אם מישהו רוצה לקדם תהליכי שלום בין ישראל לפלסטינים, הוא צריך לפנות למשרדי החוץ של הודו וסין“. הסכסוך הישראלי- פלסטיני הפך לשולי, ”הסוגיה המרכזית היום היא האם תהיה עוד מדינה סורית, מדינה לובית או אפילו מדינה מצרית". וכמובן גם הקישקוש מנובמבר בדבר העצמאות האנרגטית הצפויה של ארה"ב, המייתרת את המזה"ת כמקור אנרגיה חשוב.

ואין צורך לומר שעל השטויות של פרידמן חוזרים, גם הפעם,  ה-WISHFUL THINKERS המקומיים.

די מדהים.

הנשיא של פרידמן, שבנובמבר היה  סתם עסוק מכדי להקדיש תשומת לב כלשהי לישראל, הפך עכשיו בפי הכוהן הגדול מהניו-יורק טיימס לצליין הזוי  מסוגו של ר' בנימין השלישי, הנוסע התימהוני של מנדלי מוכר ספרים. הנשיא המוזר, ובעקבותיו סנדריל-סנצ'ו-פנשה-ג'ון קרי,  פוצחים מסיבה לא ידועה, אולי מין תחביב, במסע  של תיירות-אקסטרים,  חסר שחר ובלתי נחוץ, לישראל הקטנה שמעבר לסמבטיון, שם מתנהל בין העמים האדמוניים, הישראלים והפלשתינים,  איזה סכסוך שולי וחסר חשיבות, שלמי בכלל אכפת מה יעלה בסופו.

אז בשביל מה הוא בא לפה, הנשיא?

לכל מי שמצוי טיפה ביחסי פוליטיקאים ועיתונאים, ברור כיצד נולד מגדל הקלפים המקומם-מחדש של פרידמן.

אובמה משתמש  בפרידמן.

"בשיחת רקע" הוא מבקש ממנו "להנמיך ציפיות".

אך פרידמן לוקח את המשחק גשר אחד רחוק מדי, עד שהוא הופך את הנשיא החביב עליו לסוג של טמבל, לא מזיק במיוחד, אך גם לא  מועיל בכלל.

*******

אפשר לומר על ברק אובמה דברים רבים, אבל טמבל הוא לא.

הנשיא האמריקאי לא עושה מסעות בלתי נחוצים לארצות חסרות חשיבות באזורים בלתי משמעותיים של העולם.

אבל גם אין לו שום עניין להודיע לנו ולעולם מה הוא באמת רוצה להשיג, כדי שלא יפול על אפו אם ייכשל.

הספיק לו הנאום הידוע בקאהיר, שבו שטח בגלוי את כוונותיו הטובות – והוליך את המזרח התיכון לגיהינום בהתהוות, מה שנקרא בלשון הסגי-נהור הנהוגה בשמאל המדומה ובכנסיית השכל "אביב ערבי".

*******

NormanSchwarzkopf.jpg

גנרל נורמן שוורצקוף: 13 סכסוכים פעילים (צילום מהוויקיפדיה)

זה היה ב-8 בפברואר 1990.  האיש שישב מול חברי ועדת הכוחות המזוינים של הסינאט האמריקאי בוושינגטון אמר להם את הדברים הבאים:

"הנפט המזרח תיכוני הוא דם התמצית של המערב.

הוא מתדלק אותנו היום – והוא יתדלק אותנו בעתיד, כשיאזל הנפט בשארית העולם. אנו מייבאים כמחצית מהנפט שלנו וכמעט כל חבית נפט רביעית מגיעה מאזור המפרץ הפרסי."

ארבעה כוכבים נוצצים פארו את מדיו של הדובר: הגנרל נורמן שוורצקופף שעמד כבר אז בראש פיקוד המרכז של הפנטגון האמריקאי. זה הפיקוד שהמזרח התיכון נמצא בתחום אחריותו. הגנרל, שלדברי עיתונאים  ניחן במנת משכל של גאון, המשיך ופירט בפני הסינאטורים את השקפותיו אודות חשיבותו של האזור שתחת פיקודו:

"בעלות בריתנו תלויות עוד יותר בנפט המזרח תיכוני. יפאן מייבאת כמעט שני שלישים מהנפט שלה מהאזור, ובעלות בריתנו באירופה – יותר מרבע. השורה התחתונה היא שהנפט המיובא הוא דם התמצית הכלכלי של המערב. כבר כיום חלק גדול מאוד מהנפט הזה מגיע מהמזרח התיכון. מחר – רובו המכריע יגיע משם."

 בהמשך דיבר שוורצקופף על אינטרס אמריקאי נוסף במזרח התיכון: מכירת נשק. הגנרל ביקש לשכנע את הסנאטורים כי עליהם לגייס את כוחם הפוליטי כדי לפעול להגדלת "הסיוע הביטחוני" האמריקאי למדינות האזור.  סעודיה ומדינות המפרץ, הודיע הגנרל, אף מוכנות לשלם על הנשק שיקנו במזמנים, ומנגד אורבות היריבות  המסחריות של ארה"ב, שאינן אלא בעלות בריתה המדיניות:

"ב-1988, כל מטוסי הקרב הסעודיים היו מתוצרת אמריקאית. כאשר תושלם אספקת החבילה הבריטית בסך 35 מיליארדי דולרים, רק 48% ממטוסי הקרב הסעודיים יהיו אמריקאים. ואם מטוסי האף-15 המזדקנים שלהם לא יוחלפו במטוסים משלנו, יצטמצם החלק האמריקאי ל-20%. ותמונה זו חוזרת על עצמה בכל מדינות המפרץ."

לאחר מכן מנה הגנרל שוורצקופף בפני הסנאטורים רשימה של 13 סכסוכים אזוריים במזרח התיכון. התרחיש המסוכן ביותר, ציין הגנרל הוא שאחד הסכסוכים האלה ידרדר ויגלוש למלחמה מקומית, שתסכן את חייהם של אזרחים אמריקאים השוהים באזור, ותאיים על האינטרסים האמריקאים שם. ( ה"וול סטריט ג'ורנל" 09.02.1990, מתוך "דפי מידע" של מכון הנפט, 25.02.1990)

שורה תחתונה: עלולה להיות מלחמה במזרח התיכון, והצבא האמריקאי (בפיקודו של שוורצקופף) ישתתף בה כדי להגן על "האינטרסים האמריקאים".

ואמנם, כשישה חודשים אחרי שאמר שוורצקופף את הדברים בסינאט, פלש סאדאם חוסיין העיראקי לשכנתו עתירת הנפט כווית,  ועברו עוד שישה חודשים עד שפרצה מלחמת המפרץ הראשונה: הקואליציה המערבית הגדולה נגד עיראק, כולל כמה עשרות סקאדים עיראקיים חסרי מענה שנחתו בישראל בערים ריקות מאדם, למרבית המזל.

*******

עברו 23 שנים מאז נשא הגנרל שוורצקופף את דבריו בפני אותה וועדה של הסינאט, ובתחילת חודש זה, מרץ 2013, דיבר בפני אותה ועדה הגנרל האמריקאי העומד עתה בראש אותו פיקוד, האחראי על המזרח התיכון. זהו גנרל הנחתים גיימס מאטיס , הידוע כ"כלב המשוגע מאטיס" (MAD DOG MATTIS), גם בזכות פיו וליבו השווים, ובזכות דבריו החדים. אחת מאמירותיו הידועות, שאותה נהג להשמיע בפני פקודיו החיילים, גורסת כך:

"עשרים הסנטימטרים החשובים ביותר בשדה הקרב נמצאים בין אוזניך."

בהופעתו בפני הסינאטורים של וועדת הכוחות המזויינים ב-05.03.2013, ציפצף מאטיס (העומד לפרוש באביב זה) על העמדות הפנים והפטפוטים הריקים של ה-WISHFUL THINKERS מתל-אביב עד טימבוקטו, כאשר אמר בגלוי:

"הסנקציות הכלכליות והבידוד המדיני לא מונעים מאירן להמשיך ולהוות איום ממשי על המזרח התיכון."

אפשר לנחש, מה היה מאטיס אומר לוועדת הסינאט אילו התבקש למסור סקירה מדינית, כמו זו שמסר הגנרל שוורצקופף בפברואר 1990.

Mattis Centcom 2010.jpg

גנרל ג'יימס (כלב משוגע) מאטיס: בין האוזניים (צילום מהוויקיפדיה)

בערך כדברים האלה, אולי:

"לפני עשרים ושלוש שנים וחודש אמר  הגנרל שהקים את הפיקוד שאני עומד בראשו, לקודמיכם בוועדה הנכבדה הזאת של הסינאט,  שארה"ב מייבאת כמחצית מהנפט שהיא זקוקה לו, וכמעט רבע ממנו מגיעים מאזור המפרץ הפרסי.

אני יודע שאתם שומעים  היום המון נתונים על המצב המשתפר והולך שלנו בתחום האנרגיה, אבל עליכם לדעת כי על פי הנתונים המעודכנים ביותר של רשות האנרגיה האמריקאית (EIA), ארה"ב עדיין מייבאת כ-45% מהנפט שהיא זקוקה לו – כמעט מחצית, כמו בזמנו של קודמי שוורצקופף; ו-22%  מן הנפט המיובא אלינו – כמעט כל חבית רביעית, בדומה לזמנו של הגנרל שוורצקופף – עדיין מגיעה מאזור המפרץ הפרסי והמזרח התיכון.

Rank Country Oil – production (bbl/day)
1 Saudi Arabia 10,520,000
2 Russia 10,270,000
3 United States 9,688,000
4 Iran 4,252,000
5 China 4,073,000
6 Canada 3,483,000
7 Mexico 2,983,000
8 United Arab Emirates 2,813,000
9 Iraq 2,642,000
10 Nigeria 2,458,000
11 Kuwait 2,450,000
12 Venezuela 2,375,000
13 Brazil 2,301,000
14 Norway 2,134,000
15 Algeria 2,078,000
16 Angola 1,988,000
17 Libya 1,789,000
18 Kazakhstan 1,608,000
19 Qatar 1,437,000
20 United Kingdom 1,393,000

20 מפיקות הנפט הגדולות של העולם, תפוקה של חביות ליום: 38.5% – מהמזרח התיכון

ודעו לכם, סינאטורים, שבאדמת המזרח התיכון עדיין נמצא המאגר הגדול ביותר של רזרבות הנפט המוכחות של העולם.

20 יצרניות הנפט הגדולות בעולם מפיקות 72.735 מיליון חביות ליום (כ-10 מיליון טון).

ובמזרח התיכון – מאלג'יריה עד איראן – מפיקים 27.981 מיליון חביות ליום, מתוך הכמות הזאת.

כלומר: 38.5% מהתפוקה של 20 הגדולות מגיעים מאלג'יריה ומלוב, מערב הסעודית ומאיראן, מעיראק ומכווית, מאיחוד האמירויות ומקטאר.

כמעט 4 מתוך כל 10 חביות נפט המופקות ב-20 הגדולות,  מגיעות מהמזרח התיכון.

מומלץ לסינאטורים הנכבדים להבין היטב את משמעותם של המספרים האלה.

כמו כן עליכם לדעת כי מכירות הנשק האמריקאי למדינות המפרץ שולשו אשתקד  בגלל חששותיהן של המדינות האלה מפני האיום האיראני.

מכירות הנשק לערב הסעודית הגיעו לשיא של יותר מ-33 מיליארד דולרים  בעקבות מכירות של 84 מפציצים מדגם מתקדם של F-15 מתוצרת חברת בואינג שלנו, ובעקבות רכישה של 70 מפציצים ישנים יותר מאותו דגם, וגם כתוצאה ממכירת עשרות מסוקי קרב מסוג אפאצ'י ובלק-הוק והמון תחמושת.

הנסיכים של איחוד האמירויות רכשו אצלנו מערכות הגנה נגד טילים שעלו להם 3.49 מיליארד דולר, וגם טייסת בת 16 מסוקי צ'יינוק תמורת 939 מיליון דולר. 

אפילו נסיכות עומאן הקטנה קנתה אצלנו  18 מטוסי F-16 מדגם חדיש תמורת 1.4 מיליארד דולר. 

הודות לשיאים המזרח התיכוניים, הגיעו  ההכנסות של החברות האמריקאיות מיצוא נשק  לשיא של 66.3 מיליארדי דולרים, שלושה רבעים מכלל ההכנסות של יצוא הנשק בעולם, של כל היצואניות,  ושיא של כל הזמנים. הבאה אחרינו אשתקד היא רוסיה, עם הכנסות שנתיות של 4.8 מיליארדי דולרים. שנת השיא הקודמת שלנו היתה 2009, עם הכנסות של 31 מיליארד דולר – פחות ממחצית ההכנסות אשתקד!

חישבו על משמעותם של המספרים האלה לביטחון הלאומי של ארצות הברית ולכלכלתה.

קודמי משכבר הימים, הגנרל שוורצקופף, דיווח לקודמיכם כאן בוועדת הכוחות המזויינים, לפני 23 שנים על 13 סכסוכים פעילים במזרח התיכון.

היום המזרח התיכון עצמו כולו יושב על פתחה של חבית נפץ.

ממרוקו במערב עד לאיראן במזרח, מתימן בדרום עד לסוריה בצפון – בכל מדינה וארץ, בכל מחוז ובכל אזור,  האש רוחשת בגחלים או פורצת כלהבות עזות.

רק אוויל יעז להפנות את מבטו הצידה, ולו לרגע אחד, מן האזור הנתון לאחריות פיקוד המרכז שאני עומד בראשו." 

********

כך בערך היה יכול לומר הגנרל האמריקאי הסוקר את המזרח התיכון  בפני הנבחרים על גבעת הקפיטול, מנקודת מבטה של האימפריה הגדולה – ולא לטעות כלל.

ואילו הפרשן תומס פרידמן מן הניו-יורק טיימס מנסה לספר לנו  מעשיה על  תייר אקסטרים תמהוני, העונה לשם ברק אובמה,  שעומד לנחות השבוע, מסחיבה לא ברורה,  בחבל ארץ חסר חשיבות באזור שהפך להיות פאסה.

********

אז מה מחפש פה הנשיא ברק אובמה?

האם הוא רוצה לסמן X על ישראל, מין פיצוי של יחסי ציבור, לטיפה על לחיי המצביע היהודי האמריקאי, שהנשיא עדיין זקוק לו בבחירות הביניים לבתי הקונגרס, בעוד שנתיים?

DSCF2496

מחול שדים בסוריה: עולה בלהבות

או שאולי הוא סוף סוף מתחיל להיות מודאג מאוד, ובצדק, ממה שקורה בקדנציה שלו?

מודאג מהדברים הגלויים של בעלי בריתו הסעודים, וחבריהם ממדינות המפרץ, שאינם סומכים במיוחד על הנשק האמריקאי שהם רוכשים בעשרות מיליארדי דולרים, וגם הולכים ומאבדים את אמונם בו ובמנהיגותו, ובנכונותה של ארצו להגן עליהם מפני איראן המאיימת?

מודאג מהמצב בסוריה, שם מתחולל כבר שנתיים מחול שדים, פשוטו כמשמעו, בהשתתפות ערה של המון מדינות ומעצמות, ארגוני טירור וסתם שוחרי סנאף, שאין לדעת באיזו עוצמה ולאיזה כיוון יפנו אחרי שיעוף הפקק מראש הבקבוק – כיסאו המתנודד של אסאד ג'וניור?

מודאג  מהמצב במצרים ובלוב, בעיראק ובלבנון, במקומות שבהם צפים ומתנגשים הלוחות הטקטוניים של חברות, שבטים, דתות וכתות?

מודאג מהנוכחות מאיימת של כל הבוחשים בקדרות הרוחשות של האזור, כל מחרחרי המלחמה המוכרים לו היטב מארצו ומהמעצמות של אירופה ואסיה, ממערב וממזרח, מימין ומשמאל, הנכונים להבעיר בכל רגע נתון את האש בין ישראלים ופלשתינים, באמצעות פעילי הקרנות והעמותות שהם מפעילים כאן כבובות על חוט? כשכל סרטון יוטיוב מבושל של סנאף-פאליווד (עם תפוצת נאט"ו בתקשורת, מאל-ג'זירה המתופעל על ידי סוכנים "לשעבר" של ה-CIA שלו ושל ה-MI6 הבריטי, ועד ה-אנטנה 2 המתחנחנת של הצרפתים או ה-BBC הצבוע של הבריטים), עלול לשמש כ"קאזוס באלי" לאינתיפאדה 3 ולתבערה אזורית שסופה מי ישורנו?

מודאג מהמשטר המוטרף של ההייטאטוללות של איראן,  עם שליט מנותק בדמות עלי חמינאי, שחיתות ומשבר כלכלי מאיים, החותרים מתחת ליסודות האחרונים של השפיות והיציבות; ומאות אלפי מקבלי שכר ממשמרות המהפכה, מהבאסיג' ומכוח אל-קדס המוכנים להבעיר את המזרח התיכון  על פי פקודה, ובאותה עת מתקדמים בלי מחסום לעבר נשק גרעיני, מלוכלך יותר כמו פצצת פלוטוניום, או עוצמתי יותר כמו פצצת אורניום, מה שיבוא קודם, כדי להגיע למעמד הנכסף של קוריאה הצפונית של המזרח התיכון?

ואולי הוא אפילו מתחיל להיות מודאג, ואפילו יותר מטיפה, מכך שאם יגלה סימנים של היסוס וחולשה, יביא במו ידיו – איש שוחר שלום כמוהו, ומתנגד נחרץ שכמותו להפצת הנשק הגרעיני, להפיכת המזרח התיכון כולו לגהינום גרעיני  מוצף בפצצות מסוכנות, הפורחות בכל מדינה שנייה כפטריות אחרי הגשם?

ואולי, מי יודע, הוא מתחיל לשאול את עצמו באיזו מידה משחקים גם בו, כמו היה בובה על חוט, כל אותם מכוני מחקר הממומנים על ידי תעשיות הנפט והנשק, כל אותם מומחים של גופי המודיעין והגנרלים של הפנטגון, המוצאים עבודה אחרי שרותם באותן תעשיות או אף באים מהן אל גופי המודיעין? כל אלה שהסבירו לו ש"האחים המוסלמים" הם ארגון פוליטי יותר מדתי, או שהצמרת האיראנית היא "רציונלית"?

עד כמה תרמו ההערכות האלה, שהובילו אותו ואת ממשלו לפעולה מוטעית או למחדל מסוכן,  לריווחי הענק חסרי התקדים של חברות הנפט והנשק?

היתכן שהוא מגיע לכאן גם בגלל שהוא מתחיל להיות מודע לכך שבשבתו בבית הלבן המוגן והנישא בוושינגטון, נתפסת אצלו המציאות המזרח תיכונית, ואולי גם העולמית,  באופן מופשט מאוד, כאיזו תיאוריה משפטית מרוחקת, סכימה  סטריינג'לבית מנותקת, או קישקוש בקומקום של עיתונאי-חצר מתחכמים?

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: