דילוג לתוכן

נתניהו, ליברמן ומשרד החוץ: האמנם יש צורך דחוף כלשהו לאייש את תפקיד ראש הממשלה?

מרץ 10, 2013

אני חייב להתוודות ולומר כי דאגה עמוקה ממלאת את לבי בימים האחרונים, והיא נוגעת לעניין מהותי ביותר: כשירותו של מר בנימין נתניהו למלא את התפקיד הרם של ראש הממשלה שלנו בשנים הבאות.

אני תוהה באשר לשיקול דעתו של האיש הזה.

הגורם לתהיה הזאת שלי, הוא החלטתו של נתניהו "לשמור" את תפקיד שר החוץ למען הח"כ אביגדור ליברמן.

כאילו היה משרד החוץ מין מזוודה הנשמרת במדור לשמירת חפצים בתחנת הרכבת הפרטית בחדר המשחקים של נתניהו.

קראתי באחד מעיתוני סוף השבוע, שמשפטו של ליברמן עתיד להתחיל בחודש מאי השנה, וכי, לפי ההערכות, המשפט עתיד להמשך כשנה.

מדובר בהערכה כמובן.

מכאן שהמשפט עשוי להיגמר מוקדם יותר – אך גם מאוחר יותר.

לכן אאחז כאן בהערכה המקורית מהעיתון, הנראית סבירה ביותר על פניה, מהיכרותנו את מערכת המשפט הישראלית.

משמעות הדבר: תפקיד שר החוץ – הרביעי בחשיבותו בממשלה, אחרי תפקידי ראש הממשלה, שר הביטחון ושר האוצר, לא יאוייש במשך 14 חודשים מיום הקמתה של הממשלה – כרבע ויותר מתקופת כהונתה הצפויה.

והתפקיד  לא יאוייש, אך ורק בגלל שנתניהו נתן הבטחה לליברמן לשמור על התפקיד הזה עבורו.

ראש הממשלה, מרצונו הטוב, וכלל לא משנה מהי העילה או מהו התירוץ שהוא מעניק להחלטתו, מפקיר, פשוט מפקיר, את אחד התפקידים החשובים ביותר בממשלתו, בגלל איזו הבטחה או הסכם אישי בינו ובין ליברמן העתיד לעמוד למשפטו.

ראש ממשלה בנימין נתניהו: כמו מזוודה

ראש ממשלה בנימין נתניהו: כמו מזוודה

איזה מין ראש ממשלה הוא זה? איך הוא תופס את תפקידו?  איך הוא רואה את תפקודה הצפוי של ממשלתו? מה, לדעתו, אמורים לעשות, או לא לעשות, שרים העומדים בראש משרדיהם?  אם אפשר להשאיר את תפקידו של שר החוץ בלי שיאוייש, מה כל כך דחוף לו לנתניהו לאייש את תפקיד שר האוצר? או שר הביטחון? או שר הרווחה? או כל משרד אחר, לצורך הזה?

ואולי יכול נתניהו לשמר למען עצמו גם את תפקיד ראש הממשלה למשך 14 חודש, ולהתיישב על הכיסא רק כשיתפנה מאיזו נסיעת כיף מסביב לעולם עם רעייתו? מירושלים למיקרונזיה ובחזרה?  אולי די שיודיע לנשיא בתאריך הנקוב בחוק שהוא כונן בהצלחה קואליציה וממשלה, אבל המשרדים יאויישו רק כשיהיה לו זמן ולכשיווצרו התנאים המתאימים, לדעתו?

לא אעמיד פנים, שאני תומך או אוהד, נלהב או אף מתון של מר נתניהו, או שהייתי אחד כזה מעודי, והנה, לרגל העמדה המוזרה הזאת בעניין משרד החוץ התהפכה עלי דעתי.

יש והיתה לי ביקורת רבה עליו ועל החלטותיו בעניינים רבים ושונים.

למשל: אני סבור שההעדפות הכלכליות שלו גורמות לאורך שנים ארוכות לקיטוב חברתי בישראל, מעשירות את העשירים, ומשליכות את העניים עמוק יותר למצולות הניוון וההזנחה.

למשל: רק לאחרונה כתבתי כאן את דעתי בדבר האיוולת שבפרסום החלטתו של נתניהו לבנות בשטח שבין ירושלים (שטח E1) בתגובה על החלטת האו"ם להעלות את מעמד הרשות הפלשתינית לכזה של "מדינה משקיפה".

וקשור לזה: שוב ושוב, עוד מראשיתו של הבלוג הזה, אני כותב על סרבנות השלום של נתניהו, המשתווה לזו של  ההנהגה הפלשתינית, וגורמת נזקים כבדים ליחסי החוץ של המדינה.

אלא שכל אלה ניתנים לתיקון. יתכן שאם יהיה לישראל שר אוצר ראוי לשמו  (שנתניהו לא יתנוסס מעליו כ"שר על לעניינים כלכליים"), והוא יצליח להפנים את הנזקים הנגרמים על ידי המדיניות המזרימה את המשאבים הלאומיים מן העניים אל העשירים – ואפשר יהיה לתקן את המצב.

ובנוגע לאיוולת של ההחלטה הממשלתית על הבניה ב-E1, נודעה לאחרונה דעתו של היועץ יעקב עמידרור, המבקרת את אותה החלטה, ולא נשמעה הסתייגות  מטעם לשכת ראש הממשלה, כך שיש מקום לתקווה שנתניהו הכיר בטעותו.

ומדי פעם נשמעות גם זמירות חדשות מאותה לשכה, הנותנות מקום להשערה שנתניהו מבין שגם סרבנות השלום העיקשת שלו לאורך השנים מביאה תועלת רבה רק לאויבינו.

אך כל טעויותיו של נתניהו לא קירבו אותי למחשבה שיש בהתנהגותו או במעשיו דבר מה הפוסל אותו מלמלא את התפקיד הרם של ראש הממשלה. כל אחד יכול לטעות פה ושם.

ולעומת הטעויות – יש גם צעדים נכונים, ואפילו בתחומים חשובים, שעשה מר נתניהו במהלך כהונתו האחרונה כראש ממשלה, ועמדותיו אלה ראויות לגיבוי.

אבל ההחלטה שלו, שלא לאייש תפקיד של שר חשוב בממשלתו במשך 14 חודשים בגלל הבטחה אישית שנתן לליברמן, חושפת ליקוי מהותי מאוד, שאני תוהה אם יש לו תיקון.

הלוך רוח מאוד מסויים של האדם שעומד להיות ראש ממשלתנו בשנים הקרובות:

"המדינה זה אני".

כדברי "מלך השמש" הצרפתי, לואי ה-14. סמלו של המשטר המלוכני האבסולוטי.

"השמירה" הצפויה של תיק החוץ במשך 14 חודש למען אביגדור ליברמן, והפקרת העמדה הזאת, במיוחד במצבה המיוחד של ישראל והחשיבות העצומה של יחסי החוץ שלה, מצטרפת לסימנים אחרים, חשובים, באותו כיוון:

למשל העובדה שמר נתניהו סבור שזה בסדר גמור שאיזה מיליארדר אמריקאי יתחזק למענו עיתון נפוץ מאוד בישראל. למענו, אישית, ולא למען רעיון כלשהו, או אף מפלגה מסויימת.

מצב מביך ביותר, המעמיד את המדינה כסוג של רפובליקת בננות, שבה טייקונים אמריקאים מריצים לשלטון את השליט מטעמם ומחזיקים אותו על כסאו תוך שימוש בשפע הדולרים שלהם.

שר חוץ מיועד אביגדור ליברמן: בשמירת חפצים

שר חוץ מיועד אביגדור ליברמן: בשמירת חפצים

או למשל קלות הראש של נתניהו בכל מה שכרוך בשימוש בכספי הציבור, זה שאת רובו הוא דוחק לעוני,  לתחזוקתו ולתחזוקת משפחתו, אם כשמדובר ב"כיבוד קל" בסך   מאות שקלים לנפש באיזה כנס לגיבוש הקואליציה, ואם כשמדובר בעשרת אלפים שקלים לשנה לצורכי הגלידה שלו ושל משפחתו (רק כ-30 ש"ח ליום, כפי שטרחו לציין אוהדיו של נתניהו. אבל אם זה רק 30 ש"ח ליום, אז למה לא על חשבונו הפרטי? איפה זה כתוב שמשכורתו של ראש ממשלה אמורה להצטרף רובה ככולה לחסכונותיו המצטברים בבנק? או שזה אמור להיות גם גורל משכורתה של רעייתו, מתוקף מעמדה ככזאת? למה שלא יעשו קצת שימוש בשכרם המשולם להם מקופת הציבור, לצרכיהם השוטפים, כמו הרוב הגדול של אזרחי המדינה?)

בקיצור: נראה בעליל, והמקרה של שמירת התפקיד לליברמן מקבע אצלי את האבחנה הזאת, שמר נתניהו סבור שהוא נישא מעם. שהוא נעלה עלינו. שמה שמתאים לכל אחד אחר – זה לא בשבילו. שלו מגיע יותר. הוא ילקק  כמה גלידה שהוא רוצה על חשבוננו. הוא ישמור על תפקיד שר החוץ, או כל תפקיד אחר, למען ידידו הטוב ליברמן – כי ככה מתחשק לו.

הוא ראש ממשלה פה, כן?

כולם להתמתח לדום.

הלוך רוח מביך ביותר כשמדובר במשטר האמור להיות דימוקרטי, ובמי שאמור לעמוד בראשו. הלוך רוח כזה, כאשר בעליו נותן לו ביטויים שקופים כל כך, מעיד על ליקוי חמור ביותר בשיקול דעתו של האדם הזה, ובכשירותו של אדם כזה למלא את התפקיד.

עמדה שמבהירה גם, שנתניהו כלל לא הבין, כנראה, את משמעותה של התבוסה הקשה שספג בבחירות האחרונות.

וספק אם הוא יכול להבינה, בהיותו נתון בהלוך הרוח המוזר הזה שלו, הקרוב מאוד לאוטיזם פוליטי.

ומי ששיקול דעתו לקוי כל כך מיסודו – לאילו טעויות נוספות אפשר לצפות ממנו?

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: